דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

גיטין דף יב

המשך גיטין פרק ראשון 'המביא גט'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(גיטין יא,ב)

אמר אמימר, ואיתימא רב פפא:

 

(גיטין יב,א)

דלמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם, אלא דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני, וחזי ליה, ומיגו דזכי ליה לנפשיה - זכי לחבריה, אבל הכא לא!?

ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דכתיב [ובקצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך] לא תלקט לעני [ולגר תעזב אתם, אני ה' אלקיכם ויקרא כג,כב][1] לא תלקט לו לעני (סמכינהו רחמנא 'לא תלקט' 'לעני ולגר' ודרשינן סמוכין: לא תלקט אתה לצורך העני), אבל הכא – לא!?

ורבי אליעזר - האי 'לא תלקט' מאי עביד ליה?

מיבעי ליה להזהיר לעני על שלו (עני הראוי ליטול פאה ויש לו שדה הזהירו הכתוב להניח בה פאה).

 

שאם ירצה שלא לזון [את עבדו – רשאי, ושלא לזון את אשתו אינו רשאי]:

שמעת מינה יכול הרב לומר לעבד (כנעני) "עשה עמי (מלאכה) ואיני זנך (אלא חזור על הפתחים)"!?

הכא במאי עסקינן? – דאמר ליה "צא - מעשה ידיך למזונותיך", דכוותה גבי אשה דאמר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך"[2] אשה אמאי לא [אמאי אינו יכול לומר לה כך]?

אשה - בדלא ספקה (לזון במעשה ידיה, וצריך להוסיף משלו).

(ופרכינן) עבד נמי בדלא ספיק?

(ומשני) עבדא דנהום כרסיה לא שויא (עבד שאינו שוה לחם אָכְלוֹ) - למריה ולמרתיה למאי מיתבעי (הלכך אינו מוסיף משלו, אלא יחזור על הפתחים, כי מי יכופנו לזונו ולהפסיד שלו)? (אבל אשה - כך התנה עמה בכתובתה 'ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי'.)

 

תא שמע [תוספתא מכות פ"ב ה"ח [צוקרמאנדל]]: 'עבד (שהרג בשוגג) שגלה לערי מקלט - אין רבו חייב לזונו; ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו' – שמע מינה 'יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך'!

הכא במאי עסקינן? דאמר לו "צא - מעשה ידיך למזונותיך".

אי הכי מעשה ידיו אמאי לרבו?

להעדפה (שמעשה ידיו עודפים על מזונותיו).

'העדפה' – פשיטא!?

מהו דתימא כיון דכי לית ליה - לא יהיב ליה, כי אית ליה נמי לא לישקול מיניה (ויהא ביד העבד, שמא יש יום שלא ימצא להשתכר) - קא משמע לן.

ומאי שנא לערי מקלט?

סלקא דעתא אמינא [דברים ד,מב: לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, והוא לא שנא לו מתמל שלשם; ונס אל אחת מן הערים האל] וחי - עביד ליה חיותא טפי[3] - קא משמע לן.

והא מדקתני סיפא 'אבל אשה שגלתה לערי מקלט - בעלה חייב במזונותיה' מכלל דלא אמר לה, דאי אמר לה בעלה - אמאי חייב? ומדסיפא דלא אמר לה - רישא נמי דלא אמר ליה!?

לעולם דאמר ליה, ואשה בדלא ספקה.

והא מדקתני סיפא 'ואם אמר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך" רשאי', מכלל דרישא דלא אמר לה?

הכי קאמר: ואם מספקת ואמר לה "צאי מעשה ידיך במזונותיך" – רשאי.

'מספקת' - מאי למימרא?

מהו דתימא (תהלים מה,יד) כל כבודה בת מלך פנימה [ממשבצות זהב לבושה] ('כבודה בת מלך' - כל ישראל בני מלכים; 'פנימה' – צנועה, ואין דרכה לצאת ולסבב בעיר שאינה משם ואין מכירין אותה להביא לה מלאכה בביתה אלא אם כן מסבבת בעיר למצוא מלאכה להשתכר) - קא משמע לן.

 

לימא כתנאי: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת "או פרנסני או הוציאני לחירות"; וחכמים אומרים הרשות ביד רבו': מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר 'יכול' ומר סבר 'אינו יכול'!?

ותיסברא (דבדאמר ליה "עשה עמי" קא מיירי)? האי 'או פרנסני או הוציאני לחירות' – 'או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי' מיבעי ליה!? ועוד: מאי שנא 'בשני בצורת' (אפילו בשני שובע - כיון דאמר ליה "עשה עמי" - הרי הן לו שני בצורת)?

אלא הכא במאי עסקינן? - דאמר לו "צא מעשה ידיך למזונותיך", ובשני בצורת לא ספק (אינו מספיק): רבן שמעון בן גמליאל סבר: "או פרנסני או הוציאני לחירות", כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמין עלי, ורבנן סברי: מאן דמרחם אבני חרי - אעבד נמי רחומי מרחם (דשייך במצות כאשה).

תא שמע דאמר רב: 'המקדיש ידי עבדו - אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע' (לא יעשה תחלה, דפרוטה קמייתא קדשה לה, ושוב אסור לו! אלא לוה תחילה, ואוכל, ועושה פחות פחות משוה פרוטה, ופורע - כדמפרש לקמיה, וקא סלקא דעתן בשאין מעלה לו מזונות, וקאמר דיכול להקדיש!) - (אלמא) שמע מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!

הכא במאי עסקינן - במעלה לו מזונות.

אי הכי - למאי

 

(גיטין יב,ב)

'לוה ואוכל'?

להעדפה (מזונות מרווחין יותר, מה שאין דרך בעליו להאכילו).

ולימא ליה הקדש: עד השתא סגי לך בלא העדפה - והשתא נמי תיסגי לך בלא העדפה!?

הקדש גופיה ניחא ליה, כי היכי דלשבח עבדיה (בגוף בריא).

'עושה ופורע'? קמא קמא קדיש ליה!?

בפחות פחות משוה פרוטה (עד שלא תצטרף הפרוטה – יפרענה, דלא חייל הקדש אפחות משוה פרוטה).

 

הכי נמי מסתברא (דבמעלה לו מזונות קאמר), דאמר רב: 'המקדיש ידי עבדו - אותו העבד עושה ואוכל' - דאי לא עבדא מאן פלח ליה (שמאחר שאין עושין לו מאכל - מה יאכל העבד הזה? מי יעבדנו ומי יזמן לו מזונות); אי אמרת בשלמא הך (הך דלעיל, דקאמר רב דחל הקדש) במעלה (לו מזונות קאמר, ואין יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך") ואינו יכול, והא (דקאמר לא חייל הקדש) בשאינו מעלה – שפיר, אלא אי אמרת הך (קמייתא) בשאינו מעלה (ואפילו הכי חייל הקדש) ויכול (דיכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"), דאי לא עבדא - מאן פלח ליה (בתמיה) - מאן דבעי ניפלחיה!? [כלומר: מי שחפץ יעסיקנו, ואם לא ירצה אף אחד – לא יעסיקו אותו, ולא תהיה לו פרנסה, ואין זה מעניננו]

אלא לאו שמע מינה 'אינו יכול'?

שמע מינה.

 

תא שמע: (דאיכא אמורא אחרינא דפליג עליה דרב) דאמר רבי יוחנן: הקוטע יד עבדו של חבירו - נותן שבתו (שכר בטלתו בחליו; ואף על פי שנותן לו דמי ידו - רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין דעדיין הוא ראוי לכך כשיעמוד מחליו) ורפואתו (לקמיה פריך 'הא - בעי למיתבא לרופא' הוא הדין לנזקו וצערו!? אלא נזקו - לא איצטריך, דהיינו 'דמי ידו', ופשיטא דלרביה הוא, דאפחתיה מכספיה; וצערו נמי בכלל רפואתו, דהכא הוא כדמפרש לקמיה: דהאי 'רפואתו' - צערא דסמא חריפא הוא; והוא הדין נמי לצער המכה;) לרבו, ואותו העבד ניזון מן הצדקה' (ומדקאמר 'שבתו לרבו, והוא ניזון מן הצדקה') שמע מינה יכול הרב לומר לעבד 'עשה עמי ואיני זנך'!

הכא במאי עסקינן? - במעלה לו מזונות.

אי הכי אמאי 'ניזון מן הצדקה'?

להעדפה (שהוא צריך מפני חליו להוסיף על מזונותיו).

אי הכי 'ניזון' (משמע מזונות כדי חייו)? 'מתפרנס' מיבעי ליה ('פרנסה' היינו כל שאר צרכיו; בלשון לעז קונריי"ר)! אלא לאו שמע מינה 'יכול [הרב לאמר לעבד עשה עמי ואני זנך]'?

שמע מינה.

 

אמר מר: 'נותן שבתו ורפואתו לרבו'; 'שבתו' – פשיטא (דלרבו הוא; אלא למאן ליהוי? הרי מעשה ידיו – לרבו! ואי לאשמועינן אף על פי שאינו זנו, ולמימרא דיכול הרב כו' - נימא 'אותו העבד ניזון מן הצדקה' ותו לא)!?

רפואתו איצטריכא ליה.

רפואתו דידיה היא, דבעי איתסויי ביה!?

לא, צריכא דאמדוה לחמשא יומי (ליתן לרופא שכר חמשת הימים), ועבדו ליה סמא חריפא, ואתסי בתלתא יומי: מהו דתימא 'צערא דידיה הוא (וסלקא דעתא אמינא צערא לא זכי ליה רחמנא)' - קא משמע לן (דבכל שבח הבא לידו - זוכה בו רבו, כשורו וחמורו).

 

תניא: 'אמר רבי אלעזר: אמרנו לו למאיר (מפני שחבירו הוא - אינו קורהו 'רבי'): והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות!?

אמר לנו: חוב הוא לו: שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה.

אמרנו לו: והלא מה אם ירצה שלא לזונו ושלא לפרנסו – רשאי (נמצא שאינו מפסידו בשחרורו כלום)!

אמר לנו: ומה אילו עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה - הלא אוכלין בתרומה, וזה אינו אוכל; אבל אשה - חוב הוא לה (רבנן קאמרי לה, כלומר: בההיא ודאי מודינא), שכן פסלהּ מן התרומה ומפסידה מן המזונות'.

מאי קאמרו ליה ומאי קא מהדר להו (כלומר: תשובה שהשיבם 'ומה עבד כהן שברח' - מה תשובה היא לְמה שאמרו לו על המזונות)?

הכי קאמר להו: השבתוני על המזונות (שאינו זנו משלו) - מה תשיבוני על התרומה (שהרי כל זמן שלא שחררו - הוא הולך ואוכל תרומה בכל מקום, בשביל [בזכות] רבו)? וכי תימרו (ודאי קבלת שליח זו אינה חוב): 'אי בעי (מריה) זריק ליה גיטא (ברשות הרבים בתוך ארבע אמות) ופסיל ליה (שהרי משוחרר הוא)' - (זו אינה ראיה, דאיהו [העבד]) שביק ליה ועריק (מיד [בורח] ולא ימציא עצמו למקום שיוכל לפוסלו בזריקת גט) ואזיל לעלמא (ואכיל תרומה).

 

(גיטין יג,א)

'ומה אילו עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה - הלא אוכלים בתרומה, וזה (משוחרר) אינו אוכל' - שפיר קאמר להו!?

אמר רבא: היינו דקא מהדרי ליה במתניתין: (טעמא מאי 'עבד כהן שברח אוכל בתרומה'?) – 'מפני שהוא קנינו (דכהן)'  (הלכך) דאי בעי (ההוא כהן, כשיברח עבדו) שקיל ארבעה זוזי מישראל (ומקני ליה ניהליה ושוב אינו קנינו)[4] ופסיל ליה [מתרומה] כל היכא דאיתיה.

ולרבי מאיר - תינח עבד כהן, עבד ישראל מאי איכא למימר?

אמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני שמפסידו משפחה כנענית.

אדרבה - הרי הוא מתירו בבת חורין!

עבדא בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה (זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאותו) שכיחא ליה פריצה ליה (מתנהגת עמו בפריצות).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com