דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק שמיני - הערל

 

יבמות דף עח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות עז,ב)

תנו רבנן [ספרי דברים רנג]: 'בנים ולא בנות - דברי רבי שמעון.

אמר רבי יהודה: הרי הוא אומר (דברים כג,ט) בנים אשר יולדו להם (כל הנולדים להם אפילו נקבה במשמע) דור שלישי [יבא להם בקהל ה'] - הכתוב תלאן בלידה!

(לישנא אחרינא: תלאן בלידה - תלה הבנים באם שיולדת אותם, דאם היא ראשונה - הבן שני; ואי לאו ד'נקבות אסורות' - למאי הלכתא תלאן בלידה?)

אמר רבי יוחנן: אי לאו דאמר רבי יהודה 'הכתוב תלאן בלידה (ונקבות נמי אסורות)' - לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש (כלומר: לא היה יכול לעמוד בדבריו); כיון דאמר מר 'קהל גרים איקרי קהל' (במסכת קידושין (דף עג,א): אי איתא דנקבות שריין - לאלתר הוו להו קהל, ואסורות מצרית ראשונה ושניה למצרי ראשון ושני)

 

(יבמות עח,א)

מצרי שני במאי יטהר (- במה יטהרו ויבואו לידי דור שלישי)?

דלמא דאי עבר ונסיב (או בת ישראל או גיורת)?

'דאי' - לא כתיב קרא (מידי דעל ידי עבירה קאתי - לא כתב קרא, למימר 'בנים אשר יולדו כו'', דהא לא שכיח למיתי לידי דור שלישי).

הרי ממזר 'דאי' (דאיהו לא הוי ממזר אלא על ידי עבירה שבא אביו על חייבי כריתות), וכתביה קרא ('לא יבא ממזר' ואף על גב דלא שכיח - איצטריך קרא למיכתביה, דלכי מיתרמי - לא ננטמע ביה)!

'דאי' לאיסורא כתב, 'דאי' להיתרא (כגון 'שלישי יבא' וגו') לא כתב.

הרי מחזיר גרושתו (משניסת לאחר) 'דאי' (הוא, וכתב קרא) להיתרא - וכתביה (דכתיב (דברים כד,ד) כי תועבה היא, ודרשינן (קידושין עז,א) 'היא תועבה, ואין בניה תועבין')!?

התם - משום עיקר איסורא הוא דכתביה (לאשמועינן דאיהי מיהא תועבה הויא).

 

תנו רבנן: 'אם נאמר 'בנים' [דברים כג,ט: בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'], למה נאמר 'דורות', ואם נאמר 'דורות' למה נאמר 'בנים' (לכתוב 'בן שלישי יבא' וגו' או 'דור שלישי יבא להם' ולא לכתוב 'בנים')? אם נאמר 'בנים' ולא נאמר 'דורות'  הייתי אומר: (גר מצרי שנולדו לו שלשה בנים לאחר שנתגייר) בן ראשון ושני אסור, שלישי מותר (הבן הראשון והשני יאסרו והשלישי מותר) - לכך נאמר 'דורות' (לאשמועינן דכל בניו אסורים ובני בנים מותרים); ואם נאמר 'דורות' (ואם נאמר דור שלישי) ולא נאמר 'בנים' הייתי אומר: לאותן (ישראלים) העומדים על הר סיני (הוא אומר: 'דור שלישי שלכם יבוא להם בקהל', כלומר: בכם ובבניכם אסורין מצרי ואדומי, אבל בבני בנים מותרים, ומשם והלאה מותרין מצריים - אפילו גר ראשון)! לכך נאמר 'בנים';

'להם' – מהם מנה (הוא ראשון בנו שני ובן בנו מותר);

'להם' (תרי להם כתיבי, ומשמע 'הלך אחריהם'): הלך אחר פסולן (דאם נטמעו בכשרים, כגון מצרי שנשא ישראלית וישראל שנשא מצרית - הלך אחריהן, והולד פסול עד דור שלישי).

ואיצטריך למיכתב 'להם' (דמשמע דמהם מנה) ואיצטריך למיכתב 'אשר יולדו': דאי כתב רחמנא 'אשר יולדו' – הוה אמינא 'מבניהם מְנֶה', כתב רחמנא 'להם' (דלא תימא "'אשר יולדו' - מבניהם מנה", וקשו קראי אהדדי, אלא למילתא אחריתי איצטריך); ואי כתב רחמנא 'להם' הוה אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה [היא ו]בנה – חד [כלומר: שהבן הנולד בקדושה נקרא ראשון], כתב רחמנא 'אשר יולדו' (למימר דכל לידה דמגרות ואילך - חדא דרא היא) [והבן הנולד מגיורת מעוברת כבר נקרא 'שני'];

ואיצטריך למיכתב 'להם' הכא ואיצטריך למיכתב 'לו' [דברים כג,ג: לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'] גבי ממזר (למימר הלך אחר פסולו, שאם נשא כשרה בנו ממזר): דאי כתב רחמנא הכא - משום דבא מטיפה פסולה, אבל ממזר, דבא מטיפה כשרה (מישראל טהור) - אימא לא!? ואי כתב רחמנא גבי ממזר - משום דאין ראוי לבא בקהל לעולם אבל הכא אימא לא - צריכא!

 

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מצרי שני שנשא מצרית ראשונה - בנה שלישי הואי - אלמא קסבר בתר דידיה שדינן ליה.

מתיב רב יוסף [קידושין פ"ג מ"יג]: 'רבי טרפון אומר: יכולין ממזרים ליטהר! כיצד? ממזר נשא שפחה - הולד עבד; שחררו - נמצא בן חורין!' - אלמא בתר דידה שדינן ליה!

שאני התם (גבי שפחה; גזירת הכתוב היא דולד שפחה כשפחה) דאמר קרא [שמות כא,ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו].

 

מתיב רבא: 'אמר רבי יהודה: מנימין - גר מצרי, היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא, ואמר: 'אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה; אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל' - ואי סלקא דעתא בתריה דידיה שדינן ליה - אפילו ראשונה נמי (ישיא לבנו)!

הא - אמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני '[אשיא לבני מצרית] ראשונה'.

 

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מצרי שני שנשא מצרית ראשונה - בנה שני הואי - אלמא בתר אימיה שדינן ליה!

אמר ליה אביי [לרב דימי]: אלא הא דאמר רבי יוחנן: הפריש חטאת מעוברת וילדה - רצה מתכפר בה (והולד ירעה), רצה מתכפר בולדה (והיא תרעה) - אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא (משום הכי 'רצה בולדה מתכפר', דהוי חשוב בשעת הפרשה כבהמה באנפי נפשה) - הוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות (שאם תאבד האחת - יתכפר בחברתה), ואמר רב אושעיא: הפריש שתי חטאות לאחריות - מתכפר באחת מהן (וכי אמרינן 'ולד חטאת למיתה' - היכא דאפריש בהמה ריקנית ונתעברה וילדה), והשניה תרעה (וכי אמרינן (תמורה טז,א) 'חטאת שכפרו בעליה למיתה אזלא' - כגון שהפריש חטאת, ואבדה, והקריב אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת ראשונה); אלא אי אמרת 'עובר ירך אמו הוא' - הוה ליה ולד חטאת, וולד חטאת למיתה אזיל!

אישתיק [רב דימי] [## ולא אמר 'רבי יוחנן - כמאן דאמר עובר לא ירך אמו'].

אמר ליה [אביי לרב דימי]: דלמא שאני התם, דכתיב 'אשר יולדו' - הכתוב תלאו בלידה (הלך אחר האם)?

אמר ליה [רב דימי לאביי]: קרקפנא (אדם חשוב[YH1] )! חזיתיה לרישך ביני עמודי (היכא דגרסי) [כאילו ראיתי ראשך בין התלמידים שלמדו דברי רבי יוחנן]! כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא, טעמא דכתיב 'אשר יולדו', הא בעלמא - בתר אבוה שדינן ליה (ו [כאילו] מפי השמועה אמרת, ולא מדעתך).

 

אלא הא דאמר רבא 'נכרית מעוברת שנתגיירה - בנה אין צריך טבילה (לשום גירות דסלקא ליה טבילה דאימיה)' - אמאי 'אין צריך טבילה'? וכי תימא משום דרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: 'דבר תורה - רובו ומקפיד עליו חוצץ, רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ' (והכא לא קפיד בהאי חציצה האי ולדא, דרביתיה הוא [כמו קליפה, שאינה חוצצת, והפרי הוכשר לקבל טומאה דרך הקליפה, וגם מקבל טומאה דרך הקליפה], ואף על גב דאמר התם: 'גזרו על רובו שאין מקפיד כו' - הכא אוקימנא אדאורייתא[YH2] ) -

 

(יבמות עח,ב)

והא אמר רב כהנא: לא שנו אלא רובו, אבל כולו חוצץ (אף על גב דלא מקפיד, והכא כולו הוא מכוסה)!

שאני עובר, דהיינו רביתיה (ולאו חציצה היא).

 

כי אתא רבינא אמר רבי יוחנן: באומות (בשבע אומות, לענין 'לא תחיה כל נשמה' [דברים כ,טז]) הלך אחר הזכר (וכדמפרש לקמן); נתגיירו - הלך אחר פגום שבשניהם (לענין יוחסין, וכדמפרש):

'באומות הלך אחר הזכר'

כדתניא: 'מנין לאחד מן האומות (שאינו משבעה אומות ואינו בכלל 'לא תחיה כל נשמה') שבא על הכנענית והוליד בן - שאתה רשאי לקנותו בעבד (ואי אתה מצווה להמיתו, דשדינן ליה בתר אבוה)? שנאמר (ויקרא כה,מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם (שבאו מאומות אחרים ונעשו אבותם תושבים במקומכם) מהם תקנו [וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה]; יכול אפילו אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות והוליד בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד? תלמוד לומר: 'אשר הולידו בארצכם' - מן הנולדים בארצכם (שאמו מארצכם וילדתו שם), ולא מן הגרים בארצכם (שנולד במקום אחר, שאמו מן שאר אומות, ואח"כ בא לגור אצל אביו בארצכם; דרך אשה להיות במקומה ודרך איש לגלות, הלכך הנולדים בארץ - ודאי אמו משבעה אומות, אבל הנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר אומות; ומסתברא כי מעטינהו קרא - היכא דאביו כנעני)';

'נתגיירו - הלך אחר פגום שבשניהם'

במאי? אילימא במצרי שנשא עמונית (וקאמר דשדינן זרעם אחר האב, דאפילו ילדה נקבה - אסורה עד שלשה דורות, ולא שדינן לה בתר אמה למישרייה לאלתר ד'עמוני ולא עמונית') - מאי 'פגום שבשניהם' (דמשמע דשניהם פגומים, אלא שזה פגום מזה)? אית בה 'עמוני ולא עמונית' (- הא עמונית לא פגומה מידי, ד'עמוני כתיב ולא עמונית')!? אלא בעמוני שנשא מצרית (דשניהם פוגמים, דמצרית ראשונה אסורה) - אי זכר הוי (אם יולד להם זכר) - שדייה בתר עמוני (ויאסר לעולם) אי נקבה הוי שדייה בתר מצרית (ותהיה מצרית שניה, ואסורה לישראל, ולא תשדייה בתר עמוני לאישתרויי לאלתר משום 'עמונית').

 

 

משנה:

ממזרין ונתינים (גבעונים שנתגיירו בערמה בימי יהושע ונתנם עבדים לחוטבי עצים ושואבי מים) אסורין, ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים ואחד נקבות.

 

גמרא:

אמר ריש לקיש: ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת.

יליף 'עשירי' 'עשירי' מעמוני ומואבי [דברים כג,ג: לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'; [פסוק ד] לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם]: מה להלן נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות! (בספרי: 'מה עשירי האמור בעמוני - עד עולם, אף עשירי האמור בממזר - עד עולם; הלכך מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן כו')

אי מה להלן מיד אף כאן מיד?

כי אהני גזירה שוה - מעשירי ואילך (דעד עשרה דורות, דאיסורא בגופיה דממזר כתיב - ליכא למגמר מעמוני דנקבות מותרות, דהא 'ממזר' - 'מום זר' משמע, ואפילו נקבות; אבל מעשירי ואילך, דאיסורא בגזירה שוה ד'עמוני ומואבי' יליף, דהא לאו בממזר כתיבא - הלכך היתירא נמי לנקבות מיניה יליף, דאמר 'דון מינה ומינה', כדלקמן).

 

והאנן תנן 'ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים ואחד נקבות'?

לא קשיא:  (פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע ב'העור והרוטב' (חולין קכ,ב)) הא (ריש לקיש) כמאן דאמר 'דון מינה ומינה' (כי גמרינן מילתא ממילתא בגזירה שוה - גמרינן לה כולה מילתא מינה), הא (תנא דידן) כמאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרא' (למאי דצריכי גמרינן, למאי דלא צריכינן מוקמינן באתרא; והכא מאי גזרה שוה איכא: בממזר לא כתיב 'עד עולם' ובעמוני ומואבי כתיב 'עד עולם', וילפינן ממזר מעמוני בגזרה שוה, כדתני בספרי דבי רב [ספרי דברים פיסקא רמח]: 'נאמר כאן 'עשירי' ונאמר למטה 'עשירי' - מה עשירי האמור למטה עד עולם אף עשירי האמור כאן עד עולם').

(ריש לקיש סבר כמאן דאמר 'דון מינה ומינה': מה להלן 'עד עולם' - אף כאן 'עד עולם', ומינה: מה להלן זכרים ולא נקבות - אף כאן זכרים ולא נקבות; מדור עשירי ואילך הוא דגמרינן, דהא כל עשרה לא איצטריכו לן למילף בגזרה שוה!

ותנא דידן סבר לה כמאן דאמר 'דון מינה ואוקי באתרא': דון מינה: מה להלן 'עד עולם' - אף ממזר עד עולם; ואוקי באתרא: כדמעיקרא: עשר דורות דקרא - אחד זכרים ואחד נקבות, דכתיב 'ממזר' – 'מום זר'; הכי נמי 'עד עולם', דמייתינן בגזרה שוה - אחד זכרים ואחד נקבות - כך שמעתי, וכן עיקר; ויש שמפרש לה בלשון אחר.)

 

'שאלו את רבי אליעזר: ממזרת לאחר עשרה דרי מהו? אמר להם: מי יתן לי דור שלישי (כלומר: דבר שאי אפשר הוא) ואטהרנו!'

אלמא קסבר 'ממזרא לא חיי' (שלא יטמעו כשרים בדורותיו)! וכן אמר רב הונא 'ממזרא לא חיי'!

והא אנן תנן 'ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם'?

אמר רבי זירא: לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה: דידיע (לכל בברור) – חיי (הוא ודורותיו, דלא מיטמעי ביה), דלא ידיע (כלל) - לא חיי (אפילו הוא שלא ישא כשרה); דידיע ולא ידיע (עד תלת דרי, דזהירי אינשי) - עד תלתא דרי חיי, טפי לא חיי (דכיון דלאו דבר ברור הוא - משתכחא מילתא).

 

ההוא דהוי בשבבותיה דרבי אמי, אכריז עליה דממזרא. הוה בכי ואזיל. אמר ליה: חיים נתתי לך!

 

אמר רב חנא בר אדא: נתינים - דוד גזר עליהם שנאמר (שמואל ב כא,ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה (כלומר אינם ראויין לבא בקהל) [כי אם מיתר האמרי; ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני ישראל ויהודה.]

מאי טעמא גזר עלייהו?

דכתיב (שמואל ב כא,א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה [ויבקש דוד, את פני ה'; ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים]: שנה ראשונה אמר להם: שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם, דכתיב [דברים יא,טז: השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם] ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם [פסוק יז:] [וחרה אף ה' בכם] ועצר את השמים ולא יהיה מטר [והאדמה לא תתן את יבולה; ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם]?

בדקו ולא מצאו.

שניה אמר להם: שמא עוברי עבירה יש בכם, דכתיב (ירמיהו ג,ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך [מאנת הכלם]?

בדקו ולא מצאו.

שלישית אמר להם: שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם, ואין נותנין, דכתיב (משלי כה,יד) נשיאים ורוח וגשם אין - איש מתהלל במתת שקר (שפוסק ואין נותן גורם לעצירת גשמים)?

בדקו ולא מצאו.

אמר: אין הדבר תלוי אלא בי.

מיד [שמואל ב כא,א: ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה] ויבקש דוד את פני ה' [ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים].

מאי היא?

אמר ריש לקיש: ששאל באורים ותומים.

מאי משמע?

אמר רבי אלעזר: אתיא 'פני' 'פני': כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה', וכתיב התם [במדבר כז,כא: ולפני אלעזר הכהן יעמד] ושאל לו במשפט האורים לפני ה' [ על פיו יצאו ועל פיו יבאו, הוא וכל בני ישראל אתו, וכל העדה];

ויאמר ה': אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים - 

אל שאול - שלא נספד כהלכה, ואל בית הדמים - על אשר המית הגבעונים. וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים? אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון (לגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח, כדכתיב [ביהושע ט,כג] ולא יכרת מכם חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי) - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.

קא תבע (הקדוש ברוך הוא) אל שאול (בכבוד שאול) שלא נספד כהלכה, (והדר) וקא תבע (בפורענותיה דשאול) על אשר המית הגבעונים?

אִין, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (צפניה ב,ג) בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו [בקשו צדק בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה']? - באשר משפטו (במקום שדנים האדם) - שם פעלו (שם מזכירין פועל צדקותיו).

 

אמר דוד: שאול נפקו להו

 

(יבמות עט,א)

תריסר ירחי שתא (לאו דוקא, דהא קרוב לתלתין שנין הוא! שהרי סוף שנותיו של דוד היה!) ולא דרכיה למספדיה (אלא לפי שאין דרך כבוד לספוד אחר שנים עשר חודשים, אחר שנתקבלו תנחומין על המת, כדאמר במועד קטן (דף כא,ב)); נתינים ניקרינהו ונפייסינהו.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol