יבמות דף סז

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק שביעי 'אלמנה לכהן גדול'

יבמות דף סז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות סו,ב)

רבא לטעמיה, דאמר רבא: הקדש (הקדש דוקא קדושת הגוף כי האי גוונא, אבל קדושת דמים – לא, כדתנן (ערכין פ"ו מ"ב, דף כג,ב) 'מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים הללו כו'), חמץ (עובד כוכבים שהלוה את ישראל על חמצו - אחר הפסח אסור בהנאה, דאתי איסור חמץ ומפקע ליה לשיעבודא דעובד כוכבים; והא דתנן בפרק 'כל שעה' (פסחים ל,א) 'מותר בהנאה' - רבא מוקי לה התם 'כשהרהינו אצלו': שנתנו יישראל בביתו של עובד כוכבים, דההוא לא מיחסר גוביינא),

(יבמות סז,א)

ושחרור (ישראל ששיעבד עבדו לבעל חוב, ושחררו הלוה) - מפקיעין מידי שעבוד (יצא לחירות, והמלוה גובה מלוה ממקום אחר).

אמר רב יהודה: הכניסה לו שני כלים באלף זוז, ושבחו ועמדו על שני אלפים: אחד נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית אביה.

מאי קא משמע לן? 'שבח בית אביה דידה הוי'? הא אמרה רב יהודה חדא זימנא?

מהו דתימא 'הני מילי היכא דמטיא למשקל בכתובתה, אבל מיתן דמי ומישקל לא (אלא שלו הן עולמית) - קא משמע לן!

משנה:

בת ישראל שניסת לכהן ומת, והניחה מעוברת (אף על פי שיש לה בנים הימנו והיא אוכלת בתרומה) - לא יאכלו עבדיה (עבדי צאן ברזל) בתרומה, מפני חלקו של עובר (לפי שהן של יורשים, ויש לעובר בהן חלק, ואין לעובר כח להאכילן בתרומה; אי משום דקסבר: 'עובר במעי זרה' - זר הוא, אי משום דקסבר: 'ילוד מאכיל, שאין ילוד אין מאכיל', שנאמר (ויקרא כב,יא) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו - קרי ביה 'יאכילו'): שהעובר פוסל (אם בת כהן נישאת לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן אחר - פוסלה מלשוב לבית אביה כנעוריה (ויקרא כב,יג)) ואינו מאכיל (אם בת ישראל לכהן היא, ומת והניחה מעוברת - אין בעובר כח להאכילה, והוא הדין לעבדים) - דברי רבי יוסי.

אמרו לו: מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן - אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר (כיון דאמרת שאין ילוד אינו מאכיל - היאך העבדים אוכלין בתרומה? מפני חלקו של עובר, שהרי עבדיו הן, ואין אוכלים אלא בשבילו, והוא אין בו כח להאכיל)?!

גמרא:

איבעיא להו: טעמא דרבי יוסי משום דקסבר 'עובר במעי זרה - זר הוא'[YH1] , או דלמא 'ילוד מאכיל, שאינו ילוד אינו מאכיל'?

למאי נפקא מינה?

לעובר במעי כהנת (בת כהן מעוברת מכהן: אי אמרת משום זרות – ליכא, ואי משום ש'אין ילוד' איכא).

מאי?

אמר רבה: היינו טעמא דרבי יוסי: דקסבר 'עובר במעי זרה - זר הוא'.

רב יוסף אמר: 'ילוד מאכיל; שאין ילוד אינו מאכיל'.

מיתיבי: 'אמרו לו לרבי יוסי: מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן - בת כהן לכהן מהו?

אמר להם: זו שמעתי וזו לא שמעתי (לאיסור, אלא להיתירא)';

אי אמרת בשלמא 'עובר במעי זרה - זר הוא' היינו דקאמר ליה 'זו שמעתי וזו לא שמעתי', אלא אי אמרת 'ילוד מאכיל - שאין ילוד אין מאכיל' - מאי 'זו שמעתי וזו לא שמעתי'? איהי היא [בת כהן לכהן – גם כאן מדובר בעובר ואותו עקרון קיים במקרה של בת כהן לכהן]!

קשיא.

אמר רב יהודה: אמר שמואל: זו דברי רבי יוסי, אבל חכמים אומרים: יש לו בנים (אחרים לבד מעובר זה) - אוכלים (העבדים) משום בנים (בשביל בנים, דעובר לית ליה זכיה); אין לו בנים - אוכלים משום אחים; אין לו אחים - אוכלים משום משפחה כולה (שאין אחד מישראל שאין לו יורשין, וכל זמן שלא נולד העובר - זוכה הקרוב [שהוא עצמו כהן?] לירושת כהן ואוכלים בגינו).

'זו (דברי רבי יוסי)'? ולא סבירא ליה (לשמואל דעובר אית ליה זכיה)? הא אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה (בעל אגדה; לשון אחר: שם מקום שהוא בבבל, ששמו בגדד): פוק אייתי לי בי עשרה דאימא לך באנפייהו (לפרסם את הדבר): המזכה לעובר קנה!?

אלא 'זו' - וסבירא ליה מאי? קא משמע לן דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי.

ומי פליגי? ~~מתיב~~ והאמר רבי זכאי: 'זו עדות העיד רבי יוסי מפי שמעיה ואבטליון, והודו לו'.

אמר רב אשי: מי קתני 'וקבלו'? 'והודו לו' קתני: דמסתבר טעמיה [ואף על פי כן לא קבלו להלכה].

תנו רבנן [תוספתא יבמות (ליברמן) פרק ט הלכה א]: 'הניח בנים (הכהן ולא הניחה מעוברת) - אלו ואלו (עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל) אוכלים (דעבדי מלוג אוכלין בשבילה שהיא אוכלת בשביל בניה; ועבדי צאן ברזל אוכלין בשביל בנים);

הניחה מעוברת (ולא הניח לה בנים) - אלו ואלו אין אוכלים (שהעובר אינו מאכיל לא את אמו ולא את העבדים);

הניח בנים והניחה מעוברת: עבדי מלוג אוכלים (שהם שלה, ואין לעובר חלק בהן) כדרך שהיא אוכלת (והיא אוכלת בשביל בניה); עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר (שיש לו חלק בהן: דאית ליה זכייה, ולא ידעינן הי מתרמי לחלקו, לפיכך עבדים אסורים לאכול), שהעובר פוסל (בת כהן המעוברת מישראל) ואינו מאכיל (בת ישראל המעוברת מכהן ולא את עבדיו) - דברי רבי יוסי;

רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: הבת מאכלת (לקמן מפרש לה), הבן אינו מאכיל.

רבי שמעון בן יוחי אומר: זכרים (אם יש זכר בבנים) יאכלו (אוכלים העבדים בשבילו; ולא חיישינן לחלקו של עובר: דשמא נקבה היא ואין לה חלק במקום בן; ואם תימצי לומר זכר הוא - שמא תפיל; שכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות, ויש שמפילות: סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות - הוו להו זכרים הראוים לירש מיעוטא, ולמיעוטא לא חיישינן! ) כולן נקבות לא יאכלו, שמא ימצא עובר זכר, ואין לבנות במקום הבן כלום.

מאי איריא 'שמא ימצא עובר זכר'? תיפוק ליה דנקבה (דאי נמי הויא נקבה) נמי פסלה (דכיון שכל אותן שלפנינו נקבות, יש לעובר חלק בהן אפילו היא נקבה [ועובר אינו מאכיל])?!

חדא ועוד קאמר: חדא דנקבה נמי פסלה; ועוד שמא ימצא עובר זכר ואין לבנות במקום הבן כלום.

'זכרים יאכלו'? והאיכא עובר?

קסבר

(יבמות סז,ב)

אין חוששין למיעוטא (לשמא יהא זכר ויש לו חלק בהן, דבתר רובא אזלינן, ורובא יולדות או נקבות או מפילות, כדפרישית לעיל).

ואיבעית אימא: לעולם קסבר חוששין למיעוטא: דעבדינן ליה תקנתא (בוררין לעובר שאר נכסים לחלקו, ונמצאו העבדים כולן לחלק הנולדים; אבל היכא דכולן נקבות - לא מצינו למיעבד תקנתא: שמא יהא העובר זכר ויהא הכל שלו) כרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן אמר שמואל: יתומים (קטנים) שבאו לחלוק בנכסי אביהם: בית דין מעמידין להם אפוטרופוס (מעמידין אפוטרופוס לכל אחד ואחד) ובורר להם חלק יפה (ובורר כל אפוטרופוס חלק אחד יפה לחלקו); הגדילו (היתומים) - יכולין למחות (ומהניא חלוקה לפירות דעד מחאה);

ורב נחמן דידיה אומר: הגדילו - אין יכולין למחות, דאם כן מה כח בית דין יפה?

לימא דרב נחמן - תנאי היא (מדאמר רבי שמעון 'זכרים יאכלו' - משום תקנתא דרב נחמן; מכלל דתנא קמא, דאמר עבדי צאן ברזל לא יאכלו - אפילו בתקנתא קאמר, ולית ליה דרב נחמן, ואינן רשאין לחלוק עד שיגדילו)?

לא! [אפשר לומר] דכולי עלמא [שני התנאים: תנא קמא ורבי שמעון] אית להו דרב נחמן (ואי דעבד להו תקנתא הכי נמי דאכלי אפילו לתנא קמא), והכא בחוששין למיעוטא קמיפלגי (בדלא עביד תקנתא פליגי, וקאמר רבי שמעון 'יאכלו' ולא חייש למיעוטא, ותנא קמא חייש למיעוטא).

'רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: הבת (קא סלקא דעתא הכי קאמר: אם יש כאן בת ולא בן) מאכלת ([את ה]עבדים), הבן אינו מאכיל (אבל אם זכרים הם - לא יאכלו העבדים)':

מאי שנא בן דלא מאכיל? משום חלקו של עובר? - בת נמי לא תאכיל מפני חלקו של עובר?

אמר אביי: הכא בנכסים מועטים עסקינן (דתקון רבנן 'הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים' [בבא בתרא פ"ט מ"ט]), וכגון דאיכא בן בהדי בת (דהוו כולהו בחזקת הבן מדאורייתא): מה נפשך: אי האי דמעברא בן הוא (אי עובר זכר הוא) - לא עדיף מהאי דקאי (דשקלינהו רבנן מיניה ואוקמינהו ברשות בת); אי בת היא - אמאי אכלה (כיון דיש בן זכר לפנינו אין לעובר נקיבה חלק בהן)? - (אלא) בתקנתא דרבנן; כמה דלא נפק לאויר העולם [טרם לידה, בעודו עובר] לא תקינו רבנן (ולהכי נקט בן בהדה, דאי לא הוה בן - אית ליה זכייה לעובר נקבה מדאורייתא בנכסים, בתורת ירושה, בהדי הך בת; והכי מפרש מילתא דרבי ישמעאל: הבת עם הבן מאכלת, אבל אם יש בן בלא בת - אינו מאכיל).

במאי אוקימתא? בנכסים מועטים? אימא סיפא: 'שמא ימצא העובר זכר ואין לבנות במקום בן כלום' – אדרבה: נכסים מועטים דבנות נינהו!?

סיפא אתאן לנכסים מרובין.

ונכסים מועטים דבנות נינהו? והאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: יתומין שקדמו ומכרו בנכסים מועטים - מה שמכרו מכרו (וכיון דלענין מכירה ברשותייהו קיימי - היכי אכלי)!?

ואלא מאי? 'בת' דקתני = אם (והכי קאמר: האם מאכלת עבדי מלוג שלה כדרך שהיתה אוכלת, והבן אינו מאכיל את עבדי צאן ברזל מפני חלקו של עובר).

אי הכי היינו רבי יוסי?

כולה רבי ישמעאל ברבי יוסי קתני לה.

משנה:

העובר, והיבם, והאירוסין, והחרש, ובן תשע שנים ויום אחד (בגמרא מפרש לה) פוסלין ולא מאכילין.

(העובר פוסל בת כהן שניסת לישראל ומת והניחה מעוברת, ואינו מאכיל בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת; והיבם: בת כהן שומרת ליבם ישראל - פסלה מתרומת אביה, ובת ישראל שומרת ליבם כהן אינו מאכילה; והאירוסין: בת כהן מאורסת לישראל – פסלה, ובת ישראל מאורסת לכהן אינו מאכילה.)

ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו (הוי נמי כבן תשע, ופוסל; ואמילתא דלעיל קאי); ספק הביא שתי שערות וספק שלא הביא (לעיל קאי, לענין האירוסין, דקתני 'פוסלין', והכי קאמר: קטן שקדש האשה: ספק הביא שתי שערות וקדושיו קדושין, ספק שלא הביא - פוסל בת כהן המאורסת לו מן התרומה [אם אינו כהן, שאם הוא כהן אוכלת ממה נפשך]);

נפל הבית עליו ועל בת אחיו (שהיא אשתו) ואין ידוע אי זה מת ראשון (ספק היא מת תחילה ונפלו שתיהן לפני אחיו, ופוטרת צרתה משום 'צרת הבת', ספק בת אחיו מתה ראשונה ובשעת נפילה ליבם לא הואי צרתה צרת ערוה, דתנן (פ"א מ"א; לעיל ב,ב) 'וכולן אם מתו או מיאנו - צרותיהן מותרות') - צרתה חולצת ולא מתייבמת (איידי דאיירי בספק לחומרא תני לה בהדייהו).

גמרא:

העובר:

אי בת כהן לישראל היא, פסיל לה [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] 'כנעוריה' (משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה) - פרט למעוברת; אי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה: ילוד מאכיל (ישראלית האוכלת בשביל בנה אינה אוכלת אלא אם כן ילוד; בן מאכיל את אמו נפקא לן בתורת כהנים מ-[וכהן כי יקנה נפש קנין כספו - הוא יאכל בו] ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו (ויקרא כב,יא) - קרי ביה 'יאכילו', ומהכא ילוד הוא דמשתמע), שאינו ילוד אינו מאכיל.

היבם:

אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה; 'ושבה אל בית אביה [ויקרא כב,יג] - פרט לשומרת יבם (שאינה ברשותה לשוב, דהא אגידא ביה)' [ספרא אמור פרשה ו פרק ו משנה א]; אי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה [ויקרא כב,יא: וכהן כי יקנה נפש ] קנין כספו [הוא יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו] אמר רחמנא, והא קנין דאחיו הוא!

והאירוסין [פסול ואינו מאכיל]:

אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה,

(יבמות סח,א)

דהא קניה בהויה (ומשעת הויה איפסילה, כדכתיב 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר'); ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה משום דעולא (במסכת כתובות בפרק 'אף על פי' (דף נז,ב): דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, דכתיב 'קנין כספו הוא יאכל בו' [ויקרא כב,יא], ומה טעם אמרו 'אינה אוכלת'? - גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותלך ותשקה לאחיה ולאחותה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol