דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף יד
סיום גיטין פרק ראשון 'המביא
גט'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין יג,ב)
גופא אמר רב
הונא אמר רב: "מנה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה.
אמר רבא:
מסתברא מילתיה דרב בפקדון, אבל במלוה לא.
והאלקים! אמר
רב אפילו במלוה.
אתמר נמי: אמר
שמואל משמיה דלוי: "מלוה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה.
וטעמא מאי (במלוה
קנה - הא ליתא בעינא דלקנייה)?
אמר אמימר:
נעשה כאומר לו (לוה למלוה) בשעת מתן מעות (דהלואה): "שעבדנא לך (מהשתא)[1]
לדידך ולכל דאתו מחמתך" (הלכך כי אמר ליה "תנהו
לפלוני" - איגלאי מילתא דמשעת מתן מעות אשתעבד ליה).
אמר ליה רב אשי
לאמימר: אלא מעתה [שכאילו
אמר מהשתא]: הקנה (מלוה
זו) לנולדים (שזה
המקבל נולד לאחר אותה הלואה), דלא
הוו בשעת מתן מעות - הכי נמי דלא קנו (דכיון דטעמא משום שעבודא דקביל
עליה לוה בשעת הלואה לאישתעבודי להאי דאתי מחמתיה הוא, ואיהו לא היה בעולם בההיא
שעתא - לא קני) דאפילו לרבי מאיר,
דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' (כגון מוכר פירות דקל, או "מה
שתעלה מצודתי") - הני מילי (כי
מקנה) לדבר (לאדם) שישנו בעולם, אבל לדבר שאינו בעולם – לא!
אלא אמר רב
אשי:
(גיטין יד,א)
בההיא הנאה דקא
משתניא ליה (האי מלוה לגבי האי) בין מלוֶה ישנה למלוֶה חדשה (ונוח לו
לדחות הפרעון זמן ארוך) - גמר (השתא
בשעת אמירה) ומשעביד נפשיה (בלב
שלם להאי, ומינתיק מקמא).
אמר ליה הונא
מר בריה דרב נחמיה לרב אשי: אלא מעתה, (אם היה מקבל זה אדם חזק,
שאינו ממתין) כגון הני דבי בר
אלישיב, דכפתי ושקלי לאלתר - הכי נמי דלא קנו! וכי תימא הכי נמי - אם כן נתת דבריך
לשיעורין!?
אלא אמר מר
זוטרא: הני תלת מילי - שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא (כאילו
קבלה משה הלכה מסיני, שאין צריך לתת בה טעם):
חדא – הא,
ואידך: דאמר רב
יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפיטרופיא (להכניס
ולהוציא; ואף על פי שכתבו לה בלשון מתנה - לא קנאתן; ואין טעם בדבר אלא כך תקנו,
והפקר בית דין [היה] הפקר),
ואידך: דאמר רב
חנניא: המשיא אשה לבנו גדול בבית (בית מיוחד, שאינו דר בה, אלא עשאו
לו לבית חתנות) – קנאו.
אמר ליה רב לרב
אחא ברדלא: 'קבא דמוריקא אית לי גבך, יהביה לפלוני - באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי
(השתא סלקא דעתא דהכי אמר ליה: 'בפניו אני מבטיחך שלא אחזור
בי')'
(ופרכינן:) מכלל דאי בעי הדר ביה - מצי הדר ביה (בתמיה)?
הכי קאמר:
דברים הללו לא ניתנו לחזרה (כיון דבאפיה קאמינא לך - דתיתביה
ניהליה - תו לא מצי הדרנא בי).
הא - אמר רב
חדא זימנא (ולמה ליה למימר דלא מצינא הדרנא) - דאמר רב הונא אמר רב: 'מנה לי בידך תנהו לו לפלוני
במעמד שלשתן - קנה'?
אי מההיא - הוה
אמינא הני מילי (דבעינן בפניו:) מתנה מרובה (כגון מנה), אבל מתנה מועטת לא ליבעי בפניו - קא משמע לן (להכי
איצטריך למימר 'באפיה קאמינא לך': לאשמועינן דקבא דמוריקא - דמתנה מועטת היא -
בעיא נמי באפיה).
הנהו גינאי (בעלי
גינה מוכרי ירק) דעביד חושבנא בהדי
הדדי; פש חמש איסתרי זוזי (סילעי מדינה; סתם 'איסתירי' - סלע
צורי; 'איסתרי זוזי': סלע מדינה, שמינית שבסלע צורי, דהיינו חצי דינר) גבי חד מנייהו; אמרי ליה "יהבינהו ניהליה
למרי ארעא" באפי מרי ארעא ('באפי מרי' - אאמרו ליה קאי,
כלומר: אמרו ליה באפי מרי ארעא "יהבינהו ניהליה למרי ארעא"), וקנה מיניה; לסוף אזל, עבד חושבנא בין דיליה
לנפשיה - לא פש גביה ולא מידי! אתא לקמיה דרב נחמן. אמר ליה: מאי איעביד לך? חדא:
דאמר רב הונא אמר רב [קנין 'במעמד שלשתן' - קונה לאלתר]; ועוד - הא קנו מינך!
אמר ליה רבא:
אטו האי - מי קאמר 'לא יהבינא'? ד'ליכא גבאי' קאמר!
אמר ליה: אם כן
- קנין בטעות הוא, וכל קנין בטעות – חוזר.
איתמר:
"הולך מנה לפלוני, שאני חייב לו": אמר רב חייב (המשלח
הזה) באחריותו (אם
יאנסו מיד שליח זה), ואם בא לחזור (ולומר
"החזירם לי שמא יאנסו ממך בדרך") - אינו חוזר;
ושמואל אמר:
מתוך שחייב באחריותו - אם בא לחזור – חוזר.
לימא בהא
קמיפלגי: דמר (רב) סבר
'"הולך" כ"זכי" דמי' (הלכך אינו חוזר, ומיהו
חייב באחריותו - שהמלוה לא צווהו למוסרם לזה), ומר סבר '"הולך" לאו כ"זכי" דמי'?
לא, דכולי עלמא
"הולך" כ"זכי" דמי (כלומר: בעלמא
"הולך" – כ"זכי" דמי, ואם היו במתנה - דליכא אחריות - מודה
שמואל דאינו חוזר), והכא בהא
קמיפלגי? מר סבר: לא אמרינן 'מיגו' ומר (שמואל) סבר: אמרינן 'מיגו' (מתוך
שחייב באחריות - אם בא לחזור חוזר).
תניא כוותיה
דרב: '"הולך מנה לפלוני שאני חייב לו", "תן מנה לפלוני שאני
חייב לו", "הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי", "תן מנה
לפלוני פקדון שיש לו בידי" (כלומר: אחד מכל לשונות
הללו) - חייב באחריותו, ואם
בא לחזור - אינו חוזר'.
'פקדון'?
- לימא ליה (האי משלח): "אין רצונו (של מפקיד) שיהא פקדונו ביד אחר" (דהכי קיימא לן לקמן בפרק שלישי (כט,א);
וכיון דאין רצונו - אשתכח דחוב הוא לו, ואין חבין לו לאדם אלא בפניו, ואמאי אינו
חוזר? האי לאו "זכי" הוא)!?
אמר רב זירא:
כשהוחזק (משלח זה) כפרן
(בפקדון; דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידו).
רב ששת הוה ליה
אשרתא (הקפה) דסרבלי (סרבלי:
קו"ט COAT בלע"ז) (שנתן סרבלים באשראי, לתת לו המעות
לזמן קבוע) במחוזא; אמר ליה לרב
יוסף בר חמא: "בהדי דאתית - אייתינהו ניהלי".
אזל, יהבינהו
ליה. אמרי ליה "ניקני מינך (אונסא דאורחא, דאי מיתנסי מינך -
לא ליהדר לתובען)"!
אמר להו:
"אִין (כן אעשה)"! לסוף אישתמיט להו. כי אתא לגביה - אמר ליה: שפיר עבדת דלא שוית נפשך (משלי
כב,ז) [עשיר ברשים ימשול, ו]עבד לוה לאיש מלוה' - (שלא שיעבדת עצמך על חנם, ותהיה
'עבד'; ולהך לישנא גריס 'שפיר עבדת דלא שוית נפשך עביד לוה לאיש מלוה').
לישנא אחרינא:
שפיר עבדת! עבד לוה לאיש מלוה (כלומר: שפיר עבדת דאשתמטת, לפי
שהן לווים, ועבדים לי להביאו לי באחריותן)!
רבי אחי ברבי יאשיה הוה ליה איספקא (כלי) דכספא בנהרדעא;
(גיטין יד,ב)
אמר להו לרבי
דוסתאי בר ינאי ולרבי יוסי בר כיפר: "בהדי דאתיתו - אתיוה ניהלי".
אזול, יהביה
ניהליה; אמרי להו "נקני מינייכו"! אמרי להו "לא"! אמרי להו
"אהדריה ניהלן"!
רבי דוסתאי
ברבי ינאי אמר להו "אִין (מהדרנא)", רבי יוסי בר כיפר אמר להו "לא" (כדאמרינן
לעיל: אם בא לחזור - אינו חוזר)!
הוו קא מצערו
ליה.
אמר ליה [רבי
יוסי ברבי כיפר לרבי דוסטאי, כאשר ציערו אותו]: חזי מר היכי קא עביד [מה
הם, אנשי נהרדעא עושים לי]!
[גירסת
רש"י: אמרו [בלשון
רבים] לו לרבי דוסתאי, [כלומר: האנשים מנהרדעא
אמרו לרבי דוסטאי חזי מר מאי קעביד רבי יוסי בר כיפר]:
דלא קמהדר לן])
אמר להו: טב
רמו ליה (הרבה הַכּוהו - לשון מורי; לשון אחר: טב רמו ליה: יפה
ראויות המכות הללו)!
כי אתו לגביה [לרבי
אחי], אמר ליה: חזי
מר [רבי דוסטאי] לא מיסתייה דלא סייען אלא אמר להו נמי "טב
רמו ליה!" אמר ליה : אמאי תיעבד הכי (שנתרצית
להחזיר מיד)!?
אמר ליה: אותן
בני אדם - הן אמה (אנשי מדות גבוהים בקומה) וכובען אמה (אף מלבושיהן מאויימים משאר בני
אדם), ומדברין מחצייהן (כלומר:
קולן עבה, ונראה הדיבור יוצא מטיבורן), ושמותיהן מבוהלין: "ארדא" ו"ארטא" ו"פילי
בריש"; אומרין 'כפותו' – כופתין, אומרין 'הרוגו' – הורגין! אילו הרגו את
דוסתאי - מי נתן לינאי אבא בר כמותי?
אמר ליה: בני!
אדם הללו קרובים למלכות הן?
אמר ליה: הן!
יש להן סוסים
ופרדים שרצים אחריהן?
אמר ליה הן!
אמר ליה: אי
הכי - שפיר עבדת!
"הולך מנה לפלוני", והלך, ובקשוֹ ולא מצאוֹ (שמת): תני חדא 'יחזרו למשלח' ותניא אידך 'ליורשי
מי שנשתלחו לו';
לימא בהא
קמיפלגי: דמר סבר "הולך" כ"זכי" (וכיון
שזכה בהן בחייו - ינתנו ליורשיו) ומר
סבר "הולך" לאו כ"זכי";
אמר רבי אבא בר
ממל: דכולי עלמא "הולך" לאו כ"זכי", ולא קשיא: הא בבריא (יחזרו
למשלח, ד"הולך" - לאו כ"זכי" דמי, וזה לא שלחו אלא למקבל, ולא
ליורשיו) הא בשכיב מרע (שכל
זמן שלא חזר בו - דבריו ככתובים וכמסורים; ו"הולך" דידיה –
"זכי" הוא, ויתנם ליורשי מי שנשתלחו לו, שהרי זכה אביהן בחייו).
רב זביד אמר:
הא והא בשכיב מרע (ד"הולך" דידיה - "זכי" הוא): הא דאיתיה למקבל (בעולם) בשעת מתן מעות (ושליח
זכה בהן מיד, וכשמת - זכו יורשיו מכחו), הא דליתיה למקבל בשעת מתן מעות (שכבר מת; וזה [הנותן והשולח]
לא היה יודע; נמצאת זכיה בטעות, ולא קנו יורשין).
רב פפא אמר: הא
והא בבריא (ו"הולך" דידיה - לאו כ"זכי" דמי): הא דמית מקבל בחיי נותן (יחזרו
למשלח, דלא זכה בהן מקבל; ואפילו מת הנותן בחזירת השליח - אין כאן משום 'מצוה
לקיים דברי המת', שקודם מיתתו בטלו דבריו - משעת מיתת המקבל), הא (דקתני 'ליורשי מי שנשתלחו לו') - דמית נותן בחיי מקבל (לאחר
שמסרן לשליח – מת, ועדיין מקבל חי; הלכך: משעת מיתת הנותן - זכה בהם המקבל, משום
ד'מצוה לקיים דברי המת', ואפילו היה בריא).
לימא
"הולך" כ"זכי" - תנאי היא, דתניא:
'"הולך מנה לפלוני", והלך, ובקשו ולא מצאו -
יחזרו למשלח;
מת משלח - רבי נתן ורבי יעקב אמרו: יחזרו ליורשי משלח;
ויש אומרים: ליורשי מי שנשתלחו לו.
רבי יהודה הנשיא אמר משום רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר:
מצוה לקיים דברי המת (לקמן מפרש מאי פליג א'יש אומרים') ; וחכמים אומרים: יחלוקו;
וכאן (בבבל) אמרו: כל מה שירצה שליח – יעשה (לפי
מה שראה בדעתו של משלח: אם היתה עינו יפה במתנה זו ואוהב את המקבל ואת בניו).
אמר רבי שמעון הנשיא: על ידי היה מעשה, ואמרו: יחזרו
ליורשי משלח'
מאי לאו בהא
קמיפלגי: דתנא קמא (דלא איירי במת משלח, ואמר 'יחזרו למשלח') סבר: "הולך" לאו כ"זכי" (אבל
אם מת משלח - לא ידעינן מאי קאמר בה), ורבי נתן ורבי יעקב נמי "הולך" לאו כ"זכי", ואע"ג
דמית - לא אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת' (ורבי נתן ורבי יעקב הוסיפו
על דבריו, ואמרו דאפילו מת משלח - לית לן בבריא, דמצוה לקיים דברי המת); ויש אומרים "הולך" כ"זכי" (ופליגי
אפילו לא מת משלח, ואמילתיה דת"ק [קאי];
ותדע: דמדקאמר רבי יהודה הנשיא 'מצוה לקיים דברי המת' –
שמע מינה שמעינהו ל'יש אומרים' דתלו טעמייהו ב"הולך" כ"זכי"
דמי, ואפילו לא מת משלח; ואמר איהו: דוקא מת, דמצוה לקיים דבריו, אבל לא מת – לא,
ד"הולך" - לאו כ"זכי" דמי).
'רבי יהודה הנשיא אמר משום רבי יעקב שאמר משום רבי
מאיר [וכו']':
"הולך" לאו כ"זכי": מיהו היכא דמית - אמרינן 'מצוה לקיים דברי
המת',
'וחכמים
אומרים יחלוקו': מספקא להו (אי כזכי דמי אי לא ואי מצוה לקיים
אי לא);
ו'כאן אמרו':
שודא (ראות עיניו של שליח) עדיף (מֵחֲלוּקָה במילתא דמספקא);
'ורבי שמעון
הנשיא' - מעשה אתא לאשמועינן: לא בבריא, דכולי עלמא לא פליגי (דלאו
כ"זכי" דמי), והכא במאי
עסקינן? בשכיב מרע, ובפלוגתא דרבי אלעזר (דמשוי ליה לשכיב מרע כבריא) ורבנן קמיפלגי, דתנן [בבא בתרא
פ"ח מ"ז; דף קנו,א]: 'המחלק
נכסיו על פיו (על פי צואתו מחלק נכסיו לבניו, ולא כשאר המורישים
שחולקים היורשים בשוה): רבי
אלעזר [במשניות: אליעזר] אומר: אחד בריא ואחד מסוכן - נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה (שבכך
הן נקנים מן הבריא, ושכיב מרע נמי - לרבי אלעזר אי לאו אקנינהו בהכי - לא מיקנו), ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה; וחכמים
אומרים: אלו ואלו נקנין באמירה.
אמרו לו [חכמים לרבי אלעזר]: מעשה באמן של בני רוכל, שהיתה חולה, ואמרה "תינתן
(גיטין טו,א)
כבינתי (נושק"א
בלע"ז) לבתי, והיא בשנים
עשר מנה" (כך היתה שוה), ומתה - וקיימו חכמים את דבריה!
אמר להם:
בני רוכל - תקברם אמם (קללה היא, כלומר: לא יעלו על לב,
ולא יזכרו בבית המדרש לראיה, לפי שרשעים היו, שהיו מקיימין קוצים בכרם; ולרבי
אלעזר - כלאים נינהו, ולא נלמד מהן ראיה, לפי שלא דקדקנו בהן איך היתה אותה צואה:
שמתוך שהיו רשעים לא הוזכרו בבית המדרש)': תנא קמא כרבי אלעזר (דאמר: שכיב מרע ובריא שוים, הלכך
"הולך" דידיה - לאו כ"זכי" דמי);
ורבי נתן ורבי
יעקב נמי כרבי אלעזר: אף על גב דמית - לא אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת';
ו'יש אומרים' –
כרבנן (דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי, ואפילו לא מת משלח -
נמי יתנו ליורשי מקבל, כל זמן שלא חזר משלח מדבריו);
ורבי יהודה
הנשיא שאמר משום רבי מאיר – כרבי אלעזר (מדתלו טעמא במיתה; הא אם
לא מת - יחזרו לו); מיהו היכא דמית
- אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת';
וחכמים אומרים
יחלוקו' - מספקא להו (אי כרבי אלעזר אי כרבנן, והיכא דמית נמי מספקא להו אי
מצוה לקיים דברי המת או לא);
ו'כאן אמרו' -
שודא עדיף;
ורבי שמעון
הנשיא - מעשה אתא לאשמועינן.
אבעיא להו: רבי
שמעון הנשיא - נשיא הוא או משמיה דנשיא קאמר?
תא שמע, דאמר
רב יוסף: הלכה כרבי שמעון הנשיא.
ועדיין תיבעי
לך: נשיא הוא? או דקאמר משמיה דנשיא?
תיקו.
גופא אמר רב
יוסף: הלכה כרבי שמעון הנשיא; והא קיימא לן 'דברי שכיב מרע - ככתובין וכמסורין
דמו' - רב יוסף מוקי לה בבריא.
והא 'ליורשי
משלח' קאמר, וקיימא לן 'מצוה לקיים דברי המת'?
תני (במילתיה
דרבי שמעון): 'יחזרו למשלח' (ולא
תתני 'ליורשי משלח' דבלא מת עסקינן).
הדרן עלך המביא קמא
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com