דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף כה
המשך פרק שלישי כל הגט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין כד,ב)
אמר רב: כולן (כל
הגיטין השנויין במשנתנו - אף על פי שפסולין לגרש להתירן לינשא) פוסלין בכהונה (פוסלין
הן אותה מן הכהונה: אם בעלה כהן - נפסלה עליו משום גרושה) חוץ מן הראשון (שלא נכתב לשם גירושין כלל;
אבל הנך בתראי – פסלי, דריח הגט פוסל בכהונה, דתניא בפרק בתרא (פב,ב):
'האומר לאשתו "הרי את מגורשת ממני, ואי את מותרת לכל אדם" - פסלה מן
הכהונה, שנאמר 'ואשה גרושה מאישה [לא יקחו]' [ויקרא
כא,ז] - אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, ולאחרים לא הותרה - פסולה
לכהונה); ושמואל אמר: אף ראשון נמי
פוסל (דריח גט הוה).
ואזדא שמואל
לטעמיה, דאמר שמואל: כל מקום ששנו חכמים 'גט פסול' - פסול ופוסל; (כל
מקום ששנינו ביבמות) 'חליצה פסולה'
- פסולה (להתירה לשוק) ופוסלתה
מן האחין (אבל פוסלת היא אותה מן האחין: שלא תתייבם עוד, דקמו עלה
ב'כיון שלא בנה - שוב לא יבנה', דלא כתיב 'אשר לא בנה את בית אחיו' אלא 'אשר
לא יבנה' (דברים כה,ט): כיון
שחלץ - שוב לא יבנה).
במערבא אמרי משמיה דרבי אלעזר: שמאל (חלצה בשמאל: אמרינן ביבמות (קד,א) פסולה) ולילה (וכן חלצה בלילה) פסולות ופוסלות ([בשמאל] פוסלת, דשם חליצה עלה, אלא שלא נעשית בהכשירה, דיליף 'רגל' [ביבמה: וחלצה נעלו מעל רגלו [דברים כד,ט]] 'רגל' ממצורע, דכתיב 'ימנית' [ויקרא יד,יד;יז ועוד]; ולילה נמי נפקא לן התם); קטן ואנפיליא (קילצו"ן של בגד - לאו חליצה כלל, ד'איש' ו'נעל' כתובים בפרשה: 'ואם לא יחפוץ האיש וגו') - פסולות ואין פוסלות.
(גיטין כה,א)
זעירי אמר:
כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון (דלחומרא אמרינן 'יש ברירה',
ופסולה לכהונה, אבל אינך כולהו - אפילו ריח הגט אין בהם, ולא דמו למגורשת מאישה,
ולא התירה לכל אדם; דההיא - לההוא מילתא מיהא 'לשמו' ו'לשמה' נכתב);
וכן אמר רב
אסי: כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון;
ורבי יוחנן
אמר: אף אחרון נמי אינו פוסל (דאין ברירה);
ואזדא רבי
יוחנן לטעמיה, דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: האחין שחלקו - לקוחות הן ומחזירין זה
לזה ביובל (דאין ברירה: דאיכא למיחש: חלק שנטל זה היה ראוי לאחיו,
והחליפו; והיינו 'לקיחה', וחוזר ביובל לתחילתו, משום מצות יובל, והדר שקליה
כדמעיקרא);
וצריכא: דאי
איתמר בהא - בהא קאמר רבי יוחנן דאין ברירה, משום דבעינן 'לה' –
לשמה, אבל התם - מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל, אבל ירושה ומתנה לא; ואי אשמעינן
שדה - משום דלחומרא ('מחזירין' - חומרא היא; ואי נמי הוה מספקא ליה - אזיל
לחומרא; אבל 'אינו פוסל' - קולא הוא, ואי לאו דפשיטא דאין ברירה - לא אזיל לקולא), אי נמי כתחילה (כשם
שמתחילה היתה בלא חלוקה לאיש אחד - כך יחזור ביובל לאיש אחד, וטעמא לאו משום דאין
ברירה הוא), אבל הכא אימא לא –
צריכא.
בעא מיניה רב
הושעיא מרב יהודה: אמר ללבלר "כתוב לאיזו שתצא בפתח תחילה" (יהא
הגט לשמה, ושמותיהם היו שוין) – מהו
(יש ברירה או אין ברירה)?
אמר ליה:
תניתוה: 'יתר מיכן: אמר ללבלר "כתוב לאיזו שארצה אגרש" - פסול לגרש
בו', אלמא אין ברירה!
איתיביה [פסחים
פ"ח מ"ג]: 'האומר
לבניו "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים (יהא
נמנה עליו ואני מקנה לו חלקו בשעת שחיטה)", כיון שנכנס ראשון (לאחר שחיטה) ראשו ורובו - זכה בחלקו (דאמרינן
יש ברירה: דמשעת שחיטה היה זה ראוי לכך, ונשחט פסח זה עליו), ומזכה את אחיו עמו (לימנות
בחלקו)'! (ולקמיה
מוקי לה שפיר.)
אמר ליה:
הושעיא ברי! מה ענין פסחים אצל גיטין? הא אתמר עלה [פסחים
פט,א]: אמר רבי יוחנן: כדי לזרזן
במצות (אביהן המנה את כולן עליו משעת שחיטה, והא דקאמר "על מי
שיעלה ראשון" - לזרזינהו אתא, כלומר "נראה איזה הוא ראשון", ולא
הודיעם מה בלבו);
דיקא נמי דקתני
'כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו': אי אמרת בשלמא
דאמנינהו מעיקרא – שפיר (משום הכי מזכה את אחיו עמו), אלא אי אמרת דלא אמנינהו - לאחר שחיטה מי קמיתמנו?
והתנן: 'נמנין (הרוצה לימנות) ומושכין ידיהן ממנו (מי שהיה
נמנה, ורוצה לימשך ולהמנות על אחר - מושך ידיו הימנו) עד שישחט' (אבל לאחר שחיטה לא נמנין ולא נמשכין, דכתיב 'ואם ימעט הבית':
אם באו להמעט ולהמשך ממנו 'מהיות משה': בחיותו של שה יתמעטו).
תניא נמי הכי (דלא
נתכוין אלא לזרזן ומיהו כולהו אמנינהו): 'מעשה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים' (ולא
קתני 'ונמצאו בנות זוכות בפסח ובנים לא זכו').
אמר אביי (אתמוהי
מתמה אביי ברב יהודה ורב אושעיא):
קא בעי מיניה ('לאיזו שתצא בפתח תחילה') תולה (המתנה) בדעת אחרים, וקא פשיט ליה ('לאיזו
שארצה' דהיינו) תולה בדעת עצמו (דילמא
תולה בדעת עצמו לית לן ברירה, דמדאתני ברישא - גילה בדעתו שהיה פוסח על שתי
סעיפים, וליכא למימר 'הוברר דמעיקרא דעתיה להאי'; אבל זה שתלה באחרים - גמר בדעתיה
מעיקרא לאיזו שתצא), והדר מותיב ליה
תולה [האב] בדעת אחרים ['על
מי שיעלה ראשון']?
אמר רבא: מאי
קושיא? דלמא דמאן דאית ליה ברירה - לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים
- אית ליה ברירה, ומאן דלית ליה ברירה - ללא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת
אחרים - לית ליה ברירה!?
אמר ליה רב
משרשיא לרבא: והא רבי יהודה, דתולה בדעת עצמו לית ליה ברירה ותולה בדעת אחרים אית
ליה ברירה!
1. תולה בדעת
עצמו לית ליה ברירה – דתניא [תוספתא דמאי פ"ח ה"ז [ליברמן], בשנויים]: 'הלוקח יין מבין הכותים (קודם
גזירה; ואין לו כלי להפריש תרומות ומעשרות בהן, והוא צריך לשתות; וכותים - גירי
אמת חשיב להו, ואין ארץ ישראל נפקעת מקדושתה על ידיהם, והן חשודין על המעשרות ועל
התרומה, ולא כעמי הארץ שרובן מעשרין וכולן מפרישין תרומה; אבל כותים חשודין על
הכל, והלוקח מהן צריך לעשר ודאי -) אומר: "שני לוגין (מתוך מאה) שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה (בתוכו); עשרה - מעשר ראשון; תשעה - מעשר שני;
(גיטין כה,ב)
ומיחל (מעשר
שני מחלל בדיבורא בעלמא על מעות שיש לו בבית, דמה שאפשר לו לתקן לגמרי יתקן) ושותה מיד (דמאחר
שקרא שם - יצא לו מידי טבל, וכשהוא מוציא יין לשתייתו - הוא הנברר לחולין,
ולכשיהיו לו כלים, ויוציא מן הנוד לתרומה - הוא הנברר לתרומה, ויש ברירה)- דברי רבי מאיר; (ו)רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון – אוסרין (דלית
להו ברירה בתולה בדעת עצמו: שהוא עצמו מוציא את היין)';
2. תולה בדעת
אחרים אית ליה ברירה – דתנן (לקמן ב'מי שאחזו' (פ"ז
מ"ד;עג,א)): ("זה
גיטך מעכשיו אם מתי מחולי" זה הרי זה גט אם מת מאותו חולי) 'מה היא באותן הימים (כל
ימי החולי)?
רבי יהודה
אומר: הרי היא כאשת איש לכל דבריה (אם כהן הוא אוכלת בתרומה
ואם זינתה בחנק)', ולכי מיית - הוי
גיטא (דקתני רישא: "הרי זה גט", ואיירי רבי יהודה במה
היא באותן הימים; אלמא לא פליג ברישא, ולא אמרינן 'גט לאחר מיתה' הוא - כיון דאמר
"מעכשיו", ואף על גב דכשנתן הגט - הוא מספקא ליה אם יחיה אם ימות, ותלה
התנאי בדעת מי שמתו וחייו תלוים בידו, וכשמת אמרינן 'הוברר הדבר דמשעת נתינה היה
ראוי למות מחולי זה', והוה ליה גט מההיא שעתא, שעל מנת כן מסרו, ואין זה כשאר
תנאים שאדם מתנה בגט, שבידו לקיימם ודעתו לקיימם כשמתנה עליהם, ולכשנתקיים התנאי -
הוי גט למפרע, דהתם - לאו טעמא משום ברירה הוא; אבל הכא - דאין בידו, ובשעת התנאי
הוא ספק, והתנאי מתקיים מאליו - אי לאו משום ברירה לא הוי גט מחיים)!
אמר ליה רב
משרשיא לרבא: הא - רבי שמעון, דתולה בדעת עצמו לית ליה ברירה, ותולה בדעת
אחרים אית ליה ברירה:
תולה בדעת עצמו
לית ליה ברירה - הא דאמרן (בהלוקח יין);
תולה בדעת
אחרים אית ליה ברירה – דתניא: '"הריני בועליך (לשם
קידושין דאשה נקנית בביאה) על
מנת שירצה אבא" - אף על פי שלא רצה האב – מקודשת (דאין אדם
עושה בעילתו בעילת זנות, וגמר בלבו לקידושין גמורים ואפילו לא ירצה אביו); רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: רצה
האב – מקודשת,
(גיטין כו,א)
לא רצה האב
אינה מקודשת (דלא בעל אלא על תנאי, ולא נתקיים; וכי רצה [האב]
- מיהא מקודשת, ואף על גב דמשעת בעילה ספקק רוצה ספק אינו רוצה - אמרינן הוברר
דמשעת בעילה הוו קידושין).
אמר ליה: בין
לרבי יהודה בין לרבי שמעון, לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים - אית
להו ברירה, והתם - כדקתני טעמא: 'אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד
ונמצא זה שותה טבלים למפרע (שהרי לא הובררה התרומה מעולם)?
אמר להם:
לכשיבקע (כשיבא לידי כך - ודאי טבלים שתה, אבל אין לחוש לכך,
דלא שכיח ליבקע)!'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com