דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

גיטין דף כג

המשך פרק שני 'המביא גט בתרא'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(גיטין כב,ב)

משנה:

הכל כשרין לכתוב את הגט, אפילו חרש שוטה וקטן (בגמרא מפרש לה).

 

האשה כותבת את גיטה (ומקנתו לבעל, וחוזר ומוסרו לה לגירושין) והאיש כותב את שוברו (שובר פרעון כתובה שהאשה היה לה לכותבו ולמוסרו לו להיות לו לראיה), שאין קיום הגט אלא בחותמיו.

 

גמרא:

והא לאו בני דיעה נינהו (ולא ידעו לכתוב 'לשמה')!?

אמר רב הונא:

 

(גיטין כג,א)

והוא שהיה גדול עומד על גביו (ואומר לו "כתוב לצורך פלוני"). (דקסבר רב הונא: מתניתין – רבי אלעזר היא, דבעי כתיבה 'לשמה'; וסיפא - דקאמר שאין קיום הגט אלא 'בחותמיו' - היינו עדי מסירה, דרוב גיטין נמסרין בפני החותמים; ואמציעתא קאי, ולא ארישא לאכשורי כתיבת חרש בלא גדול על גביו.)

 

אמר ליה רב נחמן: אלא מעתה: עובד כוכבים וישראל עומד על גביו - הכי נמי דכשר? וכי תימא הכי נמי – והתניא: 'עובד כוכבים פסול' ?

עובד כוכבים - לדעתיה דנפשיה עבד (דהא גדול הוא, ויש בו דעת; ואע"פ שזה אומר לו כן - שמא הוא גמר בלבו לשם אחר; אבל קטן - אין בו דעת אלא למה שזה מצווהו).

הדר אמר רב נחמן: לאו מילתא היא דאמרי ('אלא מעתה עובד כוכבים וישראל עומד כו', דהוה סבירא ליה דפסול; ודאי כשר הוא, ואפילו אין ישראל עומד על גביו; וגבי חרש שוטה וקטן - נמי ליתא לדרב הונא: דאף על גב דאין גדול עומד על גביו - נמי כשר, דמתניתין - רבי מאיר היא, דלא בעי כתיבה 'לשמה', דדריש 'וכתב' דקרא אחתימת עדים): דמדקא פסיל ליה לעובד כוכבים (בסיפא דמתניתין [בהמשך העמוד]) לענין הבאה (לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, ואין אדם נעשה שליח לדבר שאינו שייך בו) - (וגבי כתיבה – שייריה!) מכלל דלענין כתיבה כשר (שמע מינה דוקא קתני בהבאה, ובכתיבה כשר, כדקתני טעמא: שאין קיום הגט אלא בחותמיו, ולא איכפת לן אם נכתב שלא 'לשמה'; דאי תנא ושייר - הוי ליה נמי לשיורי בסיפא).

והתניא 'עובד כוכבים פסול'?

ההיא (דתניא 'פסול') – רבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי (וחתימת עדים אינה מן התורה, הילכך 'וכתב לה' - אכתב הגט), ובעינן כתיבה 'לשמה'.

והא ודאי (כי כתביה עובד כוכבים לאו 'לשמה' הוא, ד)עובד כוכבים אדעתיה דנפשיה קעביד (ומשום הכי תניא 'פסול')!

אמר רב נחמן (אתחלתא דמילתא היא וכן מסתבר דהא כבר מוקמיה רב נחמן כרבי מאיר; ואית דגרסי 'והא ודאי עובד כוכבים כו' בלשון קושיא, ופרכינן אהא דאמר רב נחמן עובד כוכבים כשר – 'אמר רב נחמן כו' תירוצא הוא): 'אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה - כשר'.

איתיביה רבא לרב נחמן [דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר] וכתב לה [ספר כריתת, ונתן בידה ושלחה מביתו] - 'לשמה' - מאי לאו כתיבת הגט?

לא, חתימת עדים.

איתיביה רבא: 'כל גט שנכתב שלא לשום אשה – פסול'?

אימא 'שנחתם שלא לשום אשה - פסול'.

איתיביה: 'כשהוא כותבו - כאילו כותבו לשמה'  - מאי לאו (הכי משמע:) כשהוא כותבו לתורף (כשהוא כותב קצתו) 'לשמה' (דתורף הוא עיקר) - כאילו כותבו לטופס (כולו) 'לשמה' (- אלמא 'לשמה' בעינן)?

לא, 'כשהוא חותמו לשמה - כאילו כותבו לשמה';

ואיבעית אימא: הני מתניתא מני? - רבי אלעזר היא, דאמר 'עדי מסירה כרתי'.

צצצ

ורב יהודה אמר שמואל: והוא ששייר (חרש שוטה וקטן) מקום התורף (וכתב בן דעת את התורף, ולא בעי לאוקמא בשגדול עומד על גביו, ולא לאוקמא כרבי מאיר); וכן אמר רב חגא משמיה דעולא: והוא ששייר מקום התורף, ורבי אלעזר היא.

ורבי זריקא אמר רבי יוחנן: 'אינה תורה (אין שומעין לך)'!

מאי 'אינה תורה'?

אמר רבי אבא: כאן (במשנתינו, שזלזלו בכתיבת גיטין,) הודיעך שאין (שום) כח 'לשמה' (בכתיבה, אלא בחתימה), ורבי מאיר היא, דאמר עדי חתימה כרתי.

והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן (לעיל (כא,ב) גבי 'אין כותבין במחובר'): 'רבי אלעזר היא'?

אמוראי (רבה בר בר חנה ורבי זריקא) נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.

 

 

משנה:

הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים (בגמרא מפרש לכולהו).

קיבל הקטן (מיד הבעל להוליכו) והגדיל (קודם שמסרו לה), חרש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, עובד כוכבים ונתגייר – פסול; אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה – כשר; זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בדעת – כשר.

 

גמרא:

בשלמא חרש שוטה וקטן - דלאו בני דיעה נינהו (וגבי שליחות – 'איש' בעינן, ולא קטן, דשליחות נפקא לן (בקדושין מב,א) מ'ויקחו להם איש שה לבית אבות' [שמות יב,ג]: אחד לוקח לכולן); עובד כוכבים נמי - דלאו בר היתירא הוא (דאין להן קידושין, ואין גיטין נוהגין בהם, ובמידי דלנפשיה לא חזי - לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני); אלא סומא אמאי לא?

אמר רב ששת: לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו!

מתקיף לה רב יוסף: היאך סומא מותר באשתו? היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה? אלא בטביעות עינא דקלא - הכא נמי בטביעות עינא דקלא!

אלא אמר רב יוסף: הכא - בחוצה לארץ עסקינן, דבעי למימר "בפני נכתב ובפני נחתם", ולא מצי למימר.

אמר ליה אביי: אלא מעתה פתוח ונסתמא, דמצי אמר הכי נמי דכשר, והא קתני 'פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח - כשר', חזר ונתפתח – אִין, לא חזר ונתפתח - לא!

הוא הדין דאף על גב דלא חזר ונתפתח, ואיידי דקתני 'שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה' - טעמא דחזר ונשתפה, הא לא חזר ונשתפה – לא (דטעמא משום דעה הוא, וצריך להיות בן דעת לעשות שליחותו), תנא נמי 'פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח'.

אמר רב אשי: דיקא נמי (דלגבי פתוח ונסתמא לא תנא דוקא חזר ונתפתח): דקתני 'זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת – כשר', ולא קתני 'כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר' (אלמא היכא דטעמא משום דעה הוא - בעינן תחלה וסוף, אבל סומא לא הוי טעמא משום דעה, ולא בעינן תחילה וסוף, אלא תחילה לחודיה: דלא מצי למימר "בפני נכתב"; דאי בסומא נמי דוקא - ניתני 'כל שתחילתו וסופו בכשרות')!

שמע מינה.

 

בעו מיניה מרבי אמי: עבד (של כל אדם) - מהו שיעשה שליח (לאשה בעלמא) לקבל גט אשה מיד בעלה (ותהא מגורשת בקבלתו; והוא הדין נמי להולכה, דכולה חדא טעמא היא; אלא כך היתה השאלה בבית המדרש)?

אמר להו: מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים (במתניתין בהבאה, ולא תנא עבד) -

 

(גיטין כג,ב)

מכלל דעבד כשר (וכי היכי דכשר להבאה: להיות שליח להתגרש - כך כשר לקבלה: להיות שליח להתגרש, שאין חילוק טעם ביניהם).

 

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין.

מתקיף לה רבי אלעזר: טעמא במילתא – דליתיה, הא במילתא דאיתיה (כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו על מנת שאין לרבו רשות בו - מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה, דעבד כאשה בכל מצות) – כשר (ותימא נמי דכשר להיות שליח לתרום)!? והא עובד כוכבים והא כותי דאיתנהו בתורת תרומה דנפשייהו דתנן [תרומות פ"ג מ"ט]: 'העובד כוכבים והכותי שתרמו משלהם - תרומתם תרומה (ואסורה לזרים; דסבר 'אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר', והקדש העובד כוכבים - הקדש כדילפינן (חולין יג,ב) מ'איש איש' - לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדדבות כישראל[ספרא אמור פרשתא ז משנה ב])' ותנן [תרומות פ"א מ"א]: 'עובד כוכבים שתרם של ישראל - אפילו ברשות (של ישראל שעשאו שליח) - אין תרומתו תרומה'!?

מאי טעמא (אינה תרומה), לאו משום (דשליחות דתרומה,) דכתיב [במדבר יח,כח: כן תרימו] גם אתם [תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל, ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן] - (ודרשינן: מדמצי למכתב 'אתם' וכתב 'גם אתם' - לרבות שלוחכם, ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא) - (למימר:) מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל (ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות)!?

אמרי דבי רבי ינאי: לא! מה אתם בני ברית (מהולים ובאו בברית מצות) - אף שלוחכם בני ברית (לאפוקי עובד כוכבים; אבל עבד - בן ברית הוא, דכתיב [דברים כט,י: טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך] מחוטב עציך [עד שאב מימיך, (פסוק יא) לעברך, בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום] ).

 

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין; ואף על פי  ששנינו (בברייתא במסכת תמורה) '"הרי את שפחה וולדך בן חורין" אם היתה עוברה - זכתה לו (לעובר, בקבלת גט זה, להיות משוחרר)'; מאי 'אם היתה עוברה זכתה לו' (מה ענין שחרור אצל גט אשה, דקאמר 'אף על פי  ששנינו'? הא ודאי בתורת שחרור איתיה)?

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: רבי יוחנן - תרתי אמר: (חדא הא דגט אשה; ועוד אחריתי; ואמילתא אחריתי קאמר 'אף על פי', והיינו מילתא אחריתי:) נראים דברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו (שאין רבו שלו, דכיון דעבד איתיה בתורת שחרור - שליח נמי מצי מיהוי), אבל לא מיד רבו שלו (אם שניהם של איש אחד, ד'יד עבד כיד רבו דמי', וכשמסרו גט בידו - לא יצא גט מרשותו; ואף על גב דעבד מקבל גט לעצמו - התם הוא, ד'גיטו וידו באים כאחד': דשיחרורא דידיה הוא, אבל לאחרינא - לא); ואם לחשך אדם (באזנך) לומר (להקשות ולומר): זו הלכה שנויה (הרי שנויה היא, שאף מיד רבו שלו מקבלו לחבירו, ששנינו) 'אם היתה עוברה זכתה לו' (אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבהּ)? אמור לו: שני גדולי הדור פירשו את הדבר: רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק: חד אמר: הא מני רבי היא, דאמר: המשחרר חצי עבדו קנה (העבד אותו חצי), וחד אמר (מוסיף ומסיים פירוש הדבר): מאי טעמא דרבי בהא (הא לא חצי עבדו הוא, דתרי גופי נינהו)? - קסבר עובר ירך אמו הוא (והוה ליה כחצי גופה), ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאבריה.

 

 

משנה:

אף הנשים שאינן נאמנות לומר "מת בעלה" (בכולהו מפרש ביבמות דסניין לה, ומכוונות לקלקלה, ואין נאמנות להעידה שמת בעלה) - נאמנות להביא את גיטה: חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה (אשת אחי בעלה: שונאה אותה ויראה ממנה, שמא ימות אחד משני בעליהן בלא בנים, ויהו צרות זו לזו), ובת בעלה.

מה בין גט למיתה (דאמיתה לא מהימנין, ואגט מהימנין)?

שהכתב מוכיח.

האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם".

 

גמרא:

והתניא: 'כשם שאין נאמנות לומר ,מת בעלה" - כך אין נאמנות להביא גיטה'?

אמר רב יוסף: לא קשיא: כאן בארץ (שאינה צריכה לומר "בפני נכתב"), כאן בחוץ לארץ: בארץ, דלאו אדיבורה דידה קא סמכינן – מהימנא, בחוץ לארץ, דאדיבורה דידה קא סמכינן - לא מהימנא.

אמר ליה אביי: אדרבה, איפכא מסתברא: בארץ - דאי אתי בעל מערער (ואמר "לא כתבתיו") משגחינן ביה (שהרי לא נתקיים בבית דין), דאיכא למימר לקלקולא קא מיכוונה (שזו מתכוונת לכך שתתקלקל) - לא מהימנא; בחוצה לארץ (שהצריכוה לומר "בפני נכתב", וזהו קיומו), דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה (ותו לא חיישינן לערעור ואי מערער לא מהימן) – מהימנא!

תניא כוותיה דאביי [תוספתא גיטין פ"ב ה"ו [ליברמן]]: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא: אשה נאמנת להביא גיטה מקל וחומר: ומה נשים, שאמרו חכמים אין נאמנות לומר "מת בעלה" נאמנות להביא גיטה, היא - שנאמנת לומר מת בעלה - אינו דין שנאמנת להביא גיטה!

 

(גיטין כד,א)

וממקום שבאת (כלומר: הואיל ומינייהו גמרינן - נגמור נמי להא): מה להלן צריכות שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם" - אף היא צריכה שתאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" (ומדקתני בברייתא 'מה להלן צריכות שיאמרו כו' - שמע מינה בחוצה לארץ עסקינן, כאביי)!

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני: 'האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר כו' - שמע מינה.

ורב יוסף (מאי דעתיה)? רישא וסיפא בחוצה לארץ ('הכל כשרין להביא את הגט' - אוקימנא בחוצה לארץ, מדקתני 'סומא' [שצריך לומר בפני נחתם ואינו יכול, כדלעיל]; וסיפא 'האשה עצמה כו' - בחוצה לארץ, דקתני 'ובלבד שתהא צריכה לומר'), מציעתא ('אף הנשים כו' מוקי רב יוסף) בארץ?

אִין, רישא וסיפא בחוץ לארץ, מציעתא בארץ; ממאי? מדקתני 'מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח' ולא קתני 'שהכתב ופה (צריכה לומר "בפני נכתב") מוכיח'! (ולאביי לא איצטריך למיתני 'כתב ופה', דהכי משמע: מה בין פה דגט לפה דמיתה? אלא שהכתב מוכיח עמו).

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com