מקרא: בתחתית הדף
בבא קמא דף ג
המשך פרק ראשון 'ארבעה אבות נזיקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא ב,ב)
'שן' ו'רגל' -
היכא כתיבי?
דתניא (שמות
כב,ד) [כי יבער איש
שדה או כרם] ושלח [את
בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] - זה הרגל; וכן הוא אומר (ישעיהו
לב,כ) [אשריכם זרעי
על-כל-מים] משלחי רגל השור והחמור;
'ובער' - זו
השן, וכן הוא אומר (מלכים א יד,י) [לכן הנני מביא רעה אל-בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור
ועזוב בישראל ובערתי אחרי בית-ירבעם]
כאשר יבער
(בבא דף ג,א)
הגלל עד תומו ('הגלל'
היינו שן, שפעמים מגולה ופעמים מכוסה, וכתיב ביה 'יבער'.
לישנא אחרינא: 'גלל' זה רעי: שהשן מבערת למאכל ונעשית
גלל, כמו 'גללי אדם' ו'גללי בהמה').
אמר מר '"ושלח"
זו הרגל, וכן הוא אומר "משלחי רגל השור והחמור"' טעמא דכתב רחמנא 'משלחי
רגל השור והחמור', הא לאו הכי - במאי מוקמת לה? אי קרן – כתיב [שמות
כא,לה-לו]! אי שן – כתיב [כאן,
בשמות כב,ד, שהיינו מבינים]!?
איצטריך: סלקא
דעתא אמינא אידי ואידי ('ושלח' 'וביער' - תרוייהו) אשן [ורגל פטור לגמרי, כי גם
'ושלח' וגם 'וביער' עוסקים בשני צורות של שן]: והא דמכליא קרנא הא דלא מכליא קרנא ("ושלח
אתא לחיוביה היכא דלא כליא קרנא, דמשמע כגון שאכלה ערוגה וסופו לחזור ולצמוח, אבל
לא כתחלה; "וביער" היינו היכא דמכליא קרנא, דמשמע "וביער" -
שמבער לגמרי) - קא משמע לן [שחייב
גם ברגל].
( ואי
קשיא היכא מצי למימר אידי ואידי אשן, הא דמכליא קרנא והא דלא מכליא - ליכתוב חד להיכא
דלא מיכליא, דליחייב, וכל שכן היכא דכליא!?
תריץ: אי מהאי קרא - הוה אמינא: האי אתי להיכא דמכליא,
אבל לא מכליא – לא; הלכך איכא למימר ודאי אידי ואידי אשן, אי לאו דכתב רחמנא
'משלחי רגל השור'.)
והשתא דאוקימנא
ארגל, שן דלא מכליא קרנא – מנלן?
דומיא דרגל: מה
רגל, לא שנא מכליא קרנא ולא שנא לא מכליא קרנא (דהא לא
כתיב ביה 'ובער') - אף שן לא שנא
מכליא קרנא ולא שנא לא מכליא קרנא.
אמר מר:
'"ובער" - זו השן וכן הוא אומר "כאשר יבער הגלל עד תומו"';
טעמא - דכתב רחמנא 'כאשר יבער הגלל עד תומו', הא לאו הכי - במאי אוקימנא לה? אי
קרן – כתיב [שמות כא,לה-לו,: כי יגח, כי יגף]! אי רגל – כתיב ['ושלח
את בערה בער בשדה אחר']!? איצטריך:
סלקא דעתא אמינא אידי ואידי ארגל: הא ['ובער בשדה אחר'] דאזיל ממילא, הא ['ושלח'] דשלח שלוחי [שבעליו
שלחוהו להזיק, כגון ששלחוהו בכוונה דרך שדה חברו ודרס אותה] - קא משמע לן.
והשתא דאוקי
אשן - רגל דאזלה ממילא מנלן?
דומיא דשן: מה
שן: לא שנא שלחה שלוחי לא שנא דאזל ממילא (דהא לא כתיב ביה 'ושילח') - אף רגל לא שנא שלחה שלוחי לא שנא אזלה ממילא.
ולכתוב רחמנא
'ושילח' ולא בעי 'וביער', דמשמע רגל ומשמע שן: משמע רגל דכתיב (שם) 'משלחי רגל השור והחמור' ומשמע שן דכתיב (דברים
לב,כד) [מזי רעב
ולחמי רשף וקטב מרירי] ושן בהמות
אשלח בם [עם חמת זחלי עפר]!?
אי לאו קרא
יתירה הוה אמינא: או הא או הא: או רגל - דהזיקו מצוי (אבל שן לא), או שן - דיש הנאה להזיקו (אבל
רגל לא).
- מכדי (שן
ורגל) שקולין הן (שאין
זה חמור מזה שהרי בשניהם יש בהן צד חמור), ויבאו שניהם (מ'ושלח'),
דהי מנייהו מפקת (דלא ליתי מיניה, הא שניהן שוין)?
אצטריך (ליה
'ובער'): (דאי מפקת
מושלח) סלקא דעתא אמינא הני מילי
היכי דשלח שלוחי (דשלחי איהו בכוונה לרעות בשדה חבירו) אבל אזלא ממילא לא - קא משמע לן ('ובער'
וכיון דנפקא לן שן דממילא מובער אתיא רגל וילפה מיניה).
תולדה דשן מאי
היא?
נתחככה בכותל
להנאתה (והפילתו),
וטינפה פירות להנאתה (שנתגלגלה עליהן כדרך סוסים וחמורים, דהיינו דומיא דשן
שיש הנאה להזיקה).
מאי שנא שן (מהנך
דקא מוקמת מילתיה דרב פפא בתולדה דשן ורגל)? דיש הנאה להזיקו וממונך ושמירתו עליך? - הני נמי יש הנאה להזיקן וממונך
ושמירתן עליך!
אלא תולדה דשן –
כשן; וכי קאמר רב פפא - אתולדה דרגל.
תולדה דרגל מאי
היא?
הזיקה בגופה
דרך הילוכה, בשערה (שנדבקו כלים בשערה וגררתן ושברתן) דרך הילוכה, בשליף שעליה, בפרומביא שבפיה, בזוג שבצוארה
(כל היזק דרך הילוך שלא בכוונה הוי תולדה דרגל, דהזיקו מצוי,
ואין כוונתו להזיק).
מאי שנא רגל (דמיחייב) דהזיקו מצוי וממונך ושמירתו עליך - הני נמי
הזיקן מצוי וממונך ושמירתן עליך?
אלא תולדה דרגל
כרגל, וכי קאמר רב פפא - אתולדה דבור.
תולדה דבור מאי
ניהו?
אילימא: אב: (בור
עמוק) עשרה (טפחים
היינו 'אב', דבכך דרכו להמית)
ותולדה תשעה - לא תשעה כתיבי ולא עשרה כתיבי!
הא - לא קשיא (שמות
כא,לד) '[בעל הבור
ישלם כסף ישיב לבעליו] והמת יהיה
לו' אמר רחמנא, וקים להו לרבנן: עשרה עבדן מיתה, תשעה - נזיקין עבדי, מיתה לא
עבדי.
סוף סוף זה אב
למיתה וזה אב לנזקין (דאם נפל שור בבור תשעה, ומת - פטור בעל הבור, ואם הוזק
– חייב; ואב הוא, דהא מדיוקא דקרא נפקא: מדכתיב 'והמת יהיה לו', דמשמע: בור עשרה -
דבר מקטיל הוא, חייב במיתת השור; הא בציר מהכי - במיתה לא חייב, הא בניזקין מתחייב)!
(לישנא
אחרינא סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לנזקין: דכי היכי דנפיק לן מקרא 'בור
עשרה למיתה' - נפקא לן בור תשעה לנזקין, דכתיב: 'ונפל שמה שור או חמור' - משמע בין
מת ובין הוזק – 'בעל הבור ישלם'; ומיהו אם מת השור אמור רבנן בבור תשעה פטור, דלא
מחמת הבור מת, דאין בו כדי להמית; אבל הוזק – חייב: דבור תשעה בר נזקין הוא.)
אלא אאבנו
סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים (ונתקלו בהן בני אדם) והזיקו (להם).
היכי דמי? אי
דאפקרינהו (שהפקירן ונתנן ברשות הרבים) - בין לרב ובין לשמואל (דפליגי
בפרק המניח את הכד (לקמן דף כח:))
היינו בור (דתרוייהו אמרו: כל תקלה שהפקיר - נפקא לן מבור דחייב,
כי היכי דבור חיובא ברשות הרבים היא, דהוי הפקר, כדאמרינן לקמן בפרק 'שור שנגח את
הפרה' (דף מט: נ.): שעל עסקי כרייה ופתיחה בא לו - אף כל תקלה שהפקירה חייב)!
(בבא דף ג,ב)
ואי דלא
אפקרינהו: אי לשמואל, דאמר (התם בהמניח את הכד (לקמן דף כח:)) 'כולם מבורו למדנו' (כל תקלה
בור הוא, ואף על גב דלא הפקיר) -
היינו בור!? ואי לרב, דאמר 'כולם (כל
תקלה שלא הפקירה) משורו למדנו (מה
שור שהוא ממונו ואם הזיק חייב - אף כל ממונו אם הזיק חייב)' - היינו שור (ולאו תולדה דבור נינהו;
ובשור אמרן לעיל 'תולדה דשור כי שור', ואפילו לשמואל נמי דאמר 'תולדה דבור נינהו'
- מאי חזית לאוקומי מילתא דרב פפא אתולדה דבור)? מאי שנא בור (דחייב) שכן תחלת עשייתו לנזק וממונך ושמירתו עליך - הני נמי
תחלת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן עליך!?
אלא תולדה דבור
כבור, וכי קאמר רב פפא (תולדה לאו כאב דידה) - אתולדה דמבעה.
מאי ניהו?
אי לשמואל דאמר
מבעה זו שן - הא אוקימנא תולדה דשן כשן!
אי לרב, דאמר
מבעה זה אדם - מאי אבות ומאי תולדות אית ביה!? וכי תימא 'אב: ניעור (היינו
אב), תולדה: יָשֵן, והתנן (בשילהי
פ"ב [מ"ו]): 'אדם מועד
לעולם בין ער בין ישן'?
אלא (תולדה
דאדם היינו) אכיחו וניעו ('כיחו'
= רוק הפה, 'ניעו' = ליחת החוטם (רוק היוצא מתוך גופיה אגב כח))!
היכי דמי? אי
בהדי דאזלי קמזקי (שנפל על השיראים וטנפוה או לתוך המשקין ונמאסו) - כחו הוה (והיינו
אדם גופו וחייב); אי בתר דנייח (אחר
נוח הרוק לארץ הזיקו, שהוחלק אדם בהם) - בין לרב בין לשמואל היינו בור (דהא ודאי תקלה דאפקרה היא)!
אלא תולדה
דמבעה כמבעה, וכי קאמר רב פפא - אתולדה דאש.
תולדה דאש מאי
ניהו?
אילימא אבנו
סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו (דאי ברוח
שאינה מצויה הוי אונס, ולא מחייב; אבל ברוח מצויה הוי תולדה דאש, שהרי אש נמי הרוח
מוליכה) - היכי דמי? אי בהדי דאזלו
קא מזקי - היינו אש: מאי שנא אש, דכח אחר מעורב בהן (והוה ליה
לאסוקי אדעתיה), וממונך, ושמירתו
עליך - הני נמי כח אחר מעורב בהן, וממונך, ושמירתן עליך!
אלא תולדה דאש
כאש, וכי קאמר רב פפא - אתולדה דרגל.
רגל? הא
אוקימנא תולדה דרגל כרגל!?
בחצי נזק
צרורות (שהיתה מהלכת והתיזה צרורות ברגליה ושיברו את הכלים), (דקיימא לן) דהלכתא גמירי לה (למשה
מסיני, דממונא הוא ולא קנס, ואף על גב דפלגא נזק של נגיחה הוי קנס, כדאמרינן לקמן,
האי פלגא נזקא - ממונא הוא, והלכך לאו תולדה דקרן הוא, אלא דרגל: דמכח רגל הוא
דאתו; וכרגל לא הוי, דרגל משלם נזק שלם - והיינו דרב פפא).
ואמאי קרי לה
'תולדה דרגל' (הואיל ואינה משלמת כמותה)?
לשלם מן העלייה
(שאם הזיקה יותר ממה שהיא שוה - משלם ההיזק מביתו, כי רגל,
דכתיב בה ברגל 'מיטב שדהו וגו', ולא הויא כי קרן, דאין המזיק משלם אלא מגופו,
כדכתיב (שמות כא) 'ומכרו את השור החי וחצו את כספו' ואם הזיק יותר על כדי דמיו -
מפסיד הניזק).
והא מבעיא בעי
רבא, דבעי רבא: חצי נזק צרורות: מגופו משלם או מן העלייה משלם?
לרבא מבעיא ליה,
לרב פפא פשיטא ליה.
לרבא, דמבעיא
ליה - אמאי קרי לה 'תולדה דרגל'?
לפוטרה ברשות
הרבים (כי רגל, דרגל אינה חייבת אלא אם כן נכנסת לרשות הניזק והזיקה,
דכתיב בה 'ושילח את בעירה וביער בשדה אחר' והיינו ברשות הניזק).
המבעה וההבער
כו':
מאי 'מבעה'?
רב אמר: מבעה
זה אדם, ושמואל אמר: מבעה זה השן.
רב אמר: מבעה
זה אדם, דכתיב (ישעיהו כא,יב) אמר שומר (אמר הקב"ה) אתא בֹקֶר (גאולה לצדיקים) וגם לילה (חשך לרשעים), אם תבעיון בעיו (אם תשובו בתשובה ותבקשו מחילה – בעיו;
אלמא באדם כתיב 'בעיו');
ושמואל אמר:
מבעה זה השן דכתיב (עובדיה א,ו) איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו.
מאי משמע?
כדמתרגם רב
יוסף: איכדין איתבליש עשו אתגלין (תרגומו של 'נבעו' אלמא נבעו לשון
גילוי) מטמרוהי (הלכך
אמר 'מבעה' זה השן, דמבעה לשון מגולה הוא, דהיינו שן שפעמים מגולה ופעמים מכוסה).
ורב - מאי טעמא
לא אמר כשמואל?
אמר לך: מי
קתני 'נבעה' (דמשמע הוא עצמו נבעה: נגלה)? ('מבעה' קתני, שהוא מבעה דבר אחר)!
ושמואל - מאי
טעמא לא אמר כרב?
אמר לך מי קתני
בועה (לשון 'בעיו')?
מכדי קראי לא
כמר דייקי ולא כמר דייקי, רב - מאי טעמא לא אמר כשמואל?
תנא 'שור' -
וכל מילי דשור.
ושמואל נמי - הא
תנא ליה 'שור'?
אמר רב יהודה:
תנא 'שור' לקרנו ו'מבעה' לשינו (ולקמן פריך רגל מאי שייריה), והכי קאמר (בעל כרחיך
הכי מפרש): לא ראי הקרן שאין הנאה
להזיקו כראי השן שיש הנאה להזיקה (כלומר דאי כתב רחמנא קרן דחייב - לא
אתיא שן מיניה, דקרן אין הנאה להזיקו, שן יש הנאה להזיקו)
(בבא קמא ד,א)
ולא ראי השן,
שאין כוונתו להזיק, כראי הקרן שכוונתו להזיק (דאי כתב
רחמנא שן - לא אתי קרן מיניה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM
; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות:
בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם
לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your
browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at yeshol@gmail.com.