דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף ז
המשך גיטין פרק ראשון 'המביא
גט'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין ו,ב)
אמר רבה בר בר חנה: הא דאמרי רבנן [שבת פ"ב מ"ז]: 'שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם (פירות שנאכל למחר)? ערבתם (עירובי חצירות)? הדליקו את הנר!' - צריך
(גיטין ז,א)
למימרינהו
בניחותא, כי היכי דליקבלו מיניה.
אמר רב אשי:
אנא לא שמיעא לי הא דרבה בר בר חנה, וקיימתיה מסברא.
אמר רבי אבהו:
לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי 'אדם גדול הטיל אימה יתירה בתוך
ביתו והאכילוהו דבר גדול' ומנו - רבי חנינא בן גמליאל.
'האכילוהו'
סלקא דעתא? השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם (ב'הכל
שוחטין' (חולין דף ה,ב)), צדיקים עצמן לא כל שכן!?
אלא 'בקשו
להאכילו דבר גדול', ומאי ניהו? אבר מן החי (שנאבד מהם אבר מן השחוטה,
ומפני אימתו חתכו עבדיו אבר מן החי והביאו תחתיו שלא יבין).
שלח ליה מר
עוקבא לרבי אלעזר: בני אדם העומדים עלי (לחרף ולגדף), ובידי למסרם (כח בידי
להלשין עליהן) למלכות – מהו?
שרטט וכתב ליה (תהלים
לט,ב) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא
בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי - אף על פי שרשע לנגדי (מריבני ומקניטני) אשמרה
לפי מחסום.
שלח ליה: קא
מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו!
שלח ליה: (תהלים
לז,ז) דום לה' והתחולל לו [אל
תתחר במצליח דרכו, באיש עשה מזמות]:
דום לה' - והוא יפילם לך חללים חללים: השכם והערב עליהן לבית
המדרש והן כלין מאיליהן.
הדבר יצא מפי
רבי אלעזר - ונתנוהו לגניבא ([ש]היה
חולק עליו) בקולר (שלשלת
של ברזל שנותנין שם המוכתבים למלכות להריגה).
שלחו ליה למר
עוקבא: זמרא (לשורר בבית המשתאות) - מנא לן דאסיר?
שרטט וכתב להו:
(הושע ט,א)
אל תשמח ישראל אל גיל בעמים [כי זנית מעל אלקיך, אהבת אתנן
על כל גרנות דגן]
ולישלח להו
מהכא: (ישעיהו כד,ט)
בשיר לא ישתו יין ימר שכר (יהא מר) לשותיו?
אי מההוא – הוה
אמינא הני מילי זמרא דמנא (כנור), אבל דפומא שרי - קא משמע לן.
אמר ליה רב
הונא בר נתן לרב אשי: מאי דכתיב (יהושע טו,כב) קינה ודימונה ועדעדה?
אמר ליה:
מתוותא דארץ ישראל קחשיב.
אמר ליה: אטו
אנא לא ידענא דמתוותא דארץ ישראל קא חשיב? אלא רב גביהא מארגיזא (שם
מקום) אמר בה טעמא: כל שיש לו קנאה (כעס
מחמת צער שצערו; 'קנאה' הוא לשון שאדם מתעבר על ריבו, או על ריב אחרים, כמו 'קנא
קנאתי' (מלכים א יט,י) וכמו: 'בקנאו
את קנאתי' (במדבר כה,יא)) על חבירו, ודומם – שוכן עדי עד [הקב"ה] עושה לו דין.
אמר ליה: אלא
מעתה (יהושע טו,לא)
צקלג ומדמנה וסנסנה - הכי נמי!?
אמר ליה: אי
הוה רב גביהא מבי ארגיזא הכא - הוה אמר בה טעמא.
רב אחא מבי
חוזאה אמר בה הכי: כל מי שיש לו צעקת לגימא (שגוזל
ממנו ויורד לחייו לשערי מזונותיו) על
חבירו, ודומם - שוכן בסנה עושה לו דין.
אמר ליה ריש
גלותא לרב הונא: כלילא (היו עושין עטרות לחתנים: יש של זהב וכסף צבועות ומצוירות
בגפרית ומלח שקורין ניי"ל, ויש של וורד והדס) - מנא לן דאסור?
אמר ליה:
מדרבנן, דתנן [סוף מסכת סוטה]: 'בפולמוס של אספסיינוס (חיל
שהעלה אספסיינוס קודם שבא טיטוס עליהם) גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס (מפרש בפרק בתרא דסוטה (מט,ב)
טבלא דחד פומא, והוא זוג המקשקש)'.
אדהכי קם רב
הונא לאפנויי.
אמר ליה רב
חסדא (תלמידו של רב הונא הוה, ולא היה משיב בפניו; וכי קם רב הונא
אמר ליה רב חסדא לריש גלותא): קרא
כתיב (יחזקאל כא,לא)
כה אמר ה' אלהים: הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל - וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה (והלא
מצנפת מבגדי כהונה הוא)? אלא לומר
לך: בזמן שמצנפת בראש כהן גדול - עטרה בראש כל אדם; נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול -
נסתלקה עטרה מראש כל אדם.
אדהכי אתא רב
הונא, אשכחינהו דהוי יתבי, אמר ליה: האלהים! מדרבנן (אינו
אסור אלא מדרבנן, וקרא בעטרה של מלך מיירי: שהיה מתנבא שתבטל הכהונה ויגלה צדקיהו
בגולה), אלא 'חסדא' שמך וחסדאין
מילך (חסודים ונאים דבריך).
רבינא אשכחיה
למר בר רב אשי דהוה גדיל כלילא לברתיה, אמר ליה: לא סבר לה מר 'הסר המצנפת והרם העטרה'?
אמר ליה: דומיא
דכהן גדול – בגברי, אבל בנשי לא.
מאי 'זאת לא זאת'?
דרש רב עוירא,
זימנין אמר לה משמיה דרב[י] אמי וזימנין אמר לה משמיה דרב[י]
אסי: בשעה שאמר הקב"ה לישראל 'הסר
המצנפת והרם העטרה', אמרו מלאכי
השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! זאת להן לישראל שהקדימו לפניך בסיני
'נעשה' ל'נשמע'?
אמר להן: לא! זאת
להן לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל.
דרש רב עוירא,
זימנין אמר לה משמיה דרב[י] אמי וזימנין אמר לה משמיה דרב[י]
אסי: מאי דכתיב (נחום א,יב) כה אמר ה': אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר [וענתך
- לא אענך עוד]: אם רואה אדם
שמזונותיו מצומצמין ('שלמים' –
מצומצמים; והכי קאמר קרא: אם שלמים מזונותיך וכל שכן אם רבים) - יעשה מהן צדקה, וכל שכן כשהן מרובין.
מאי 'וכן נגוזו ועבר'?
תנא דבי רבי ישמעאל: 'כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה - ניצל מדינה של גיהנם, משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים: אחת גזוזה ואחת אינה גזוזה; גזוזה עברה, ושאינה גזוזה לא עברה ('וכן נגוזו ועבר': הרי הן משולים לעוברים בנהר על ידי גזיזה, שהגזוזה עוברת - כך גזוז מהן לצדקה וירבו).
(גיטין ז,ב)
(סיפיה דההוא קרא הוא) 'ועניתיך' - אמר מר זוטרא: אפילו עני המתפרנס מן הצדקה -
יעשה צדקה;
(המשך הפסוק שם) 'לא
אענך עוד' - תני רב יוסף: שוב אין
מראין לו סימני עניות.
רבי יהודה
אומר: מרקם למזרח [ורקם כמזרח; מאשקלון לדרום - ואשקלון כדרום; מעכו לצפון
- ועכו כצפון]:
למימרא דעכו
לצפונה דארץ ישראל קיימא (בסוף הצפון)? ורמינהו [תוספתא
אהלות (צוקרמאנדל) פרק יח הלכה יד]:
'היה מהלך מעכו לכזיב: מימינו, למזרח (הארץ
שהיא לימין המסילה) הדרך - טמאה
משום ארץ העמים (דגזרו טומאה על ארץ העמים), ופטורה מן המעשר ומן השביעית (כדין
חוצה לארץ), עד שיודע לך שהיא
חייבת (כלומר: לעולם חזקת ימין הדרך - מעכו ועד כזיב - ארץ העמים,
אלא אם כן תבא למקום שיאמר לך בקי 'כאן הדרך מתעקם ונכנס לתוך ארץ ישראל קצת,
וימין הדרך הוי ארץ ישראל') (השתא
משמע לן דעכו קיימא בגבול מזרחה של ארץ ישראל, משוך ממקצוע צפונית יום או יומים
לצד הדרום, וכזיב במקצוע מזרחית צפונית, ודרך המהלכת מעכו לכזיב היה גבול מזרח לארץ
ישראל; הילכך כשמהלך מעכו לכזיב - דהיינו מדרום לצפון - הוי ימינו למזרחית הדרך); משמאלו, למערב הדרך - טהורה משום ארץ העמים,
וחייבת במעשר ובשביעית עד שיודע לך שהיא פטורה; עד היכן? עד כזיב. רבי ישמעאל ברבי
יוסי אומר משום אביו: עד לבלבו (שם מקום)' (אלמא עכו משוכה לצד דרום וכזיב
במקצוע)?
אמר אביי: (לעולם
עכו בצפון ריבועא דארץ ישראל היא, אלא) רצועה נפקא (שרצועה קצרה יוצאת עוד מעכו לצד צפון והיא מארץ ישראל).
ויהיב תנא
סימנא הכי (אתמוהי מתמה: מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי תנא סימנא עלה)?
אִין! קרא נמי
יהיב סימנא (רצועה, כגון: 'מסילה':), דכתיב (שופטים כא,יט) ויאמרו: הנה חג ה' בשילו מימים ימימה - אשר
מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל שכמה, ומנגב ללבונה, ואמר רב פפא: למזרחה של מסלה (קאמר
קרא דקיימא שילה, דהא 'מצפונה לבית אל' כתיב,
ועל כרחך 'מזרחה השמש' - אמסילה קאי; שילה - מצפון לבית
אל, ובמזרחה של מסילה, ובדרומה של לבונה).
תנא חדא: 'המביא
גט (שנכתב) בספינה
(וקא סלקא דעתא דבנהרות דארץ ישראל קאמר) - כמביא בארץ ישראל (כאילו
מביאה דרך יבשה, ואין צריך לומר "בפני נכתב")'; ותניא אידך: 'כמביא בחוץ לארץ (שהנהר
אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ)'!?
אמר רבי ירמיה:
לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבנן, דתנן: 'עפר חוץ לארץ הבא בספינה לארץ (וְזָרְעוּ
בספינה וצמחה, והספינה של חרס היא, ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע, כדאמר
במנחות (פד,ב)) - חייב במעשר ובשביעית (שהנהרות
שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל);
אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שהספינה גוששת (מגששת
בקרקע, שאין המים עמוקים), אבל
אין הספינה גוששת – פטור.'
אביי אמר: הא
והא רבי יהודה היא, ולא קשיא: כאן בזמן שאין הספינה גוששת כאן בזמן שהספינה גוששת.
אמר רבי זירא:
עציץ (של עץ) נקוב
המונח על גבי יתדות - באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן (לרבנן
אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא).
אמר רבא: דילמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא בספינה,
(גיטין ח,א)
העשויה לברוח (כלומר:
מפני שהיא מהלכת כל שעה), אבל עציץ,
שאינו עשוי לברוח – לא!? אי נמי: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק
אוירא (בין ספינה לארץ אין שום אויר), דמיא כי ארעא סמיכתא דמיא, אבל עציץ - דמפסיק אוירא –
לא!?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com