דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

סיום פרק שביעי 'אלמנה לכהן גדול'

ותחילת פרק שמיני - הערל

 

יבמות דף ע

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות סט,ב)

איכא דאמרי: בבא עליה (היכא דמודה שבא עליה) - כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה, והכי איתמר: ארוסה שעיברה: רב אמר 'הולד ממזר' (ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן ליה, ומאיניש אחרינא הוי), ושמואל אמר 'הולד שתוקי'.

אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא,

 

(יבמות ע,א)

אבל דיימא מניה - אף על גב דדיימא מעלמא - בתריה דידיה שדינן ליה.

אמר רבא: מנא אמינא לה? - דקתני (באנוסה ומפותה בת ישראל מכהן) 'ילדה - תאכל': היכי דמי? אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא - צריכא למימר דתיכול? אלא לאו דדיימא נמי מעלמא; ומה התם: דלהאי איסורא ולהאי איסורא - בתריה דידיה שדינן ליה, הכא - דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן (דאי דיימא מניה ומעלמא - דבתריה דידיה שדינן ליה)?

אמר ליה אביי: לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא, אף על גב דדיימא מניה - אמר רב 'הולד ממזר', ומתניתין בדלא דיימא כלל (מקמי הכי, לאו מניה ולאו מעלמא; הלכך איצטריך לאשמועינן דתאכל, דאמרינן בהך ביאה נתעברה).

 

העבד פוסל משום ביאה כו' [רש"י במשנה (סט,ב): אם בא על כהנת - פסלה מן התרומה, כדאמרינן בגמרא לעיל (דף סח,ב)[1]) ואינו פוסל משום זרע!]:

מאי טעמא [ואינו פוסל משום זרע]?

אמר קרא [שמות כא,ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה תהיה [לאדניה, והוא יצא בגפו] [וכן פירש רש"י בהסבר המשנה: כיצד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה, וילדה הימנו בן - הרי זה עבד (שולד שפחה כמוה, דכתיב האשה וילדיה (שמות כא,ד)); היתה אם אביו בת ישראל לכהן - לא תאכל בתרומה (בת ישראל לכהן ומת בנה מכהן, ובנו = בן בנה קיים, והוא עבד - לא תאכל בתרומה: דלאו זרע הוא); בת כהן לישראל - תאכל בתרומה (אם מת אביו והוא קיים, אף על גב דולד ולד בעלמא פסיל, כדאמרן (ע,א) זרע זרעה מנין כו', האי - לא פסיל, דהא לאו בתר אבוה אזיל, ולאו זרעו הוא!)].

 

ממזר פוסל ומאכיל:

תנו רבנן [ספרא אמור פרשה ו פרק ה משנה ג]: '[ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה] וזרע אין לה [ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] - אין לי אלא זרעה, זרע זרעה מנין? - תלמוד לומר: וזרע אין לה - מכל מקום; אין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מנין? - תלמוד לומר: וזרע אין לה - עיין עלה.'[2]

והא אפיקתיה ל'זרע זרעה'?

'זרע זרעה' - לא איצטריך קרא: בני בנים הרי הן כבנים (בפרק 'הבא על יבמתו' (לעיל סב,ב)); כי איצטריך קרא לזרע פסול.

 

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: כמאן (מתניתין דקתני 'עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר')? – כרבי עקיבא, דאמר יש ממזר מחייבי לאוין.

אפילו תימא רבנן; בעובד כוכבים ועבד מודו; דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבדימי משום רבינו (רבי): 'עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר' (ואף על גב דשמעינן דפליג אדרבי עקיבא בפרק 'רבן גמליאל' (נב,ב) דאמר 'אין דברים הללו אמורים אלא לדברי רבי עקיבא', וליה לא סבירא ליה – אפילו הכי בעובד כוכבים ועבד מודה, כדאמר ב'החולץ' (מה,א): עובד כוכבים 'לא תתחתן' [דברים ז,ג] ועבד 'לא תהיה קדשה' [דברים כג,יח]).

 

כהן גדול פעמים שפוסל: 

תנו רבנן: '"הריני כפרת בן בתי כוזא (כלי קטן, כלומר ממזר שהוא גרוע) שמאכילני בתרומה, ואיני כפרת בן בתי כדא (כלי חשוב כלומר כהן גדול) שפוסלני מן התרומה."'

 

הדרן עלך אלמנה

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

יבמות פרק שמיני – הערל

 

משנה:

הערל (כהן שמתו אחיו מחמת מילה), וכל הטמאים - לא יאכלו בתרומה; נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה (דהא משום ערלות וטומאה לא נפקי מכלל כהנים, אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא).

 

פצוע דכא וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן (של פצוע דכא וכרות שפכה) לא יאכלו (דשוויוה חללה בביאתן שהרי נבעלה לפסול לה), ואם לא יְדָעָהּ (לא בא עליה) משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה (והיתה נשואה לו קודם לכן) - הרי אלו יאכלו.

ואי זהו פצוע דכא? כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן;

וכרות שפכה - כל שנכרת הגיד; ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה (שנכרת מעטרה ואילך) כשר (דהתם בישרא בעלמא הוא, ולא גיד, שאין גיד אלא מעטרה ואילך לצד הגוף; 'עטרה' = שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופה).

 

גמרא:

תניא: 'אמר רבי אלעזר אליעזר: מנין לערל שאין אוכל בתרומה? נאמר 'תושב ושכיר' בפסח [שמות יב,מה: תושב ושכיר לא יאכל בו], ונאמר 'תושב' 'ושכיר' בתרומה [ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש]; מה תושב ושכיר האמור בפסח - ערל אסור בו [שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו], אף תושב ושכיר האמור בתרומה - ערל אסור בו.

רבי עקיבא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (ויקרא כב,ד) איש איש [מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] - לרבות הערל (כטמא אצל אכילת תרומה, דבהאי קרא - [YH1] תרומה כתיב, דכתיב (ויקרא כב,ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים [כי לחמו הוא] - והיינו תרומה, דסגי ליה בהערב שמש).'

אמר מר: 'רבי אליעזר אומר: נאמר 'תושב ושכיר' בפסח ונאמר 'תושב' 'ושכיר' בתרומה: מה תושב ושכיר האמור בפסח, ערל אסור בו - אף תושב ושכיר האמור בתרומה - ערל אסור בו';

–       מופנה? דאי לאו מופנה איכא למיפרך: מה לפסח שכן חייבין עליו (קרבן חטאת) משום פיגול ונותר וטמא [YH2] (אם אכלו פגול או נותר או בטומאת הגוף, דכולהו בכרת, דהא קדשים הוא)!?

לאיי, אפנויי מופנה.

הי מופנה? אי דתרומה [ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] - מצרך צריכי, דתניא [מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק מה]:

'תושב - זה קנוי קנין עולם (עבד עברי הנרצע, ובא הכתוב ללמדך שאין גופו קנוי לכהן זה שיאכילהו בתרומה ככנעני); שכיר - זה קנוי קנין שנים (סתם עבד שיוצא בשש שנים);

ויאמר 'תושב' ואל יאמר 'שכיר' ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כל שכן?

אילו כן (דלא נאמר אלא תושב) הייתי אומר 'תושב' - זה קנוי קנין שנים (משום הכי אסור בתרומה; בא 'שכיר' יתירא ולימד על כרחך דהאי קרא - לנרצע אתא, וכיון דתרי כתיבי - מסתברא ד'תושב' - זה המיושב אצלו לזמן מרובה, ו'שכיר' - זה העומד לצאת), אבל קנוי קנין עולם אוכל; בא 'שכיר' ולימד על 'תושב' שאף על פי שקנוי קנין עולם - אין אוכל.'

אלא דפסח [שמות יב,מה: תושב ושכיר לא יאכל בו] מופני;

האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח ('לא יאכלו בו') - מאי ניהו?: אי נימא תושב (נרצע) ושכיר (קנוי קנין שנים) ממש - משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח? והא קיימא לן גבי תרומה דלא אכיל[YH3] ,

 

(יבמות ע,ב)

אלמא לא קני ליה רביה - הכא נמי לא קני ליה רביה (לא קני גופיה לרביה, וישראל מעליא הוא, וחייב בפסח)! אלא לאפנויי.

 

ואכתי מופנה מצד אחד הוא, ושמעינן ליה לרבי אליעזר [בספרים: אלעזר] דאמר מופנה מצד אחד למדין (אם אין להשיב) ומשיבין (ואם יש להשיב – משיבין)!?

(וכאן יש תשובה: מה לפסח שכן חייבין עליו כו', כדלעיל. ולקמן בפרק 'מצות חליצה' (קד,א) שמעינן לרבי אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין, דקתני: 'חלצה בשמאל פסולה, ורבי אליעזר מכשיר', ואמרינן: מאי טעמא? דתנא קמא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע, דכתיב ביה 'על בהן רגלו הימנית' וקרא יתירא הוא, דכיון דכתיב 'על דם האשם', ובדם האשם כתיב 'ברגל ימנית', ולא הוי בעי למיהדר ומכתביה בשמן! ואמרינן במנחות בפרק קמא (דף י,א) מופנה הוא למדרשיה ''יד' 'יד' לקמיצה, 'רגל' 'רגל' – לחליצה, 'אוזן' 'אוזן' – לרציעה'; ורבי אליעזר מכשיר חליצה בשמאל, דלא גמר ממצורע, דאיכא למיפרך: מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת; ומקשינן התם (ולקמן דף קד,א) ורבי אליעזר לא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע? והתניא: 'מנין לרציעה שהיא בימין כו' ומשנינן 'אוזן' 'אוזן' – מופנה, 'רגל' 'רגל' - לא מופנה; ואף על גב דג"ש מופנה מצד אחד, כהוא ד'רגל' דמצורע מופנה - הואיל ו'רגל' דחליצה לא מופנה – פרכינן.)

כיון דלגופיה לא צריך (לא 'תושב' ולא 'שכיר', דלא אפשר לאוקמינהו כפשטייהו כלל - הוה ליה תרי קראי יתירי) - שדי חד אלָמֵד [תרומה שאינה נאכלת על ידי ערל] ושדי חד אמְלַמֵד [קרבן פסח], והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין (ומופנה משני צדדים דברי הכל למדין ואין משיבין אפילו יש להשיב).

 

אי מה פסח - אונן אסור בו (דילפינן (עג,א) לכולהו קדשים קל וחומר ממעשר) - אף תרומה - אונן אסור בה!

אמר רבי יוסי בר חנינא אמר קרא: 'זר'  (ויקרא כב,י) וכל זר [לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] - זרות אמרתי לך [שאסור בתרומה], ולא אנינות [ולא נאמר יהא אונן אסור בתרומה].

אימא ['זרות אמרתי לך', שזר אסור בתרומה,] ו'לא ערלות' [וערל יהא מותר]!?

הא כתיב (בפסח: שמות יב,מה) תושב ושכיר [לא יאכל בו] [ומכאן שערלים אסורים בפסח]!

ומה ראית [להעדיף לפרש שיש איסור ערל, ולא איסור אונן]?

מסתברא! ערלות הוה ליה לרבויי, שכן (מעשים כרותים בדבר העבד (סימנא הוא ומפרש ליה)) 1) מחוסר מעשה, 2) ומעשה בגופו, 3) וענוש כרת (על המילה), 4) וישנו לפני הדבור, 5) ומילת זכריו ועבדיו מעכבת (אם יש לו בן ראוי למול או עבד למול - אסור האב או האדון לאכול בפסח אלא אם כן מלו, דכתיב (שמות יב,מח) המול לו כל זכר ואז יקרב; וגבי עבד כתיב  (שמות יב,מד) 'ומלתה אותו אז יאכל בו' - האיש, בעליו, דאי משום עבד - הא כתב (שמות יב,מח) 'כל ערל לא יאכל בו')!

אדרבה! אנינות הוה ליה לרבויי (אנינות פסל טפי מערלות), שכן 1) ישנה בכל שעה (דהא אית ביה חומרא: שנוהג כל שעה שמת לו מת, אבל ערלות דגופיה - משמל פעם אחת שוב אינה חוזרת עליו), 2) ונוהגת באנשים ונשים, 3) ואין בידו לתקן את עצמו!

הנך נפישן.

רבא אמר: בלא 'הנך נפישן' נמי לא מצית אמרת (דנילף תרומה מפסח לענין אנינות, ומוקי קרא דמיעוטא לערלות, [וכי]) שבקינן ערלות, דכתיב בגופיה דפסח (ולא מגמרינן לה מתרומה בגזירה שוה דתושב ושכיר) [ונתיר ערל בפסח], וילפינן אנינות מפסח? דפסח גופיה [איסור אנינות] ממעשר גמרינן (לקמן בפרקין (עג,א))!

אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת - אף תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת!?

אמר קרא [שמות יב,מד: וכל עבד איש] ומלתה אותו אז יאכל בו: מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו מלאכול בפסח, ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה.

אי הכי [אם דורשים 'בו'], אימא [שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ ו]כל ערל לא יאכל בו – 'בו' [בקרבן פסח] אינו אוכל, אבל אוכל הוא בתרומה!

הא כתיב 'תושב' 'ושכיר' [ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש - ומכאן למדנו לאסור כהן ערל בתרומה]!

ומה ראית [לאסור את הכהן הערל עצמו בתרומה ולא את עבדיו ובניו]?

מסתברא! ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי, שכן מעשה בגופו וענוש כרת! אדרבה! מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי, שכן ישנה בכל שעה!

הנך נפישן.

ואי בעית אימא: בלא 'הנך נפישן' - נמי לא מצית אמרת: מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מעכבא ביה, ערלות דאחריני מעכבא ביה!?

 

השתא, דאמרת 'בו' לדרשה הוא דאתא - [שמות יב,מג: ויאמר ה' אל משה ואהרן: זאת חקת הפסח:] כל בן נכר לא יאכל בו - למה לי?

בו

 

(יבמות עא,א)

המרת דת פוסלת (דאם המיר דתו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אמר רחמנא לא יאכל בו), ואין המרת דת פוסלת במעשר.

[שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ ו]כל ערל לא יאכל בו - למה לי ('בו' מאי ממעט? [ולא גרסינן 'תושב ושכיר' כלל, דהא אוקימנא כולי קרא לגזירה שוה ועקרינן ליה מפשטיה לגמרי])?

בו [בקרבן פסח] אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ומרור.

ואיצטריך למכתב 'ערל' ואיצטריך למכתב 'כל בן נכר': דאי כתב רחמנא 'ערל' - משום דמאיס, אבל בן נכר - דלא מאיס - אימא לא! ואי כתב רחמנא 'כל בן נכר' - משום דאין לבו לשמים, אבל ערל, דלבו לשמים - אימא לא! צריכא.

(- כיון דאמרת 'בו' למעוטי – 'ממנו' נמי למעוטי משמע! [ואם כן]) [שמות יב,יט: אל תאכלו] ממנו [נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו] למה לי?

לכדרבה אמר רבי יצחק (לקמן בפרקין (דף עד,א) 'תלתא 'ממנו' כתיבי בפסח' כו').

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol