גיטין דף יח

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף יח

המשך פרק שני 'המביא גט בתרא'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין יז,ב)

כתוב בו שבוע, שנה, חדש, שבת (זמנו בשבוע פלונית של יובל - ולא כתב איזו שנה; או כתב שנה ולא כתב חדש; או כתב חדש ולא כתב שבת; או כתב שבת ולא כתב יום) – מאי?

אמר ליה: כשר (לכתחילה).

ומה הועילו חכמים בתקנתן (הא לא ממנעי מלמכתביה נהליה)?

אהנו לשבוע דקמיה (שאם זינתה תיהרג) ולשבוע דבתריה (לפירות: שאם ימכור בהם - תוציא גיטה ותגבם. ואי אפשר לפרש דלשבוע דקמיה אהני לפירות: שלא תטרפם מלקוחות, דבלאו זמן נמי לא טרפה, דיָדָהּ על התחתונה עד דמייתה ראיה דבתר גירושין זבין; ולשבוע דבתרא לא מהני לזנות דלא תיקטול, דבלאו זמן נמי לא מיקטלה, דספק נפשות להקל); דאי לא תימא הכי - יומא גופיה מי ידעינן אי מצפרא אי מפניא? אלא ליומא דקמיה וליומא דבתריה - הכא נמי אהני לשבוע דקמיה ולשבוע דבתריה.

אמר ליה רבינא לרבא: כתביה

(גיטין יח,א)

ואותביה בכיסתיה (ימים רבים) דאי מפייסה (בהדיה בקטטות שביניהם) תיפייס (ולא יגרשנה), (ולא איפייסה וגרשה, ומכי מטא גיטה לידה הוא דאגרשה) - מאי?

אמר ליה: לא מקדים אינש פורענותא לנפשיה (לא רגילי למיעבד הכי: לאנוחי בכיסתיה; דכיון דלא ניחא ליה בגירושין - פורענות הוא לגביה, ולא מקדים ליה).

אמר ליה רבינא לרב אשי: גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא מטו עד תשרי - מה הועילו חכמים בתקנתם (בין לענין פירות בין לענין זנות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה)?

אמר ליה: הנהו - קלא אית להו (ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה).

איתמר: מאימתי מונין לגט (שלשה חדשים שהאשה צריכה להמתין)?

רב אמר: משעת נתינה, ושמואל אמר: משעת כתיבה.

מתקיף לה רב נתן בר הושעיא: לשמואל: יאמרו שתי נשים בחצר אחת, זו אסורה וזו מותרת (של אדם אחד שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום, אלא שזה קדם לזה כתיבתו חדש; ולשמואל: זו תינשא לסוף שני חדשים וזו לסוף שלשה, יתמהו בני אדם שראו שנתגרשו ביום אחד)?

אמר ליה אביי: זו זמן גיטה מוכיח עליה וזו זמן גיטה מוכיח עליה!

תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דשמואל:

תניא כוותיה דרב: 'השולח גט לאשתו ונשתהה שליח בדרך שלשה חדשים, כשהגיע גט לידה צריכה להמתין שלשה חדשים, ולגט ישן אין חוששין (לקמן (פ"ח מ"ד; עט,ב) תנינא: דאין אדם מגרש בגט ישן, 'ואיזהו גט ישן? - כל שנתייחד עמה מאחר שכתבוֹ לה'; וטעמא שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה': שמא תתעבר ותלד בין כתיבתו לנתינתו, ולאחר זמן יאמרו 'הגט קדם', ובזנות נתעברה), שהרי לא נתייחד עמה'.

תניא כוותיה דשמואל: 'המשליש גט (מסר הגט לשליש) לאשתו (כדי לגרשה בו לסוף שלשה חדשים), ואמר לו "אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים" (והוא הלך לדרכו) - משנתנו לה מותרת לינשא מיד (דמשעת כתיבה מנינן), ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה'.

רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה, רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת נתינה;

והלכתא משעת כתיבה.

איתמר: מאימתי כתובה (כשאר שטר חוב) משמטת (ומשמטתה שביעית)?

רב אמר: משתפגום (שתפרע קצת דגלי דעתה דעומדת ליגוש וליפרע) ותזקוף (עליו המותר במלוה, דנפקא לה משום 'כתובה ומעשה בית דין' שאינו משמט, וחל עלה שם 'שטר חוב');

ושמואל אמר: פגמה (כיון דגלי דעתיה בפרעון קרינא ביה לא יגוש) - אף על פי שלא זקפה (במלוה), זקפה - אף על פי שלא פגמה.

תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דשמואל:

תניא כוותיה דרב: 'מאימתי כתובה משמטת? - משתפגום ותזקוף; פגמה ולא זקפה, זקפה ולא פגמה - אינה משמטת עד שתפגום ותזקוף'.

תניא כוותיה דשמואל: 'אונס (אונס את הבתולה חייב חמשים כסף) וקנס (דמוציא שם רע) ופיתוי וכתובת אשה, שזקפן במלוה – משמטין, ואם לאו - אין משמטין; מאימתי נזקפים במלוה (כלומר מאימתי הויא כזקיפה)? - משעת העמדה בדין (העמדה הרי היא כזקיפה)'.

אמר שמואל: כתובה - כמעשה בית דין דמיא (דתנאי בית דין היא): מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה (חיוביה משום פסק דין הוא, ואף על גב דלא איחתים; הלכך אין שם הקדמה, ונכתבים ביום ונחתמין בלילה) - אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה (משעת כתיבה: דנכנסה לחופה, דקירוב חתנות - הוא חייל שעבודה, ואף על גב דלא אחתים).

כתובתיה דרבי חייא בר רב איכתוב ביום ואיחתום בלילה; הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי.

לימא כשמואל סבירא ליה?

'עסוקין באותו ענין' הוו (מכתיבה עד חתימה, ואפילו בשאר שטרות כשר), דתניא: 'אמר רבי אלעזר בר רבי צדוק: לא שנו (דשטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים) אלא כשאין עסוקין באותו ענין, אבל עסוקין באותו ענין (כיון שהעדים מזומנים לחתום, אלא שבעל כרחם צריכים להמתין עד שיסיים הסופר את השטר אף על גב דאיתרמי ליה חתימה לאורתא) – כשר (שהרי משעת כתיבה נמי אית ליה קלא)'.

[נכתב ... ביום ונחתם בלילה - פסול] רבי שמעון מכשיר:

אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון?

קסבר: כיון שנתן עיניו לגרשה [כלומר: אמר "כתבו גט" או מעשה דומה] - שוב אין לו פירות (וכי טרפה מזמן כתיבה - בדין טרפה).

אמר ריש לקיש: לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים - לא:

(גיטין יח,ב)

חיישינן שמא פייס (את אשתו בתוך כך, ובא עליה, והוי גט ישן);

ורבי יוחנן אמר: אפילו מכאן ועד עשרה ימים, אם איתא דפייס - קלא אית ליה למילתא (שהשכנים והשכנות שומעין תגר וקטטה שבין איש לאשתו, וכאשר ישקוט את ריבם - הכל מרגישים).

איתמר: אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי":

אמר רבי יוחנן: שנים (נתכוין לחתום בו) משום עדים, וכולם משום תנאי (לא החתים בו, אלא לביישה ברבים; ותנאי גמור הטיל בגט זה, דלא ליהוי גיטא אלא אם כן חותמין בו כולן);

וריש לקיש אמר: כולם משום עדים (נתכוון להחתימם).

היכי דמי: אילימא דלא אמר להו "כולכם" - והא תנן: 'אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי" - אחד כותב ושנים חותמין (וקשיא לתרוייהו דאמרי "כולם צריכים לחתום")'!

אלא דאמר להו "כולכם" (דלא שוויא גיטא עד דחתימי כולהו)? מאי בינייהו (בין 'משום תנאי' בין 'משום עדים'? כולם צריכים לחתום! דהכי נמי תנן בסיפא דההיא 'כולכם': 'כתבו גט לאשתי - אחד כותב וכולם חותמין')?

איכא בינייהו דחתום בי תרי מינייהו ביומיה, ואינך מכאן ועד עשרה ימים (וקודם שנתנו לה חתמו כולן): מאן דאמר 'משום תנאי' – כשר, ומאן דאמר 'משום עדים' – פסול (דלא הוי עדות שלימה עד שיחתמו כולם; וכיון דכולם לא חתמו ביום כתיבתו - הוי ליה 'מוקדם');

אי נמי כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול (וקיימא לן בסנהדרין (ט,א): אפילו מאה עדים, ונמצא אחד קרוב או פסול - עדותן בטלה): למאן דאמר 'משום תנאי' – כשר; למאן דאמר 'משום עדים' – פסול.

אי חתום בתחילה קרוב או פסול (בשנים הראשונים חתום הקרוב וכולן חתמו בו ביום) אמרי לה 'כשר' ואמרי לה 'פסול':

אמרי לה 'כשר' - תנאי הוא (למאן דאמר 'משום תנאי', דאף על גב דאיחתים ברישא קרוב או פסול - העדות תתקיים בראויים לעדות, והוא יחשב לתנאי, דמסתמא את הכשרים מינה לשם עדות, והקרוב לתנאי); אמרי לה 'פסול' - אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא (דכיון דחתם ברישא - אתי למימר זה 'ודאי לשם עדות חתם', ויכשירו קרוב בכל השטרות).

ההוא דאמר להו לעשרה "( כולכם) כתבו גט לאשתי", חתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים: אתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה:

(גיטין יט,א)

כדאי הוא רבי שמעון (דמתניתין דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר) לסמוך עליו בשעת הדחק (שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה).

והאמר ריש לקיש: 'לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים לא'?

בההיא - כרבי יוחנן סבירא ליה (לרבי יהושע בן לוי).

והאמר רבי יוחנן 'שנים משום עדים וכולן משום תנאי' (ואין כאן הקדמה, דתנאי נינהו, ואפילו לרבנן כשר)?

בההיא - כריש לקיש סבירא ליה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com