דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מסכת גיטין
גיטין
דף ב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
מסכת גיטין פרק ראשון 'המביא גט'
(גיטין ב,א)
משנה:
המביא גט
ממדינת הים (כל חוץ לארץ קרי ליה 'מדינת הים' בר מבבל, כדאמר לקמן
(דף ו,א)) - צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" (וטעמא
מפרש בגמרא; ושליח זה - הבעל עשאו שליח להולכה).
רבן גמליאל
אומר: אף המביא מן הרקם ומן החגר (תרגום של 'בין קדש
ובין ברד' מתרגמינן 'בין רקם לחגר' (בראשית
טז,יד)).
רבי אליעזר
אומר: אפילו מכפר לודים (שהיא מחוצה לארץ) ללוד (שהיא סמוכה לה, והיא מארץ ישראל;
ובגמרא מפרש פלוגתייהו).
וחכמים אומרים:
אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" אלא המביא ממדינת הים. (בגמרא
מפרש מאי מוספי אתנא קמא דרישא.)
והמוליך (מארץ
ישראל למדינת הים) והמביא ממדינה
למדינה במדינת הים - צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם".
רבן שמעון בן
גמליאל אומר: אפילו מהגמוניא להגמוניא. (בגמרא מפרש: עיר אחת שהיו
בה שני הגמונים ומקפידין זה על זה שלא יהו בני הגמוניא זו נכנסים לחברתה.)
רבי יהודה
אומר: מרקם למזרח (מרקם עד סוף העולם למזרחו הוי מדינת הים) - ורקם (עצמה) כמזרח (נדונית כמזרח העולם, ולא
כארץ ישראל; והמביא מרקם - צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", וכן כולם.
רקם למזרחו של ארץ ישראל וחוצה לה);
מאשקלון לדרום - ואשקלון כדרום (ואשקלון לדרומה); מעכו לצפון - ועכו כצפון (ועכו
לצפונה; אבל מערב של ארץ ישראל אין צריך גבול, שהים הגדול גבולה, כדכתיב (במדבר
לד,ו) 'וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו').
רבי מאיר אומר:
עכו כארץ ישראל לגיטין.
המביא גט בארץ
ישראל - אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", ואם יש עליו עוררים (שהבעל
מערער שהוא מזוייף) - יתקיים
בחותמיו (ואם יעידו העדים על חתימת ידיהם או עדים אחרים יכירו חתימתם
– כשר; ואם אין עליו עוררים - מסתמא כשר, דהא בקיאין 'לשמה', ועדים מצויין תמיד
לקיימו, כדאמרינן בגמרא: בתי דינין קבועין).
גמרא:
מאי טעמא?
רבה אמר:
(גיטין ב,ב)
לפי שאין
בקיאין לשמהּ (אין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב
הגט לשם האשה, וקרא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות'
(דברים כד,א) 'להּ'
- דהיינו לשמה; הילכך אומר השליח "בפפני נכתב ובפני נחתם" - וממילא
שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר 'אִין'; ולקמיה מפרש מאי טעמא לא אצרכוהו נמי
למימר 'לשמה').
רבא אמר: לפי
שאין עדים מצויין לקיימו (אין שיירות מצויות משם לכאן, שאם
יבא הבעל ויערער לומר "לא כתבתיו" - שיהו עדים מצויין להכיר חתימת
העדים, והאמינוהו לשליח). (ולקמן
פריך: בין לרבא בין לרבה ליבעי תרי!?)
מאי בינייהו?
איכא בינייהו
דאתיוהו בי תרי (ושניהם נעשו שלוחים לגרשה, והגט יוצא מתחת ידי שניהם:
לרבה בעי למימר, לרבא לא בעי למימר, שהרי שנים הם, ואם יערער בעל - הרי הם מצויין
לקיימו);
אי נמי ממדינה
למדינה בארץ ישראל (כגון יהודה וגליל: דסלקא דעתא השתא דלא שכיחי שיירתא,
לרבה - דלא חייש לעירעורא דנימא מזויף הוא - לא בעי למימר, הואיל ובקיאין כל בני
ארץ ישראל 'לשמה', לרבא בעי למימר, דהא אין שיירות מצויות);
אי נמי באותה
מדינה במדינת הים (כגון מעיר לעיר במדינה אחת. 'מדינה' - רונטריד"א
בלע"ז. ובמדינת הים - לרבה בעי למימר, דהא אין בקיאין לשמה; לרבא, דאמר 'לפי
שאין וכו', ומתניתין משום ערעורא דזיוף הוא - הכא לא צריך, דהא שכיחי שיירתא).
ולרבה, דאמר
'לפי שאין בקיאין לשמה' - ליבעי תרי, מידי דהוה אכל עדיות שבתורה (קושיא
הוא)?
(ומשני:) עד אחד נאמן באיסורין (שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד
מישראל על הפרשת תרומה, ועל השחיטה, ועל ניקור הגיד והחלב).
אימור דאמרינן
'עד אחד נאמן באיסורין' - כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, דלא איתחזק איסורא (דחלב
בהך חתיכה איסורא גופא), אבל הכא,
דאיתחזק (בהך איתתא)
איסורא דאשת איש (ומטבל ושחיטה לא גמרינן לה, כדאמרינן ביבמות (פח,א):
דהתם בידו לתקנן, לפיכך נאמן להעיד עליהן) - הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה (ראוי להתירו) פחות משנים (דיליף 'דבר'
'דבר' מממון: כתיב הכא 'כי
מצא בה ערות דבר' (דברים כד,א) וכתיב
התם 'על פי שנים עדים יקום דבר' (דברים
יט,טו); במסכת סוטה (דף ג,ב))?
רוב (ישראל) בקיאין הן (ואין
לחושדן); ואפילו לרבי מאיר, דחייש
למיעוטא (גבי קטן וקטנה: אין חולצין ולא מייבמין קטן, שמא ימצא סריס,
קטנה - שמא תמצא איילונית כו' - במסכת יבמות (קיט,א)) - סתם ספרי דדייני (סופרי
הדיינים שרגילין לכתוב כל שטרי גיטין) מיגמר גמירי (דגט אשה בעי לשמה), ורבנן הוא דאצרוך (למיחש
למלתא, משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד, כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו ששמו כשמו ושמה
כשמה, ונמלך מלגרש); והכא
(גיטין ג,א)
משום עיגונא (להימניה
לשליח) - אקילו בה רבנן.
האי - קולא הוא
(בתמיה)? חומרא
הוא: דאי מצרכת ליה תרי (למימר 'לשמה') - לא אתי בעל מערער ופסיל ליה, חד - (השתא) אתי בעל ומערער (ואוקי חד
לבהדי חד) ופסיל ליה!?
כיון דאמר מר (לקמן
(דף ה,ב)): 'בפני כמה נותנו (שליח זה) לה (לאשתו, ואומר בפניהם 'בפני נכתב')? רבי יוחנן ורבי חנינא: חד אמר: בפני שנים וחד
אמר בפני שלשה' - מעיקרא מידק דייק (השליח, כשמקבלו מיד הבעל, ויודע
בו שברצון מגרשה), ולא אתי לאורועי
נפשיה (ולא יבא ויערער עוד; ואי נמי עורר - אינו נאמן, דודאי דק
במילתא שפיר).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com