דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק תשיעי: יש מוּתרות
יבמות
דף פו
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות פה,ב)
משנה:
בת ישראל מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן לישראל -
לא תאכל בתרומה (כדתנן בפרק 'אלמנה' (לעיל סז,ב) העובר והיבם והאירוסין – פוסלין [לאכול מבית אביה] ולא מאכילין [מבעלה]).
בת ישראל מאורסת ללוי, מעוברת מלוי, שומרת יבם ללוי, וכן בת לוי לישראל -
לא תאכל במעשר (בגמרא פריך: זרה גופה - מי לא אכלה במעשר?).
בת לוי מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן ללוי - לא
תאכל לא בתרומה ולא במעשר (תרומה – כדאמרן, דלויה
נמי לענין תרומה זרה היא; מעשר מפרש בגמרא).
גמרא:
ותהא זרה - זרה מי לא אכלה במעשר ('כל זר לא יאכל
קדש' כתיב (ויקרא כב,י) ומעשר ראשון לאו
'קדש' איקרי)?
אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני? רבי מאיר היא, דאמר: מעשר ראשון אסור
לזרים, דתניא:
(יבמות פו,א)
'תרומה (נתינתהּ) לכהן, ומעשר ראשון ללוי -
דברי רבי מאיר (קתני 'מעשר... ללוי'
דומיא דתרומה לכהן: מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן - ולא לזר, אף מעשר ללוי: אכילתו
ללוי ולא לזר! דאי לאו הכי סבירא ליה לרבי מאיר – 'תרומה' למאי קתני? נהי דמעשר איצטריכא
ליה לאורויי דלא יהבינן ליה לכהן, כרבי אלעזר בן עזריה, אלא 'תרומה' למה לי?); רבי אלעזר בן עזריה מתירו
לכהן.' (ועוד: מדקמהדר
ליה רבי אלעזר לשון היתר - מכלל דרבי מאיר נמי באיסור והיתר איירי!)
'מתירו' - מכלל דאיכא מאן דאסר (מעשר לכהן לאכול,
בתמיה)? (והא ודאי כהנים לאו זרים נינהו, כדאמר לקמן, דכהנים איקרו לוים)!
אלא אימא 'נותנו אף לכהן' (כדקאמר לקמן טעמא).
מאי טעמא דרבי מאיר?
אי מה תרומה חייבין עליו מיתה וחומש, אף מעשר חייבין עליו מיתה וחומש?
אמר קרא [ויקרא כב,ט: ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא] ומתו בו כי יחללוהו [אני ה' מקדשם] [ויקרא כב,יד: ואיש כי יאכל קדש בשגגה]
ויסף חמישיתו עליו [ונתן לכהן את הקדש]: 'בו' - ולא במעשר, 'עליו' - ולא
על מעשר.'
ורבנן?
מה תרומה טובלת (שכל זמן שלא הופרשה -
חייבין מיתה על אכילתו של טבל, דהא מיתה כתיב ביה) - אף מעשר ראשון נמי טובל (ואף על גב
דבדידיה [באכילת מעשר
ראשון על ידי מי שאיננו לוי] ליכא מיתה -
חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מעשר ראשון ממנו), וכדתניא [ספרי
דברים פיסקא עב]:
'רבי יוסי [בספרי: הגלילי] אומר: יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר; הורם ממנו
תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר עני (דקיל, כצדקה בעלמא, דלאו צד קדושה אית ביה) – מנין? תלמוד לומר: (דברים יב,יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך
ותרומת ידך] [עד כאן בספרי], ולהלן הוא אומר [דברים כו,יב: כי תכלה לעשר את כל מעשר
תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר, ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו (בשנה השלישית
משתעי קרא) -
מה שעריך האמור להלן מעשר עני - אף שעריך האמור כאן מעשר עני, ואמר רחמנא 'לא תוכל [לאכול]'! ואי
מהתם הוה אמינא ללאו, אבל מיתה לא - קא משמע לן.
לישנא אחרינא: מעשר ראשון דטביל - מדרבי יוסי נפקא.
אי מההיא - הוה אמינא ללאו, אבל מיתה לא! - קא משמע לן.
במאי אוקימתא - כרבי מאיר? אימא סיפא:
'בת לוי מאורסת לכהן ובת כהן ללוי - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר' -
הכא מאי זרות איכא?
אמר רב ששת: מאי 'אינה אוכלת' דקתני (כולה מתניתין
לגבי מעשר)? - אינה
נותנת רשות (לשלוחה) לתרום (מעשר של ארוס, ולהרים
ממנו תרומת מעשר, והוה ליה כתורם שלא מדעת).
מכלל דנשואה נותנת רשות?
אִין! והתניא '(במדבר יח,לא)
ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם [כי שכר הוא לכם חלף
עבדתכם באהל מועד] (השוה הכתוב
אשתו לו ['אתם וביתכם']) - לימד על נשואה בת ישראל (בת ישראל נשואה ללוי) שנותנת רשות לתרום.
אתה אומר 'רשות לתרום'? או אינו אלא לאכול?
אמרת תרומה חמורה אוכלת, מעשר הקל לא כל שכן!? אלא לימד על נשואה בת ישראל
שנותנת רשות לתרום.'
מר בריה דרבנא אמר: לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות. (והכי פירושו: רישא כדאוקימנא, באכילה ממש, ורבי מאיר; וסיפא: בת לוי לכהן
ובת כהן ללוי, דקתני לגבי מעשר, לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה,
והוא הדין לנשואה; ולקמן פריך: אפילו נשואה נמי!?)
הניחא למאן דאמר (בפרק 'נושאין על
האנוסה' (לקמן דף ק,א)) (אין חולקין תרומה לאשה בגורן) משום ייחוד, אלא למאן דאמר (טעמא) משום
גרושה (שמא יגרשנה בעלה ותהא זרה ואין הכל יודעים
ויחזרו ויתנו תרומה לזרה) - גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר (ואמאי בת לוי שנתארסה
לכהן דקתני 'אין חולקין לה מעשר בגורן בשביל בעלה' - אמאי גזור בה רבנן? הא אי נמי
מגרש לה - שפיר קאכלה מעשר)?
וליטעמיך (כלומר: וליטעמיך,
דמותבת אמתניתין לגבי מעשר - ה"נ בפרק נושאין (שם) דאיתמר עיקר מילתא, דקתני:
אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן, ופרשינן טעמא: משום גרושה, ולא פליג בין בת
ישראל לכהן ובת כהן לכהן) - גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה?
אלא גזירה משום גרושה בת ישראל.
(ומאן דגריס
איפכא - לא מיתוקמא כלל, דהיכי מצי פריך מתרומה דמתניתין, דקתני 'בת כהן ללוי לא
תאכל בתרומה' - הא ודאי שפיר קתני, דאיפסלה בארוסיה, וטעמא לאו משום שמא
תתגרש הוא)
אי הכי - מאי איריא מאורסת? אפילו נשואה נמי!?
איידי דתנא רישא מאורסת (לגבי אכילה ממש, דהתם
דוקא מאורסת: דגבי בת כהן לישראל וללוי לענין תרומה ובת לוי לישראל לענין מעשר
אשמועינן דפסיל לה אירוסין, וגבי בת ישראל לכהן וללוי ובת לוי לכהן אשמועינן דלא
מוכלי לה) - תנא
נמי סיפא מאורסת (בת כהן ללוי ובת לוי
לכהן לענין חלוקה דמעשר).
תנו רבנן: 'תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי - דברי רבי עקיבא.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
(יבמות פו,ב)
[מעשר
ראשון] לכהן.'
-
לכהן ולא ללוי (בתמיה: הא ודאי קרא 'לוים' קאמר)?
אימא 'אף לכהן'.
מאי טעמא דרבי עקיבא?
דכתיב (במדבר יח,כו) ואל
הלוים תדבר ואמרת אליהם [כי תקחו מאת בני ישראל את
המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם - והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר] - בלוים קא משתעי קרא.
ואידך?
כדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרים וארבעה מקומות נקראו
כהנים 'לוים'[YH1], וזה אחד מהם: (יחזקאל מד,טו) והכהנים הלוים בני צדוק [YH2][אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי - המה יקרבו אלי לשרתני;
ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם, נאם ד' ה'] ('בני צדוק' - וצדוק כהן הוה וקרא לבניו 'הלוים').
ורבי עקיבא?
הכא לא מצית אמרת, דכתיב (במדבר יח,לא) ואכלתם אותו בכל מקום [אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד] - מי שיכול לאוכלו בכל מקום, יצא כהן שאין יכול לאוכלו בבית הקברות!
ואידך?
כל היכא דבעי, דלא בעי חומה, ואי אכיל ליה בטומאת הגוף לא לקי.
ההיא גינתא דהוה שקיל רבי אלעזר בן עזריה מעשר ראשון מינה (רבי אלעזר בן עזריה כהן הוה, כדאמר בברכות (דף כז,ב) דהוא עשירי
לעזרא); אזל רבי
עקיבא אהדריה לפתחא לבי קברי. אמר: "עקיבא (משום דרבי
עקיבא רעיא דכלבא שבוע הוה) בתרמילו (תרמילו: חמת של עור;
בשטייל"א בלע"ז; ורועה נותן בה פתו ותולה בצוארו) ואנא חיי".
איתמר: מפני מה קנסו לוים במעשר? (לאו לעיל קאי, דטעמא
דהכא לאו משום קנסא אלא משום דכהנים נמי 'לוים' איקרו, כדאמרן, אלא דאמר בכמה
דוכתין בהש"ס 'בתר דקנסינהו עזרא' (חולין קלא,ב), ובמסכת סוטה
(פ"ט מ"י; מז,ב) תנן: 'יוחנן כהן
גדול העביר הודיית המעשר', [ובגמרא שם] ואמר: 'מפני
שאין מפרישין אותו כתקנן, דרחמנא אמר 'יהבה ללוים', ואנן יהבינן לכהנים!' והכא
נקט לה משום דקבעי למיפרך עלה מהא דרבי עקיבא, דאהדריה לפתחא לבי קברי;)
פליגי בה רבי יונתן וסביא: חד אמר: שלא עלו בימי עזרא, וחד אמר: כדי שיסמכו
כהנים עליו בימי טומאתן.
בשלמא למאן דאמר 'שלא עלו' - משום הכי קנסינהו, אלא למאן דאמר 'כדי שיסמכו
עליו כהנים בימי טומאתן' - משום כהנים קנסינהו ללוים?
אלא כולי עלמא קנסא שלא עלו בימי עזרא, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר קנסא
לעניים ומר סבר: כהנים בימי טומאתן - עניים נינהו (בשלמא למאן דאמר קנסא לעניים משום הכי אהדריה ר"ע לפתחא לבי קברי אלא
למאן דאמר לכהנים אמאי אהדריה לפתחא לבי קברי)
אלא רבי עקיבא, מאי טעמא אהדריה לפתחא לבי קברא (למאן דאמר
קנסא לכהנים קפריך: אם איתא דתקנתא לכהנים הואי - מי הוה מהדר רבי עקיבא לפתחא לבי
קברי? נהי נמי דקרא בלוים כתיב, מיהו רבי עקיבא לבתר דקנסינהו עזרא הוה!)?
הכי קאמר ליה: אי דקא אתית בתורת קנסא - אית לך, ואי קא אתית בתורת חלוקה -
לית לך.
ומנא לן דלא סליקו בימי עזרא?
דכתיב (עזרא ח,טו)
ואקבצם אל הנהר הבא על אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא
מצאתי שם - אמר רב חסדא: בתחלה לא היו
מעמידים שוטרים אלא מן הלוים, שנאמר [דברי הימים ב
יט,יא: והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר ה', וזבדיהו בן
ישמעאל הנגיד לבית יהודה לכל דבר המלך] ושוטרים הלוים לפניכם [חזקו ועשו, ויהי ה' עם
הטוב]; עכשיו אין מעמידין שוטרים אלא מישראל,
שנאמר 'ושוטרים הרבים בראשיכם' (דהיינו ישראל, שהם
רבים מלוים).
[מאיר מסורת
הש"ס: פסוק זה לא נמצא בתנ"ך!]
משנה:
בת ישראל שניסת לכהן - תאכל בתרומה;
מת, ולה הימנו בן - תאכל בתרומה;
ניסת ללוי (אחר שילדה מכהן) - תאכל במעשר (ולא בתרומה,
דהדר הויא זרה [ואף על פי
שבנה כהן, כפי שרש"י מסביר להלן]);
מת, ולה הימנו בן - תאכל במעשר (בשביל בנה; והאי בן -
פסיל לה מתרומה, שהרי יש לה זרע מן הזר, וכתיב (ויקרא כב,יג) וזרע אין לה
ושבה, והרי יש לה זרע! ואף על גב דקרא בבת כהן כתיב - מרבינן מיניה בגמרא נמי
בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר ומת, שחוזרת ואוכלת בשביל בנה; הלכך: כי
היכי דבת כהן - כי אית לה זרע מישראל - לא הדרה, בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן
נמי: כי אית לה זרע - בין מלוי או מישראל - לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן);
ניסת לישראל - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר;
מת, ולה הימנו בן - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר;
מת בנה מישראל - תאכל במעשר;
מת בנה מלוי - תאכל בתרומה;
מת בנה מכהן - לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.
(יבמות פז,א)
[המשך המשנה:]
בת כהן שניסת לישראל - לא תאכל בתרומה (דפסיל לה
מדקאמר רחמנא 'וזרע אין לה ושבה' - מכלל דבחיי בעלה
לא אכלה);
מת, ולה הימנו בן - לא תאכל בתרומה;
ניסת ללוי - תאכל במעשר;
מת, ולה הימנו בן - תאכל במעשר.
ניסת לכהן - תאכל בתרומה;
מת, ולה הימנו בן - תאכל בתרומה.
מת בנה מכהן - לא תאכל בתרומה (דפסיל לה לוי).
מת בנה מלוי - לא תאכל במעשר.
מת בנה מישראל - חוזרת לבית אביה; ועל זו נאמר [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה
וגרושה, וזרע אין לה] ושבה אל בית אביה
כנעוריה מלחם אביה תאכל [וכל זר לא יאכל בו].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם
קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2007 by Julius Hollander
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.geocities.com/yeshol
[YH1]THE
24 PLACES IN THE TORAH IN WHICH KOHANIM ARE CALLED "LEVI'IM"
QUESTION: The Gemara quotes Rebbi Yehoshua ben Levi who says that in 24 places
the Torah refers to Kohanim as "Levi'im." (RASHI in Chulin 24b
suggests that they were called "Levi'im" because they perform the
service in
the Beis ha'Mikdash, and the word "Levi" also means "those who
help serve" ("Shamashim"), as in Bamidbar 18:2.) The Gemara
cites one example of such a verse (Yechezkel 44:15).
Where are the other 23 places in which the Torah refers to Kohanim as
"Levi'im?" Those Acharonim who discuss this question have great
difficulty locating all 24 places.
The BEN YEHOYADA (Bechoros 4b) says that he searched and found only *eleven*
places where the word "Levi'im" refers to Kohanim and not to Levi'im.
RAV DAVID COHEN (Ohel David, end of Chelek I) shlit'a, on the other hand,
counted the places where the word "Levi'im" refers to either Kohanim
by themselves or Kohanim and Levi'im, and he found *76* places where the Torah
refers to Kohanim as "Levi'im!"
Moreover, Rav David Cohen asks, how can there be a set number of places (if we
count the places where the word "Levi'im" means both Kohanim and
Levi'im)? Our Gemara cites a Machlokes whether the verses in the Torah that
discuss giving Ma'aser to a Levi include Kohanim as well. Accordingly, the
number of verses in which "Levi'im" refers to Kohanim is subject to
this Machlokes and cannot be the same according to all Tana'im! Rebbi Yehoshua
ben Levi, though, seems to assume that everyone agrees that there are 24
places!
Rav David Cohen also points out that Rashi in Yehoshua (3:3) presents a
different count in the name of the Midrash (Bereishis Rabah). According to the
Midrash there are 48 places (there, however, it is not quoted in the name of
Rebbi Yehoshua ben Levi)!
How are we to reconcile the count?
ANSWERS:
(a) The MEGADIM CHADASHIM (Berachos 51) says that the Gemara is not giving an
exact number, but rather it is expressing that there are *many* places in which
the Torah refers to Kohanim as "Levi'im." The number 24 is an
exaggeration. According to this approach, the Midrash in Bereishis Rabah, which
asserts that there are 48 places, is imply choosing a different number for the
exaggeration.
(b) RAV DAVID COHEN suggests that the Gemara is indeed counting the places
where "Levi'im" refers to either Kohanim or to both. The reason it
counts only 24 instead of many more is because it is not counting *Pesukim*,
verses, but "*Mekomos*," places, meaning *topics*. There are 24 basic
sections in the Torah which refer to Kohanim as "Levi'im," while in
each section there might be many instances of the word "Levi'im"
referring to Kohanim. Rav Cohen attempts at length to define what is considered
a "place" or topic section, but does not reach a definitive
conclusion.
(c) The Ben Yehoyada reached the number eleven by counting only the places
where the words "ha'Kohanim ha'Levi'im" are used to refer to the
Kohanim. Actually, he missed three instances where that phrase refers only to
Kohanim (besides the places that he intentionally omitted, where the verse
means Kohanim *and* Levi'im). Moreover, he added one place that should not have
been in the count, because it actually means Kohanim *and* Levi'im (as the
RADAK explains there in Divrei ha'Yamim I 9:2). This brings the total count to
thirteen.
Rashi in Devarim (18:6) explains, in the name of the Sifri, that in two verses
there the word "Levi" refers to Kohanim and not to Levi'im. Also, in
Yechezkel (48:11) and in Divrei ha'Yamim II (5:4), the RADAK proves that the
word "Levi'im" refers only to the Kohanim. The METZUDAS TZIYON
explains that the word "ha'Levi'im" in Yechezkel (44:10) is referring
to Kohanim -- as is clear from the context -- and the same is true about the
verse in Yirmeyah (33:22; as is evident from verses 18 and 21 there). This
brings us to *nineteen* instances.
The RAMBAM (Mitzvos Aseh #34; see RAMBAN in Shoresh #3) writes that it is a
Mitzvas Aseh for Kohanim to carry the Aron, even though the verse specifically
says that the Levi'im (Bnei Kehas) shall carry it. The Rambam
says that the command to the Levi'im to carry it applies only in the Midbar
when there were only three Kohanim (who could not carry the Aron by
themselves). For all ensuing generations, though, the Kohanim are enjoined to
carry the Aron.
However, in five places in Nevi'im and Kesuvim the verse tells us that Levi'im
carried the Aron, as the RAMBAN asks (Shoresh #3). The Acharonim answer that
according to the Rambam, the word "Levi'im" in those five places
refers to Kohanim and not to Levi'im! Accordingly, there are exactly 24 places
in Tanach in which the word "Levi'im" actually means Kohanim!
(According to the Ramban, we will have to accept the first answer, above, that
the number is an exaggeration.)
Regarding the Midrash in Bereishis Rabah that mentions 48 places, it might be
including the places where the word "Levi" refers to both Kohanim and
Levi'im, and it is following the opinion of Rebbi Akiva in our Gemara, who
says that Kohanim are not entitled to eat Ma'aser Rishon along with Levi'im.
There remain approximately 24 places where the word "Levi" refers
also to Kohanim as well as to Levi'im.
In sum, according to this approach, the 24 verses mentioned by the Gemara in
which Kohanim are referred to as "Levi'im" are as follows:
(1) Devarim 17:9 (2) 17:18 (3) 18:1 (4)
18:6 (5) 18:7 (6) 24:8 (7) 27:9
(8) Yehoshua 3:3 (9) 8:33 (10) Shmuel I
6:15 (11) Yirmiyahu 33:18 (12) 33:21 (13)
33:22
(14) Yechezkel
43:19 (15) 44:10 (16) 44:15 (17)
48:11 (18) Divrei ha'Yamim I 15:12 (19)
15:15 (20) 15:26
(21) 15:27 (22) Divrei ha'Yamim II 5:4 (23)
23:18 (24) 30:27
The eleven places which the Ben Yehoyada counts are numbers
1, 2, 3, 6, 8, 9, 11, 16, 23, 24. He also includes Divrei ha'Yamim I 9:2.- The
five places which discuss Levi'im carrying the Aron are numbers 10, 18, 19, 20,
21.
(M. Kornfeld. The preparation of this Insight was made possible primarily
due to Rav David Cohen's exhaustive lists of the appearances of the word
"Levi" which might be referring to Kohanim, and his insightful
suggestions,
at the end of Ohel David vol. 1.)
[YH2]2)
"THE KOHANIM-LEVI'IM, SONS OF TZADOK" בני צדוק
QUESTION: The Gemara proves that Kohanim are also called
"Levi'im" by citing the verse, "v'ha'Kohanim ha'Levi'im Bnei
Tzadok" (Yechezkel 44:15). Although, as the Gemara says, there are
twenty-three other places where Kohanim are referred to as "Levi'im,"
some of which appear in the Chumash, the Gemara cites this verse apparently
because it is the clearest proof that the word "Levi'im" can refer to
Kohanim. In other places, the proof is only from the context, while here the
words speak for themselves, for we know that Tzadok was the Kohen Gadol, and
not just a Levi.
The phrase "ha'Kohanim ha'Levi'im" ("the Kohanim, the
Levi'im") that is written in other places is not sufficient proof, because
those words can be interpreted to mean, "the Kohanim *and* the
Levi'im." Indeed, the RADAK in
Divrei ha'Yamim II (5:4) points out that when the verse there (v. 5) uses the
phrase "Kohanim ha'Levi'im" it must mean "the Kohanim *and* the
Levi'im," because the parallel verse in Melachim (8:4) indeed reads,
"ha'Kohanim
v'ha'Levi'im" ("the Kohanim *and* the Levi'im").
However, RAV DAVID COHEN (Ohel David, end of Chelek I) asks that the Gemara
still could have cited an earlier verse as proof that "Levi'im" can
mean Kohanim. An earlier verse in Yechezkel (43:19) says, "ha'Kohanim
ha'Levi'im Asher Hem mi'Zera Tzadok." The proof from this verse is just as
clear as the one that the Gemara cites! Why did the Gemara instead cite the
verse from the later chapter in Yechezkel?
(In the end of Ohel David, Chelek IV, Rav David Cohen quotes a colleague who
suggests that the later verse was quoted because it appears in the Haftarah of
Parshas Emor and was thus well-known. However, the earlier verse, too,
appears in the Haftarah for Parshas Tetzaveh!)
ANSWER: The RAMBAN (Milchamos to 80a) explains that when a Pasuk, Mishnah,
Beraisa, or Amora lists several items and then, at the end of the list, makes a
statement about them, the statement might refer only to the earlier items
and not to the later ones in the list. For example, Rebbi Avahu there (80a)
gives a list of "the signs of a Seris, and Aylonis, and a child born after
eight months," and then makes a statement that "we cannot rely upon
those signs until the person is twenty." The statement is referring back
to Seris and Aylonis, and not to an eight-month baby.
Based on this premise, we can understand why the Gemara cites as proof the
verse later in Yechezkel. The earlier verse, "ha'Kohanim ha'Levi'im Asher
Hem mi'Zera Tzadok," might be interpreted to be expressing a list
(Kohanim,
Levi'im), and a statement ("who are from the descendants of Tzadok")
that is referring back only to the first item in the list, Kohanim. As such, it
does not prove that "Levi'im" refers to Kohanim at all.
In contrast, the verse that the Gemara cites, "v'ha'Kohanim ha'Levi'im
Bnei Tzadok" -- "the Kohanim, the Levi'im *the sons of Tzadok*,"
is not making any independent statement about the previously-mentioned items.
It does not refer back (with a pronoun) and say, "they are...," that
we may divide the sentence into two halves, the second of which refers only to
those mentioned at the beginning of the list. Rather, "Bnei Tzadok"
("the sons of Tzadok") is part and parcel of the phrase,
"ha'Kohanim ha'Levi'im." Since It is one, undivided phrase, the
*Levi'im* are clearly the ones referred to as Bnei Tzadok. (M. Kornfeld)
[YH3]A
WOMAN WITH ONE SON WHO IS A KOHEN AND ONE SON WHO IS A YISRAEL
QUESTION: The Mishnah states that if a Bas Yisrael was married to a Kohen and
they had a son, after the Kohen dies she may continue to eat Terumah by virtue
of her son who is a Kohen. If she later marries a Yisrael and has a
son from the Yisrael and then the Yisrael dies, her Kohen son no longer
entitles her to eat Terumah.
The Mishnah continues and says that if a *Bas Kohen* married a Yisrael and had
a son from the Yisrael and then the Yisrael died, she may *not* eat Terumah due
to the fact that she has a son who is a Yisrael. If she later marries a Kohen
and has a son from the Kohen, even if the Kohen dies she *may still eat*
Terumah.
Why may the woman not eat Terumah in the first case, where she had a son from a
Yisrael and a son from a Kohen, while in the second case she may eat Terumah
when she has a son from a Yisrael and a son from a Kohen?
ANSWERS: The ARUCH LA'NER here offers two possible explanations.
(a) First, he says that when there are two sons -- a Kohen and a Yisrael --
their respective powers to enable or hinder the mother's right to eat Terumah
cancel each other out, so to speak, and she is left with her
"default" status. Thus, if the woman herself is a Bas Yisrael (first
Mishnah), she has no basis for eating Terumah. If the woman is a Bas Kohen (second Mishnah), she may eat
Terumah by virtue of the fact that she is a Bas Kohen.
(b) Alternatively, the Aruch la'Ner suggests that it depends on the order in
which she was married to the Kohen and the Yisrael. In the first Mishnah, the
woman first married a Kohen; when she later marries a Yisrael she loses her
ability to eat Terumah. Since she has a son from him, she never regains the
ability to eat Terumah. However, in the second case of the Mishnah, she first
married a Yisrael. Later, she married a Kohen and acquired the ability to eat
Terumah. Since she has a son from the Kohen, even if the Kohen himself dies she
retains the ability to eat Terumah.
There are two cases that demonstrate the basic differences between these two
explanations:
(1) A *Bas Kohen* married a Kohen first and *then a Yisrael* and she had sons
from both. According to the first explanation, she may eat Terumah, because
whenever she has children from both a Kohen and a Yisrael she goes
back to the status of being a member of her father's (the Kohen's) family.
According to the second explanation, she may no longer eat Terumah since she
could not eat Terumah during her most recent marriage.
(2) A *Bas Yisrael* first married a Yisrael and *then a Kohen* and she had sons
from both. According to the first explanation she still may not eat Terumah,
since the two sons cancel each other out. According to the second
reason, she will be able to eat Terumah since she was able to eat Terumah
during her most recent marriage.
Is there any support for either of these two explanations of the Aruch la'Ner?
The RAMBAM (Hilchos Terumos 6:19) rules, "If a Bas Yisrael marries a
Yisrael *first* and has a son from him, and then she marries a Kohen... and the
Kohen died and left her with a son from him, she may eat Terumah because of the
son." The Rambam clearly rules in accordance with the second reasoning; it
all depends on the order of the marriages.
However, it seems that RASHI in Kerisus (7a, DH v'Einah Meshalemes) rules in
accordance with the first explanation -- that the son from a Kohen (or even a
live *husband* who is a Kohen) and the son from a Yisrael "cancel
each other out." Rashi there writes that "if the husband (Yisrael) of
a Bas Kohen dies *and then she marries a Kohen*, she may eat Terumah." Why
must the daughter of a Kohen remarry to a Kohen in order to eat Terumah? Even
if she is single she should be permitted to eat!. Rashi may mean that if she
remarries to a Kohen, she may eat Terumah *even if* the Yisrael left her with a
son. Since Rashi says that *only* a Bas Kohen may eat Terumah when
she has a son from a Kohen, even though she also has a son from a Yisrael, this
proves that eating Terumah depends on the woman's "default" status,
and not necessarily on whom she was married to most recently. (See also
Insights
to Kerisus 7:1)