דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
סיום יבמות פרק שמיני – הערל
ותחילת פרק תשיעי: 'יש מותרות'
יבמות
דף פד
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות פג,ב)
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: 'רבי אליעזר אומר:
(יבמות פד,א)
'הכלאים וטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס (הכלאים פסול
להקרבה, דכתיב (ויקרא כב,כז) שור או כשב - פרט לכלאים
– כי יולד - פרט ליוצא דופן [ספרא אמור פרשתא ח
הלכה ג];) לא
קדושין ולא מקדשין' (והני חמשה יליף רבי אליעזר מקראי בתמורה בפרק 'יש בקרבנות' דלא חייל קדושה
עליהן; ואף על גב דשאר פסולי הקרבה, כגון רובע ונרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר -
חיילא עלייהו קדושת הגוף, וצריכין מום קבוע ליפדות עליו, ולאחר פדיון אסורין בגיזה
ועבודה - הני לא חיילי עלייהו אלא קדושת דמים, כדיקלא בעלמא, ונפדין בלא מום
ומותרין בגיזה ועבודה לאחר פדיונן); ואמר שמואל: לא קדושין בתמורה (לא מיבעיא תחלת הקדש
דלא קדשי, דאפילו בעל מום שקדם מומו להקדשו לא נחתא ליה קדושת הגוף, כדאמר בבכורות
בפרק שני (דף יד,א), אלא אפילו אם המיר קודש בהן - הני לא
מקדשי, דאילו בעל מום חיילא עליה קדושת הגוף ליאסר בגיזה ועבודה אף משיפדה, דכתיב (ויקרא כז,י) טוב ברע אם המר ימירנו, אפילו הכי - אהני לא
חיילא) ולא
מקדשין בעושה תמורה (ואין מקדש לעשות
תמורה: אם הם קדושים והמיר חולין בהם - אינן עושין תמורה; והתם מותבינן במסכת
תמורה: וכי מאחר שאין קדושין היאך מקדישין? אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך
נטרפה, במקדיש ולד ויצא דרך דופן, אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס שנפסלו משעת
יצירתם, אי אתה מוצא שיקדיש אלא בולדות קדשים שהיתה אמן קדושה; ומה תקנתם? ירעו
ויסתאבו ויפדם ויאכלם והטרפה תקבר).
שמע מינה.
רבי אלעיזר אומר: חייבין עליו סקילה כזכר:
תניא: 'אמר רבי: כשהלכתי ללמוד תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, חברו עלי
תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא (בקיאים וחריפים ואין
מניחין תרנגול נכרי ביניהם) ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו: רבי אליעזר אומר: אנדרוגינוס
חייבין עליו סקילה כזכר.'
הדרן עלך הערל:
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
משנה:
יש מוּתרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן; מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן;
מותרות לאלו ולאלו, ואסורות לאלו ולאלו.
ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן:
כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול (הוא הדין
לבתולה, דכשמת - נעשית אלמנה, ואסורה לכהן גדול אחיו; ובגמרא פריך 'ליתני בתולה?');
חלל שנשא כשרה, ויש לו אח כשר (כהן אסור לייבמה:
שנתחללה בביאת חלל, כדילפינן מ'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' [ויקרא כב,יב] בפרק 'אלמנה'
(לעיל סח,א); וחלל מותר בכשרה);
ישראל שנשא בת ישראל, ויש לו אח ממזר;
ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל, מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן.
ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן:
כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט ([דוקא קידש] אבל נשא [כהן גדול אלמנה] - נתחללה
בביאתו ואסורה ליבמה הדיוט);
[כהן] כשר שנשא חללה ויש לו אח
חלל;
ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר;
ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל - מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן.
ואלו אסורות לאלו ולאלו: כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול;
או כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר;
ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל;
ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר - אסורות לאלו ולאלו.
ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן.
שניות מדברי סופרים: שנייה לבעל ולא שנייה ליבם (אֵם אמו של
בעל, ולא של יבם כגון שהיו אחיו מן האב ולא מן האם) - אסורה לבעל ומותרת ליבם;
שנייה ליבם ולא שנייה לבעל - אסורה ליבם ומותרת לבעל;
שנייה לזה ולזה - אסורה לזה ולזה.
[לכל הנשים הללו] אין לה לא כתובה ולא פירות (אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל משלה, ואף על גב דקיימא לן בכתובות (דף מז,ב) 'תקנו פרקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל', כדתנן
(שם דף נא,א) 'לא כתב לה 'דאם תשתבאי אפרקינך' - חייב
לפדותה, שהוא תנאי בית דין' - וזו אין חייב לפדותה דלא קרינן ביה 'ואותבינך
לאנתו' - אפילו הכי לא ישלם לה פירות שאכל משלה, כדמפרש בגמרא (לקמן דף פט,א): תנאי כתובה ככתובה דמי, וכי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא
מיניה כתובת נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה - קנסוה נמי דלא תגבה
מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירקונה, שהוא תנאי בית דין שאין כתוב בשטר כתובה) ולא מזונות (לא מיבעיא
היכא דיתבה תותיה דלא כייפינן ליה לזונה דהא ב'עמוד והוצא' קאי, אלא אפילו אם הלך
למדינת הים ולָותה ואכלה לא משלם; וא"ת ה"ה לכשרה דהא קי"ל (בכתובות דף קט,א) כמאן דאמר 'הניח מעותיו על קרן הצבי' - לאו
מילתא היא, ולא דמי; התם קתני (כתובות פ"יג
מ"ב, דף קז,ב): 'מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס אשתו'
שלא הלוה לה כלום אלא בשביל בעלה פרנסה, דהתם ממאן תבע? היא לא לָוְתה, הוא לא בקש
הימנו! הלכך מצוה הוא דעבד, אבל היכא דהלוה לה בתורת הלואה - הוא תובעה, והיא
תובעת את בעלה, ומשלם, כדאמר לקמן בגמרא; ושמא תתאלמן או תתגרש ותשלם משלה, דתנן (בבא קמא פ"ח מ"ד, דף פז,א): 'נתגרשה האשה
נשתחרר העבד - חייבין לשלם') ולא בלאות (אם עדיין יש לה בלאות
ושחקים מן בגדים שהכניסה לו - אינה נוטלתן כשיוצאה, דקנסוה רבנן) והולד כשר וכופין אותו להוציא.
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל
לנתין ולממזר - יש להן כתובה (מפרש בגמרא טעמא).
גמרא:
מאי איריא דתני '[כהן הדיוט ש]נשא' (א'נשא' דרישא קאי)? ליתני 'קידש' (דהא נמי מותרת לבעלה
ואסורה ליבמה)?!
וכי תימא טעמא ד'נשא' - דהוה ליה עשה (בתולה מעמיו יקח (ויקרא כא,יד) ולא בעולה) ולא תעשה (אלמנה ... לא
יקח (שם) ואין עשה דיבום דוחה את לא תעשה ועשה), אבל 'קידש' (אבל קידש
הדיוט בתולה אלמנה מן האירוסין, ומת גם הוא באירוסין) – (מייבם לה כהן גדול:) אתי עשה
ודוחה לא תעשה (דאלמנה).
והא כולה פירקין עשה ולא תעשה הוא (עשה דיבום ולא תעשה דאיסור - הוא דרמו אהדדי), ולא אתי עשה (דיבום) ודחי לא תעשה (לאו דאיסור,
כגון: ממזרת לישראל, או ממזר לישראלית, וכן חללה לכהן, ומאי טעמא דהא נפקא לן בפרק
שני (לעיל כ,א) מ'ועלתה יבמתו השערה' [דברים כה,ז])!?
משום דקבעי למיתני סיפא: 'כהן גדול שנשא את האלמנה' - דוקא נשא,
דשוייה חללה, אבל קידש - שריא ליה (ליבם הדיוט), תנא נמי רישא 'נשא'!
ואדתני ('נשא') משום סיפא - ליתני ('קידש') משום מציעתא (דקתני):'כהן גדול שקידש את
האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט' (דלא מצי למיתני 'נשא')!
אלא (הא דתני 'נשא' ברישא דפרקין) משום בת בוקתא (כלומר: השנויה בצדה) דקבעי למיתני 'חלל שנשא כשרה' -
טעמא דנשא, דשוייה חללה, אבל קידש - שריא ליה; משום הכי קתני 'נשא'.
ומאי איריא דקתני 'אלמנה'? ליתני 'בתולה' (וכשמת נעשית
אלמנה)
(יבמות פד,ב)
וכי תימא קסבר האי תנא 'נישואין הראשונים (שנשאה אח שמת) מפילין (מפילין אותה לייבום,
ובתר ההיא שעתא אזלינן; ואי לאו אלמנה מאחֵר הואי - שרינן לה לכהן גדול [ל]יבמה)' - הרי חלל שנשא כשרה (ואסר לה לייבומי לאח
כשר) ולא
אמרינן 'נישואין הראשונים מפילין'!
הא - ודאי משום סיפא: משום דקבעי למיתנא סיפא: 'כהן
גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט' - דוקא אלמנה (שנתחללה בביאתו ונאסרה לאחיו ההדיוט), אבל בתולה - חזיא ליה (להתייבם), משום הכי קתני 'אלמנה'.
מתקיף לה רב פפא: אם איתא להא (דרב דימי; אם הלכה
כמותו): דכי אתא
רב דימי אמר רבי יוחנן: 'מצרי שני שנשא מצרית ראשונה - בנה שני'; הוי לתני נמי
'מצרי שני שנשא שתי מצריות - אחת ראשונה ואחת שנייה - והיו לו בנים מראשונה
ומשנייה (דהוה להו דור שלישי ודור שני) - אי נסוב כי אורחייהו (שלישי נשא ישראלית, ושני - מצרית שנייה) מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן (דשלישי - ישראל הוא, ואסור בשנייה, דמצרי ואדומי - אחד זכרים ואחד נקבות -
אסורין עד דור שלישי, ושֵׁני אסור בישראלית), ואי איפוך ונסוב (שנשא שלישי שנייה,
ושני נשא ישראלית) - מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן! מותרות לאלו ולאלו [לשלישיים ולשניים]: גיורות (מותרת לשלישי, דישראל הוא, ולשני - דקהל גרים לא איקרי קהל; ולא קרינן
'שלישי יבא בקהל ולא שני', דזו - לאו קהל הואי; ואם נשא האחר גיורת ומת - מותרת
ליבמה כלבעלה); אסורות
לאלו ולאלו: אילוניות (ישראלית)' (אם שני נשא ישראלית והיא איילונית - אסורה
לו משום דישראלית היא, וכשמת - אסורה ליבמה משום 'אשר תלד [דברים
כה,ו] - פרט לאיילונית שאינה יולדת')!
תנא ושייר.
מאי שייר דהאי שייר?
שייר פצוע דכא (דהוה מצי למיתני ביה
כולהו: פצוע דכא שנשא ישראלית - אסורה לבעלה ומותרת ליבמה [ה]כשר; והכשר שנשא כשרה ויש לו אח פצוע דכא - אסורה ליבמה ומותרת לבעלה; פצוע
דכא שנשא ישראלית ויש לו אח פצוע דכא - אסורה לבעלה וליבם; גיורת מותרת לזה ולזה).
אי משום פצוע דכא - לאו שיורא, דהא תנא ליה 'חייבי לאוין'!
אטו 'חייבי לאוין' - מי לא קתני והדר תני [מקרים
נוספים]? והא
קתני 'כהן הדיוט שנשא אלמנה', ו'חלל שנשא כשרה'?
ההוא (דחלל שנשא כשרה איצטריך ליה, ובכהנת עסקינן,
ולאו משום אסורה ליבמהּ, אלא משום מותרת לבעלה) - איצטריכא ליה לאשמועינן כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב
יהודה אמר רב: לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין (וקמשמע לן דלא
הוזהרו כשרות וכהנות מלינשא לפסולין: לחללין, שמותרין בישראל; ואף על פי שהכהן
הוזהר בחללה - כהנות לא הוזהרו בחללים).
והא קתני 'חלל שנשא כשרה [ויש לו אח כשר]... וישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר'?
הא נמי לא מהדר מיתנא היא,
דאשמועינן: לאו שאין שוה בכל, וקמשמע לן לאו השוה בכל.
הא קתני 'ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל וממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל'!
אלא לאו שמע מינה תנא ושייר!
שמע מינה.
גופא אמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין.
לימא מסייע ליה: 'חלל שנשא כשרה' מאי לאו כהנת [הראויה לו], ומאי
כשרה - כשרה לכהונה (דקיימא לן: כהן - כל
זמן שמוצא לישא בת כהן - לא ישא בת ישראל, דאמר בפסחים 'סעודת הרשות בת ישראל
לכהן' ['באלו עוברין' (דף מט,א)])!
לא! ישראלית! ומאי 'כשרה'? כשרה לקהל.
אי הכי 'יש לו אח כשר' - נמי 'כשר לקהל', מכלל דהוא פסול לקהל!
אלא לאו – כהן, ומדהוא כהן - היא כהנת.
מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא!
מתיב רבין בר נחמן: [ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה] לא יקחו [ואשה גרושה מאישה] לא יקחו [כי קדש הוא לאלקיו] (למה לי למכתב 'לא יקחו' תרי זימני?) מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש (להזהיר האשה על ידי האיש! קא סלקא דעתא
להזהיר כשרות שלא ינשאו לחללים)!
אמר רבא: כל היכא דהוא מוזהר - היא מוזהרת, וכל היכא דהוא לא מוזהר - היא
לא מזדהרא (והאי קרא - לאו להזהיר כשרות אתי, אלא
פסולות, שלא לינשא לכשרים: שכשם שהכהן מוזהר שלא ליקח זונה וחללה - כך היא מוזהרת
שלא תשאנו, כגון חלל בכשרה).
והא - מהכא נפקא: מדרב יהודה אמר רב נפקא, דאמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא
דבי רבי ישמעאל [מכילתא דרבי ישמעאל
משפטים מסכת נזיקין פרשתא ו]: '[במדבר ה,ו: דבר אל בני ישראל] איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם [למעל מעל בה', ואשמה הנפש ההוא] - השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה (לאו וכרת)' (אבל עשה לא הוי עונש, הלכך מצות עשה שהזמן
גרמא נשים פטורות; אבל לא תעשה - בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - נשים חייבות).
אי מההיא - הוה אמינא לאו השוה בכל, אבל לאו שאינו שוה בכל (דכהונה אינו שוה בכל: שאין נוהגין בישראל! הילכך אי לא אשמעינן 'לא יקחו' הוה אזלינן
לקולא ומיפטרו נשים) – לא!
(יבמות פה,א)
והרי טומאה (לאו דטומאה [איסור טומאת מת לכהן]), דלאו שאין שוה בכל (דאין ישראל מוזהרין שלא ליגע, דכתיב (ויקרא כא,א) אמור אל
הכהנים בני אהרן: כהנים מוזהרין ולא ישראל), וטעמא דכתב רחמנא 'בני אהרן' - ולא
בנות אהרן, הא לאו הכי הוה אמינא נשים חייבות, מאי טעמא - לאו משום דרב יהודה אמר
רב (אלמא אפילו לאו שאין שוה בכל נפקא לן מהתם
דנשים חייבות)?
לא, דגמרינן מ'לא יקחו' (כלומר: מ'איש או אשה' לא נפקא לן
אלא לאו השוה בכל; והא דאיצטריך למעוטי 'ולא בנות אהרן' - משום דאי לא מעטינן -
הוה גמרינן מ'לא יקחו' דמחייב לנשים אלאו שאין שוה בכל).
איכא דאמרי: קיחה איצטריכא ליה (למיכתב דבלאו שאין שוה
בכל נשים מוזהרות, ואף על גב דמדרב יהודה משתמעא): סלקא דעתא אמינא ליגמר מטומאה (דלאו שאין שוה בכל הוא, ונשים פטורות) - קמשמע לן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם
קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2007 by Julius Hollander
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.geocities.com/yeshol