דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

גיטין דף ה

המשך גיטין פרק ראשון 'המביא גט'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(גיטין ד,ב)

תנן: 'המביא גט ממדינת הים, ואינו יכול לומר (מפרש ואזיל מאי היא 'ואינו יכול') "בפני נכתב ובפני נחתם" אם יש עליו עדים - יתקיים בחותמיו (יבאו המכירים החתימה, וכשר)', והוינן בה: מאי 'ואינו יכול לומר'?:

 

(גיטין ה,א)

אילימא חרש - חרש בר איתויי גיטא הוא? והתנן [גיטן פ"ב מ"ה] 'הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן' (דלאו בני דעה נינהו, ואין יכולין לעשות שליח לגרשה, כדאמרינן בקידושין (מב,א) דאין קטן נעשה שליח, והוא הדין להנך); ואמר רב יוסף: 'הכא במאי עסקינן - כגון שנתנו לה כשהוא פקח, ולא הספיק לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" עד שנתחרש': לרבא ניחא, לרבה קשיאמ (דקתני 'יתקיים בחותמיו' - והלא אין בקיאין 'לשמה')!?

הכא במאי עסקינן - לאחר שלמדו (דבעי לשמה).

אי הכי (דלמדו) - 'יכול' נמי (לא ליצרכוה: אם אפשר לקיימו בעדים לא יצטרך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" [שהרי כולם בקיאים!])?

(ומשני: אף על גב דלמדו - לא עקרו רבנן תקנתייהו:) גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו (וישכחו; הלכך השתא נמי צריך השליח לבדוק שהוא לשמה).

אי הכי 'אינו יכול' נמי: פקח ונתחרש מילתא דלא שכיחא, ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן.

והא אשה, דלא שכיחא (שתהא היא עצמה מביאה את גיטה בתורת שליחות - שלא תתגרש בו עד שתגיע לבית דין פלוני), ותנן [גיטין פ"ב מ"ז] 'האשה עצמה מביאה גיטה, ובלבד שצריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"'!? (בפרק ב (דף כד,א) מותבינן מ'כי מטא גיטא לידה - איגרשה' ומשנינן דאייתיתיה עד בית דין פלוני בתורת שליחות!)

שלא תחלוק בשליחות (שינויא הוא: לא חלקו חכמים בין שליח לשליח; אבל הא דאינו יכול - לאו חילוק הוא, שהרי הוצרך לומר, אלא שאי אפשר).

אי הכי בעל נמי! אלמה תניא 'הוא עצמו שהביא גיטו (שכתבו במדינת הים, ובא כאן לגרשה) - אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"'?

(שינויא הוא:) טעמא מאי אמור רבנן "צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם" (כלומר: טעמא מאי אצרכוה רבנן לכל שליח לומר כך)? - (משום חששא:) דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה; השתא מינקט נקיט ליה בידיה, וערעורי קא מערער עליה?

 

תא שמע, דבעא מיניה שמואל מרב הונא: שנים שהביאו גט (שניהם נעשו שלוחים) ממדינת הים צריכין שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם" או אין צריכין?

אמר ליה: אין צריכין: ומה אילו יאמרו "בפנינו גרשה" (כלומר: אם רצו הן אומרים "אנו מעידים שגרשה ונתן לה גט או לשלוחה גט") - מי לא מהימני?

לרבא ניחא, לרבה קשיא (דאמר כי מייתי בי תרי צריכין לומר)!?

הכא במאי עסקינן? - לאחר שלמדו!

אי הכי (דלמדו) - (כי מייתי ליה) חד נמי (לא ליצרכוה)?

גזרה שמא יחזור דבר לקלקולו.

אי הכי - בי תרי נמי?

בי תרי דמייתו גיטא - מילתא דלא שכיחא, ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן.

והא אשה, דלא שכיחא, ותנן [גיטין פ"ב מ"ז] 'האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שהיא עצמה צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"'?

שלא תחלוק בשליחות.

אי הכי בעל נמי! אלמה תניא 'הוא עצמו שהביא גיטו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם'?

טעמא מאי אמור רבנן 'צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם' - דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה; השתא מינקט נקיט ליה בידיה - וערעורי קא מערער עליה?

 

תא שמע: 'המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם": אם נתקיים בחותמיו – כשר, ואם לאו - פסול'!?

הוי (כלומר אמור מעתה): לא הוצרכו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" להחמיר עליה (דכי מקויים ניצרכיה), אלא להקל עליה (דלא מצרכינן ליה לתרי סהדי אחרינא)' - לרבא ניחא לרבה קשיא!?

הכא במאי עסקינן? - לאחר שלמדו.

והאמרת 'גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו'?

כשניסת (כבר, ומשום הא גזירה לא מפקינן מיניה).

אי הכי 'הוי לא הוצרכו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" להחמיר עליה אלא להקל עליה'? משום דניסת הוא (ואם לא ניסת - לא שבקינן לה לאינסובי, ואף על גב דאיקיים - היינו חומרא)?

(לעולם בניסת קאמר דלא מפקינן לה, ו)הכי קאמר: וכי תימא להחמיר עלה ולפקה – הוי: לא הוצרכו לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" להחמיר עליה (ולהוציאה אחר שניסת: דלא תימא להחמיר עליה ולהוציאה) אלא להקל עליה (מתחילה שלא תיזקק לעדים);

('ואיבעית אימא' לא גרסינן אלא הכי גרסינן: אלא להקל עליה טעמא מאי וכו')

 

(גיטין ה,ב)

טעמא מאי (אמור רבנן דבעי למימר) - דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה (הילכך אם לא ניסת לא תינשא); (אבל) השתא (דניסת - אמאי לפקה?): (אכתי) בעל לא קא מערער - אנן ניקום ונערער עלה?

 

(כי הך פלוגתא דרבה ורבא איפליגו נמי אמוראי קמאי:) בפלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' וחד אמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו'.

תסתיים דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה': דרבי שמעון בר אבא אייתי גיטא (ממדינת הים) לקמיה דרבי יהושע בן לוי, ואמר ליה: צריכנא למימר "בפני נכתב ובפני נחתם" או לא? אמר ליה: לא צריכת: לא אמרו אלא בדורות הראשונים שאין בקיאין לשמה, אבל בדורות האחרונים דבקיאין לשמה – לא.

תסתיים.

 

ותסברא? ('ותסברא' לא גרסינן; ואי נמי גרסינן ליה, לאו לאורועי תסתיים קאתי, דשפיר תסתיים דרבי יהושע הוא דאמר 'לפי שאין בקיאין', אלא הכי פריך: ותסברא הא דאמר - דיחידי הוה?) והא רבה אית ליה דרבא (ובעינן לקיימו)!? ועוד: הא אמרינן 'שמא יחזור דבר לקלקולו'?!

אלא רבי שמעון בר אבא - איניש אחרינא הוה בהדיה (ואמרינן לעיל 'בי תרי דמייתו גיטא מילתא דלא שכיחא'), והא דלא חשיב ליה - משום כבודו דרבי שמעון [בר אבא].

 

 

איתמר: בפני כמה נותנו לה (השליח)? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר בפני שנים, וחד אמר בפני שלשה.

תסתיים דרבי יוחנן - הוא דאמר 'בפני שנים', דרבין בר רב חסדא אייתי גיטא לקמיה דרבי יוחנן, ואמר ליה: 'זיל הב לה באפי תרי, ואימא להו "בפני נכתב ובפני נחתם"'?

תסתיים.

 

לימא בהא קמיפלגי: דמאן דאמר 'בפני שנים' קסבר לפי שאין בקיאין לשמה (הלכך בתרי סגי, דלהוו סהדי דאמר שליח "בפני נכתב", ואי אתי בעל תו, ומערער - לא משגחינן ביה), ומאן דאמר 'בפני שלשה' - קסבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו (וכיון דלקיומי הוא - בעינן תלתא, כדאמרינן בכתובות בפרק שני (כא,ב) דקיום שטרות בשלשה).

ותסברא (דהכי הוא)? הא מדרבי יהושע בן לוי אמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' (מדסיימינן לעיל דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר 'לפי שאין בקיאין') - (מכלל) רבי יוחנן (בר פלוגתיה [של רבי יהושע בן לוי] דלעיל) אמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו', והכא (סיימינן דרבי יוחנן הוא דאמר 'בפני שנים') - היכי קאמר רבי יוחנן 'בפני שנים' [שהרי לעיל אמרנו: דמאן דאמר 'בפני שנים' קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה']? ועוד: הא רבה אית ליה דרבא (ואפילו למאן דאמר 'לפי שאין בקיאין לשמה' אית ליה נמי לקיימו, וניבעי תלתא)!?

אלא דכולי עלמא בעינן עדים מצויין לקיימו, והכא – ב'שליח נעשה עד ועד נעשה דיין' קמיפלגי (כלומר: אי אמרינן כי היכי דשליח נעשה עד - הכי נמי עד נעשה דיין קמיפלגי): מאן דאמר 'בפני שנים' קסבר 'שליח נעשה עד ועד נעשה דיין' (כי היכי דשליח נעשה עד – הכי נמי עד נעשה דיין, הלכך מצטרף בהדייהו והוו תלתא), ומאן דאמר 'בפני שלשה' קסבר 'שליח נעשה עד ואין עד נעשה דיין' (אף ששליח נעשה עד - אין עד נעשה דיין).

והא קיימא לן בדרבנן דעד נעשה דיין!? (כגון גבי קיום שטרות אמרינן בכתובות (פ"ב, דף כא,ב): שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא ערעור על אחד מהם כו' - והוינן בה: למימרא דעד נעשה דיין כו', ומותבינן ומשנינן: הני מילי בעדות החדש, דאורייתא, אבל בדרבנן - עד נעשה דיין!)

אלא הכא בהא קמיפלגי: דמר סבר: כיון דאשה כשירה להביא את הגט, (אי מכשרת בשנים) זמנין דמייתא ליה איתתא, וסמכי עלה (לאכשורי נמי בשנים - ואשה לא חזיא לאצטרופי בהדייהו לתלתא)!

ואידך?

אשה - מידע ידעי, ולא סמכי עלה.

תניא כוותיה דרבי יוחנן: 'המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" - יוציא (מי שנשאה בגט זה), והולד ממזר - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אין הולד ממזר; כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר "בפני נכתב ובפני נחתם"'.

ורבי מאיר - משום דלא אמר "בפני נכתב ובפני נחתם" יוציא והולד ממזר? (בתמיה: והא גט כשר הוא, ובפניו נכתב, ומשום דלא אמר - הוי ולד ממזר?)

אִין, רבי מאיר לטעמיה, דאמר רב המנונא משמיה דעולא: 'אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - יוציא והולד ממזר'.

 

בר הדיא בעי לאתויי גיטא; אתא לקמיה דרבי אחי (באותה העיר שהיו כותבין אותו) דהוה ממונה אגיטי (דקיימא לן (קידושין דף ו,ב): כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין - לא יהא לו עסק עמהן, והוו מֶמְנוּ גברא רבה לאורויי היכי נעביד), אמר ליה: צריך אתה לעמוד על כל אות ואות.

אתא לקמיה דרבי אמי ורבי אסי, אמרי ליה: לא צריכת! וכי תימא "אעביד לחומרא" - נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים.

 

רבה בר בר חנה אייתי גיטא; פלגא איכתב קמיה, ופלגא לא איכתב קמיה; אתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה - שוב אינו צריך (לא צריכת אלא בשיטה אחת).

רב אשי אמר:

 

(גיטין ו,א)

אפילו קן קולמוסא וקן מגילתא (תיקון הקולמוס והקלף שמע, כשתיקנוהו לשמה: כשחותכין אותו ומחליקין אותו; ולי נראה: קן קולמוסא - קול הקולמוס כשהוא כותב, וקול היריעה שהוא נשמע, כמי שאומר 'קן קן'; ואית דגרסי 'קל קולמוסא').

תניא כוותיה דרב אשי: 'המביא גט ממדינת הים - אפילו הוא בבית וסופר בעלייה, הוא בעלייה וסופר בבית, אפילו נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר'; 'הוא בבית וסופר בעלייה' - הא לא קא חזי ליה? אלא לאו כגון דשמע קן קקולמוסא וקן מגילתא?

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com