דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף כו
המשך פרק שלישי כל הגט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין כה,ב)
תולה בדעת
אחרים אית ליה ברירה – דתניא: '"הריני בועליך (לשם
קידושין דאשה נקנית בביאה) על
מנת שירצה אבא" - אף על פי שלא רצה האב – מקודשת (דאין אדם
עושה בעילתו בעילת זנות, וגמר בלבו לקידושין גמורים ואפילו לא ירצה אביו); רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: רצה
האב – מקודשת,
(גיטין כו,א)
לא רצה האב
אינה מקודשת (דלא בעל אלא על תנאי, ולא נתקיים; וכי רצה [האב]
- מיהא מקודשת, ואף על גב דמשעת בעילה ספקק רוצה ספק אינו רוצה - אמרינן הוברר
דמשעת בעילה הוו קידושין).
אמר ליה: בין
לרבי יהודה בין לרבי שמעון, לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים - אית
להו ברירה, והתם - כדקתני טעמא: 'אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד
ונמצא זה שותה טבלים למפרע (שהרי לא הובררה התרומה מעולם)?
אמר להם:
לכשיבקע (כשיבא לידי כך - ודאי טבלים שתה, אבל אין לחוש לכך,
דלא שכיח ליבקע)!'
משנה:
הכותב טופסי
גיטין (שסופר הוא ונוטל שכר ורוצה שיהו מזומנין לו פעמים שאדם בא
לשוכרו והוא טרוד בשטרות אחרים) -
צריך שיניח מקום האיש, ומקום האשה, ומקום הזמן (שאם רואה
תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט ובגמרא מפרש טעמא);
שטרי מלוה -
צריך שיניח מקום המלוה, מקום הלוה, מקום המעות, מקום הזמן. (ואם שמע
שהיה אחד רודף אחר חבירו להלוותו מנה - לא יאמר "הריני כותב מיד ואניח מקום
הזמן לבדו", שלא יהא שטר מוקדם, אלא צריך שיניח מקום הלוה והמלוה והמעות, אף
על גב דליכא למיחש למידי: גזירה שטרות אטו גיטין;)
שטרי מקח -
צריך שיניח מקום הלוקח, ומקום המוכר, מקום המעות, מקום השדה, ומקום הזמן - מפני התקנה (בגמרא מפרש
אהיכא קאי).
רבי יהודה פוסל
בכולן (ואפילו הניח מקומות הללו; וטעמא מפרש בגמרא);
רבי אלעזר מכשיר בכולן (ובלבד שיניח מקומות הללו) - חוץ מגיטי נשים (דגזרינן בהן טופס אטו תורף), שנאמר [דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר] וכתב לה [ספר כריתת, ונתן בידה ושלחה מביתו] – לשמהּ. (בגמרא פריך: האי - אתורף הוא דכתיב!?)
גמרא:
אמר רב יהודה
אמר שמואל: צריך שיניח אף מקום 'הרי את מותרת לכל אדם' (שגם זה
עיקרו של גט), ורבי אלעזר היא, דאמר
עדי מסירה כרתי (הלכך 'וכתב לה' לאו אחתימה קאי דחתימת עדים אינה אלא
מדברי סופרים מפני תיקון העולם וכי כתיב וכתב לה משמע אעיקר כריתות קאי דהיינו כל
הני דאמרן), ובעינן כתיבה לשמה;
וצריכא (לשמואל
לאוקמי להני תלת סתמי כרבי אלעזר, ולמימרא בכולהו: 'והוא ששייר מקום התורף', 'אין
כותבין על המחובר' (לעיל כא,ב), ו'הכל כשרין לכתוב' (לעיל
כב,ב) – ו'הכותב טופסי גיטין' - כולהו אוקמינהו שמואל כרבי אלעזר): דאי אשמעינן הך קמייתא - בההיא הוא דאיכא
לאוקמה כרבי אלעזר, דקתני 'אין כותבין' (והדר) וקתני 'כּתָבוֹ' ('כתָבוֹ
על המחובר – כשר'; ומדקשיא רישא לסיפא - אוקימנא דהכי קאמר: אין כותבין טופס שמא
יכתוב תורף כו'); אבל סיפא ('הכל
כשרין לכתוב'), דקתני 'שאין קיום הגט אלא בחותמיו' - אימא רבי
מאיר היא, דאמר עדי חתימה כרתי (ואינו צריך לשייר מקום התורף,
ואשמעינן שמואל דצריך, ורבי אלעזר היא; וסיפא, דקתני 'שאין קיום הגט אלא בחותמיו'
- לאו לאכשורי תורף דחרש שוטה וקטן דשלא ללשמה קאי, אלא אמציעתא קאי: 'האשה כותבת
את גיטה לשמה והאיש שוברו', שאין קיום הגט אלא במסירתו ולא בחתימתו; והא דנקט
'חותמיו' - משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו, ורוב גיטין - חתומים הם, אפילו
לרבי אלעזר מפני תיקון העולם)! ואי
אשמעינן בההיא - ההיא נמי איכא לאוקמה כרבי אלעזר (ולא קשיא
מידי, כדפרישית), אבל הא - אימא
'מדסיפא רבי אלעזר (פליג רבי אלעזר ארישא, דקתני ,רבי אלעזר מכשיר בכולן
חוץ מגיטי נשים', ורישא מכשיר אף בגיטי נשים) הוי רישא לאו רבי אלעזר (ואין
צריכין לשייר מקום 'הרי את מותרת', אלא מקום השמות לבדן, משום קטטה כדלקמן) – צריכא (קא משמע לן שמואל דרישא
נמי כרבי אלעזר, ותרי תנאי ואליבא דרבי אלעזר, כדלקמיה).
מפני
התקנה:
מאי 'תקנה'?
אמר רבי יונתן:
מפני תקנת סופר (התירו לכתוב טופס שלא לשמה), ורבי אלעזר היא (הא דקתני 'מפני התקנה'
התירו לכתוב טופס), דאמר עדי מסירה
כרתי (הא לאו הכי הוה אסיר, רבי אלעזר היא דבעי 'לשמה' בכתיבה
מדאורייתא); ובדין הוא דאפילו טופס
נמי לא לכתוב (דלמא אתי למכתב תורף; אלא), ומשום תקנת סופרים (שיהו
מזומנין לו) שרו (ליה) רבנן (ובלבד שישייר תורף לכתוב
'לשמה', ותורף דשאר שטרות נמי גזר משום תורף דגיטין).
'רבי יהודה
פוסל בכולן' - גזר טופס אטו תורף, גזר שטרות אטו גיטין (וגזר
שטרות - אפילו טופס אטו גיטין);
ורבי אלעזר
מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים' - טופס אטו תורף גזר, שטרות אטו גיטין (בטופס) לא גזר (דגזירה לגזירה היא).
שנאמר 'וכתב לה':
והא כי כתיב 'לה' - אתורף הוא דכתיב (דבקרא 'כריתות'
כתיב, דהיינו תורף, והיכי יליף רבי אלעזר מיניה למיסר טופס)?
אלא אימא 'משום שנאמר 'וכתב לה' – לשמה (לא תימא 'שנאמר', דמשמע מיניה יליף, אלא 'משום', כלומר: משום שנאמר בתורף 'וכתב לה – לשמה' גזרינן טופס אטו תורף דאורייתא).
(גיטין כו,ב)
קשיא דרבי
אלעזר אדרבי אלעזר (רישא אוקמת כרבי אלעזר ומכשיר לכתוב טופסי גיטין,
וסיפא פליג ואמר 'חוץ מגיטי נשים')!?
תרי תנאי
ואליבא דרבי אלעזר.
רבי שבתי אמר
חזקיה: משום קטטה ('מפני התקנה' דקתני - לאו אהיתרא דטופסי קאי,
אלא א'צריך שיניח' קאי מפני תקנת קטטה), ורבי מאיר היא, דאמר עדי חתימה כרתי (דלא בעי
כתיבה לשמה, ולא צריך שיניח מקום 'הרי את מותרת' אלא מקום השמות לבדן - משום קטטה,
ומקום הזמן - משום מוקדם); ובדין
הוא דאפילו תורף נמי (עם השמות) לכתוב (דכי כתיב 'וכתב לה'-
אחתימת עדים קאי, שהיא עיקר כתיבתו) וזמנין דשמעה [האשה] ליה לסופר דקא כתיב (ומזכיר
שמו ושמה), וסברה "איהו קאמר
ליה!" והוה לה קטטה בהדיה.
רב חסדא אמר
אבימי: משום תקנת עגונות.
אמרי לה רבי
מאיר ואמרי לה רבי אלעזר: אמרי לה רבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי, ובדין הוא דאפילו
תורף נמי לכתוב, וזמנין דהוה ליה קטטה בהדה ורתח עלה (וכי משכח
לגט מזומן -) וזריק ליה ניהלה ומעגן
ומותיב לה (כשהיא מגורשת);
אמרי לה רבי
אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, ובדין הוא דאפילו טופס נמי לא לכתוב (גזירה
משום תורף - דאורייתא), וזמנין דבעי
למיזל למדינת הים ולא אשכח ספרא ושביק לה ואזיל ומעגן ומותיב לה.
ומקום
הזמן:
קפסיק ותני? לא
שנא מן הנישואין ולא שנא מן האירוסין (המגרש לארוסתו צריך לכתוב זמן כשר
ולא מוקדם)? בשלמא מן הנישואין, בין
למאן דאמר משום 'בת אחותו' איכא, בין למאן דאמר משום פירי איכא (שאם
יכתוב זמן לבו ביום, והוא יגרשנה לאחר זמן, והיא טורפת מיום הכתיבה!), אלא מן האירוסין: בשלמא למאן דאמר משום בת
אחותו איכא, אלא למאן דאמר משום פירי - ארוסה מי אית לה (דין) פירי (הלא אינו אוכל פירות אלא
משעת תנאי כתובה ואילך, שהוא מתחייב בפרקונה, כדאמרינן ב'נערה שנתפתתה' (כתובות
מז,ב))?
אמר רב עמרם:
הא מילתא שמעית מיניה דעולא דאמר משום תקנת ולד (הצריכו
להניח מקום זמן לגט ארוסה), ולא
ידענא מאי ניהו (דמאי ולד יש לארוסה); כיון דשמעיתא להא דתניא 'האומר "כתבו (עכשיו) גט לארוסתי (ולא
אתננו לה עד לאחר שאכנסנה),
לכשאכנסנה אגרשנה" - אינו גט', ואמר עולא: מה טעם? (דגט ישן הוא;) גזירה שמא (תתעבר
כשיכנסנה, ו)יאמרו "גיטה קודם
לבנה" (שיהיו סבורים שנתנו לה ביום שנכתב) - הכי נמי (במתניתין): (משום הכי) גזירה (צריך להניח מקום זמן אף לטופס
הארוסה): שמא (יכתוב זמן
לבו ביום, והוא לא יגרשנה עד לאחר נישואין, ו)יאמרו "גיטה קודם לבנה (בלא
קידושין וכתובה נתעברה, לאחר גירושין)" (ופגם הוא למשפחה).
אמר רבי זירא
אמר רבי אבא בר שילא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כרבי
אלעזר (שפוסל בטופסי גיטין, גזירה משום תורף).
קרי רב עליה
דרבי אלעזר "טובינא דחכימי" (מאושר שבחכמים).
ואפילו בשאר
שטרות (במאי דפליג רבי אלעזר אדרבי יהודה, ואכשר בטופסי שטרות) נמי (אמר רב 'הלכה כרבי אלעזר'
(בתמיה))? והאמר רב פפי משמיה דרבא:
'האי אשרתא דדייני (קיום השטר: שהעדים מעידין על כתב ידיהם בבית דין,
ובית דין כותבין בו 'במותב תלתא הוינא, ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו'
ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי' וחותמין)
דמיכתבה מקמי דליסהדי סהדי אחתימת ידייהו – פסולה' אלמא מיחזי כשיקרא - הכי נמי
מיחזי כשיקרא,
וליתא מדרב
נחמן, דאמר רב נחמן: 'אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו באשפה (ולא
נכתב לשם אשה כלל), חתמו ונתנו
לה כשר' (אלמא לא
חיישינן למיחזי כשקרא, כיון דנחתם בעתו וזמנו), ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר אלא בגיטי נשים
דבעינן כתיבה לשמה, אבל בשאר שטרות לא, דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: 'שטר שלוה בו (ביום
של חתימה) ופרעו (בו
ביום) - אינו חוזר ולוה בו (ואפילו
ביום מלוה ראשונה לאחר פרעון, דליכא למיחש למוקדם; והכי מפרשינן לה בשנים אוחזין
(בבא מציעא יז,א)), שכבר נמחל
שעבודו (כשפרעו, ובטל השטר, ואין הקרקעות משועבדות שוב למלוה השניה,
שלא עליה נחתם שטר זה, והויא לה מלוה על פה)'; טעמא דנמחל שעבודו, אבל משום שיקרא (אם
היה נחתם על מלוה זו אף על פי שנכתב קודם הלואה) - לא חיישינן (כשר אם בו ביום נכתב).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com