דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף ח
המשך גיטין פרק ראשון 'המביא
גט'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין ז,ב)
תנא חדא: 'המביא
גט (שנכתב) בספינה
(וקא סלקא דעתא דבנהרות דארץ ישראל קאמר) - כמביא בארץ ישראל (כאילו
מביאה דרך יבשה, ואין צריך לומר "בפני נכתב")'; ותניא אידך: 'כמביא בחוץ לארץ (שהנהר
אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ)'!?
אמר רבי ירמיה:
לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבנן, דתנן: 'עפר חוץ לארץ הבא בספינה לארץ (וְזָרְעוּ
בספינה וצמחה, והספינה של חרס היא, ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע, כדאמר
במנחות (פד,ב)) - חייב במעשר ובשביעית (שהנהרות
שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל);
אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שהספינה גוששת (מגששת
בקרקע, שאין המים עמוקים), אבל
אין הספינה גוששת – פטור.'
אביי אמר: הא
והא רבי יהודה היא, ולא קשיא: כאן בזמן שאין הספינה גוששת כאן בזמן שהספינה גוששת.
אמר רבי זירא:
עציץ (של עץ) נקוב
המונח על גבי יתדות - באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן (לרבנן
אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא).
אמר רבא: דילמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא בספינה,
(גיטין ח,א)
העשויה לברוח (כלומר:
מפני שהיא מהלכת כל שעה), אבל עציץ,
שאינו עשוי לברוח – לא!? אי נמי: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק
אוירא (בין ספינה לארץ אין שום אויר), דמיא כי ארעא סמיכתא דמיא, אבל עציץ - דמפסיק אוירא –
לא!?
רב נחמן בר
יצחק אמר: (הנך מתנייתא דהמביא גט -) בנהרות דארץ ישראל, דכולי עלמא לא פליגי (דכארץ
ישראל נינהו, ואף על גב דאין ספינה גוששת; דטעמא דגט - לא משום יניקה מן הקרקע
הוא, כמעשר וכשביעית, הילכך לא שנא נהר ולא שנא יבשה), אלא כי פליגי - בים הגדול (שהוא
תחום מערבו של ארץ ישראל, ופליגי תנאי: איכא למאן דאמר שפת הים הוא גבול, וים
גופיה לאו ארץ ישראל הוא, ואיכא למאן דאמר: ים גופיה מארץ ישראל), דתניא: 'איזהו 'ארץ' ואיזהו 'חוצה לארץ' ('איזוהי
ארץ': מקצוע צפונית מערבית של ארץ ישראל? - הר ההר; ובתרגום ירושלמי מתרגם 'הר
ההר' = 'טורי אמנון', וכתיב (במדבר לד,ז) 'זה
יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הֹר ההר' - שמע
מינה הֹר ההר תקוע בים, וההר - גבול צפוני לארץ ישראל הוא, וסתם הרים משופעים הם,
ויש ששיפועו רחב כמהלך יום או יומים; וקאמר תנא: מהיכן היא הארץ? מרגל ההר או
מראשו)? כל ששופע ויורד מטורי
אמנון ולפנים (לצד ארץ ישראל, דהיינו לצד דרום) - (הוי) ארץ ישראל (דגובה
ההר הוא הגבול); מטורי אמנון
ולחוץ (לצד צפון) -
חוצה לארץ;
הנסין שבים (איי
הים שבמערב) רואין אותן כאילו
חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים (הוא תחום
ארץ ישראל במקצוע מערבית דרומית, ומחובר לים הגדול, דכתיב בגבול נגב (במדבר
לד,ה): 'ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים, והיו תוצאותיו הימה';
נמצאת ארץ ישראל בין הר ההר לנחל מצרים: זה ממערבית צפונית וזה מדרומית מערבית,
והים במערב; ויש מקום שהים נכנס לתוך ארץ ישראל מהלך ימים רבים בין הר ההר לנחל
מצרים*, ובאותה כניסה - יש נסין, והן מתפשטין למערב לתוך הים חוץ, מבין מקצועות
תחומי ארץ ישראל, שהן הר ההר ונחל מצרים; הלכך רואין כאילו חוט מתוח מסוף הר ההר
במערבו עד נחל מצרים, שהרי כל מה שבתוך מקצועות הללו - ארץ ישראל היא): מן החוט ולפנים - ארץ ישראל; מן החוט ולחוץ -
חוץ לארץ [* לפי רש"י: אולי
נחל מצרים הוא הנילוס או אפילו ואדי בגבול המערבי של מצרים; מכל מקום בזמניניו אין
איים משמעותיים בין הר ההר לבין נחל אל עריש – שיש אומרים שהוא 'נחל מצרים'];
רבי יהודה
אומר: כל (הים) שכנגד (אויר של) ארץ ישראל (ואפילו עד אוקיינוס למערב, שהוא בסוף העולם) - הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר (במדבר
לד,ו) וגבול ים: והיה לכם
הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים (האי 'וגבול'
קרא יתירא הוא, למימר דאף רוחב הים בכלל התחום); והנסין שבצדדין (כלומר:
ואם יש לנו לחלק בנסין - לא לצד מערב יש חלוק, אלא לצד צפון ולצד דרום: שיש נסין
בים מתפשטין לאורך הים לצפון ולדרום, עד שמגיעין ומושכין חוץ מכנגד א"י, ושם
ראוי למתוח החוט ממזרח למערב, ולהבדיל מה שכנגד אויר ארץ ישראל ומה שכנגד אויר
חוצה לארץ) רואין אותן כאילו חוט
מתוח עליהן מקפלוריא (עיר היושבת בחודו של הר ההר, בראש
גבהו שהוא תחום צפוני) ועד ים
אוקיינוס (שהוא בסוף העולם למערב), ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס; מן החוט (לצד
חבירו, דהיינו:) ולפנים (כלומר:
בין שני החוטין) - (הוו
הנסין) ארץ ישראל (והוא
הדין למים; ו'נסין' דנקט - משום דחורשין וזורעין בהם, וחייבין במעשר ובשביעית); מן החוט ולחוץ - חוץ לארץ' (והנך תרתי מתנייתא, דלעיל פליגי -
שנכתב הגט בים הגדול, להלן מחוט המתוח מטורי אמנון עד נחל מצרים: מאן דאמר 'כמביא
בארץ ישראל' - רבי יהודה היא, דאמר 'כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל; ואידך
- כרבנן).
ורבנן, האי 'וגבול' - מאי עבדי ליה?
מיבעי ליה לנסין
(דמן החוט ולפנים לצד מזרחי, דלא תימא שפת הים הוא הגבול,
ואפילו במקום שהוא מתפשט ונכנס לתוך בין שני מקצועות התחומין).
ורבי יהודה?
נסין לא צריכי
קרא (כיון שבתוך התחומין הם).
רבי מאיר אומר:
עכו כארץ ישראל [לגיטין]:
בעו מיניה מרבי
חייא בר אבא: המוכר עבדו לסוריא (היא ארם צובה, וכבשה דוד והוסיפה
על ארץ ישראל; סוריא לצפונה של ארץ ישראל להלן מעכו) - כמוכר בחוץ לארץ דמי (ותנן
לקמן (מג,ב): המוכר עבדו לחוצה לארץ - יצא
לחירות, דקנסינן ללוקח, משום דעבד שייך במצות, ואסור לצאת מארץ לחוצה לארץ), או לא?
אמר להו:
תניתוה: 'רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין' - לגיטין – אִין (משום
דבקיאין 'לשמה', או שכיחי לקיימו),
לעבדים לא (דלאו מארץ ישראל היא), וכל שכן סוריא, דמרחקא טובא.
תנו רבנן: 'בשלשה
דרכים שוותה סוריא לארץ ישראל ובשלשה לחוץ לארץ:
(סימן ע"ב
ב"ר ר"ק)
1. עפרה טמא כחוץ לארץ (שגזרו
עליה; ואף על גב דסבירא ליה להאי תנא 'כיבוש יחיד שמיה כיבוש', כדקתני 'חייבת
במעשר' - אפילו הכי גזור עליה);
2. והמוכר עבדו לסוריא כמוכר בחוץ לארץ;
3. והמביא גט מסוריא (לארץ
ישראל) כמביא מחוץ לארץ (דלא
שכיחי שיירתא);
ובשלשה לארץ
ישראל:
1. חייבת
במעשר ובשביעית כארץ
ישראל,
2. והרוצה ליכנס לה בטהרה נכנס (מה
שאין כן בארץ העמים; ולקמיה מפרש מאי היא),
3 והקונה שדה בסוריא
(גיטין ח,ב)
כקונה
בפרוארי ירושלים (לקמיה מפרש לה) ('בפרוורי': בהפרכיא;
רוקריי"ש בלע"ז)'.
'חייבת
במעשר ובשביעית כארץ ישראל' - קסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש ('כיבוש
יחיד': דדוד, שלא היו כל ישראל ביחד כדרך שהיו בכבוש יהושע, שהיו כולם, וכבשוה
לצורך כל ישראל קודם חלוקה; אבל דוד לא כבש אלא לצורכו);
'והרוצה
ליכנס לה בטהרה נכנס' - והאמרת 'עפרה טמא'?
בשידה תיבה
ומגדל (ונושאים אותה באויר, ומה שאין כן בארץ העמים, ורבי היא), דתניא: 'הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל:
רבי מטמא (קסבר 'אהל זרוק לא שמיה אהל'; הכי מפרש בערובין: אהל
המטלטל אינו אהל בשעת טלטולו, הילכך חציצה - דקא מפסיק האי אהל בינו לאויר ארץ
העמים - לאו חציצה היא; ואשמעינן האי תנא, ד'סוריא' דלעיל - דאפילו רבי לא קא מטמא
אלא בארץ העמים), רבי יוסי ברבי
יהודה מטהר' - ואפילו רבי לא קא
מטמא אלא בארץ העמים, דגזרו על גושה (מגע ומשא, ולא אהל, כגון אם האהיל
עליו, כדאמרינן בפרק ב' דאהלות (מ"ג)) ועל אוירה (שיהא
הנכנס לאוירה טמא, ואפילו לא נגע ולא הסיט את גושה), אבל סוריא - על גושה גזרו (מגע
והיסט), על אוירה לא גזרו (והאי
[בשידה וכו'] – לא נגע
ולא הסיט).
'והקונה שדה
בסוריא כקונה בפרוארי ירושלים' ('בפרוורי' = בפילכי רוקריי"ש
בלע"ז) - למאי הילכתא?
אמר רב ששת:
לומר שכותבין עליו אונו (שטר מכירה, כמו 'והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו'
(בבא בתרא נב,א)), ואפילו בשבת (אם לקחה מן העובד כוכבים
ורוצה לילך לדרכו בשבת).
בשבת? סלקא
דעתא?
כדאמר רבא (במסכת
שבת (קכט,א)) 'אומר לעובד כוכבים ועושה' – הכא נמי אומר לעובד כוכבים
ועושה, ואף על גב דאמירה לעובד כוכבים שבות - משום ישוב ארץ ישראל (לגרש
עובדי כוכבים ולישב ישראל בה) לא
גזור רבנן.
תנו רבנן: 'עבד
שהביא גיטו (ממדינת הים, וצריך לומר "בפני נכתב" כאשה
המביאה גיטה, דאמרינן במתניתין (גיטין פ"א מ"ד; לקמן דף
ט,א) 'אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים' שוו למוליך ומביא) וכתוב בו 'עצמך ונכסיי קנויין לך' - עצמו קנה (דנאמן
הוא על שחרורו לומר "בפני נכתב", ואין צריך עדים לקיימו), נכסים לא קנה (דבעי
עדים, כשאר קיום שטרות)'.
איבעיא להו: 'כל
נכסיי קנויין לך' מהו (מי אמרינן 'עצמך' ו'נכסיי' [כדלעיל] - תרי
דבורי נינהו, אבל 'כל נכסיי' - כיון דבחד דיבורא אתו ליה שחרור עצמו ומתנת נכסים,
כדקיימא לן לקמן: 'הכותב כל נכסיו לעבדו - יצא בן חורין, שהוא בכלל נכסים' - הילכך
אי מהימן אהאי מהימן אהאי, דלא פלגינן דיבורא? או דלמא פלגינן)?
אמר אביי: מתוך
שקנה עצמו - קנה נכסים.
אמר ליה רבא:
בשלמא עצמו – ליקני, מידי דהוה אגט אשה (שנאמנת להביא את גיטה
ולומר "בפני נכתב"), אלא
נכסים לא ליקני, מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא!?
הדר אמר אביי: מתוך שלא קנה נכסים - לא קנה עצמו.
אמר ליה רבא:
בשלמא נכסים לא ליקני - מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא, אלא עצמו ליקני, מידי דהוה
אגט אשה!?
אלא אמר רבא:
אחד זה ואחד זה (בין 'עצמך ונכסי' בין 'כל נכסיי') - עצמו קנה, נכסים לא קנה.
אמר ליה רב אדא
בר מתנה לרבא: כמאן? כרבי שמעון, דאמר: פלגינן דיבורא, דתנן [פאה
פ"ג מ"ח]: 'הכותב כל
נכסיו לעבדו (כגון 'כל נכסיי נתונין לך') - יצא בן חורין (שאף הוא
בכלל נכסים; וכל שאר נכסים נמי קנה); שייר קרקע כל שהוא (קרקע לאו דוקא, כדאמר בבבא בתרא
בפרק 'מי שמת' (קנ,א)) לא יצא בן חורין (דבשלמא
רישא, דלא גלי דעתיה דנחית לשיורא - לא אמרינן דשייר, אבל הכא דנחית לשיורא –
אמרינן: לדידיה נמי שייר, וכי אמר 'כל נכסיי לך' - אשאר נכסים קאמר, ולחנופי ליה
קאתי, ולא שחרריה, כיון דלא אמר ליה 'עצמך ונכסיי'); רבי שמעון אומר:
(גיטין ט,א)
לעולם הוא
בן חורין (דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי), עד שיאמר "כל נכסיי נתונין לפלוני עבדי
חוץ מאחד מריבוא שבהן' (עד
שיאמר סתם: חוץ מדבר מועט, ולא יפרש מה הוא משייר; דהתם אמרינן: ד'אחד מריבוא'
דקאמר - היינו עבד, ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מריבוא בנכסים, אע"ג דשוי
טפי. ומדקאמר רבי שמעון: 'לעולם הוא בן חורין' - אשמעינן לא שנא היכא דקנה שאר
נכסים עמו, כגון שפירש השיור ששייר 'חוץ מקרקע פלוני', דהשתא קנה עצמו ושאר נכסים
חוץ מן השיור - ולא שנא היכא דלא קנה שאר נכסים, כגון שלא הזכיר שם הקרקע ששייר,
דכתב ליה 'חוץ מבית כור קרקע' - דהשתא לא קנה שום קרקע, דבכל חד וחד איכא למימר
'היינו ההוא דשייר' – אפילו הכי הוא בן חורין, דהוא - לאו קרקע הוא, ולא שייריה;
אלמא פלגינן דיבורא, דהא 'כל נכסי' קאמר ליה, ולא קנה אלא את עצמו! ואת נמי -
דקאמרת 'עצמו קנה, נכסים לא קנה - כרבי שמעון סבירא לך).
והאמר רב יוסף
בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שקילס רבי יוסי את רבי שמעון (כדמפרש
ואזיל) - הלכה כרבי מאיר (דלא
יצא לחירות), דתניא: 'כשנאמרו
דברים לפני רבי יוסי - קרא עליו המקרא הזה: (משלי
כד,כו) שפתים ישק משיב
דברים נכוחים (ראוי הוא לנשק).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com