דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק שביעי 'אלמנה לכהן גדול'

 

יבמות דף סח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות סז,ב)

משנה:

העובר, והיבם, והאירוסין, והחרש, ובן תשע שנים ויום אחד (בגמרא מפרש לה) פוסלין ולא מאכילין.

(העובר פוסל בת כהן שניסת לישראל ומת והניחה מעוברת, ואינו מאכיל בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת; והיבם: בת כהן שומרת ליבם ישראל - פסלה מתרומת אביה, ובת ישראל שומרת ליבם כהן אינו מאכילה; והאירוסין: בת כהן מאורסת לישראל – פסלה, ובת ישראל מאורסת לכהן אינו מאכילה.)

ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו (הוי נמי כבן תשע, ופוסל; ואמילתא דלעיל קאי); ספק הביא שתי שערות וספק שלא הביא (לעיל קאי, לענין האירוסין, דקתני 'פוסלין', והכי קאמר: קטן שקדש האשה: ספק הביא שתי שערות וקדושיו קדושין, ספק שלא הביא - פוסל בת כהן המאורסת לו מן התרומה [אם אינו כהן, שאם הוא כהן אוכלת ממה נפשך]);

נפל הבית עליו ועל בת אחיו (שהיא אשתו) ואין ידוע אי זה מת ראשון (ספק היא מת תחילה ונפלו שתיהן לפני אחיו, ופוטרת צרתה משום 'צרת הבת', ספק בת אחיו מתה ראשונה ובשעת נפילה ליבם לא הואי צרתה צרת ערוה, דתנן (פ"א מ"א; לעיל ב,ב) 'וכולן אם מתו או מיאנו - צרותיהן מותרות') - צרתה חולצת ולא מתייבמת (איידי דאיירי בספק לחומרא תני לה בהדייהו).

 

גמרא:

העובר:

אי בת כהן לישראל היא, פסיל לה [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] 'כנעוריה' (משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה) - פרט למעוברת; אי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה: ילוד מאכיל (ישראלית האוכלת בשביל בנה אינה אוכלת אלא אם כן ילוד; בן מאכיל את אמו נפקא לן בתורת כהנים  מ-[וכהן כי יקנה נפש קנין כספו - הוא יאכל בו] ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו (ויקרא כב,יא) - קרי ביה 'יאכילו', ומהכא ילוד הוא דמשתמע), שאינו ילוד אינו מאכיל.

 

היבם:

אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה; 'ושבה אל בית אביה [ויקרא כב,יג] - פרט לשומרת יבם (שאינה ברשותה לשוב, דהא אגידא ביה)' [ספרא אמור פרשה ו פרק ו משנה א]; אי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה [ויקרא כב,יא: וכהן כי יקנה נפש ] קנין כספו [הוא יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו] אמר רחמנא, והא קנין דאחיו הוא!

 

והאירוסין [פסול ואינו מאכיל]: 

אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה,

 

(יבמות סח,א)

דהא קניה בהויה (ומשעת הויה איפסילה, כדכתיב 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר'); ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה משום דעולא (במסכת כתובות בפרק 'אף על פי' (דף נז,ב): דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, דכתיב 'קנין כספו הוא יאכל בו' [ויקרא כב,יא], ומה טעם אמרו 'אינה אוכלת'? - גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותלך ותשקה לאחיה ולאחותה).

 

והחרש [פסול ואינו מאכיל]:

אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה, דהא קניה בתקנתא דרבנן (דחרש, אף על גב דלאו בר דעת הוא - תקינו ביה רבנן נישואין [לקמן בפרק 'חרש שנשא' (קיב,ב)]); ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל: 'קנין כספו' אמר רחמנא, והאי - לאו בר קנין הוא. 

 

ובן תשע שנים וכו' [פסול ואינו מאכיל]:

קא סלקא דעתא בשומרת יבם לבן תשע ויום אחד (ולא בא עליה); למאי (ולמאי הלכתא נקט בן תשע)? אי למיפסל (לאשמועינן דכיון דחזי לביאה - פסיל לה בזיקת יבמין) - (מאי איריא בן תשע, אפילו) קטן נמי (דלא קרינן בה 'ושבה אל בית אביה', ולשמעינן בציר מבן תשע) מיפסל פסיל!? אי לאכולי (ואי להכי נקט בן תשע, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזי לביאה - לא מאכיל יבמתו בזיקתו) - גדול נמי לא מאכיל (אפילו גדול ממש לא מאכיל, דלאו קנינו הוא, דהא אשמעינן בגדול ברישא דמתניתין ['והיבם'])!?

אמר אביי: הכא - ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן (דאילו גדול הוה – אכלי; ואשמועינן רבותא: דאף על גב דביאתו ביאה - לא מאכיל; ו'פוסלין' דקתני במתניתין - אשארא קאי: אעובר, ויבם בלא ביאה, ואירוסין, וחרש; אבל בן תשע לא נקט ליה אלא משום 'ואין [במשנתנו: ולא] מאכילין'): דמדאורייתא קניא ליה; סלקא דעתא אמינא 'הואיל ומדאורייתא קניא ליה, וביאתו ביאה - אימא לוכיל'? קא משמע לן: עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול.

אמר ליה רבא: אי הכי (דמשום 'אינו מאכיל' נקט ליה) – (למה לי למיתני) סיפא, דקתני 'ספק בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו' (הוי נמי כבן תשע) - השתא ודאי בן תשע לא מאכיל, ספק מיבעיא?

[בגלל קושיא זו רבא מוציא את המשנה מפשוטה:]

אלא אמר רבא: בבן תשע שנים ויום אחד דהנך פסולים (כגון ממזר ונתין) קתני (ומשום 'פוסלין' נקט ליה, ו'לא מאכילין' - לא אבן תשע קאי, אלא אשארא: עובר, ויבם, אירוסין, וחרש), דפסלי בביאתן, וכדתניא: 'בן תשע שנים ויום אחד (שהוא) גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי (מצרי ואדומי - עד דור שלישי - בעשה [לאו הבא מכלל עשה: דברים כג,ח: לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; (ט) בנים אשר יולדו להם - דור שלישי יבא להם בקהל ה']), כותי, נתין (כותי ונתין – ב'לא תתחתן בם' [דברים ז,ג], דקסבר גירי אריות הן), חלל (חלל פסול לכהונה), וממזר (דאסורין לבא בקהל) - שבאו על כהנת, לויה, וישראלית -  פסלוה (אם בת כהן - מן התרומה, ולויה וישראלית - לינשא לכהונה עולמית).

והא מדקתני סיפא (דמתניתין [יבמות פ"ז מ"ה, דף סט,א]) 'אם אינן ראוין לבא בישראל הרי אלו פוסלים' - מכלל דרישא לאו בפסולים עסקינן!

רישא - פסולי קהל [כמו הברייתא שהביא רבא], סיפא פסולי כהונה (חלל; ואף על גב דקתני 'שאינן ראוין לבא בישראל' - לא מיירי אלא בכהונה; דמרישא הוה אמינא: פסולי קהל - הוא דפסלי, אבל ביאת חלל לא; להכי תני סיפא משנה יתירא לאשמועינן חלל).

 

גופא: 'בן תשע שנים ויום אחד, גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, כותי, נתין, חלל וממזר שבאו על כהנת, לויה, וישראלית – פסלן (כהנת - מתרומה דבי נשא ומן הכהונה; לויה וישראלית - מן הכהונה).

רבי יוסי אומר: כל שזרעו פסול – פוסל; כל שאין זרעו פסול - אינו פוסל.

רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל שאתה נושא בתו - אתה נושא אלמנתו, וכל שאין אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו.' (טעמא דרבי יוסי ורבן שמעון מפרש לקמן בשמעתין מאי קאמרי ומאי פלוגתייהו.)

צצצ

מנא הני מילי [שביאות אלה פוסלות מן הכהונה ומן התרומה אצל בת כהן[YH1] ]?

אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא (ויקרא כב,יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל] - כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה.

האי - מיבעי ליה דקאמר רחמנא: בת כהן דמינסבא לזר לא תיכול!

ההיא – מ-[ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה] ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל [וכל זר לא יאכל בו [ויקרא כב,יג]] נפקא: מדקאמר רחמנא 'ושבה אל בית אביה ... תאכל' - מכלל דמעיקרא [שנישאת, ולא חזרה] - לא אכלה!

 

סיכום ביניים:

פס' יב – פוסל בת כהן שבא עליה אחד הפסולים דלעיל;

פס' יג – פוסל בת כהן שנישאה לזר מתרומה בעודה נשואה או אם יש לה בנים או בנות ממנו

 

אי מההיא [פסוק יג]- הוה אמינא: לאו [שלא תאכל בתרומה] הבא מכלל עשה ['ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל'] – עשה [כלומר: פסוק יג אינו יוצר לאו לבת כהן שאינה חוזרת לבית אביה]; כתב רחמנא האי [פסוק יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל] ללאו [ופסוק יג לעשה - ועדיין אין לנו לימוד לבת כהן שבא עליה מהפוסלים שבמשנה ובברייתא!].

 

'לאו' [וכי מפסוק יב אתה דורש איסור בלאו]? מ'וכל זר לא יאכל קדש [תושב כהן ושכיר, לא יאכל קדש' (ויקרא כב,י)] נפקא! [קצת קשה – כיצד יודעים שפסוק זה כולל בת כהן שנישאה לישראל, שנקרא לה 'זר'? ורש"י אומר:] (והשתא סלקא דעתך דקסבר דהך בת כהן נמי משתמע מיניה, הואיל וניסת לישראל)

 

סיכום ביניים:

פס' יב – פוסל בת כהן שבא עליה אחד הפסולים דלעיל;

פס' י –  הוא הלאו הפוסל בת כהן שנישאה לזר מתרומה בעודה נשואה או אם יש לה בנים או בנות ממנו

פסוק יג – ללאו הבא מכלל עשה.

 

(יבמות סח,ב)

ההוא [פסוק י] - מיבעי ליה לגופיה (לזר גמור, אבל הך, דלאו זרה היא, איצטריכא 'ובת כהן' [פסוק יב] לאסרה)!

[ואם כן יש לנו רק פסוק יב, שלפי פשוטו עוסק בבת כהן שנישאת לישראל, שמפסיקה לאכול בתרומת הקדשים - מנין לפסול בת כהן שנבעלה לאחד הפסולים דלעיל?]

תרי 'וכל זר' כתיבי [ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש; (ועוד גבי בת כהן כתיב) (פסוק יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] (ומהכא [פסוק יג] תיפוק לאו לבת כהן הנשאת לישראל לאוסרה תחת בעלה לתרומה).

[סיכום: יש שלשה פסוקים: י,יב,יג, ובפסוק י ובפסוק יג יש לאוים; בפסוק יג לבת כהן, בפסוק י לזר, ונשאר פסוק יב לבת כהן שנבעלה לפסול.]

 

ואכתי מיבעי ליה [אחד מהפסוקים בהם כתוב 'וכל זר' – לכאורה פסוק י] לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא (בפרק 'הערל', להתיר אונן בתרומה): וכל זר - זרות אמרתי לך, ולא אנינות.

[ואם כן אין לנו מקור לפסול בת כהן שנבעלה לפסול!]

דרבי יוסי ברבי חנינא - מן 'זר' ו'כל זר' נפקא!

[מהדיוק ולא מכל הפסוק, ולכן נשאר לנו פסוק לפסול בת כהן:

 

 

ואכתי מיבעי ליה [לפסוק יב בו כתוב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל], לכדתניא: 'כשהיא חוזרת - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק (האי ד'בת כהן כי תהיה' - מיבעי ליה לליקוחין גמורים, ולאשמועינן כשהיא חוזרת לבית אביה במיתת הבעל וזרע אין לה - אינה חוזרת לחזה ושוק של שלמים לאכול כשאר אחיות האוכלות, כדכתיב: אתה ובניך ובנותיך (ויקרא י,יד)), ואמר רב חסדא אמר רבינא בר רב שילא: מאי קרא? - דכתיב (ויקרא כב,יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל - לא תאכל במורם מן הקדשים.

אם כן, לכתוב קרא 'היא בקדשים לא תאכל', מאי 'בתרומת הקדשים'? שמעת מינה תרתי [שבת כהן החוזרת ללא ילדים נפסלה מחזה ושוק, וגם שפסול פוסל בת כהן מלאכות בתרומה].

 

אשכחן כהנת (דמיפסלא לתרומה בביאת פסול); לויה וישראלית מנלן?

כדאמר רבי אבא אמר רב (בפרק [תשיעי] 'יש מותרות'): 'בת' 'ובת' - הכא נמי 'בת' 'ובת' [ויקרא כב,יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל, ולמרות שהפסוק עוסק כולו בבת איש כהן – מדוע ה'וו'? שיש עוד שנפסלות].

כמאן?

כרבי עקיבא, דדריש ווין (בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (נא,ב): 'ישמעאל אחי, 'בת' 'ובת' אני דורש').

אפילו תימא רבנן: כוליה 'ובת' קרא יתירא הוא (דהא כתיב לעיל מיניה  [פסוק יא]'וכהן כי יקנה נפש וגו' ויליד ביתו' - ומצי למכתב אבתריה 'וכי תהיה לאיש זר'  [כלומר לפי רש"י: המילים 'ובת כהן' בפסוק יב; אך קשה – מנין שמדובר בבת כהן? ונראה אולי לומר מפסוק יג, שהרי בבת כהן עסקינן, שכבר נאמר בפסוק יב; וכן כתב בתורה תמימה]).

 

אשכחן לתרומה [נמצא המקור לפסול גם לויה וישראלית שנבעלה לפסול שאינה אוכלת בתרומה אף אם תינשא לכהן], לכהונה מנלן (שלא תנשא עוד לכהן משבא עלה פסול)?

אטו לויה וישראלית - לא לכהונה מרבינן להו? דאי לתרומה - בנות מיכל תרומה נינהו [בת לוי וישראל אין צריכות לאסור עליהן לאכול בתרומה כי ממילא אינן אוכלות, שהרי אינן ממשפחת כהנים, ולכן בודאי כאשר חל עליהם איסור חדש – אינו אלא לפסלם להינשא לכהן, וכמו שלוה וישראלית נפסלו לינשא לכהונה – גם בת כהן]?

אלָמָה לא (בתמיה!) [וכי בת לוי או בת ישראל אף פעם אינן אוכלות בתרומה]? משכחת לה דקאכלה [גם בת לוי או בת ישראל] בשביל בנה (והא משכחת לה דקאכלה בשביל בנה, ואיצטריך לאשמועינן דאם תיבעל לפסול לה - תיאסר)!

בשביל בנה [שאינה אוכלת אחרי שנבעלה לפסול] - קל וחומר (ולא איצטריך 'ובת' לרבויה): ומה כהנת דבקדושה דנפשה אכלה, פסיל לה - לויה וישראלית, דלא אכלה אלא בשביל בנה - לא כל שכן?!

והיא הנותנת (קושיא היא, כלומר: איצטריך לרבויה, דקל וחומר ההוא דקָיַלְפַת מיניה איסורא -'היא' - המדה [עצמה]– 'נותנת' [את] הדין להתיר ולא לאסור): כהנת, דקדיש גופה, פסיל לה; הא, דלא קדיש גופה - לא פסיל לה!

אלא [שבת כהן לויה או ישראלית, שנבעלה לפוסל – נפסלה גם להינשא] לכהונה - קל וחומר מגרושה: ומה [בת כהן] גרושה [מישראל שדחוזרת לבית אביה אם אין לה ילדים], שמותרת בתרומה, אסורה לכהונה – זו, שאסורה בתרומה - אינו דין שפסולה לכהונה!

וכי מזהירין מן הדין (מדין קל וחומר, לאוקמיה בלאו גמור? הא קיימא לן (מכות יז,ב) דאין מזהירין מן הדין)?

גלוי מילתא בעלמא הוא (ולאו מילף מיניה ילפינן לאו לכהונה מתרומה, דממילא - כיון דאיפסלה לתרומה - איפסלה לכהונה, דתרומה [אכילת תרומה] היינו קדושת כהונה).

ואימא 'נבעלה לפסול לה' - חייבי כריתות (שאם בא עליה אחיה - פסלה מתרומה דבי נשא, אבל חייבי לאוין - כיון דתפסי להו בה קידושי - לא פסלי לה, וכותי ונתין וממזר דפסלי מנלן)?

[ויקרא כב,יב: ובת כהן] כי תהיה [לאיש זר' הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל] אמר רחמנא: הנך דאית בהו הויה (מדאפקה להך ביאה בלשון 'הויה' שמע מיניה בבני קדושין משתעי קרא, ואפילו הכי פסלי), חייבי כריתות לאו בני הויה (בקדושין בפרק 'האומר לחבירו' (סז,ב)).

אי הכי - (אימא קרא דוקא בני קידושין נקט) - עובד כוכבים ועבד לא ליפסלו? (והוא הדין דמצי נמי למימר 'חייבי כריתות לא ליפסלי'; אלא [שואלת הגמרא כך כאן] משום דאיירי בהו לעיל, דקתני 'כותי' - היינו עובד כוכבים, ובמתניתין (יבמות פ"ז מ"ה, לקמן סט,ב) תנן 'העבד פוסל משום ביאה'!?)

 

רש"י ד"ה עבד כנעני: לית ליה קדושין דכתיב (בראשית כב,ה) 'עם החמור' - עם הדומה לחמור; עובד כוכבים לית ליה קידושין, דאמרינן (סנהדרין נב,ב) 'אשת רעהו' - פרט לאשת אחרים; ובשאלתות דרב אחאי יליף לה מדתני רב חנני' [גירסתנו: חנינא] (שם נז,ב): בעילת בעל יש להן, מידי אחרינא לא; וגבי ישראל מקיש הוויות להדדי: מאן דאית ליה קידושי כסף ושטר - אית ליה בה קידושי ביאה, אבל עובד כוכבים, דלית ליה קידושי כסף ושטר - לית ליה קידושי ביאה. ומשני [להלן בגמרא]: פסיל מדרבי יוחנן [משום רבי ישמעאל]; ומהאי קרא גופיה משתמעי חייבי כריתות לפסולא.

ואית דמפרשי 'ואימא נבעלה לפסול לה - חייבי כריתות נמי': מאי שנא דלא תני להו לעיל? ומשני 'כי תהיה' כתיב: מדאפקה רחמנא לבעילה בלשון 'הויה'  - לא פסיל מתרומה אלא בר קידושי דוקא, דבני הויה, לאפוקי חייבי כריתות, דלאו בני הויה נינהו כו'; וסבירא להו דחייבי כריתות לא פסלי.

וקשיא לי בגוה טובא: חדא (דתמיה היא: דהא חמירי חייבי כריתות מחייבי לאוין ועוד [– זהו הקו"ח להלן, אולי היו שתי גירסאות ברש"י] דתנן בפרק 'ארבעה אחין' (לעיל לג,ב) אם היו כהנות נפסלו מתרומה בבעילת אשת איש; ועוד קל וחומר: חייבי לאוין פסלי - חייבי כריתות לא פסלי? ועוד: הא אמרינן ב'עשרה יוחסין' (קדושין עז,ב) דכהן הבא על אחותו עשאה זונה, וכיון דזונה היא - בעילתו פוסלתה, דתניא (תוספתא יבמות פ"ח הלכה ב [ליברמן], לקמן צא,א): 'לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות - נותנים לה מעשר ואוכלת': לויה אִין, אבל תרומה לכהנת - לא; ועוד: הא תנן במתניתין (פ"ז מ"ה, לקמן סט,ב): 'ממזר פוסל ומאכיל' ולא משכחת לה אלא באם אמו, ואי חייבי כריתות לא פסלי בביאתם - משכחת לה דממזר פוסל ומאכיל את אמו, כיצד: בת כהן שבא עליה אחיה מאמה והוא ישראל וילדה לו בן - פוסל מן התרומה; ובת ישראל שבא עליה אחיה מאמה כהן, וילדה לו בן - הרי זה ממזר ומאכילה! אלא מדלא נקט 'אמו' - שמע מינה ביאת אחיה אפילו בלא ילדה נמי פוסלתה.

 

הנך [עובד כוכבים ועבד] - פסלי מדרבי ישמעאל, דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: 'מנין לעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל ועל כהנת ולויה שפסלוה (מן התרומה)? - שנאמר: (ויקרא כב,יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה [וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה; מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] -

 

(יבמות סט,א)

מי שיש לו אלמנות וגירושין בה (אני קורא בה 'ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל'), יצאו עובד כוכבים ועבד (ולא מעובד כוכבים ועבד) שאין לו אלמנות וגירושין.'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol