דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף טז
המשך פרק שני 'המביא גט בתרא'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין טו,ב)
בעי אילפא:
ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין?
היכי דמי?
אילימא דקא משו בי תרי מרביעית (והיינו 'לחצאין': דלכל חד פלגא
שיעורא) והא תנן (ידים
פ"א מ"א): 'מרביעית (כלי
מחזיק רביעית מלא מים) נוטלין
לידים לאחד, ואפילו לשנים' (כיון
דמעיקרא הוה שיעורא, וקאתו משירי טהרה; הכי מפרש ב'כל הבשר' (חולין
קז,א))! ואלא דקא
משי חדא חדא ידיה (דמשי חדא ידיה והדר משי לאידך) – והתנן (ידים פ"ב מ"א): 'הנוטל ידו אחת (מן הכלי) בנטילה (בזריקה
על ידיו, כתיקון חכמים), ואחת
בשטיפה (בנהר, בארבעים סאה) - ידיו טהורות'!
ואלא דקא משי
פלגא פלגא דידיה (עד הפרק הוי מצות נטילה, ונטל חצי השיעור תחילה,
ונגבה, וחזר ונטל חצי האחר)? והאמרי
דבי רבי ינאי: 'ידים אין טהורות לחצאין'?
לא, צריכא
דאיכא משקה טופח (כשחזר ונטל חציו השני - לא ניגב הראשון לגמרי, דעדיין
משקה טופח).
וכי איכא משקה טופח מאי הוי? והתנן (טהרות פ"ח מ"ט):
(גיטין טז,א)
'הנצוק (קילוח) והקטפרס (הר משופע,
שמדרונו מחודד הרבה) ומשקה טופח
- אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה>'? (אינו חיבור לטומאה, כגון: המערֶה מכלי טהור לכלי טמא, ונצוק
הקלוח מחבר משקה שני הכלים - אינו חיבור לטמא משקין העליונים; וכן הקטפרס: אם
העבירו דרך דף הנתונים במדרון, והתחתונים מחוברים לטומאה - אין העליונים טמאים;
וכן אם היתה עריבה ארוכה, ובשני ראשיה משקין: אחד טמא ואחד טהור, ומשקה טופח מחברן
- אינן חיבור לטמא הטהורים; וכן לטהרה, לעניןן מקוואות: שני מקוואות שאין באחד מהן
ארבעים סאה, ונצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן - אינו חיבור!)
לא, צריכא
דאיכא טופח להטפיח (שיש משקה הרבה: שאם טפח בו - יכול להטפיח במקום אחר).
הא - נמי
תנינא: 'טופח להטפיח – חיבור' (לטומאה ולטהרה; וקא סלקא דעתן
דהוא הדין לנטילה, דחשיב כמאן דעביד בהדי הדדי)!
דלמא (הא
דקתני 'חיבור') - לענין מקואות (קאמר), ורבי יהודה היא, דתנן (מקואות פ"ז
מ"ו): 'מקוה שיש בו ארבעים
סאה מכוונות (לא פחות ולא יותר), וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה: ראשון - טהור, והשני טמא (שחסר
המקוה על ידי הראשון). רבי יהודה
אומר: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים (בשעת
טבילת השני) - אף השני טהור (דכמאן
דמחברי מים שעל הראשון למי המקוה דמו)' (משום גוד אחית (כדתנינן) כו'; ומיהו לענין נטילה
מבעיין: אי הויא נטילה כתיקונה לחצאין או לא, ואין ראיית חיבור מקוואות ראיה לכאן,
דאנן - לאו משום חיבור מבעי לן).
אמר רבי ירמיה
הרי אמרו: 'הבא (כשהוא טהור) ראשו ורובו במים שאובין (במים שאובים בתוך הכלי), וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים
שאובין – טמא (לתרומה, עד שיטבול; ומגזירת שמונה עשר דבר היא, ובפרק
קמא דמסכת שבת מפרש מאי טעמא גזור עליה: לפי שהיה להם מערות סרוחים לטבילה, ולאחר
טבילה היו רוחצין בשאובין, והתחילו לומר "לא אלו מטהרין - אלא אלו
מטהרין", וגזרו עליהן; ושוב גזרו על טהור שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין:
דאי לא הא - לא קיימא הא)'.
בעי רבי ירמיה:
חציו בביאה (בתוך הכלי) וחציו בנפילה (שנפלו על חצי גופו שלשה לוגין) - מאי?
תיקו.
אמר רב פפא:
הרי אמרו: 'בעל קרי חולה שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור (לדברי
תורה)' (דעזרא
תיקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה, והקלו על החולה בנתינת תשע קבין -
אפילו שאובין; במסכת ברכות; אבל לטהרו ליכנס במקדש - בעינן ארבעים סאה).
בעי רב פפא:
חציו בטבילה (שנכנס חציו לתוך המקוה) וחציו בנתינה (ועל חציו נתן תשעה קבין
שאובין) – מאי?
תיקו.
אחד אומר
"בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם" – פסול;
שנים אומרים "בפנינו נכתב" ואחד (שלישי) אומר "בפני נחתם" – פסול; ורבי יהודה מכשיר:
אמר רב שמואל
בר יהודה אמר רבי יוחנן: 'לא שנו אלא שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם (שאין
שניהם שלוחין בהבאתו: דלא הוו שנים שהביאו גט, אלא אחד הביאו: צריך המביא לומר
"בפני נכתב ובפני נחתם", וזה לא אמר), אבל גט יוצא (בבית דין) מתחת ידי שניהם (ששניהם
אדוקין בו ושניהם שלוחין) -
(גיטין טז,ב)
כשר' (ואף
על גב דלא כלום קאמרי; דלחד אצרכוה למימר תרוייהו ["בפני נכתב"
ו"בפני נחתם"], דלא ליחלפו בקיום שטרות דעלמא - אפילו הכי כשר) - אלמא קסבר 'שנים שהביאו גט ממדינת הים אין
צריכין שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם"' (דטעמא
משום שאין עדים מצויין לקיימו, והרי עדים מצויין לקיימו)!?
(ואי קשיא: כיון דסוף סוף שנים הן - מה לי שניהם
שלוחים, מה לי אחד מהם? הרי עדים מצויין לקיימו!?
לא פלוג רבנן בין בא עם חבורת אנשים לבא יחידי, דאין
מבחין ובודק באלה, דלא מוכחא מלתא, ואם באת להכשיר את זה - יכשירו את זה; אבל
כששנים הביאוהו - מלתא דמוכחא, ולא שכיחא היא, ולא אחמור בה רבנן.)
אמר ליה אביי:
אלא מעתה – סיפא, דקתני (פלוגתא דרבי יהודה ורבנן:) 'שנים אומרים "בפנינו נכתב", ואחד אומר
"בפני נחתם" – פסול, ורבי יהודה מכשיר' – טעמא: (על
כרחיך) דאין הגט יוצא מתחת ידי
שניהם (הוא), הא גט
יוצא מתחת ידי שניהם (דאי שניהם שלוחין) - מכשרי רבנן (ואף על גב דאמירה דידהו לא
כלום היא, דהא שנים שהביאו גט אין צריכין לומר!)?
אמר ליה:
"אִין"!
וכי אין גט
יוצא מתחת ידי שניהם - במאי פליגי (הואיל ואחד מביאו, והוא לא אמר
כתיקון חכמים - אמאי קמכשר רבי יהודה)?
מר (תנא
קמא) סבר: (אף על פי
שהגט יוצא מתחת עד החתימה והשליח הימנוהו רבנן כתרי אפילו הכי כיון דלא אמר נמי
בפני נכתב פסול) גזרינן דלמא אתיא
לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד, ומר (רבי יהודה) סבר: לא גזרינן (כיון
דאצרכיניה תרי אחריני במקומו לאסהודי אכתיבה - תו לא אתי לאיחלופי).
לישנא אחרינא
אמרי לה: אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: 'אפילו גט יוצא מתחת ידי שניהם –
פסול'; אלמא קסבר 'שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו "בפנינו נכתב
ובפנינו נחתם" (ואלו לא אמרו כתיקון חכמים, דכיון דחד הוא דאסהיד
אחתימה - אתי לאיחלופי, הואיל ואיהו לא אמר אכתיבה)'!
אמר ליה אביי:
אלא מעתה – סיפא, דקתני (פלוגתא): 'שנים אומרים "בפנינו נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם" –
פסול; ורבי יהודה מכשיר' (נימא דומיא דרישא: דאפילו גט יוצא
מתחת ידי שניהם – פסלי, דהא 'צריכין לומר', והני לא כלום קאמרי! דאי גט
יוצא מתחת ידי עדי הכתיבה - האי דחתימה לאו כלום הוא, שאינו שליח בדבר! ואי מתחת
יד אחד מאלו, ועד החתימה או שלשתן שלוחין בו - כיון דאחתימה חד הוא דאסהיד, ואיהו
לא אמר אכתיבה - אתי לאיחלופי בעלמא), אפילו גט יוצא מתחת ידי שניהם - פסלי רבנן?
אמר ליה:
"אין"!
במאי קא מיפלגי
(כלומר: רבי יהודה אמאי אכשר)?
מר (תנא
קמא) סבר: לפי שאין בקיאין 'לשמה' (הלכך
שנים שהביאו גט - צריכין לומר, והני לא כלום אמרו, כדאמרן), ומר (רבי יהודה) סבר: לפי שאין עדים מצויין לקיימו (הלכך
שנים שהביאו גט אין צריכין לומר, ולא איכפת לן).
לימא דרבה ורבא
[בגלל מה אמרו שצריך לומר "בפני נכתב" ו"בפני
נחתם"] - תנאי היא?!
לא! רבא מתרץ
כלישנא קמא (דאין גט יוצא מתחת ידי שניהם, דאי שנים הביאוהו -
דכולי עלמא כשר, דאין צריכין לטעם 'לפי שאין עדים מצויין', והכא - כשהביאו אחד -
אותו שהעיד על החתימה, וטעמא דרבי יהודה כדאמרן לעיל: דכיון דאיכא תרי אחריני אכתיבה
- לא אתי לאיחלופי); ורבה (מוקי
לה כלישנא בתרא:) אמר לך: (הכא
דמכשיר רבי יהודה - לאו משום דשנים המביאין גט אין צריכין), דכולי עלמא בעינן 'לשמה'; והכא במאי עסקינן? לאחר שלמדו
(עסקינן, דלמאי ניחוש לה? אי 'לשמה' - הא איכא! אי לקיימו -
הא איכא, דשנים הם!); ובגזירה שמא
יחזור הדבר לקלקולו קמיפלגי: דמר (ורבנן, דפסלי) סבר גזרינן ומר (רבי
יהודה) סבר לא גזרינן (דתרי
דמייתי גיטא - לא שכיחא ולא גזרו בה רבנן).
וליפלוג נמי
רבי יהודה ברישא (באחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר
"בפני נחתם": כיון דיוצא מתחת ידי שניהם - דלקיימו ליכא למיחש, ו'לשמה' –
נמי: הא למדו, ולקלקול לא חייש)?
הא - אתמר עלה:
אמר עולא: חלוק היה רבי יהודה אף בראשונה.
מתיב רב אושעיא
לעולא: 'רבי יהודה מכשיר בזו ולא באחרת' - מאי?: לאו למעוטי 'אחד אומר
"בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם"'?
לא, למעוטי '"בפני
נחתם אבל לא בפני נכתב"' (דחד הוא, ופסוליה - משום גזירה
דלמא אתי לאיחלופי הוא): סלקא דעתך
אמינא הואיל ולא גזר רבי יהודה גזירה 'שמא יחזור דבר לקלקולו', 'דלמא אתי לאחלופי
בקיום שטרות דעלמא בעד אחד' נמי לא גזר - קא משמע לן.
אתמר נמי (כלישנא
בתרא: דרבי יוחנן - דבגט יוצא מתחת ידי שניהם מחלוקת): אמר רב יהודה: שנים שהביאו גט ממדינת הים - באנו
למחלוקת רבי יהודה ורבנן.
רבה בר בר חנה
חלש; עול לגביה רב יהודה ורבה לשיולי ביה.
בעו מיניה:
שנים שהביאו גט ממדינת הים - צריכין שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם"
או אין צריכין?
אמר להם: אין
צריכין: מה אילו יאמרו "בפנינו גירשה" - מי לא מהימני?
אדהכי אתא ההוא
(גיטין יז,א)
חברא (פרסאי), שקלה לשרגא מקמייהו (שיש
לפרסיים יום איד שאין מדליקין אור באותו יום אלא בבית עבודה זרה שלהן); אמר (רבה בר בר חנה): רחמנא! או בטולך (או
החביאנו בצילך) או בטולא דבר עשו (או
הגלונו בצל בני עשו שהן מכבדין אותנו)!
למימרא דארומאי
מעלו מפרסאי? והתני רבי חייא: מאי דכתיב (איוב כח,כג) אלהים הבין דרכה (של תורה
ולומדיה) והוא
ידע את מקומה (היכן היא ראויה להתיישב)? - יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת
ארומיים (שגוזרין שמד: שלא יתעסקו בתורה ולא יקיימו מצות), עמד והגלה אותם לבבל (בחורבן
הבית)'!
לא קשיא: הא
מקמי דניתו חברי לבבל (בימי כשדים: נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר), הא לבתר דאתו חברי לבבל (משכבש
כורש את המלכות ומלך בבבל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com