דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף ו
המשך גיטין פרק ראשון 'המביא
גט'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין ה,ב)
רבה בר בר חנה
אייתי גיטא; פלגא איכתב קמיה, ופלגא לא איכתב קמיה; אתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר
ליה: אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה - שוב אינו צריך (לא צריכת
אלא בשיטה אחת).
רב אשי אמר:
(גיטין ו,א)
אפילו קן
קולמוסא וקן מגילתא (תיקון הקולמוס והקלף שמע, כשתיקנוהו לשמה: כשחותכין
אותו ומחליקין אותו; ולי נראה: קן קולמוסא - קול הקולמוס כשהוא כותב, וקול היריעה
שהוא נשמע, כמי שאומר 'קן קן'; ואית דגרסי 'קל קולמוסא').
תניא כוותיה
דרב אשי: 'המביא גט ממדינת הים - אפילו הוא בבית וסופר בעלייה, הוא בעלייה
וסופר בבית, אפילו נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר'; 'הוא בבית וסופר בעלייה'
- הא לא קא חזי ליה? אלא לאו כגון דשמע קן קקולמוסא וקן מגילתא?
אמר מר: 'אפילו
נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר'; מאן? אילימא שליח – השתא: הוא בבית וסופר בעלייה,
דלא חזי ליה - אמרת 'כשר', נכנס ויוצא מיבעיא?
אלא סופר?
פשיטא: משום דנכנס ויוצא – נפסליניה?
לא! צריכא: דנפק
לשוקא (סופר יצא לשוק למקום שיש שם בני אדם הרבה) ואתא; מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה (ששמו
כשמו של זה) ואמר ליה (לכתוב
לו גט) – קא משמע לן [שאין
חוששין לכך].
איתמר: בבל: רב
אמר כארץ ישראל לגיטין, ושמואל אמר כחוצה לארץ.
לימא בהא קא
מיפלגי: דמר סבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי, ומר סבר 'לפי שאין עדים
מצויין לקיימו' והני נמי לא שכיחי.
ותסברא? הא רבה
אית ליה דרבא (ונהי נמי דגמירי, הא כיון דממדינה למדינה הוא - בעינן
לקיימו)!?
אלא: דכולי
עלמא בעינן לקיימו; רב סבר: כיון דאיכא מתיבתא (ישיבות
קבועות, אחת בסורא ואחת בנהרדעא, והולכין תלמידים מזו לזו ומשאר עיירות להן ללמוד
תורה) - מישכח שכיחי, ושמואל סבר:
מתיבתא בגירסייהו טרידי (ואין מכירין החתימות).
איתמר נמי (דטעמא
משום דשכיחי מתיבתא היא): אמר רבי
אבא אמר רב הונא: עשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל (וקבע
ישיבה בסורא). (ודשמואל
הואי בנהרדעא; אבל מעיקרא לא, ואף על גב דגמירי, דמִשֶּׁגָּלָה יכניה לבבל (מלכים
ב כד,טז) והחרש והמסגר עמו - לא פסקה תורה מהם.)
מתיב רבי
ירמיה: 'רבי יהודה אומר: מרקם למזרח (למזרחו
של עולם בסופו הוי מדינת הים במזרחה של ארץ ישראל) ורקם (עצמה) כמזרח (כמזרח העולם דהוא מדינת הים), מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום, מעכו לצפון ועכו
כצפון (מעכו לצפונו של עולם)' והא בבל (התם קיימא) לצפונה דארץ ישראל קיימא (בין עכו לצפון), דכתיב (ירמיהו א,ד) ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה [על
כל ישבי הארץ]; ותנן: 'רבי מאיר
אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין' - ואפילו רבי מאיר לא קאמר אלא בעכו, דמקרבא,
אבל בבל דמרחקא – לא!?
הוא מותיב לה
והוא מפרק לה: לבר מבבל (דאיכא טעמא להתירה).
תוספות מסכת גיטין דף ו עמוד א ד"ה מכי אתא רב
לבבל – פירש הקונטרס: והרבָה ישיבות; וקשה, דאם כן מאי פריך ממתניתין ד'מעכו
לצפון' - שנישנית קודם שבא רב לבבל!
ומפרש רבנו תם: מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות
יכניה שגלו עמו לבבל החרש והמסגר דינה להיות כארץ ישראל לגיטין
וכן מפרש בריש 'בכל מערבין' (עירובין
דף כח.) ובסוף 'מרובה' (ב"ק דף פ,א),
ולא גרס 'אמר רב הונא אמר רב': שרב עצמו לא היה אומר 'מכי אתא רב לבבל';
ויש מפרשים 'מכי אתא רב' - לא רב ממש, אלא כלומר רבנים
ובעלי תורה.
עד היכן היא
בבל?
אמר רב פפא:
כמחלוקת ליוחסין כך מחלוקת לגיטין (בפרק 'עשרה יוחסין' (קדושין
עא,א), דקיימא לן 'כל הארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה
לבבל' - ואפליגו התם עד היכן הוא);
ורב יוסף אמר:
מחלוקת ליוחסין, אבל לגיטין דברי הכל עד ארבא תניינא (ערבה
שניה) דגישרא (הסמוכה
לגשר).
רב חסדא מצריך
מאקטיספון לבי ארדשיר, ומבי ארדשיר לאקטיספון לא מצריך; לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין
לשמה', והני (דבי ארדשיר) גמירי!?
ותסברא? והא
רבה אית ליה דרבא (וכיון דממדינה למדינה הוא - בעינן לקיימו)!
אלא דכולי עלמא
בעינן לקיימו, והני (דבי ארדשיר) - כיון דאזלי לשוקא להתם (לאקטיספון, ומוסרין להן שם עדיות
וחותמין שם בשטרות והשטרות ביד בני אקטיספון עד זמן שניגבים, לפיכך בני אקטיספון
מכירין חתימת בני ארדשיר; הלכך גט שנחתם בארדשיר ונשתלח לאקטיספון - עדים מצויין
לקיימו, ואף בני ארדשיר - כשהולכין שם לשוק – יקיימוהו) - הנך ידעי בחתימות ידא דהני, והני בדהנך לא ידעי (אבל
בני ארדשיר אינן מכירין חתימת בני אקטיספון, ואף על פי שהולכין שם תמיד לסחורה);
מאי טעמא?
בשוקייהו טרידי
(דכל יום השוק - בשוקייהו טרידין, ואינן נותנין לב להסתכל
ולהכיר חתימת בני העיר).
רבה בר אבוה
מצריך מערסא לערסא (משורת הבתים שבצד רשות הרבים לשורה שכנגדה); רב ששת מצריך משכונה לשכונה (סתם
שכונה שלשה בתים [במסכת עבודה זרה דף כא,א]); ורבא מצריך באותה שכונה.
והא רבא הוא
דאמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו'?
שאני בני
מחוזא, דניידי (אינן משתהין בבתיהן, שטרודין בסחורה, ואין מכירין
חתימות שביניהם).
רב חנין
מישתעי: רב כהנא אייתי גיטא - ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא; אתא
לקמיה דרב, אמר ליה: צריכנא למימר "בפני נכתב ובפני נחתם" או לא צריכנא?
אמר ליה: לא
צריכת (דבבל כארץ ישראל),
(גיטין ו,ב)
ואי עבדת
אהנית.
מאי 'אי עבדת
אהנית'?
דאי אתי בעל
מערער לא משגחינן ביה (אבל אי לא אמרת ואתי בעל ומערער - מיפסיל), כדתניא (דאף מי שאינו צריך לומר -
אם אמר מהני): 'מעשה באדם אחד
שהביא גט לפני רבי ישמעאל, אמר לו: צריך אני לומר "בפני נכתב ובפני
נחתם" או איני צריך? אמר לו: בני - מהיכן אתה?
אמר לו: רבי
- מכפר סיסאי (שם מקום) אני.
אמר לו:
צריך אתה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", שלא תיזקק (האשה) לעדים (אם יקרא
עליו ערער).
לאחר
שיצא - נכנס לפניו רבי
אלעאי, אמר לו: רבי! והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר
מעכו!
ותנן: 'רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין',
ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר אלא בעכו, דמרחקא, אבל כפר סיסאי – דמקרבא –
לא!
אמר לו:
שתוק בני, שתוק: הואיל ויצא הדבר בהיתר – יצא'; הא איהו נמי - שלא תיזקק לעדים קאמר ליה (ולאו
משום דצריך, ומאי קשיא ליה לרבי אלעאי)?
לא סיימוה קמיה
(דרבי אלעאי לסיומא דמילתיה דרבי ישמעאל).
שלח ליה רבי
אביתר לרב חסדא: 'גיטין הבאים משם לכאן (מבבל לארץ ישראל) אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני
נחתם"'; לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי?
ותסברא? והא
רבה אית ליה דרבא!
אלא דכולי עלמא
בעינן לקיימו, וכיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי - מישכח שכיחי.
אמר רב יוסף:
מאן לימא לן דרבי אביתר - בר סמכא הוא (ראוי לסמוך עליו)? ועוד - הא איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם
העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן [יואל ד,ג: ואל עמי
ידו גורל] ויתנו את הילד בזונה
והילדה מכרו ביין וישתו' (שהיו
משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה שנקל בעיניהם ילדים
וילדות), וכתב [רבי
אביתר] ליה [את
המילים האלה מתוך הפסוק ביואל] בלא שירטוט, ואמר רבי יצחק: 'שתים כותבין (שתי
תיבות כותבין מן המקרא בלא שרטוט), שלש אין כותבין';
במתניתא תנא: 'שלש כותבין, ארבע אין כותבין'!?
אמר ליה אביי:
אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק - לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא (אי
לא הוה סבר לה מדעתו) – לחיי (כלומר:
שפיר מצית למימר דלאו גברא רבה הוא);
[אבל] הא - גמרא היא, וגמרא (הא גמרא
דרבי יצחק) לא שמיע ליה!?
ועוד: הא רבי
אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה (לגלות לו סוד לכוין דברים הסתומים
על אמיתתם), דכתיב (בפילגש
בגבעה) (שופטים
יט,ב) ותזנה (סרחה) עליו פילגשו [ותלך
מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה; ותהי שם ימים ארבעה חדשים] - רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה (בקערה); רבי יונתן אמר: נימא מצא לה (לקמיה
מפרש); ואשכחיה רבי אביתר לאליהו,
אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר
ליה: 'אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר'. אמר ליה: חס וחיליה! ומי
איכא ספיקא קמי שמיא?
אמר ליה: אלו
ואלו דברי אלהים חיים הן: זבוב מצא - ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד (כדמפרש
טעמא ואזיל).
אמר רב יהודה:
זבוב בקערה, ונימא באותו מקום (ודרכן היה להשיר את השער ולא
ליסכן בועלה ליעשות כרות שפכה, ומשום דסכנתא הוא הקפיד עליה, וברחה מפני אֵימָתו): זבוב – מאיסותא, ונימא – סכנתא.
איכא דאמרי:
אידי ואידי בקערה: זבוב – אונסא, ונימא - פשיעותא.
אמר רב חסדא:
לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה - הטיל עליה בעלה אימה
יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.
אמר רב יהודה
אמר רב: כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו - סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות
(כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה, והיא יראה לומר "לא
טבלתי" ומשמשתו נדה) ושפיכות
דמים (כי הכא [בפלגש
בגבעה] או פעמים שבורחת מפניו ונופלת באחת הפחתים או מגשר) וחילול שבת (פעמים
שמדלקת נר או מבשלת משחשיכה מפני אימתו, והוא אינו יודע).
אמר רבה בר בר חנה: הא דאמרי רבנן [שבת פ"ב מ"ז]: 'שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם (פירות שנאכל למחר)? ערבתם (עירובי חצירות)? הדליקו את הנר!' - צריך
(גיטין ז,א)
למימרינהו
בניחותא, כי היכי דליקבלו מיניה.
אמר רב אשי:
אנא לא שמיעא לי הא דרבה בר בר חנה, וקיימתיה מסברא.
אמר רבי אבהו:
לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי 'אדם גדול הטיל אימה יתירה בתוך
ביתו והאכילוהו דבר גדול' ומנו - רבי חנינא בן גמליאל.
'האכילוהו'
סלקא דעתא? השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם (ב'הכל
שוחטין' (חולין דף ה,ב)), צדיקים עצמן לא כל שכן!?
אלא 'בקשו
להאכילו דבר גדול', ומאי ניהו? אבר מן החי (שנאבד מהם אבר מן השחוטה,
ומפני אימתו חתכו עבדיו אבר מן החי והביאו תחתיו שלא יבין).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com