דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק
עשירי 'האשה רבה'
יבמות
דף צב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות צא,ב)
אמר רב אשי: ולקלא (אם ניסת בבית דין,
ואחר כך יצא קול שבעלה חי, ולפנינו לא בא) לא חיישינן? הי קלא? אילימא קלא דבתר נשואין - הא אמרה רב אשי חדא זימנא,
דאמר רב אשי:
(יבמות צב,א)
'כל קלא דבתר נשואין (כגון כהן שנשא אשה
ואחר כך יצא עליה קול גרושה או זונה) לא חיישינן'!
מהו דתימא 'הואיל ואתאי לבי דינא ושרינן' (הואיל והוצרכה
לבא לבית דין להתירה) - כקלא דקמי נשואין דמי (אלמא בְּחַי הוה
מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי שיצא הקול מאותה שעה דמי) ותיתסר? - קא משמע לן.
ניסת על פי בית דין - תצא [ופטורה מן הקרבן; לא ניסת על
פי ב"ד תצא וחייבת בקרבן: יפה כח ב"ד שפוטרה מן הקרבן.]:
אמר זעירי: ליתא למתניתין מדתני בי מדרשא, דתני בי מדרשא: 'הורו בית דין
ששקעה חמה (בשבת, והתירו לעשות מלאכה) ולבסוף זרחה - אין זו הוראה (לסמוך עליה ולפטור יחיד שעשה על פיהם, או אם עשו צבור על פיהם - אין מביאין
פר כשאר העלם דבר, אלא כל אחד כשבה או שעירה, שאין זה 'העלם דבר') אלא טעות (כסבורים שבא
בעולם דבר שלא בא, דהא לכולי עלמא גליא השתא דטעות הואי! והכא נמי דמתניתין טעות
היא: כסבורים שמת והנה בא בעלה, והכל רואים אלא אעד סמוך).
ורב נחמן אמר: הוראה היא.
אמר רב נחמן: תדע דהוראה היא (על ידי הוראת בית דין
היא ניסת, ועלייהו תליא, ולא אעד; דהא): דבכל התורה כולה עד אחד לא מהימן והכא מהימן (דתורה לא
האמינתו והם האמינוהו ועבדינן אפומייהו) - מאי טעמא? לאו משום דהוראה היא (וכשהורו שחלב הקיבה
מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו והנא נמי אדעתייהו הוא דסמיך, דאומרי כל אשה
דייקא ומינסבא, ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא)?
אמר רבא: תדע דטעות הוא, דאילו הורו בית דין בחלב ובדם להיתירא, והדר חזו
טעמא (טעם מובהק) לאיסורא - כי הדרי ואמרי להיתירא (בטעם שאינו מובהק) לא משגחינן להו[1], ואילו היכא דאתא עד אחד שרינא, אתו תרי אסרנא (הרי טעם ברור), כי הדר אתא עד (אחד) אחרינא (ואמר "עכשיו
מת") - שרינן
לה; מאי טעמא?: לאו משום דטעות הוא (דאמרינן עד קמא
אטעיין, והאי בתראה מהימן; דאי קמייתא הוראה היא, דאדעתין סמכי - מכי חזינן טעמא
על ידי השנים הללו דלא אורינן שפיר - היכי מצינן למיהדר לדעתין קמייתא)?
ואף רבי אליעזר סבר דטעות הוא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר (בניסת על פי בית דין): יקוב הדין את ההר (לא אמרינן 'על פי בית
דין הוא, ומפטרא' אלא הולכין אחר עומק הדברים, ואמרינן: טעותא הוא, דאעד סמוך), ותביא חטאת שמינה'; אי אמרת בשלמא דטעות הוא - משום הכי מתיא קרבן,
אלא אי אמרת דהוראה היא - אמאי מתיא קרבן?
ודלמא קסבר רבי אליעזר 'יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב'?
אם כן מה 'יקוב הדין את ההר' (מדתני הכי -
משמע דאי לא מעיינין בה שפיר, לפום ריהטא הוה פטר לה[YH1])?
הורוה בית דין להנשא [והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא
התירוה אלא לינשא]:
מאי 'קלקלה'?
רבי אליעזר אלעזר אומר: זינתה.
רבי יוחנן אמר: אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט.
מאן דאמר 'זינתה' - כל שכן אלמנה לכהן גדול (דלהכי לא
שריוה); מאן
דאמר אלמנה לכהן גדול - אבל זינתה לא; מאי טעמא? - [דאמרה]: אתון הוא דשויתין
פנויה.
תניא כוותיה דרבי יוחנן (תוספתא יבמות יא,ה): 'הורוה בית דין להנשא והלכה וקלקלה, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה
וחלוצה לכהן הדיוט - חייבת בקרבן על כל ביאה וביאה' (קסבר רבי
אלעזר ביאות מחלקות, וטעמא במסכת כריתות (דף טו,א)) דברי רבי אלעזר [בן שמוע? או רבי אליעזר? נראה באמת
רבי אליעזר הגדול, שהרי בסוף המשנה בתוספתטא מובאים דברי רבי שמעון שמובאים בדרך
כלל לפני דברי רבי אלעזר בן שמוע],
וחכ"א: קרבן אחד על הכל (הואיל ולא נודע לה
בינתיים והויא לה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד); ומודים חכמים לרבי אל[י]עזר שאם
נשאת לחמשה בני אדם - שחייבת בקרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין.
משנה:
האשה שהלך
בעלה ובנה[2] למדינת הים, ובאו ואמרו לה "מת בעליך ואחר כך מת בנך" (ולא הוזקקה
לייבום) ונשאת (לשוק), ואחר כך
אמרו לה "חילוף היו הדברים" - תצא והולד ראשון ואחרון (מפרש בגמרא) ממזר (וכר"ע מיתוקמא
דאמר (לעיל מט,א) יש ממזר מחייבי לאוין).
אמרו לה
"מת בנך ואחר כך מת בעליך", ונתייבמה ואחר כך אמרו לה "חילוף היו
הדברים" – תצא, והולד ראשון ואחרון ממזר.
אמרו לה
"מת בעליך" וניסת, ואחר כך אמרו לה "קיים היה (כשניסת), ומת" - תצא והולד ראשון ממזר (שהיה לה בעודנו חי) והאחרון אינו ממזר.
אמרו לה
"מת בעליך" ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה - מותרת לחזור לו. אף על פי שנתן
לה אחרון גט - לא פסלה מן הכהונה.
את זו דרש רבי
אלעזר בן מתיא (ויקרא כא,ז) [אשה זנה וחללה לא יקחו] ואשה גרושה מאישה [לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו] - ולא מאיש שאינו
אישה.
גמרא:
מאי 'ראשון'
ומאי 'אחרון'? אילימא 'ראשון' - לפני שמועה, ו'אחרון' - לאחר
שמועה - ליתני 'הולד ממזר'!
משום דקבעי
למיתני סיפא: 'אמרו לה "מת בעליך", ונשאת ואחר כך אמר לו "קיים
היה ומת" - הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר' - תנא נמי רישא 'ראשון
ואחרון ממזר'.
תנו רבנן: 'זו
דברי רבי עקיבא, שהיה אומר 'אין קדושין תופסין בחייבי לאוין', אבל חכמים אומרים:
אין ממזר מיבמה (שנשאת לשוק בלא חליצה, הואיל וליתה עליה אלא בלאו)'.
ולימא 'אין ממזר מחייבי לאוין'?
האי תנא ('וחכמים אומרים: אין ממזר מיבמה' - אלמא
סבירא להו דיש חייבי לאוין שהולד ממזר מהן) - הך תנא דרבי עקיבא
הוא (דאיכא תנא בפררק 'החולץ' (לעיל מט,א) אליבא דרבי
עקיבא) דאמר 'מחייבי לאוין דשאֵר הוי ממזר (יש ממזר
מחייבי לאוין דשאֵר דמחמת קורבה, כגון אנוסת אביו לרבי יהודה דאמר: קאי עלה בלאו,
בפרק 'נושאין' (לקמן צז,א) וכגון נושא את חלוצתו
דקאי עלה ב-לא יבנה (דברים כה,ט); ולאו דקורבא
הוא הוי ממזר), מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר' (כגון יבמה
לשוק ודומה לה).
אמר רב יהודה
(יבמות צב,ב)
אמר רב: מנין
שאין קדושין תופסין ביבמה? - שנאמר [דברים כה,ה: כי ישבו אחים
יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו] לא תהיה אשת המת
החוצה לאיש זר [יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה] - לא תהא בה הויה לזר.
ושמואל אמר:
בעניותינו (מתוך עניות דעתנו שאין אנו יודעים פירוש המקרא) צריכה גט.
מספקא ליה
לשמואל האי 'לא תהיה אשת המת' - אי ללאו הוא דאתא (הרי היא כשאר חייבי
לאוין, ותפסי בה קדושין), אי דלא תפסי בה קדושין הוא דאתא.
אמר ליה רב
מרי בר רחל לרב אשי: הכי אמר אמימר: הלכה כוותיה דשמואל.
אמר רב אשי:
השתא דאמר אמימר 'הלכתא כוותיה דשמואל' - אם היה יבמה כהן (וְזוֹ נישאת לשוק בעד
אחד או בשני עדים שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך מת בנך", ואמר שמואל 'בעיא
גט', וכיון דיהיב לה גיטא - מיפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה) חולץ לה (יבם)ושריא ליה (לבעלה) איתגורי איתגר [הרויח הבעל השני], אם כן מצינו חוטא
נשכר!? אלא אם היה יבמה ישראל - נותן לה שני גט והותרה לו (ליבם).
אמר רב גידל
אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: יבמה - קדושין אין בה, נשואין יש בה (קא סלקא דעתא
לענין גט: דאם ניסת לזר שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך בנך"' - צריכה גט).
אי קדושין אין
בה - נשואין נמי אין בה!?
אימא 'קדושין
ונשואין אין בה'.
ואיבעית אימא:
מאי 'נשואין יש בה'? – בזנות (דהוי כזנות, ומיתסרא איבם), כדרב המנונא, דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה (ורב אשי דאמר
לעיל 'נותן לה שני גט והותרה לו' - לית ליה דרב המנונא).
ואי בעית
אימא: לעולם כדאמרן מעיקרא: 'קדושין אין בה, נשואין יש בה (לענין גט)' דמיחלפא באשה שהלך
בעלה למדינת הים. (ולאו משום דקדושי נינהו, אלא משום דאי מפקעת לה בלא
גט - אתי למימר נמי באשה שהלך בעלה למדינת הים וניסת על פי בית דין בעד אחד תצא
בלא גט; אבל נתקדשה לא בעיא גיטא, דהא אשת איש גופה שנתקדשה על פי בית דין בעד אחד
תצא בלא גט, כדתנן: 'אף על פי שנתן לה האחרון גט - לא פסלה מן הכהונה').
אמר רבי ינאי:
בחבורה נמנו וגמרו: אין קדושין תופסין ביבמה (דדרשינן 'לא תהיה [אשת
המת החוצה לאיש זר]' - לא תהא בה הויה).
אמר ליה רבי
יוחנן: רבי - לא משנתנו היא זו? דתנן [קידושין
פ"ג מ"ה]: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי
לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר",
"לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות
אחותיך", או "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - אינה מקודשת (כיון דהשתא
לא תפסי בה קדושי - לקמיה נמי לא תפסי, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם)'.
אמר ליה: אי
לאו דדלאי לך חספא (אי לאו דאמרי לך) - מי משכחת
מרגניתא תותיה (לא הוית מסיק אדעתיך דטעמא משום דלא תפסי בה קדושי השתא הוא, אלא [שהטעם הוא] דאין מקנה
דבר שלא בא לעולם ואפילו יש בידו לעשות עכשיו)?
אמר ליה ריש
לקיש (לרבי יוחנן): אי לאו דקלסך גברא רבה [רבי ינאי] - הוה אמינא לך אנא:
מתניתין - רבי עקיבא היא, דאמר: אין קידושין תופסין בחייבי לאוין.
ואי רבי עקיבא
- כי אמר לה "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך&qquot; - ליתפסי בה קידושי, דהא שמעינן
ליה לרבי עקיבא דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם', דתנן [נדרים פ"יא מ"ד]:
(יבמות צג,א)
(אשה שאמרה לבעלה) '"קונם שאני עושה לפיך (מה שאני עושה מלאכה
יהא אסור לפיך בקונם) " - אין צריך להפר (דכיון דקא
משעבדא ליה למעשה ידיה - לא מציא נדרה); רבי עקיבא אומר:
יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו (דתנן (כתובות סד,ב) 'מה היא
עושה לו? משקל ה' סלעים שתי כו' - וטפי לא משעבדא ליה, ואהעדפה חייל נדר, ואף
על גב דעדיין לא נעשית המלאכה)'!
הא איתמר עלה: אמר רב הונא בריה דרב יהושע:
באומרת "יקדשו ידי לעושיהם" [לקב"ה, והקדש
מוציא מידי שיעבוד; ולענין הטענה
'שלא בא לעולם' -] דידים איתנהו בעלמא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם
קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2007 by Julius Hollander
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.geocities.com/yeshol
[1] מדוע? האם כאן ענין
של כיצד הציבור יתיחסו לבית דין כזה? או יותר מזה?
[2] מדוע לא 'ובנו' – שהרי אין לענין יבום חשיבות אלא לבנו, ולא לבנה!?
[YH1]BEIS
DIN'S PERMISSION FOR A WOMAN TO REMARRY BASED ON ONE WITNESS
QUESTION: The Gemara cites a Machlokes Amora'im regarding the nature of the
Heter that allows a married woman, an Eshes Ish, to marry another man based
on the testimony of a single witness that her first husband is dead. Ze'iri
says that the Heter is not considered a Heter instituted by Beis Din on her
behalf. Rather, it is the Torah's Heter which the Beis Din is merely
applying, because Beis Din thought that the husband actually was dead. If
the husband returns, then it turns out that they were mistaken.
Rav Nachman argues and says that Beis Din does institute its own Heter for
her; the Rabanan are the ones who grant permission to the woman to remarry,
and even if the husband returns, it does not make the ruling an error.
Rather, if the husband returns, then their permission for her to remarry is
revoked.
Rava attempts to prove that Ze'iri is correct and that when the husband
returns, Beis Din is considered to have made a mistake. Rava says that in a
case where Beis Din issued a ruling about a certain questionable food item
and permitted it, and then they readdressed the question and prohibited the
food because they saw a reason to do so, and then they permitted it again --
no one would listen to that Beis Din to eat the questionable item. Here,
though, the same thing is happening, and yet the Beis Din's words are
accepted: Beis Din permits the woman to remarry based on the testimony of a
single witness, and when two witnesses come and testify that the husband is
alive, the Beis Din prohibits her to remarry, and when another single
witness comes and says that her husband is dead, the Beis Din again permits
her to remarry! Why does Beis Din revert to its initial Heter? If Beis Din
instituted the Heter that she may remarry based on the testimony of one
witness, then why do they allow her to remarry the second time? It must be
that there is no enactment of Beis Din involved, but rather that they just
made a mistake in applying the Torah's Heter.
What is Rava's proof for Ze'iri? In the case where a second single witness
comes after a set of two witnesses, it should become a case of "Trei
u'Trei" -- two against two -- in which case the woman is not permitted to
get married to anyone other than one of the two witnesses who say that her
husband is dead (as we learned on 88b). But this has nothing to do with
whether the Heter is a specific enactment of the Rabanan, or whether the
Rabanan permitted her to remarry based on a mistake! In either case, the
laws of "Trei u'Trei" should apply here!
ANSWERS:
(a) RASHI (DH Ki Hadar, as explained at length by the Rishonim), says that
the second single witness did *not* corroborate and uphold the testimony of
the first single witness, and thus it is not a case of "Trei u'Trei."
Rather, the second single witness said an entirely new testimony. He said
that *now* the husband is dead, even though he was not dead at the time that
the first witness testified that he was. The second witness is giving a new
reason to permit her to remarry.
Accordingly, Rava's proof seems to be as follows: If we permit her to get
married as a specific Heter instituted by Beis Din, then really there is no
strong proof that her husband is dead, but nevertheless the Rabanan permit
her to remarry (Mishum Iguna), since we do not know where the husband is and
a single witness says that he is dead. If the Heter is a specific enactment
of the Rabanan, then when two witnesses testify that the husband is still
alive, thereby requiring the woman to leave her second husband and to suffer
all of the penalties of the Mishnah (87b), then she certainly will not want
to get married again based on the testimony of another single witness with
the same weak Heter of the Beis Din. Hence, there is no point in issuing the
Heter for her a second time. (This is the meaning of "Lo Mashgechinan
Lehu" -- the woman will not listen to the Heter of Beis Din since she has
suffered from the Heter once before.)
In contrast, if the reason we permit her to remarry is not because of a
provision of Beis Din but because Beis Din feels that there is sufficient
*proof* that her husband died, then even though it turns out that the first
time Beis Din was mistaken and the single witness turned out to be a liar
and the woman did not check out the facts before she remarried, nevertheless
when another single witness comes we have no reason to assume that *he* is a
liar or that the woman will not check out the facts this time. (Just because
they were mistaken in one case, Beis Din does not lose their credence for
all future matters.) Therefore, Beis Din may permit her to remarry the
second time a single witness testifies.
(In Insights to 88a, we discussed why a single witness is trusted here to
permit a woman to remarry. Tosfos says that it is an enactment of the
Rabanan and is not based on a law in the Torah. Other Rishonim maintain that
the Torah permits the Rabanan to rely on circumstantial evidence in such a
case. The Gemara here seems to be debating this very point. Ze'iri says that
it is not a Heter of the Rabanan, but that the Rabanan are relying on a
Halachah in the Torah. In contrast, Rav Nachman says that it is a Heter of
the Rabanan -- that even though there is not sufficient proof to permit her
to remarry mid'Oraisa, the Rabanan nevertheless allowed her to remarry.)
(b) The RASHBA cites RAV MOSHE BAR YOSEF who explains that Rava's proof is
as follows: If the Beis Din would be permitting her to remarry based on
their own Heter, then once they have contradictory evidence about the
permissibility of a food or about a woman's marital status, they should rely
on the Chazakah that the food, or the woman, is Asur. That is, since until
now the food was Asur to eat and the woman Asur to remarry, they remain
Asur. Nevertheless, after the second single witness comes and supports the
testimony of the first single witness, we consider it "Trei u'Trei"
and we
permit her to marry one of the witnesses.
Why may she marry if there is a Chezkas Isur? It must be that when Beis Din
permits her to get married based on the testimony of one witness, it is not
a Heter, but rather the testimony of one witness is a proof that the husband
is dead. If two witnesses come later and testify to the contrary, then we
declare the testimony -- and the ruling based on that testimony -- of the
first witness to have been a mistake.
The logic of Rav Moshe bar Yosef may be understood as follows. If it is a
Heter of the *Rabanan* that is permitting her to remarry, then what the
Rabanan enacted was that the first witness who comes is given the
trustworthiness of two witnesses to permit the woman to remarry. If so, why
do we not believe that witness when two witnesses come and contradict him?
Is it because in a case of "Trei u'Trei," we do *not* allow her to
marry one
of the witnesses? But when a second single witness comes, we *do* allow her
to marry one of her witnesses, and if so apparently by "Trei u'Trei"
there
is no basis to allow her to marry one of the witnesses. (This is what the
Gemara's means by bringing an example from forbidden foods. If the Rabanan
prohibit a certain food which they once permitted, how can they suddenly
decide to embrace their original ruling, and permit the food, when *no
further proof* has come to that effect!)
It must be that the first witness was never given the trustworthiness of two
witnesses. Rather, the *Rabanan permitted her* to remarry based on only the
testimony, and trustworthiness, of a single witness, considering it to be
sufficient proof. Consequently, when two witnesses come, they override his
testimony, and when another single witness comes and corroborates his
testimony, he joins with the first witness to increase his degree of
trustworthiness, so that their testimony together now counters the other set
of two witnesses.
In short, if it were a Heter enacted by Beis Din that allows her to remarry,
then the Rabanan made a new way of looking at things: we view one witness
like two witnesses. If the Rabanan are merely applying the Torah's Heter and
not making their own enactment, then the Torah is permitting us to accept
the testimony of a single witness, even though we might end up having made a
mistake. (M. Kornfeld)