יבמות דף סו

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

יבמות פרק שביעי אלמנה לכהן גדול

משנה:

אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הכניסה לו עבדי מלוג (יש שמכנסת ממון הרבה ואינה כותבת כולו בכתובתה ומשיירת לעצמה; הן 'נכסי מלוג' והבעל אוכל פירות, והקרן שלה קיים; ואם מתו - מתו לה, או פחתו - פחתו לה) ועבדי צאן ברזל (מה שהאשה מכנסת לבעל ושָמָה לו לקבלם עליו באחריות כתובתה, כמו שכותבין 'ודא נדוניא דהנעלת ליה', והוא מוסיף כנגדן, וכותב 'סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה' - קורין 'צאן ברזל'. לשון 'צאן ברזל': קרן קיים, שאין פוחת ונפסד, שאפילו מתו - כולן אחריותן עליו לשלם לה כשימות או יגרשנה): עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה (לפי שהן שלה והיא חללה ולקמן בגמ' מפרש טעמא), עבדי צאן ברזל יאכלו.

ואלו הן עבדי מלוג: אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה; אף על פי שהוא חייב במזונותן - הרי אלו לא יאכלו בתרומה.

ואלו הן עבדי צאן ברזל: אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו; הואיל והוא חייב באחריותן - הרי אלו יאכלו בתרומה.

בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים: בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל - הרי אלו יאכלו בתרומה (אפילו עבדי מלוג שאינן שלו – יאכלו, דהיינו 'קנינו': שקנה קנין; וילפינן בגמרא דקנינו שקנה - קנין אוכל);

ובת כהן שניסת לישראל והכניסה לו עבדים: בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל - הרי אלו לא יאכלו בתרומה.

גמרא:

ועבדי מלוג לא יאכלו בתרומה? אמאי? להוי כקנינו שקנה קנין, דתניא [ספרא אמור פרשתא ה הלכה א]: 'מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים (או קנה עבדים) - שיאכלו בתרומה? - שנאמר (ויקרא כב,יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו [ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו];

ומנין לאשה (בת ישראל לכהן) שקנתה עבדים (מנכסי מלוג שלה), ועבדיו (או עבדיו של כהן) שקנו עבדים - שיאכלו בתרומה? שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ('קנין כספו' - קרא יתירא, ודרשינן דלהכי אתא; והכי משמע: 'כהן כי יקנה קנין כספו נפש': שעבדו יקנה עבד) הוא יאכל בו - קנינו שקנה קנין אוכל; (ואי תימא 'מה שקנה עבד קנה רבו', ולמאי איצטריך קרא לרבויינהו? משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד מנה על מנת שאין לרבו רשות בו)'.

כל האוכל מאכיל, כל שאין אוכל אינו מאכיל.

ולא? והרי ערל (כהן ערל אינו אוכל, ועבדיו אוכלין, כדתנן לקמן (דף ע,א)) וכל הטמאים, שאינן אוכלין ומאכילין!?

התם - פומייהו כאיב להו [הפה שלהם כואב להם – כנראה זהו פתגם, ופירושו: זו בעיה זמנית שלהם] (כלומר: מחוסרי תקנתא הם [מלשון: מחוסרי כפרה, כלומר: יש להם תקנתא, שטרם נעשה] אבל עומדים ליתקן ולאכול; אבל זו שהיא נעשית חללה - אין לה תיקון עולמית[YH1] ).

והרי ממזר שאין אוכל ומאכיל? (בת ישראל שניסת לכהן וילדה בת, והבת ניסת לממזר וילדה בן ומתה, והבן קיים, והרי אם אמו אשת כהן אוכלת בשבילו תרומה לאחר מיתת בעלה לפי שיש לה זרע מן הכהן, כדתנן בסיפא בפרקין (סט,ב) ['ממזר פוסל ומאכיל'], והוא אינו אוכל, דזר הוא! והוא הדין נמי אי כשר הוה: שנולד מישראל כשר נמי - אין אוכל, ומאכיל אם אמו; והא דנקט לאותובי 'ממזר' - משום דמתניתין היא;)

אמר רבינא: 'קנין אוכל' קאמר: קנין אוכל – מאכיל; שאינו אוכל אינו מאכיל [כלומר: אנו עוסקים רק בקנינים שמאכילים, ולא בכל המאכילים].

ורבא אמר: מדאורייתא מיכל אכלי [עבדי מלוג של אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט], ורבנן הוא דגזרי בהו, כדי שתאמר "אני איני אוכלת, עבדי אינן אוכלין - זונה היא אצלו"? הלכך [מהכעס שלה] אתי לאפוקה.

רב אשי אמר: גזירה שמא תאכיל (עבדי מלוג שלה) לאחר מיתה (לאחר מיתת הכהן בעלה; אבל בעבדי צאן ברזל ליכא למגזר, דהשתא לאו משום דידה אכלי אלא משום כהן שהוא רבן).

אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל (עבדי מלוג בתרומה) - גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה (אלמה תנן במתניתין 'בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל יאכלו')?

אלא אמר רב אשי: באלמנה כהנת (בת כהן) [לכהן גדול, ונתחללה בביאתו] (ששבה לתרומת אביה ממיתת בעלה), (ואי אמרינן 'יאכלו עבדי מלוג בתרומה בחיי בעלה כהן גדול זה משום קנינו שקנה קנין', דלא גרעה הך חללה מעבד שקנה עבדים) [אומרת המשנה שלא יאכלו:] דאתיא לאורויי (היתירא אחר מיתתו להאכילם בתרומה מחמת אביה, דאמרה): מעיקרא (באלמנותי הראשון) אכלי (היו עבדי אוכלין) בתרומה דבי נשא; אינסבי ליה להאי (לכהן גדול) - אכלי (עבדי) בתרומה דגבראי, והשתא (כשמת) - הדרי לי למילתיה קמייתא (ויאכלו עבדי בתרומה דבי נשא כמעיקרא באלמנותי הראשון)! ולא ידעה דמעיקרא לא שויתה לנפשה חללה, השתא שויתה לנפשה חללה.

תינח אלמנה כהנת, אלמנה בת ישראל (דלא אתיא לאורויי) מאי איכא למימר (מאי טעמא לא אכלי בחייו, הא לא גרעה מעבד שקנה עבדים)?

באלמנותה לא פליגי רבנן (לא חילקו בין אלמנה לאלמנה).

איתמר: המכנסת שום לבעלה (נכסי צאן ברזל ששמה לו בכתובתה, והיו בהן כלים ודבר המסויים), (וכשגירשה ובאתה ליטול כתובתה) היא אומרת "כלי אני נוטלת" והוא אומר "דמים אני נותן (כמו שקבלתי עלי בשומא, ומאז הן באחריותי ושלי הן)" - הדין עם מי?

רב יהודה אמר:

(יבמות סו,ב)

הדין עמה (ותטול כליה); ורבי אמי אמר: הדין עמו.

[הגמרא מנתחת את המחלוקת:]

רב יהודה אמר: 'הדין עמה': משום שבח בית אביה - דידה הוי!

רבי אמי אמר: הדין עמו: כיון דאמר מר 'אם מתו - מתו לו, ואם הותירו - הותירו לו, הואיל וחייב באחריותן – יאכלו' (ומדאכלי בתרומה שמע מינה דידיה נינהו).

[## וכי רב יהודה אינו מסכים לכך? אולי רבי אמי אינו מסכים לשיקול של 'שבח בית אביה?']

אמר רב ספרא: מי קתני 'והן שלו'? 'הואיל וחייב באחריותן' קתני, ולעולם לאו דידיה נינהו.

וכל היכא דחייב באחריותן אכלי בתרומה? והתנן [תרומות יא,ט]: 'ישראל ששכר פרה מכהן [הרי זה] יאכילנה כרשיני תרומה; כהן ששכר פרה מישראל - אף על פי מזונותיה עליו - לא יאכילנה כרשיני תרומה' (והא שוכר חייב באחריותה אם נגנבה או נאבדה,וקתני 'לא יאכילנה כרשיני תרומה')!?

ותסברא? נהי נמי דמחייב בגנבה ואבדה, באונסיה (שוכר פטור מן האונסין) בכחשה (וכן אם כחשה) ובנפחת דמיה (ואם הוזל דמיה) מי מיחייב? הא (מתניתין) לא דמיא אלא לסיפא: 'ישראל ששם פרה מכהן - לא יאכילנה כרשיני תרומה, אבל כהן שֶׁשָּּׁם פרה מישראל (בדמים: כששכרה הימנו - שְׁמָאָהּ לו, והתנה עמו להחזירה לו בדמים הללו: שאם תכחש או תאנס או יוזלו פרות בעולם - יתן הדמים) יאכילנה כרשיני תרומה' (הואיל וקבלה באחריותו, ואף על פי שחוזרת בעיניה אם לא יפחתו דמיה, כל כמה דלא הדרה - דידיה הוא, וגבי עבדים נמי: אף על גב דהדרי בעינייהו - כיון דלענין יוקרא וזולא קיימי ברשותיה – אכלי).

יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פרקיה דרב נחמן (כשסיים הדרשה), ויתבי וקאמרי:

תניא כותיה דרב יהודה ותניא כותיה דרבי אמי:

תניא כותיה דרבי אמי: 'עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש (אם סימא הבעל את עינו [ולכן אין הבעל מחזירם אלא את דמיהם]) אבל לא לאשה (אם סימתה עינו: דלאו דידה הוא).'

תניא כותיה דרב יהודה: 'המכנסת שום לבעלה, אם רצה הבעל למכור - לא ימכור (שאם יגרשנה תטול כליה)! ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור; מכרו שניהם (או זה או זה) לפרנסה (אורחא דמילתא נקט, שאין אדם מוכר כלי תשמישיו אלא למזונות) - זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל, ואמר: הבעל מוציא מיד הלקוחות.' (לא מיבעיא דאם מכר הוא בלא דעתה, ומת, או גרשה - דהיא מוציאה מיד הלקוחות, אלא אפילו מתה היא - הוא מוציא מיד הלקוחות, דמכירה לאו מכירה הואי (שמא ימות הוא בחייה ונמצאת מכירה שלא כדין) כל זמן שהיא קיימת).

אמר רבא: אמר רב נחמן: הלכה כרב יהודה!

אמר ליה רבא לרב נחמן: והתניא כותיה דרבי אמי?

אף על גב דתניא כותיה דרבי אמי - מסתברא טעמא דרב יהודה משום שבח בית אביה.

ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלא דמילתא [מבד מילת, צמר מעולה] בכתובתה; שכיב - שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא [על המת].

אמר רבא: קנייה מיתנא (תכריכי המת איסורי הנאה הן כהקדש, דגמר 'שם' 'שם' מעגלה ערופה [בפרק 'נגמר הדין' סנהדרין מז,ב]).

אמר ליה נאנאי בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא: והאמר רבא אמר רב נחמן 'הלכה כרב יהודה'?

אמר ליה: מי לא מודה רב יהודה (אע"ג דהדין עמה מודה הוא) דמחוסר גוביינא? וכיון דמחוסר גוביינא (דכל כמה דלא גבתינהו מיניה לאו ברשותה קיימי אלא שיעבודא בעלמא אית לה עלייהו דהא אם נאנסו או נאבדו חייב באחריותן) - ברשותיה קאי (וכיון דברשות יתמי נינהו - אתי הקדש דאקדשוה יתמי ומפקע לה לשיעבודייהו, ויהבי דמי).

רבא לטעמיה, דאמר רבא: הקדש (הקדש דוקא קדושת הגוף כי האי גוונא, אבל קדושת דמים – לא, כדתנן (ערכין פ"ו מ"ב, דף כג,ב) 'מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים הללו כו'), חמץ (עובד כוכבים שהלוה את ישראל על חמצו - אחר הפסח אסור בהנאה, דאתי איסור חמץ ומפקע ליה לשיעבודא דעובד כוכבים; והא דתנן בפרק 'כל שעה' (פסחים ל,א) 'מותר בהנאה' - רבא מוקי לה התם 'כשהרהינו אצלו': שנתנו ישראל בביתו של עובד כוכבים, דההוא לא מיחסר גוביינא),

(יבמות סז,א)

ושחרור (ישראל ששיעבד עבדו לבעל חוב, ושחררו הלוה) - מפקיעין מידי שעבוד (יצא לחירות, והמלוה גובה מלוה ממקום אחר).

אמר רב יהודה: הכניסה לו שני כלים באלף זוז, ושבחו ועמדו על שני אלפים: אחד נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית אביה.

מאי קא משמע לן? 'שבח בית אביה דידה הוי'? הא אמרה רב יהודה חדא זימנא?

מהו דתימא 'הני מילי היכא דמטיא למשקל בכתובתה, אבל מיתן דמי ומישקל לא (אלא שלו הן עולמית) - קא משמע לן!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol

הדרן עלך הבא על יבמתו

יבמות פרק שביעי אלמנה לכהן גדול