דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק שמיני - הערל

 

יבמות דף עא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות ע,ב)

השתא, דאמרת 'בו' לדרשה הוא דאתא - [שמות יב,מג: ויאמר ה' אל משה ואהרן: זאת חקת הפסח:] כל בן נכר לא יאכל בו - למה לי?

בו

 

(יבמות עא,א)

המרת דת פוסלת (דאם המיר דתו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אמר רחמנא לא יאכל בו), ואין המרת דת פוסלת במעשר.

[שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ ו]כל ערל לא יאכל בו - למה לי ('בו' מאי ממעט? [ולא גרסינן 'תושב ושכיר' כלל, דהא אוקימנא כולי קרא לגזירה שוה ועקרינן ליה מפשטיה לגמרי])?

בו [בקרבן פסח] אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ומרור.

ואיצטריך למכתב 'ערל' ואיצטריך למכתב 'כל בן נכר': דאי כתב רחמנא 'ערל' - משום דמאיס, אבל בן נכר - דלא מאיס - אימא לא! ואי כתב רחמנא 'כל בן נכר' - משום דאין לבו לשמים, אבל ערל, דלבו לשמים - אימא לא! צריכא.

(- כיון דאמרת 'בו' למעוטי – 'ממנו' נמי למעוטי משמע! [ואם כן]) [שמות יב,יט: אל תאכלו] ממנו [נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו] למה לי?

לכדרבה אמר רבי יצחק (לקמן בפרקין (דף עד,א) 'תלתא 'ממנו' כתיבי בפסח' כו').

 

אמר מר: 'רבי עקיבא אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר (ויקרא כב,ד) איש איש [מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] - לרבות הערל (כטמא אצל אכילת תרומה)'

ואימא לרבות את האונן?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אמר קרא: (ויקרא כב,י) וכל זר [לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] - זרות אמרתי לך, ולא אנינות.

אימא 'ולא ערלות'?

הא כתיב 'איש איש'.

ומה ראית?

מסתברא: ערלות הוה ליה לרבויי, שכן מעשים כרותים בדבר העבד: מחוסר מעשה ומעשה בגופו, וענוש כרת, וישנו לפני הדבור, ומילת זכריו ועבדיו מעכבת.

אדרבה - אנינות הוה ליה לרבויי, שכן ישנה בכל שעה, ונוהגת באנשים ונשים, ואין בידו לתקן עצמו!?

הנך נפישן.

רבא אמר בלא 'הנך נפישן' נמי לא מצית אמרת: אמר קרא 'איש איש' - איזהו דבר שישנו באיש ואינו באשה? - הוי אומר זה ערלות.

 

ורבי עקיבא - האי תושב ושכיר (דפסח) מאי עביד ליה (הא ליכא לאוקמי בעבד עברי כלל)?

אמר רב שמעיא: לאתויי ערבי מהול וגבעוני (שֵׁם אומה שמוהלין עצמן)[1] מהול (שלא יאכלו בפסח).

והני - מולין נינהו (בתמיה: ולמה לי למעוטינהו? הא ערלים נינהו, ומ'כל ערל' מימעטי)? והא תנן [נדרים פ"ג מ"יא]: '"קונם שאני נהנה לערלים" - מותר בערלי ישראל (לענין נדר מולין נינהו, דהלך אחר לשון בני אדם, וישראלים לא קרי להו ערלים) ואסור במולי עובדי כוכבים (ועובדי כוכבים לא קרי להו 'מולין'); "קונם שאני נהנה למולין" - מותר במולי עובדי כוכבים ואסור בערלי ישראאל'!?

אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול, וקסבר (רבי עקיבא: קטן שנולד מהול) צריך להטיף ממנו דם ברית[YH1] .

ורבי אליעזר (דלא ממעט להו - אזיל) לטעמיה, דאמר (בהחולץ): 'גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא', וקסבר קטן כשנולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית.

ורבי אליעזר - האי 'איש איש' - מאי עביד ליה?

דברה תורה כלשון בני אדם.

 

בעי רב חמא בר עוקבא: קטן ערל (תוך שמנה) - מהו לסוכו בשמן של תרומה (דקיימא לן (שבת פו,א) דסיכה כשתיה, דנפקא לן מ'ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו' [תהלים קט,יח] [וכן ביומא])? - ערלות שלא בזמנה מעכבא (מאכילת תרומה) או לא מעכבא?

אמר רבי זירא: תא שמע: 'אין לי (לעכב בפסח) אלא מילת זכריו (שיש לו) בשעת עשיה (דגבי מילת זכריו כתיב (שמות יב,מח) ואז יקרב לעשותו - והיינו שחיטה), ועבדיו בשעת אכילה (וגבי עבדיו כתיב 'אז יאכל בו' (שמות יב,מד): דאפילו לא הוה ליה עבד בשעת עשיה והיה לו בשעת אכילה - מעכבו מן אכילת פסחו); מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה (דגבי בנים נמי: אם ראוי לימול בשעת אכילה, ולא היה לו בשעת עשיה - מנין שמעכבו מאכילת פסחו)? תלמוד לומר: 'אז' 'אז'   לגזירה שוה. [שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר, ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו, והיה כאזרח הארץ; וכל ערל, לא יאכל בו. שמות יב,מד: וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו]

בשלמא עבדיו, משכחת לה דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה, כגון דזבנינהו ביני ביני, אלא זכריו (דמרבינן להו בשעת אכילה - אלמא) דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה - היכי משכחת לה? לאו דאתילוד בין עשיה לאכילה? שמע מינה ערלות שלא בזמנה הויא ערלות!

 

אמר רבא: ותסברא? [שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר, ועשה פסח לה'] המול לו כל זכר [ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ; וכל ערל לא יאכל בו] אמר רחמנא, 'ואז יקרב לעשותו' - והאי לאו בר מהילא הוא!

אלא הכא במאי עסקינן? כגון שחלצתו חמה (שהיה חולה [בזמן השחיטה] ונתרפא [בערב לפני אכילה] ונתחלצה ונשתלפה ממנו חמה).

וניתוב ליה כל שבעה (דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה) (ואי ביני וביני איתפח [נתרפא] - אמאי מעכב ליה מאכילה? אכתי לא מטא זמניה, דתניא לקמן: 'יום הבראתו כיום הולדו' דעד שבעה יומי לא מהלינן ליה) [ולא יעכב אכילת הפסח].

[הכא במאי עסקינן? -] דיהבינן ליה כל שבעה (שכבר נתרפא זה שמונה ימים, וחל שמיני שלו להיות ערב הפסח).

ונימהליה מצפרא (וכיון דמצפרא בר מהילא הוא - אשתכח דמעכב ליה מעשיה, ולמה לי קרא לרבויי שעת אכילה)?

[לתנוק שחלצתו חמה] בעינן

 

(יבמות עא,ב)

מעת לעת (כגון שחלצתו חמה אחר חצות היום זה ח' ימים).

 

והתני לודאה (שם חכם (שבת קלז,א)): 'יום הבראתו כיום הולדו' (צריך להמתין שמונה ימים [מיום הבראתו)? מאי לאו (הכי קאמר): מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת, אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת!?

לא (והא דתנא לודאה 'כיום הולדו': הא אתא לאשמועינן שצריך להמתין עד יום שמיני [אך בנוסף]): עדיף יום הבראתו מיום הולדו, דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן מעת לעת.

 

רב פפא אמר: כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא, ואיתפח ביני וביני (בין עשיה לאכילה ואין נותנין שבעה ימים אלא למי שחלצתו חמה).

רבא אמר: כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין. (בשעת עשיה, ומצות מילה מוטלת עליהם ולא על אחרים, והם אינן יכולין לעשות את פסחן, ושחט שלוחן עליהם; ואשמעינן קרא שאם יצאו בשעת אכילה - מילת בנו מעכבתו.)

 

רב כהנא בריה דרב נחמיה אמר: כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר ביני וביני.

 

רב שרביא אמר: כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור (וכבר עברו שבעה ימים, ומההיא שעתא הוה ליה 'ולד', דקיימא לן במסכת נדה (דף כט,א) 'יצא ראשו - הרי הוא כילוד'; והשתא בין עשייה לאכילה יצא הגוף, דהויא ליה זמן מילה).

ומי חיי? והתניא (בפרק'המפלת' במסכת נדה: פיו סתום וטבורו פתוח): 'כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום (פיו) ונסתם הפתוח (טבורו), שאלמלא כן אין יכול לחיות (משום דלא יניק) אפילו שעה אחת'!?

הכא במאי עסקינן? כגון דזנתיה אישתא (החולי זן את החולה).

אישתא דמאן? אילימא אישתא דידיה (שאחזתו חמה, וכשיצא חלצתו) - אי הכי כל שבעה (משיצא) בעי (אמתוני) (דהא אמרן 'יום הבראתו כיום הולדו')!

אלא דזנתיה אישתא דאימיה.

ואיבעית אימא: הני מילי היכא דלא מעוי (צועק, כמו 'עוי עוי' ולא אשגחו ביה' בפרק בתרא דיומא (דף עז,א)), אבל היכא דמעוי - מחייא חיי.

 

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: ערל (ישראל שנטמא במת) מקבל הזאה (ליטהר מטומאתו, וכשימול אינו צריך לחזור ולהזות ואוכל בקדשים, ולא אמרינן 'הזאת ערלות לא שמה הזאה') שכן מצינו באבותינו (בימי יהושע בפסח גלגל) שקבלו הזאה (מטומאת מת) כשהן ערלים, שנאמר (יהושע ד,יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון [ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו]; בעשרה לא מהילי (אותן שהיו במדבר שהיו ערלים) - משום חולשא דאורחא; הזאה - אימת עביד להו (לטומאת מת שעליהן: שרוב צבור טמאי מת היו, שנטמאו באבותיהן: שכל יוצאי מצרים מתו במדבר, ואלו הן בניהם, כדכתיב (יהושע ה,ז) ואת בניהם הקים תחתם אותם מל יהושע)? לאו כשהן ערלים (והיאך נטהרו לאכול פסחיהן אם לא קבלו הזאת שלישי ושביעי כשהן ערלים?: או כל אחד ואחד קבל הזאה לשלישי ושביעי שלו בעודו במדבר, או עכשיו הזו עליהן כולן יחד בעשור לחדש ובערב הפסח, והיו להן ארבעה ימים כמשפט בין הזאה להזאה! דאם לא היו מזין עד יום אחד עשר לאחר מילה - נמצאת הזאה שניה מחוסרת זמן!)?

(ואית דמפרש להו: הזאה - משום ד'כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר'; ולאו מילתא היא, דהא אמר רבי  יוחנן בפרק 'האשה' במסכת פסחים (דף צב,א): לא שנו אלא ערל עובד כוכבים, אבל ערל ישראל - דברי הכל טובל ואוכל מיד את פסחו לערב; ולשון ראשון שמעתי מפי מורי[ב"ח] הזקן)

ודלמא לא עבוד פסח כלל?

לא סלקא דעתא, דכתיב [יהושע ה,י: ויחנו בני ישראל בגלגל] ויעשו את הפסח [בארבעה עשר יום לחדש, בערב, בערבות יריחו].

מתקיף לה מר זוטרא: ודלמא פסח הבא בטומאה היה?

אמר ליה רב אשי: תניא בהדיא: 'מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה'.

 

אמר רבה בר יצחק אמר רב: לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו, שנאמר (יהושע ה,ב) בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים [ושוב מל את בני ישראל שנית].

ודלמא הנך דלא מהול, דכתיב (יהושע ה,ה) כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים [במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו]?

אם כן - מאי 'שוב' (דמשמע זמנא אחריתי!) - אלא לאו (שמע מינה) לפריעה!

ומאי 'שנית' (השתא דדרשת 'שוב', 'שנית' מאי תדרוש ביה)?

(לישנא אחרינא:  'מאי "שוב" ומאי "שנית"? אלא לאו לפריעה' ולהאי לישנא גרסינן 'ודלמא לאקושי סוף מילה כו', ולאו לפריעה אתא אלא לעיכוב[YH2] .)

לאקושי סוף מילה (ציצין שנשתיירו שלא חתך כל הערלה) לתחלת מילה: מה תחלת מילה מעכבת - אף סוף מילה מעכבין בו, דתנן [שבת פ"יט מ"ו]: 'אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את [רוב] העטרה ואין אוכל בתרומה.'

אמר רבינא, ואיתימא רב ירמיה בר אבא, אמר רב: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה (אף על גב דאין רוב הקיפה).

 

ובמדבר מאי טעמא לא מהול?

איבעית אימא משום חולשא דאורחא,

 

(יבמות עב,א)

ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית (ביום ולא זרחה חמה עליהם; רוח צפונית נוחה: לא חמה ולא צוננת, וחמה זורחת), דתניא: 'כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית' - מאי טעמא?

איבעית אימא משום דנזופים הוו (ממעשה העגל, ולא היו ראויין לאור נוגה), ואי בעית אימא (משום הכי לא נשבה: כי היכי) דלא נבדור ענני כבוד (שהיו מקיפין ולא היתה חמה יכולה ליכנס).

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol