דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שביעי 'אלמנה לכהן גדול'
יבמות
דף סט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות סח,ב)
הנך [עובד כוכבים ועבד] - פסלי מדרבי ישמעאל, דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: 'מנין לעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל ועל כהנת ולויה שפסלוה (מן התרומה)? - שנאמר: (ויקרא כב,יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה [וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה; מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] -
(יבמות סט,א)
מי שיש לו
אלמנות וגירושין בה (אני
קורא בה 'ושבה אל
בית אביה מלחם אביה תאכל'),
יצאו עובד כוכבים ועבד (ולא
מעובד כוכבים ועבד) שאין לו אלמנות וגירושין.'
אשכחן כהנת (דפסיל לה עבד); לויה
וישראלית מנא לן?
כדאמר רבי
אבא אמר רב: 'בת' 'וּבת' -
הכי נמי 'בת' 'ובת'.
כמאן?
כרבי עקיבא,
דדריש וָוֵי.
אפילו תימא
רבנן - כולה 'ובת' [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה
אלמנה וגרושה, וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא
יאכל בו] קרא יתירא הוא (דהא כתיב בקרא דלעיל מיניה [פסוק יב] 'ובת כהן' ומצי למכתב אבתריה 'וכי תהיה אלמנה
וגרושה').
ואימא מי שיש
לו אלמנות וגירושין בה, כי לית ליה זרע קאכלה, כי אית ליה זרע לא אכלה; מי שאין לו
אלמנות וגירושין בה, אף על גב דאית ליה זרע נמי תיכול (וכבהמה בעלמא חשיב)!?
אם כן (דהאי קרא לקולא כתיב, ולאשמועינן דזרע
דעובד כוכבים ועבד לא פסיל) רבויי לויה וישראלית (דכתיב ביה) למה לי (דכתב 'ובת' קרא יתירא
- השתא כהנת גופה אשמועינן דלא מיפסלא בזרע עובד כוכבים ועבד, לויה וישראלית
מיבעיא)?
(ואי משום לאשמועינן דמי שיש לו אלמנות וגירושין -
אפילו הכי: כי אית לה זרע מיניה לא תיכול, ואיצטריך למיסר לויה וישראלית האוכלת
בתרומה בשביל בנה כהן דכי תינשא לזר ויהא לה זרע ממנו לא תשוב לתרומה במיתת בעלה -
הא פשיטא לן: דכיון דכהנת גופה מיפסלא בזרע ישראל מתרומה דבי נשא - כל שכן ישראלית
האוכלת בשביל בנה! אלא ודאי כי רבי קרא לויה וישראלית - להכי רבייה: שאם אוכלת
בשביל בנה ונבעלה לעובד כוכבים ועבד, אפילו אין לה זרע – נפסלה, דלא נפקא לן מכהנת
כדאמרינן לעיל (סח,ב)
כהנת היא דקדיש גופה כו'!)
ולרבי עקיבא[1],
דאמר 'אין קדושין תופסין בחייבי לאוין (אין קידושין תופסין לאדם פסול)' ומאי 'כי תהיה
לאיש זר' - (לאו
משום הויה נקט, ולמימרא דאין ביאת פסול פוסלת אלא במי שראוי לקדש, דהא אין קידושין
לשום פסול! והאי 'כי
תהיה' - אם בא ללמד על
ביאת פסולין) כי תיבעל (אינו
אלא לשון בעילה, וכל הזרים אצלה במשמע שתהא ביאתם פוסלת, אפילו עובד כוכבים ועבד),
'אלמנה וגרושה' (לאשמועינן
עובד כוכבים ועבד) למה לי [שהרי
הם בכלל הלאוים]?
'אלמנה' -
להחמיר עליה, 'וגרושה' - להקל עליה (כלומר: לאו למעוטי מי שיש לו אלמנות וגירושין, אלא לגופיה איצטריך, כדי
להחמיר עליה:), וצריכא: דאי אשמעינן 'אלמנה' (דאי לא כתיב, הוה אמינא 'אלמנת ישראל והיא בת כהן
תיכול, ואף על גב דאית לה זרע') - אלמנה הוא דכי לית לה זרע אכלה,
משום דחזיא לכהונה, אבל גרושה (וגרושה איצטריך לכתביה רחמנא להקל עליה ולמימר (דכי נתגרשה מישראל להקל)
דכי לית לה זרע מישראל – תיכול) - דלא חזיא לכהונה, אימא:
אף על גב דלית לה זרע לא אכלה (דאי לא כתביה הוה אמינא 'אף על גב דלית לה זרע - לא תיכול' דכיון
דאיפסלה מכהונה - מתרומה נמי מיפסלה)! ואי אשמעינן 'גרושה' - גרושה הוא
דכי אית לה זרע לא אכלה, משום דלא חזיא לכהונה, אבל אלמנה - דחזיא לכהונה - אימא
אף על גב דאית לה זרע נמי תיכול!
צריכא.
ואימא נבעלה
לפסול לה – אף מחזיר גרושתו (משנישאת
לאחר, דהא זר הוא אצלה, ותפסי לו בה קידושין - אלָמָה תניא ב'החולץ' (מד,ב): 'היא כשרה וולדה כשר', ואוקימנא
כשרה לכהונה, וכל שכן לתרומה)?
'לאיש
זר' אמר רחמנא - מי שזר אצלה מעיקרא, לאפוקי האי דלא זר אצלה
מעיקרא הוא.
אי הכי חלל,
דלאו זר (אצלה) הוא
[מעיקרא] - לא לפסול (דהא
חלל מותר אפילו בכהנת)?
אמר קרא (ויקרא כא,טו)
לא יחלל זרעו בעמיו [כי אני ה' מקדשו] - מקיש זרעו (של כהן גדול מן האלמנה) לו:
מה הוא פוסל (האלמנה בביאתו
מן התרומה, כדיליף בפרק עשרה יוחסין (קדושין עז,א): 'ולא יחלל'
- מי שהיה כשר ונתחלל, וזו היא האלמנה) - אף זרעו (החלל) נמי פוסל (אשה בביאתו מן התרומה).
ואימא (מדאפקה רחמנא בלשון 'כי תהיה') משעת הויה (אי קידש פסול את האשה - פסולה עולמית, ואפילו מת -
כאילו בא עליה)?
דומיא דכהן
גדול באלמנה: מה כהן גדול באלמנה - בביאה (הוא דפסיל, כדכתיב: (ויקרא כא) 'לא יחלל זרעו' - כשיש זרע חילל) אף
האי נמי בביאה (והכי נמי
תנן בהבא על יבמתו (נו,ב) 'נתארמלו או נתגרשו מן הנישואין פסולות, מן האירוסין
כשרות').
ואימא עד
דאיכא הויה וביאה?
דומיא דכהן
גדול באלמנה: מה כהן גדול באלמנה - בביאה לחודה, אף האי נמי - בביאה לחודה.
'ורבי יוסי אומר: כל שזרעו פסול – פוסל, וכל שאין זרעו פסול - אינו
פוסל':
מאי איכא בין
תנא קמא לרבי יוסי?
אמר רבי
יוחנן: מצרי שני ואדומי שני איכא בינייהו (מצרי שני פסול, וזרעו כשר לת"ק: כיון דהוא פסול - פוסלה בביאה; לרבי
יוסי לא פסיל).
ושניהם לא
למדוה אלא מכהן גדול באלמנה: תנא קמא סבר: מה כהן גדול באלמנה, שביאתו בעבירה
ופוסל - אף האי נמי פוסל; ורבי יוסי סבר: ככהן גדול: מה כהן גדול שזרעו פסול,
ופוסל - אף כל שזרעו פסול פוסל, לאפוקי מצרי (ואדומי) שני (ביאתן בעבירה, דכתיב (דברים כג,ט) [דור] שלישי - ולא שני) דאין זרעו פסול דכתיב (דברים כג,ט)
בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'.
Yeavamos Chart
#20
Daf 68b-69a
___________________________________________________
|
|
THE SOURCE THAT RELATIONS WITH CERTAIN TYPES OF
MEN |
WILL INVALIDATE A WOMAN FROM EATING
TERUMAH(1) |
___________________________________________________
|
|
|
(A)
(B)
|
A BAS
KOHEN A
BAS LEVI AND |
BAS YISRAEL(2) |
___________
______________ |
|
1) A BAS KOHEN WITH "v'Chol Zar
Lo
|
A
YISRAEL(3)
Yochal
Bo"(4)
--- &nbbsp; |
(Vayikra
22:13)
|
|
|
2) WITH A MAN WHO IS "Ki Siheyeh
l'Ish "u'Vas"
|
ASUR TO HER
"B'LAV"
Zar"(5)
(Vayikra 22:12) |
(Vayikra
22:12)
|
|
3) WITH A "NOCHRI" "Ki
Siheyeh Almanah
"u'Vas"
|
OR
"EVED"
u'Gerushah"(6) (Vayikra
22:13) |
(Vayikra
22:13)
|
|
4) WITH A "CHALAL"(7) "v'lo Yechalel
Zar'o" "v'Lo Yechalel Zar'o" |
(Vayikra 21:15) (Vayikra
21:15) |
|
5) WITH A MAN WHO IS "Ko Siheyeh
Almanah
"u'Vas"
|
ASUR TO HER "B'KARES"
u'Gerushah"(8) (Vayikra
22:13) |
(Vayikra
22:13)
|
==========
FOOTNOTES:
==========
(1) This chart shows the source in the Torah for invalidating these women
from eating *Terumah*. From the Gemara it is clear that any woman who is
Pesulah from Terumah is also Pesulah from *marrying a Kohen*. This is derived
from a Kal v'Chomer (from Gerushah, who is prohibited to a Kohen even
though
she is permitted to eat Terumah). Punishments are also issued on the basis of
this Kal v'Chomer, since it is only a "Giluy Milsa" as the Gemara
explains
(and thus it is not considered "Onshin Min ha'Din"). In some of the
cases,
the woman is also invalidated because of the Isur of "Ishah Zonah... Lo
Yikachu" (Vayikra 21:7) as the Rishonim point out; see Insights.
(2) Even if this woman was permitted to eat Terumah because she had a son
from a Kohen prior to having relations with this man, she nevertheless
becomes Pesulah from Terumah.
(3) This refers to when she was married with Nesu'in to a Yisrael and is
still married to him. She is also prohibited from eating Terumah after she
was widowed or divorced from the Yisrael if she has children from him.
(4) It says in this verse, "v'Shavah El Beis Aviha," from which it
may be
implied that *before* she has returned to her father's house (i.e. while she
is still married to the Yisrael), she is prohibited from eating Terumah.
Afterwards the verse states, "v'Chol Zar Lo Yochal Bo," which teaches
that
she is prohibited with a *Lav* from eating Terumah while she is married to
the Yisrael.
(5) The word "Siheyeh" implies that there is "Havayah"
(binding Kidushin)
between her and the man (see footnote #8 with regard to whether included in
this verse are men to whom she is prohibited with an Isur Kares, even though
Kidushin cannot be effected with them).
(6) According to Rebbi Akiva, who holds that Kidushin does not take effect
with Isurei Lav (like Isurei Kares), we learn from the verse "Ki Siheyeh
l'Ish Zar" that *all* of the above-listed types of men (those who are Asur
with Isurei Lav, Kares, and an Eved and Nochri) invalidate a woman from
eating Terumah. The verse "Almanah u'Gerushah" is used to teach
something
else, as the Gemara explains (69a).
(7) That is, she is invalidated from eating Terumah if she marries a Chalal,
even though she is permitted to marry him. The Gemara concludes that the
source for this Pesul is the verse, "v'Lo Yechalel Zar'o," in which
"Zar'o"
(the child who is a Chalal) is compared to "him" (that is, the Kohen
Gadol
who had relations with an Almanah, making her a Chalalah and invalidating her
from eating Terumah). This teaches that just as the father made his wife
Pesulah from Terumah by having relations with her, so, too, the son who is a
Chalal makes a woman Pesulah from eating Terumah by having relations with
her.
(8) This is according to Rashi's conclusion; this verse teaches that any man
with whom Kidushin cannot be effected will invalidate a woman from eating
Terumah. According to Tosfos, however, the source that a man who is Asur
b'Isur Kares invalidates a woman from Terumah is from the verse "Ki Siheyeh
l'Ish Zar."
רבי שמעון בן
גמליאל אומר: כל שאתה (כהן)
נושא בתו - אתה (כהן)
נושא אלמנתו וכו':
מאי איכא בין
רבי יוסי לרבן שמעון בן גמליאל?
אמר עולא: גר עמוני ומואבי (הוא ובנו ובן בנו עד סוף העולם פסולין, אבל בתו כשרה, דקיימא לן (עו,ב) 'עמוני ולא עמונית') איכא בינייהו; ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה: רבי יוסי סבר: מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול ופוסל - אף כל שזרעו פסול פוסל (לרבי יוסי דתלי טעמא בכל שזרעו פסול - הואיל ויש בזרעו פסול – פוסל); רבי שמעון בן גמליאל סבר (ולרבי שמעון דתלי טעמא בבתו - לא פסיל): מה כהן גדול באלמנה, שכל זרעו פסול ופוסל - אף שכל זרעו פסול ופוסל, לאפוקי עמוני ומואבי דאין כל זרעו פסול, דאמר מר: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
משנה:
האונס והמפתה
והשוטה (אפילו על ידי חופה וקדושין) -
לא פוסלין ולא מאכילין (דאין
קנינו קנין); ואם אינן ראויין לבא בישראל - הרי אלו פוסלין (שהרי נתחללה בביאת פסול לה).
כיצד?
(היה) ישראל שבא על בת כהן (באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין) - תאכל בתרומה;
(יבמות סט,ב)
(המשך
המשנה:)
עיברה - לא תאכל בתרומה (כדילפינן
לעיל (סז,ב) עובר פוסל דכתיב 'כנעוריה [ויקרא כב,יג] - פרט למעוברת'); נחתך העובר במעיה - תאכל (מיד; והוא הדין נמי אם ילדתו ומת);
היה כהן שבא
על בת ישראל - לא תאכל בתרומה; עיברה - לא תאכל (שהעובר אינו מאכיל את אמו ישראלית עד שיצא לאויר
העולם, כדכתיב (ויקרא כב,יא)
'ויליד ביתו הם
יאכלו': ילוד מאכיל,
שאין ילוד אין מאכיל); ילדה – תאכל; נמצא כחו של בן גדול משל אב (שהבועל לא יכול להאכילה מפני שלא בא עליה
לשם קידושין, ולאו קנינו הוא, ובנו מאכילה).
העבד פוסל
משום ביאה (אם בא על
כהנת - פסלה מן התרומה, כדאמרינן בגמרא לעיל (דף סח,ב)) ואינו פוסל
משום זרע (אם יש לה
זרע לבת כהן מישראל כשר, שהוא עבד, ומת בעלה ישראל, ונשאר זה - לא אמרינן 'הרי זרע
יש לה מישראל ולא תשוב לתרומת אביה' דעבד ודאי לאו זרע הוא, ומפרש ואזיל היכי
משכחת לה שיהא בן ישראל כשר עבד)!
כיצד?
בת ישראל
לכהן, בת כהן לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה (נדחק ונדבק עליה לשם מכבש פריש"א
בלע"ז, ולשון גנאי הוא), וילדה הימנו בן - הרי זה עבד (שולד שפחה כמוה, דכתיב האשה וילדיה [תהיה לאדניה] (שמות כא)); היתה אם אביו [של העבד] בת
ישראל לכהן - לא תאכל בתרומה (בת ישראל לכהן ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים והוא עבד לא תאכל בתרומה
דלאו זרע הוא); בת כהן לישראל - תאכל בתרומה (אם מת אביו והוא קיים, אע"ג דולד ולד בעלמא
פסיל כדאמרן (ע,א) זרע זרעה מנין כו', האי - לא פסיל, דהא לאו בתר אבוה אזיל, ולאו
זרעו הוא)!
כיצד?
בת ישראל
לכהן, ובת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת ונישאת לעבד או לעובד כוכבים
וילדה הימנו בן - הרי זה ממזר; היתה אם אמו [של העבד] בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה, בת כהן לישראל - לא תאכל
בתרומה.
כהן גדול -
פעמים שהוא פוסל (את
בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל).
כיצד?
בת כהן
לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן, וילדה הימנו בן – הרי זה ראוי
להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח, מאכיל את אמו (לאחר מיתת אביו) ופוסל אֵם
אמו (אפילו לאחר מיתת אמו, דאי לאו הוא הוה
הדרה אם אמו לתרומה דבי נשא לאחר מיתת בתה, כדאמר ב'יש מותרות' (פז,א): 'מת בנה מישראל - תאכל בתרומה');
זאת (האשה [הסבתא בת הכהן]) אומרת: "לא כבני כהן גדול (כלומר: לא ירבו כמותו)
שהוא פוסלני מן התרומה".
גמרא:
תנינא להא, דתנו רבנן: 'שוטה וקטן
שנשאו נשים ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום' (אלמא אין קנין לשוטה).
'כיצד? היה ישראל שבא על בת כהן תאכל
בתרומה; עיברה - לא תאכל':
כיון (דאי פשיטא לן) דעיברה (אמרינן לה) לא תאכל - (אמאי קתני מתניתין 'ישראל הבא על בת כהן באונס
ופיתוי תאכל') ליחוש שמא עיברה? מי לא תנן (בפרק 'ארבעה אחין' [משנה יג] גבי נשים שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה) 'מפרישין אותן (מבעליהן) שלשה חדשים שמא מעוברות הן' (והולדות ממזרין, ובעינן הבחנה בין ולד
כשר לולד פסול; אלמא [אפילו] לחדא ביאה חיישינן)?
אמר רבה בר רב הונא: ליוחסין חששו (מעלה עשו ליוחסין לחוש לביאה אחת ולספק), לתרומה לא חששו.
ולתרומה לא חששו? והתניא: '(כהן לבת ישראל:) "הרי זה גיטיך שעה אחת קודם
למיתתי" - אסורה לאכול בתרומה מיד' (דכל שעתא אמרינן 'השתא מיית', אלמא אסרי לה מספק)!
אלא אמר רבה בר רב הונא (לא תימא לתרומה לא חששו דודאי חיישינן
לספיקא אלא תריץ לפירכא דלעיל הכי): בנישואין (כגון שנתחלפו בכניסתן לחופה) חששו (לשמא נתעברו דהא לא הפכו), בזנות לא חששו (כדקיימא לן: אשה מזנה מתהפכת כדי שלא
תתעבר, הלכך ליכא ספק).
ובנישואין מי חששו? והתניא: 'בת כהן
שנישאת לישראל ומת (בעלה
בו ביום) - טובלת (משום
ביאה, דכתיב (ויקרא טו,יח):
ואשה אשר ישכב איש
אותה שכבת זרע [ורחצו במים וטמאו עד הערב])
ואוכלת בתרומה לערב!?
אמר רב חסדא: טובלת ואוכלת עד ארבעים (יצירת הולד ארבעים יום), דאי לא מיעברא -
הא לא מיעברא, ואי מיעברא - עד ארבעים מיא בעלמא היא.
אמר ליה אביי: אי הכי - אימא סיפא: 'הוכר
עוברה במעיה - תהא מקולקלת למפרע' (לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש: דאשתכח דזָרָה הויא, ואכלה תרומה בשוגג;
ואי כדקאמרת) - מאי 'מקולקלת' ( הא ודאי כל ארבעים לאו זרה הויא)?
(אם אכלה לאחר ארבעים תהא מקולקלת למפרע) עד (יום) ארבעים (ומדמתרץ רב חסדא 'אוכלת עד ארבעים' - שמע מינה
'מת בעלה' דקתני בברייתא - הוי דמת בו ביום שנשאה, דאי שהה אצלה זמן מרובה - לאלתר
אסורה, דלמא מעוברת היא, דהרי כבר ארבעים יום).
איתמר: הבא על ארוסתו בבית חמיו: רב אמר:
הולד ממזר (אף על פי
ששניהם מודים שבא עליה – חיישינן: הואיל ופרוצה היא - אחֵר נמי בא עליה, ואיעברה
מיניה);
ושמואל אמר: הולד שתוקי (ספק
ממזר, דהא מספקא לן אי מארוס הוא וכשר, אי מאיניש אחרינא הוא - הלכך ממזר ספק הוא).
אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב (דמשוי ליה ממזר ודאי) דדיימא מעלמא (שחשודה מאחרים, דליכא לאכשורי כשאר בני:
דומה שהם כשרים, דהתם, כיון דנשואה היא - רוב בעילות הלך אחר הבעל, אבל הכא לאו
אורחיה למיבעל כולי האי בלא חופה), אבל לא דיימא מעלמא - בתרא דידיה שדינן ליה.
אמר רבא: מנא אמינא לה? דקתני (במתניתין) '[עיברה - לא תאכל] יָלְדָה (אנוסה ומפותה בת ישראל מכהן) - תאכל' (בתרומה משום בנה, דמחזקינן ליה בכהן): היכי דמי? אילימא
דדיימא (נמי) מעלמא – 'ילדה'
אמאי תאכל? אלא לאו, מיניה (לחודיה) דיימא, ולא דיימא
מעלמא (וקשדינן ליה
אבתריה);
ומה התם [באנוסה ומפותה]:
דלהאי איסורא ולהאי איסורא (ואף
על גב דלדידיה איסורא ככולי עלמא, דגזרו על יחוד של פנויה) - בתרא דידיה שדינן ליה – הכא [בבא על ארוסתו], דלהאי איסורא (לעלמא באיסורא) ולהאי היתירא (וכל שכן ארוסה דלגבי ארוס היתר) - לא כל שכן (ודאי היכא דדיימא מיניה לחודיה אמרינן,
בתריה שדינן ליה לולד)!
אמר ליה אביי: לעולם אימא לך: כל היכא
דדיימא מיניה, אף על גב דלא דיימא מעלמא - אמר רב 'הולד ממזר'; מאי טעמא? –
דאמרינן: מדאפקרא נפשה לגבי ארוס - אפקרא נפשה לעלמא.
ומתניתין?
שהיו שניהם חבושים בבית האסורין [ביחד[YH2]].
איכא דאמרי: בבא עליה (היכא דמודה שבא עליה) - כולי עלמא לא
פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה, והכי איתמר: ארוסה שעיברה: רב אמר 'הולד ממזר' (ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן ליה, ומאיניש
אחרינא הוי), ושמואל אמר 'הולד שתוקי'.
אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא
מיניה ודיימא מעלמא,
(יבמות
ע,א)
אבל דיימא מניה - אף על גב דדיימא מעלמא -
בתריה דידיה שדינן ליה.
אמר רבא: מנא אמינא לה? - דקתני (באנוסה ומפותה בת
ישראל מכהן) 'ילדה - תאכל':
היכי דמי? אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא - צריכא למימר דתיכול? אלא לאו
דדיימא נמי מעלמא; ומה התם: דלהאי איסורא ולהאי איסורא - בתריה דידיה שדינן ליה,
הכא - דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן (דאי דיימא מניה ומעלמא - דבתריה דידיה שדינן ליה)?
אמר ליה אביי: לעולם אימא לך כל היכא
דדיימא מעלמא, אף על גב דדיימא מניה - אמר רב 'הולד ממזר', ומתניתין בדלא דיימא
כלל (מקמי הכי, לאו
מניה ולאו מעלמא; הלכך איצטריך לאשמועינן דתאכל, דאמרינן בהך ביאה נתעברה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם
קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2007 by Julius Hollander
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.geocities.com/yeshol
[1] חוזר ללימוד הברייתא בדף סח,א:
גופא: בן ט' שנים ויום אחד,
גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, כותי, נתין, חלל וממזר שבאו על כהנת, לויה,
וישראלית – פסלן (כהנת
- מתרומה דבי נשא ומן הכהונה; לויה וישראליתת - מן הכהונה).
רבי יוסי אומר: כל שזרעו פסול –
פוסל; כל שאין זרעו פסול - אינו פוסל.
רשב"ג אומר: כל שאתה נושא
בתו - אתה נושא אלמנתו, וכל שאין אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו.
(טעמא דרבי יוסי ורבן שמעון מפרש לקמן בשמעתין מאי
קאמרי ומאי פלוגתייהו.)
מנא הני מילי[1] [שביאות אלה פוסלות מן
הכהונה ומן התרומה אצל בת כהן]?
אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא (ויקרא כב,יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הִוא
- בתרומת הקדשים לא תאכל] - כיון שנבבעלה לפסול לה - פסלה.
והשאלה על רב, ששיטתו לפרש כל מה שאפשר
כדברי הכל – האם גם אימרה זו היא כדברי ר"ע ג"כ