דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף טו
סיום גיטין פרק ראשון 'המביא
גט' ותחילת פרק שני 'המביא גט בתרא'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין יד,ב)
'רבי יהודה
הנשיא אמר משום רבי יעקב שאמר משום רבי מאיר [וכו']': "הולך" לאו כ"זכי": מיהו
היכא דמית - אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת',
'וחכמים
אומרים יחלוקו': מספקא להו (אי כזכי דמי אי לא ואי מצוה לקיים
אי לא);
ו'כאן אמרו':
שודא (ראות עיניו של שליח) עדיף (מֵחֲלוּקָה במילתא דמספקא);
'ורבי שמעון
הנשיא' - מעשה אתא לאשמועינן: לא בבריא, דכולי עלמא לא פליגי (דלאו
כ"זכי" דמי), והכא במאי
עסקינן? בשכיב מרע, ובפלוגתא דרבי אלעזר (דמשוי ליה לשכיב מרע
כבריא) ורבנן קמיפלגי, דתנן [בבא
בתרא פ"ח מ"ז; דף קנו,א]:
'המחלק נכסיו על פיו (על פי צואתו מחלק נכסיו לבניו,
ולא כשאר המורישים שחולקים היורשים בשוה): רבי אלעזר [במשניות: אליעזר] אומר: אחד בריא ואחד מסוכן - נכסים שיש להן
אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה (שבכך הן נקנים מן הבריא, ושכיב
מרע נמי - לרבי אלעזר אי לאו אקנינהו בהכי - לא מיקנו), ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה; וחכמים אומרים:
אלו ואלו נקנין באמירה.
אמרו לו [חכמים
לרבי אלעזר]: מעשה באמן
של בני רוכל, שהיתה חולה, ואמרה "תינתן
(גיטין טו,א)
כבינתי (נושק"א
בלע"ז) לבתי, והיא בשנים
עשר מנה" (כך היתה שוה), ומתה - וקיימו חכמים את דבריה!
אמר להם:
בני רוכל - תקברם אמם (קללה היא, כלומר: לא יעלו על לב,
ולא יזכרו בבית המדרש לראיה, לפי שרשעים היו, שהיו מקיימין קוצים בכרם; ולרבי
אלעזר - כלאים נינהו, ולא נלמד מהן ראיה, לפי שלא דקדקנו בהן איך היתה אותה צואה:
שמתוך שהיו רשעים לא הוזכרו בבית המדרש)': תנא קמא כרבי אלעזר (דאמר: שכיב מרע ובריא שוים, הלכך
"הולך" דידיה - לאו כ"זכי" דמי);
ורבי נתן ורבי
יעקב נמי כרבי אלעזר: אף על גב דמית - לא אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת';
ו'יש אומרים' –
כרבנן (דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי, ואפילו לא מת משלח -
נמי יתנו ליורשי מקבל, כל זמן שלא חזר משלח מדבריו);
ורבי יהודה
הנשיא שאמר משום רבי מאיר – כרבי אלעזר (מדתלו טעמא במיתה; הא אם
לא מת - יחזרו לו); מיהו היכא דמית
- אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת';
וחכמים אומרים
יחלוקו' - מספקא להו (אי כרבי אלעזר אי כרבנן, והיכא דמית נמי מספקא להו אי
מצוה לקיים דברי המת או לא);
ו'כאן אמרו' -
שודא עדיף;
ורבי שמעון
הנשיא - מעשה אתא לאשמועינן.
אבעיא להו: רבי
שמעון הנשיא - נשיא הוא או משמיה דנשיא קאמר?
תא שמע, דאמר
רב יוסף: הלכה כרבי שמעון הנשיא.
ועדיין תיבעי
לך: נשיא הוא? או דקאמר משמיה דנשיא?
תיקו.
גופא אמר רב
יוסף: הלכה כרבי שמעון הנשיא; והא קיימא לן 'דברי שכיב מרע - ככתובין וכמסורין
דמו' - רב יוסף מוקי לה בבריא.
והא 'ליורשי
משלח' קאמר, וקיימא לן 'מצוה לקיים דברי המת'?
תני (במילתיה
דרבי שמעון): 'יחזרו למשלח' (ולא
תתני 'ליורשי משלח' דבלא מת עסקינן).
הדרן עלך המביא קמא
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
גיטין פרק שני המביא גט בתרא
משנה:
המביא גט
ממדינת הים, ואמר "בפני נכתב אבל לא בפני נחתם", "בפני נחתם
אבל לא בפני נכתב", "בפני נכתב" – כולו, ו"בפני
נחתם" - חציו (אחד מן העדים), "בפני נכתב" – חציו, ובפני נחתם כולו" – פסול.
אחד אומר
"בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם" – פסול (אי
כשהגט יוצא מתחת ידי האחד: שהוא מביאו, ואין חבירו שליח בהבאתו - משום הכי פסול, דלשליח
אצרכוה רבנן למימרינהו לתרוייהו; ולמאן דמוקי לה נמי בגמרא בששניהם שלוחים – אפילו
הכי פסול, כיון דחד הוא דאיכא אחתימה, ואיהו לא מסהיד אכתיבה - אתי לאיחלופי בקיום
שטרות דעלמא בעד אחד, כדאמרינן בפרק קמא (לעיל ג,א)).
שנים אומרים
"בפנינו נכתב" ואחד (שלישי) אומר "בפני נחתם" – (נמי) פסול (משום האי טעמא);
ורבי יהודה
מכשיר (דכיון דמצרכינן לאסהודי נמי אכתיבה - או הוא או אחר - תו לא
אתי לאיחלופי; ובגמרא אמרינן: דחלוק היה רבי יהודה אף בראשונה: אאחד אומר
"בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם").
אחד אומר "בפני נכתב". ושנים אומרים "בפנינו נחתם" – כשר (בגמרא מפרש לה).
גמרא:
הא תו למה לי?
הא תנא ליה חדא זימנא: המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני
נחתם"!?
אי מההיא - הוה
אמינא 'צריך' ואי לא אמר - כשר - קא משמע לן.
בפני נכתב חציו
ובפני נחתם כולו - פסול:
הי 'חציו'?
אלימא חציו ראשון - והאמר ר"א: 'אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת (שיטה
ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן) לשמה
- שוב אינו צריך'?
אלא אמר רב
אשי: חציו אחרון [שרק על חלקו האחרון יש עדות שנכתב לשמה].
בפני נכתב כולו
ובפני נחתם חציו - פסול:
אמר רב חסדא (לאו
לפרושי מתניתין אתא, ולאוקומי מתניתין בהכי, אלא סברא דידיה מוסיף, ואמר רבותא): ואפילו שנים (מן השוק) מעידים על חתימת יד שני (שהן
מכירין יד עד חתימת השני, שלא העיד השליח עליו) – פסול; מאי טעמא? או כולו בקיום הגט (היינו
עדים המעידין על חותם העדים) או
כולו בתקנת חכמים (עדות השליח שהאמינוהו חכמים כשנים).
מתקיף לה רבא:
מי איכא מידי דאילו אמר חד (אם היה אומר השליח "אני
מכירם") – כשר (ואפילו
לא אמר "בפני נחתם", דהכי אמרינן בפרק קמא (לעיל ג,א):
דכי אמר "יודע אני" - נמי מהימן בשמעתא קמייתא), השתא דאיכא תרי – פסול?
אלא אמר רבא:
אפילו
(גיטין טו,ב)
הוא (השליח) ואחר (מן השוק עמו) מעידין על חתימת יד שני – פסול (ואם
לא היה מעיד עליה אלא השליח לבדו - ואפילו אמר "יודע אני" - היה כשר;
אבל עכשיו, שהיה אחר עמו - פסול);
מאי טעמא? אתו לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא (כגון שנים החתומים על
השטר, ומת אחד מהם, ובא זה ואמר "זה כתב ידי, וזה כתב ידו של חברי",
ונצטרף אחד מן השוק עמו להעיד על כתב יד המת: אמרינן בפרק שני דכתובות (כא,ב)
דאינו קיום עד שיהו שנים מן השוק מעידין על חותם המת), וקא (דאם כן) נפיק נכי ריבעא דממונא (כל הממון
יוצא על פיו חסר רביע) אפומא דחד
סהדא (דקיימא לן (שם): נאמן
אדם לומר "זה כתב ידי"; הרי חצי עדות, ואם בא להצטרף להעיד על חותם
חבירו עם אחר - הרי שלשת רביעית העדות על פיו, ורחמנא אמר (דברים
יז,ו) 'על פי שנים' - דמשמע פלגא אפומא דהאי
ופלגא אפומא דהאי; וגבי גט נמי: אי אמר "בפני נחתם חציו" - מהימן כתרי,
דשליח הוא - ובחציו השני הוא מצטרף עם אחר לקיימו בתורת שאר קיומי שטרות, והכא גבי
גט - לא חיישינן לה, דהא בלאו אחר הוי מתכשר אפומיה, דהימנוה רבנן כתרי! אלא משום
גזירת שאר שטרות הוא).
מתקיף לה רב
אשי: מי איכא מידי, דאילו מסיק ליה איהו לכוליה דיבורא – כשר, השתא - דאיכא חד
בהדיה – פסול?
אלא אמר רב
אשי: אפילו אומר "אני הוא עד שני" (היינו
קיום הגט כשאר שטרות, דאדם מעיד "זה כתב ידי") – פסול; מאי טעמא? - או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת
חכמים.
תוספות מסכת גיטין דף טו עמוד ב ד"ה אני הוא עד שני פסול - וא"ת ומי איכא
מידי דאילו אמר "בפני נחתם" כשר, ומשום דאמר "אני הוא עד שני"
- פסול?&nbssp;
ונראה לר"י כמו שאומר בירושלמי: דכי אמר
"אני הוא עד שני" נעשה כנוגע בעדותו: דנראה דלכך בא להעיד על חתימת השני
כדי שתתקיים עדות חתימתו;
וא"ת וכיון דטעמא מש"ה הוא, למה ליה
למימר משום 'או כולו בקיום הגט כו'
וי"ל משום דלאו טעמא גמור הוא זה אי לאו
טעמא ד'או כולו בקיום הגט' דאין זה נוגע בעדות ממש.
תנן: '"בפני
נכתב כולו בפני נחתם חציו" – פסול'; אידך חציו היכי דמי?: אילימא דליכא
דקא מסהיד עליה כלל – השתא: 'אחד אומר "בפני נכתב" ואחד אומר
"בפני נחתם"', דהאי קמסהיד אכולה כתיבה והאי קמסהיד אכולה חתימה –
פסול, חציו מיבעיא?
אלא (אלא
לאו על כרחיך משנה יתירא דנקט רבותא אתא לאשמעינן מאי דלא אשמעינן באחד אומר
"בפני נכתב" ואחד אומר "בפני נחתם", והיכי דמי: כגון דבחציו
השני יש עדות) או כדרבא או כדרב
אשי, ולאפוקי מדרב חסדא (דכיון דמתניתין - משום רבותא אתא, ולא פירש מאי רבותא
אתא לאשמעינן - על כרחיך אי אתה רשאי לתפוס המרובה, כגון דרב חסדא, אלא רבותא
זוטרתי, כגון דרבא ורב אשי; דהא לא שמעת מינה רבותא אלא משום דמשנה יתירא היא, וכי
משמע לן - אפילו רבותא זוטרתי - תו לאו משנה יתירא היא; ואי הא דרב חסדא הוה משמע
לן פרושי קמפרש לה.
ואם תומר: לאפוקי נמי מדרבא, ולא אשמעינן אלא הא דרב
אשי, דהיא זוטרא דרבא - נמי לא עדיפא מינה: דהא בשאר שטרות נמי פסול כי נפיק נכי
ריבעא דממונא אפומא דחד, הילכך בגט נמי שייך למפסל משום שאר שטרות, דלא ליחליף;
והא דלא גזרינן בשליח לחודיה: כי אמר "בפני נכתב ונחתם" - אהא עביד רבנן
היכירא, דאצרכוה לאסהודי אכתיבה, משום דלא ליתי לאיחלופי, וכדאמרינן בפירקא קמא (ג,א)).
אמר לך רב
חסדא: ולטעמיך (דבעית למימר דמתניתין - לאשמעינן רבותא אתא - ומדלא
פריש דידיה שמע מינה לא סבר לה) – '"בפני
נכתב אבל לא בפני נחתם"' למה לי (מאי אשמעינן? השתא '"בפני
נכתב כולו בפני נחתם חציו" – פסול', הכא - דלא מסהיד כלל – מיבעיא)?
אלא (אלא
על כרחיך תשני דמתניתין - כל חדא לא אשמעינן אלא היא גופה מאי דתני בה; ודקשיא לך 'ליתני בתרייתא, וכל שכן
קמייתא - ) לא זו אף זו קתני (ואורחא
דתנא דנקיט ברישא מילתא דפשיטא, והדר מוסיף עלה מילתא דרבותא, וקאמר הכי: לא זו
בלבד דלא אסהיד כלל, אלא אף זו: '"בפני נחתם חציו" – פסול') - הכא נמי (לדידי): לא זו אף זו קתני (לעולם "בפני
נחתם חציו" דמתניתין - לא איירי לאשמעינן שום רבותא, ואי הוה נחית לרבותא
- הוי תני לה לדידי, אלא היא גופה הוא דאשמעיינן, כדקתני: דלא קמסהיד איניש באידך
חציו מידי; ודקשיא לך 'אחד אומר "בפני נכתב", ואחד אומר "בפני
נחתם'" - מינה שמעינן דכל שכן הא - ודאי אי תנייה ברישא תו לא איצטריך
למיתני הא, אבל השתא, דתנא הא ברישא - מוסיף ואומר 'ולא זו בלבד דליכא סהדותא
דאידך חציו, אלא אף זו: דהאי קא מסהיד אכולה כתיבה והאי קמסהיד אכולה חתימה –
פסול').
אמר רב חסדא (לענין
שבת, דבעינן מחיצה גבוהה עשרה או עמוק עשרה לרשות היחיד): גידוד חמשה ומחיצה חמשה (ואם היה
חריץ עמוק חמשה והיקיפו מחיצה חמשה)
- אין מצטרפין (להיות בתוכו רשות היחיד) עד שיהא או כולו במחיצה או כולו בגידוד (ואיידי
דאיירי לעיל ב'או כולו בקיום הגט כו' - נקט נמי הא).
דרש מרימר:
גידוד חמשה ומחיצה חמשה – מצטרפין.
והלכתא:
מצטרפין.
בעי אילפא:
ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין?
היכי דמי?
אילימא דקא משו בי תרי מרביעית (והיינו 'לחצאין': דלכל חד פלגא
שיעורא) והא תנן (ידים
פ"א מ"א): 'מרביעית (כלי
מחזיק רביעית מלא מים) נוטלין
לידים לאחד, ואפילו לשנים' (כיון
דמעיקרא הוה שיעורא, וקאתו משירי טהרה; הכי מפרש ב'כל הבשר' (חולין
קז,א))! ואלא דקא
משי חדא חדא ידיה (דמשי חדא ידיה והדר משי לאידך) – והתנן (ידים פ"ב מ"א): 'הנוטל ידו אחת (מן הכלי) בנטילה (בזריקה
על ידיו, כתיקון חכמים), ואחת
בשטיפה (בנהר, בארבעים סאה) - ידיו טהורות'!
ואלא דקא משי
פלגא פלגא דידיה (עד הפרק הוי מצות נטילה, ונטל חצי השיעור תחילה,
ונגבה, וחזר ונטל חצי האחר)? והאמרי
דבי רבי ינאי: 'ידים אין טהורות לחצאין'?
לא, צריכא
דאיכא משקה טופח (כשחזר ונטל חציו השני - לא ניגב הראשון לגמרי, דעדיין
משקה טופח).
וכי איכא משקה טופח מאי הוי? והתנן (טהרות פ"ח מ"ט):
(גיטין טז,א)
'הנצוק (קילוח) והקטפרס (הר משופע,
שמדרונו מחודד הרבה) ומשקה טופח
- אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה>'? (אינו חיבור לטומאה, כגון: המערֶה מכלי טהור לכלי טמא, ונצוק
הקלוח מחבר משקה שני הכלים - אינו חיבור לטמא משקין העליונים; וכן הקטפרס: אם
העבירו דרך דף הנתונים במדרון, והתחתונים מחוברים לטומאה - אין העליונים טמאים;
וכן אם היתה עריבה ארוכה, ובשני ראשיה משקין: אחד טמא ואחד טהור, ומשקה טופח מחברן
- אינן חיבור לטמא הטהורים; וכן לטהרה, לעניןן מקוואות: שני מקוואות שאין באחד מהן
ארבעים סאה, ונצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן - אינו חיבור!)
לא, צריכא
דאיכא טופח להטפיח (שיש משקה הרבה: שאם טפח בו - יכול להטפיח במקום אחר).
הא - נמי
תנינא: 'טופח להטפיח – חיבור' (לטומאה ולטהרה; וקא סלקא דעתן
דהוא הדין לנטילה, דחשיב כמאן דעביד בהדי הדדי)!
דלמא (הא
דקתני 'חיבור') - לענין מקואות (קאמר), ורבי יהודה היא, דתנן (מקואות פ"ז
מ"ו): 'מקוה שיש בו ארבעים
סאה מכוונות (לא פחות ולא יותר), וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה: ראשון - טהור, והשני טמא (שחסר
המקוה על ידי הראשון). רבי יהודה
אומר: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים (בשעת
טבילת השני) - אף השני טהור (דכמאן
דמחברי מים שעל הראשון למי המקוה דמו)' (משום גוד אחית (כדתנינן) כו'; ומיהו לענין נטילה
מבעיין: אי הויא נטילה כתיקונה לחצאין או לא, ואין ראיית חיבור מקוואות ראיה לכאן,
דאנן - לאו משום חיבור מבעי לן).
אמר רבי ירמיה
הרי אמרו: 'הבא (כשהוא טהור) ראשו ורובו במים שאובין (במים שאובים בתוך הכלי), וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים
שאובין – טמא (לתרומה, עד שיטבול; ומגזירת שמונה עשר דבר היא, ובפרק
קמא דמסכת שבת מפרש מאי טעמא גזור עליה: לפי שהיה להם מערות סרוחים לטבילה, ולאחר
טבילה היו רוחצין בשאובין, והתחילו לומר "לא אלו מטהרין - אלא אלו
מטהרין", וגזרו עליהן; ושוב גזרו על טהור שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין:
דאי לא הא - לא קיימא הא)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com