דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

תחילת פרק עשירי 'האשה רבה'

 

יבמות דף פח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

יבמות פרק עשירי האשה רבה

(יבמות פז,ב)

משנה:

האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה (בעד אחד[YH1] , כדדייקינן בגמרא מסיפא) "מת בעליך" וניסת, ואחר כך בא בעלה:

תצא מזה ומזה (כשאר אשת איש שזינתה, דהך - לאו אנוסה היא, ואע"ג דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עיגונא, טעמא? מאי משום דהיא גופא דייקא עד דידעה בקושטא ומינסבא; והא דלא דייקא - קנסי לה)

וצריכה גט מזה ומזה (אם תרצה להנשא לאחר; וטעמא דבעיא גט משֵני מפרש בגמרא),

ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות (ואפילו מה שלותה ואכלה תחתיו) ולא בלאות (ואפילו שחיקת בגדים שהיו לה - לא תוציא משם) - לא על זה ולא על זה;

ואם נטלה מזה ומזה תחזיר;

והולד ממזר מזה ומזה (אם ילדה משני ממזר גמור; ואם שוב החזירה ראשון וילדה לו - הוי ממזר מדבריהם);

ולא זה וזה מטמא לה;

ולא זה וזה זכאים לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה.

היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה (משום זונה); ובת לוי מן המעשר (קנסא דרבנן), ובת כהן מן התרומה.

ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשין את כתובתה; (בגמרא פריך: כתובה מאי היא?)

ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה - חולצין ולא מייבמין (אחיו של ראשון - מדאורייתא חולץ; ורבנן גזור דלא לייבם; ואחיו של שני חולץ מדרבנן, משום גזירה: שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כו' כדמפרש בגמרא (לקמן פח,ב) גבי גט).

רבי יוסי אומר: כתובתה על נכסי בעלה הראשון.

רבי אלעזר אומר: הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.

רבי שמעון אומר (ארישא פליג דקתני 'לא מייבמין'): ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה, ואין הולד ממנו ממזר (אם החזירה הראשון);

 

ואם ניסת שלא ברשות (שבאו שני עדים ואמרו "מת בעליך" וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין) - מותרת לחזור לו [לראשון] (דאנוסה היא).

ניסת על פי בית דין – תצא, ופטורה מן הקרבן (דיחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור); לא ניסת על פי בית דין (אלא בעדים) תצא וחייבת בקרבן (חייבת קרבן, דשוגגת היא, ואין זה אונס להפטר מן הקרבן: דאיבעי לה לאמתוני): יפה כח בית דין שפוטרה מן הקרבן.

הורוה בית דין לינשא והלכה וקלקלה - חייבת בקרבן, שלא התירוה אלא לינשא.

 

גמרא:

מדקתני סיפא 'נשאת שלא ברשות - מותרת לחזור לו' - שלא ברשות בית דין אלא בעדים, מכלל דרישא ברשות בית דין ובעד אחד; אלמא עד אחד נאמן! ותנן נמי [יבמות פ"טז מ"ז]: 'הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ואשה מפי אשה ואשה מפי עבד ומפי שפחה', אלמא עד אחד מהימן, ותנן נמי [כריתות פ"ג מ"א]: 'עד אחד אומר "אכלת חלב" והוא אומר "לא אכלתי" פטור'; - טעמא דאמר "לא אכלתי", הא אישתיק – מהימן (ולא אמרינן: חולין לעזרה קא מייתי); אלמא: עד אחד מהימן!

מדאורייתא מנא לן [שעד אחד נאמן – הראיה לעיל היא רק ממשנה!]?

דתניא [ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשתא ה פרק ז  משנה א-ב]:

'(ויקרא ד,כג) או הודע אליו חטאתו [אשר חטא בה והביא את קרבנו: שעיר עזים זכר תמים] - ולא שיודיעוהו אחרים;

יכול אף על פי שאינו מכחישו יהא פטור?

תלמוד לומר 'או הודע אליו' – מכל מקום.'

היכי דמי?: אילימא דאתו תרי (ואמרו לו "אכלת חלב") ולא קא מכחיש להו - קרא למה לי? אלא לאו חד, וכי לא קא מכחיש ליה – מהימן! שמע מינה: עד אחד נאמן (אלמא עד אחד מהימן באיסור והיתר, דקא מייתי חטאת אפומיה, ומיתאכלא; דאי לא מהימן - היכי מתאכלא? דלמא חולין בעזרה נינהו!).

וממאי דמשום דמהימן - דלמא משום דקא שתיק, ושתיקה כהודאה דמיא? תדע, דקתני סיפא [כריתות פ"ג מ"א]: 'אמרו שנים "אכלת חלב" והוא אומר "לא אכלתי" – פטור. רבי מאיר מחייב. [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ה פרק ז מ"ג] אמר רבי מאיר: קל וחומר: אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה - לא יביאוהו לידי קרבן הקל? אמרו לו: מה אם ירצה לומר מזיד הייתי (הרי זה נאמן לפטור עצמו מקרבן, דאין עדים מצו להכחישו בהא; הילכך אי אמר נמי "לא אכלתי" - נאמן)?! (ומדאיפליגו בהא - מכלל דרישא: עד אחד אומר אכלת כו', דדייק מינה 'הא אישתיק חייב' - דברי הכל היא!)

רישא,

 

(יבמות פח,א)          

מאי טעמא קא מחייבי רבנן (כי אישתיק)?: אילימא משום דמהימן - והא תרי בעלמא, דאף על גב דקא מכחיש להו אינהו מהימני, וקא פטרי רבנן! אלא לאו משום דאישתיק, ושתיקה כהודאה דמיא?

אלא סברא היא: מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן, ואתא עד אחד ואמר: ברי לי דשומן הוא – דמהימן. (והא ודאי פשיטא לן דסמכינן עליה כל זמן שלא נחשד, דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו!)

מי דמי? התם לא איתחזק איסורא (בההיא חתיכה), הכא איתחזק איסורא דאשת איש, ואין דבר שבערוה פחות משנים!? הא (קושיא היא) - לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב, ואתא עד אחד ואמר "ברי לי דשומן הוה", דלא מהימן.

מי דמי? התם אפילו אתו בי מאה לא מהימני, הכא - כיון דכי אתו בי תרי מהימני - חד נמי להימניה, מידי דהוה אטבל הקדש וקונמות (דאף על גב  דאיתחזק איסורא - סמכינן עליה).

האי טבל היכי דמי? אי דידיה - משום דבידו לתקנו; אלא דאחר? מאי קסבר? אי קא סבר 'תורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים' - משום דבידו לתקנו, ואי קסבר צריך דעת בעלים, ואמר 'אנא ידענא ביה דמתקן' - היא גופה מנלן?

הקדש נמי: אי קדושת דמים - משום דבידו לפדותו; אי קדושת הגוף (קדשי מזבח): אי דידיה - משום דבידו לאיתשולי עליה, אלא דאחר, ואמר 'ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה' - היא גופה מנלן?

קונמות נמי: אי קסבר 'יש מעילה בקונמות' (דקדשי בדק הבית הן משאמר 'קונם דבר זה עלי'), וקדושת דמים נחתא להו - משום דבידו לפדותו; ואי קסבר 'אין מעילה בקונמות' (דקונם לשון נדר הוא), ואיסור בעלמא הוא דרכיב להו אכתפיה - אי דידיה - משום דבידו לאיתשולי עליה; אלא דאחר, ואמר 'אנא ידענא דאיתשיל מריה עליה' - היא גופה מנלן?

אמר רבי זירא: מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה (שאם בא בעלה אתה נותן עליה כל הדברים האלו שבמשנתנו) - הקלת עליה בתחלה (להתירה לינשא, מפני שהיא חוששת שמא תתקלקל ולא מינסבא עד דבדקה שפיר).

לא ליחמיר ולא ליקיל?

משום עיגונא אקילו בה רבנן.

 

תצא מזה ומזה [וצריכה גט מזה ומזה]:

אמר רב: לא שנו אלא שניסת בעד אחד, אבל ניסת על פי שני עדים - לא תצא. (קא סלקא דעתא 'לא תצא' - משני.)

מחכו עליה במערבא: אתא גברא וקאי ואת אמרת 'לא תצא'?

לא, צריכא: דלא ידעינן ליה [כאשר בא אדם וטוען שהוא הבעל, אבל אין מכירים אותו].

אי דלא ידעינן ליה - בעד אחד אמאי תצא?

לא, צריכא: דאתו בי תרי ואמרי: "אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא [ואנחנו מכירים שזהו אותו אדם] ואתון הוא דלא ידעיתו ליה" [והבעיה היא בגלל שאתם, שלא ראיתם אותו שנים רבות - אינכם מכירים אותו] (הלכך, [כשבאו שני עדים ואמרים כך] לגבי עד אחד מהימני, אבל לגבי תרי - הואיל וניסת - לא תצא), דכתיב (בראשית מב,ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו, ואמר רב חסדא: מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן.

סוף סוף תרי ותרי נינהו,

 

(יבמות פח,ב)  

והבא עליה באשם תלוי קאי!

אמר רב ששת: כגון שניסת לאחד מעדיה [והוא ודאי בטוח שבעלה הראשון מת, ושהאיש שבא עכשיו איננו בעלה הראשון].

היא גופה באשם תלוי קיימא [שהרי מנין לה הבטחון שבעלה הראשון מת]!?

באומרת 'ברי לי [שבעלי הראשון מת ושהאיש שבא עכשיו איננו בעלה הראשון]' (כגון על ידי סימנים; ואשם תלוי אינו בא אלא על מי שלבו נוקפו).

אי הכי מאי למימרא - אפילו רבי מנחם ברבי יוסי לא קאמר אלא כשבאו עדים (ואמרי "לא מת") ואחר כך ניסת (ואוקימנא לההיא בכתובות (כב,ב) באשה שניסת לאחד מעדיה ואומרת "ברי לי"), אבל ניסת ואחר כך באו עדים - לא אמר, דתניא: 'שנים אומרים "מת" ושנים אומרים "לא מת"; שנים אומרים "נתגרשה" ושנים אומרים "לא נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם ניסת - לא תצא; רבי מנחם ברבי יוסי אמר: תצא. אמר רבי מנחם ברבי יוסי: אימת אני אומר 'תצא'? בזמן שבאו עדים ואחר כך ניסת, אבל ניסת ואחר כך באו עדים - הרי זו לא תצא"'; [ואם כן מה לימד אותנו רב באמרו 'לא תצא', שהרי כבר אמר כך רבי מנחם ברבי יוסי?]

כי קאמר רב נמי בזמן שבאו עדים ואחר כך ניסת (והכי קאמר רב: לא שנו אלא בעד אחד, דהתם - אף על גב דניסת ואחר כך בא בעלה, כדקתני מתניתין – תצא; אבל על פי שנים עדים - אפילו בא בעלה ואחר כך ניסת - לא תצא אי לא ידעינן ליה, וכדתריצנא), לאפוקי מדרבי מנחם ברבי יוסי (מדלא איצטריך מילתיה דרב אלא בהכי - על כרחך בהכי מיתוקמא, ואשמעינן: הלכה כתנא קמא).

 

ואיכא דאמר (הא אתא רב - לאשמועינן) טעמא ד'ניסת ואחר כך באו עדים' (כי מתניתין התם הוא דדייקית: 'אבל בשני עדים לא תצא') - אבל (בעלמא אפילו בשני עדים כגון) באו עדים ואחר כך ניסת – תצא (ומדאמרה רב למילתיה אמתניתין - שמע מינה 'אבל בעלמא לא'); כמאן? (אלמא) כרבי מנחם ברבי יוסי (סבירא ליה).

מתיב רבא: 'מנין שאם לא רצה (כהן להתקדש מן טומאה ומנשים פסולות) - דפנו (הכהו וקדשו בעל כרחו)? תלמוד לומר (ויקרא כא,ח) וקדשתו [כי את לחם אלקיך הוא מקריב; קדש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם] - בעל כרחו!' היכי דמי? אילימא דלא ניסת לאחד מעדיה [שהיה כהן ונשא את האשה, שהיא האלמנה לפי דעתו] ולא קאמרה "ברי לי" - צריכא למימר דדפנו (דהא ודאי באיסור מפורסם, ואפילו באיסור ספק לא איצטריך קרא, דודאי כפינן ליה)? אלא לאו (כהאי גוונא:) דניסת (תחלה) לאחד מעדיה, וקאמרה "ברי לי" (ואחר כך באו עדים שהיה חי באותה שעה ומת, ולא רצה להוציא משום זונה), וקתני 'דפנו' - אלמא מפקינן לה מיניה (וקשיא לרב; ובעד אחד לא מצי לאוקומי, דאם כן למה לי קרא? הא ודאי אין אחד במקום שנים)!

איסור כהונה שאני.

ואיבעית אימא: מאי דפנו - דפנו בעדים (בית דין מוזהרים לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן שלא ישאנה, אבל משניסת - לא תצא).

 

ואבעית אימא: (לעולם דניסת וכגון) כשבאו עדים ואחר כך ניסת (ובהא מודה רב), ורבי מנחם ברבי יוסי היא.

 

רב אשי אומר: מאי 'לא תצא' דקאמר רב (לעיל: 'אבל בשני עדים לא תצא')? לא תצא מהיתירה הראשון (דחוזרת לראשון, דאנוסה הואי).

הא - אמרה רב חדא זימנא, דתנן: 'ניסת שלא ברשות - מותרת לחזור לו', ואמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא!?

- חדא [אחד המימרות של רב] מכללא דחברתה איתמר [נלמדה מתוך המימרא האחרת].

 

אמר שמואל: לא שנו (מתניתין ד'תצא') - אלא שלא מכחשתו, אבל מכחשתו - לא תצא.

במאי עסקינן? אילימא בבי תרי (דאמרי "זה בעלה") - כי מכחשתא ליה מאי הוי? אלא בחד; טעמא – דמכחשתו, הא שתקה – תצא? והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הרי כאן שנים (הרי הוא חשוב כשנים, כגון בעדות אשה לומר שמת בעלה ובעדות סוטה לומר נטמאה) [והתורה האמינה לעד אחד האומר שבעלה מת כאילו שהוא שני עדים], ואין דבריו של אחד (במקרה שבמשנתנו: דאמר "לא מת") במקום שנים [ואם כן – מדוע תצא]?

הכא [לא כפי שנאמר: בעד אחד, אלא בשנים, ואף על פי כן] (דכי מכחשא לא נפקא) - במאי עסקינן? - בפסולי עדות (ולעולם בתרי, כגון קרובים או נשים אתו בהדיה, דאמרי "זהו [הבעל הראשון]"; וקמשמע לן שמואל דאזלינן בתר רוב דעות הואיל ואין כאן עדות כשרה), וכדרבי נחמיה, דתניא: 'רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד (אין דין עדות בדבר - מדעד אחד נאמן בה! הלכך פסולים נאמנים ככשרין,) הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באיש אחד (המכחישות איש אחד) כשני אנשים באיש אחד (דמהימני)' (הלכך: אילו לא בא הבעל ועֵד אומר "מת" ושני פסולי עדות אומרים "לא מת" - לא נפקא לה מחזקת אשת איש, דהלך אחר רוב דעות; וכן כשבא הבעל ואלו שני פסולי עדות עמו האומרים "זהו", והיא אומרת שאין מכרת אם זה אם לאו, כי לא מכחשא להו - נפקא, דהא שתי נשים מכחישות עֵד הראשון שההשיאה ולא יצתה מחזקתה, אבל היכא דאמרה "ברי לי שאין זה" - דל עד קמא מהכא;

אין פסולי עדות נאמנים להעיד על אדם כשר אפילו הן אלף, שכל אדם נאמן על עצמו באיסורין בדבר הברור לו אלא אם כן יש עדות כשרה בדבר, הלכך כמאן דליתנהו דמו, ומחזקת אשת איש יצתה לה על פי ראשון);

ואיבעית אימא: כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא (דאמר "מת") אפילו מאה נשים (אתיין אחר שנשאת ואמרי "לא מת") - כעד אחד דמיין (והוו להו עֵד מכחיש עֵד, ואחרון אינו כלום, כדעולא, ולא נפקא; ולשמואל אפילו שתקה); הכא (- דכי שתקה, [ו] אמר שמואל 'תצא') במאי עסקינן? - כגון דאתיא אשה מעיקרא (שניסת על פי אשה מעיקרא; הלכך כדהדרן ואתיין תרי - אי שתקה איהי הוה ליה רוב דעות לאיסורא), ותרצה לדרבי נחמיה הכי: 'רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד (ולא תני בה 'עשו שתי נשים באיש אחד כו' כשני אנשים באיש אחד), אבל שתי נשים באיש אחד - כפלגא ופלגא דמי (כעד מכחיש עד, ואפילו שתקה איהי - לא תצא, הואיל וניסת, כדעולא: דראשון נאמן כשנים, והנך כולהי - כעד אחד[YH2] ).

 

צריכה גט מזה ומזה:

בשלמא מראשון תבעי גט, אלא משני אמאי? זנות בעלמא הוא?

אמר רב הונא: גזירה שמא יאמרו (כשרואין הראשון חי): גירש זה ונשא זה (סבורים ששני זה, כשנשאה - על ידי שגירשה ראשון נשאה, ואשת איש גמורה היא [לבעל השני], ואם מוציאה שלא בגט) [הדבר יראה כאילו] ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט.

אי הכי – סיפא, דקתני: 'אמרו לה "מת בעלך" ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה - מותרת לחזור לו' - התם נמי נימא 'גירש זה וקדש זה ונמצאת אשת איש יוצאה שלא בגט'?

לעולם בעיא גט.

אי הכי, נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה (כלומר: אתי למימר דמותר להחזיר גרושתו משנתארסה, דסברי גירש זה וקידש זה, וחזר וגירש [השני] - וחזרה לראשון)!?

כרבי יוסי בן כיפר, דאמר: מן הנשואין – אסורה, מן האירוסין מותרת. הא מדקתני סיפא: 'אף על פי

 

(יבמות פט,א)

שנתן לה אחרון (שאירסה) גט - לא פסלה מן הכהונה' מכלל דלא בעיא גט (אפילו מדרבנן), דאי בעיא גט - אמאי לא פסלה מן הכהונה (הא קיימא לן (לקמן צד,א) דאפילו ריח הגט פוסל לכהונה)? אלא סיפא (לגבי קידושין, ודאי כדקאמרת, דלא בעיא גט; ודקשיא לך 'שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו'- לא אתי למימר הכי, אלא מדנפקא בלא גט) אמרי: קידושי טעות הוו (כגון "על מנת שאני כהן" ונמצא ישראל)? - רישא נמי אמרי נישואי טעות הוו!?

קנסוה רבנן (ולא תלינן לקולא).

סיפא נמי ליקנסוה?

רישא דעבדא איסורא – קנסוה; סיפא דלא עבדא איסורא - לא קנסוה רבנן.

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol