דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק ששי 'הבא על יבמתו'
יבמות דף סד
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות סג,ב)
תנו רבנן: (במדבר י,לו)
ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל
(יבמות סד,א)
מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל: הרי שהיו ישראל
שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה - לא נמצא זה גורם לשכינה
שתסתלק מישראל?
[האם הברייתא
הזאת חולקת על המשנה אבות פ"ג מ"ג ומ"ז? אולי: על יחידים שורה, אך
על צבור כצבור "ישראל"- לא שורה אלא ב- 22000?
אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה, שנאמר [במדבר ג,ד: וימת נדב ואביהוא לפני
ה' בהקרבם אש זרהלפני ה' במדבר סיני] ובנים לא היו להם [ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם]; הא היו להם בנים - לא מתו.
אחרים אומרים: גורם לשכינה שתסתלק
מישראל שנאמר [בראשית יז,ז: והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם]
להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך; בזמן שזרעך אחריך - שכינה שורה; אין זרעך אחריך -
על מי שורה? על העצים ועל האבנים!
[## רמז לעבודה זרה?]
משנה:
נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל (אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה);
גירשה - מותרת לינשא לאחר (ולא אמרינן עקרה היא,
דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה), ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים;
ואם הפילה - מונה משעה שהפילה.
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא מסכת יבמות
(ליברמן) פרק ח הלכה ה]: 'נשא אשה ושהה עמה עשר
שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה; אע"פ שאין ראיה
לדבר זכר לדבר: [בראשית טז,ג: ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה] מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען [ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה] (בא על הגר) - (והאי דלא נסיב לה
בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם) ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ
עולה לו מן המנין (דלמא משום עון חוצה לארץ
הם עקורים)'; לפיכך (הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין - דתלינן בכל דבר המונען מן
ההריון -) חלה הוא
או שחלתה היא או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין.
אמר ליה רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק (ששהה עשרים שנה ולא
נשא אחרת), דכתיב (בראשית כה,כ)
ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה [בת בתואל הארמי מפדן
ארם אחות לבן הארמי לו לאשה] וכתיב [בראשית כה,כו: ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב] ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם!?
אמר ליה: יצחק עקור היה (ויודע שמחמת עצמו הוא;
ולקמן נפקא לן דעקור היה).
אי הכי - אברהם נמי עקור היה (כדאמרינן לקמן והיכי
ילפת מיניה)?
ההוא (כלומר יצחק - עקור היה, משום הכי לא נסיב
אחריתי; וקרא ד'יצחק בן ששים שנה' [בראשית כה,כו] - לא יתירא הוא, דתימא להכי כתביה רחמנא: למיגמר
מיניה שהיית עשרים שנה, דההוא) מיבעי ליה לכדרבי חייא בר אבא (אבל 'מקץ עשר שנים' דאברהם [בראשית טז,ג] - אף על גב
דעקור הוה - ילפינן מיניה; דאי לאו לדרשא - למאי הלכתא קאשמעינן קרא [בראשית טז,ג] 'מקץ עשר שנים'?), דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב (לידע שנותיו של יעקב: בן כמה שנים היה כשהלך לבית עבר וכשעמד על הבאר;
ובשלהי גמרא דמגילה (יז,א) מפרש לה; והאי קרא ד'יצחק בן ששים
שנה' [בראשית כה,כו] מייתי ליה התם,
דילפינן מיניה דגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם: שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר
- לא נענש עליהם).
אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה שנאמר (בראשית כה,כא) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו [כי עקרה הוא; ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו]; 'על אשתו' לא נאמר אלא 'לנוכח' - מלמד ששניהם עקורים היו.
אי הכי – 'ויעתר לו'? (בשלמא אי אמרת תפלת
יצחק - על אשתו היתה, היינו דכתיב 'ויעתר לו', כמו שהיה מתפלל
עליה 'ותהר רבקה אשתו' [בראשית כה,כא]; אלא אי אמרת
על עצמו היה מתפלל, ו'לנוכח אשתו' משמע ששניהם היו צועקים זה מול זה -) ויעתר להם מיבעי ליה!?
לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע (אינה דומה תפלתו, שהיה צדיק בן
צדיק, לתפלתה שהיתה צדקת בת רשע; לפיכך תלה בו הכתוב).
אמר רבי יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן
של צדיקים.
אמר רבי יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר (עתר:
פל"א בלע"ז) [קלשון]? - מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של
הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.
אמר רבי אמי: אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר [ישעיהו נא,א: שמעו אלי רדפי צדק,
מבקשי ה'] הביטו אל צור
(יבמות סד,ב)
חוצבתם (נעשה לו זכרות) ואל מקבת בור נוקרתם (נעשה לה נקבות כמו 'אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו
לז,כה)) וכתיב (ישעיהו נא,ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם [כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו].
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר (בראשית יא,ל)
ותהי שרי עקרה אין לה ולד - אפילו
בית ולד אין לה. ('אין לה ולד' קרא יתירא הוא, דהא כתיב 'עקרה'.)
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: לא שנו (דשוהה עשר שנים) אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות, אבל בדורות האחרונים ששנותיהן
מועטות - שתי שנים ומחצה כנגד שלשה עיבורים (כ"ז
חדשים לימי הולד וחדש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה).
רבה אמר רב נחמן: שלש שנים, כנגד שלש פקידות, דאמר מר: בראש השנה נפקדו שרה
רחל וחנה (שהקב"ה פוקד העקרות לשמוע תפלתן בראש
השנה וגוזר עליהן הריון).
אמר רבה: ליתנהו להני כללי (דקאמר: כל דורות של
עכשיו שתי שנים ומחצה שהייתן): מכדי מתניתין - מאן תקין? רבי! והא בימי דוד אימעוט שני, דכתיב (תהלים צ,י) 'יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים
שָׁנָה [וְאִם
בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ
וַנָּעֻפָה]'.
והאי 'שמא לא זכה להבנות הימנה' - ודלמא איהי דלא זכיא (ולא תטול כתובה)?
איהי - כיון דלא מפקדא אפריה ורביה - לא מיענשה (לא איכפת לה
ולא ענש לה קודשא בריך הוא על עונותיה).
איני (אמתניתין פריך דקתני 'ישא אחרת' - שמא לא זכה
להבנות ממנה ויזכה להבנות מן השניה)! והא אמרו ליה רבנן לרבי אבא בר זבדא: נסיב איתתא ואוליד בני! ואמר להו:
אי זכאי - הוו לי מקמייתא!
התם דחוי קא מדחי להו לרבנן, דרבי אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא; רב
גידל איעקר מפרקיה דרב הונא; רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא; רב ששת איעקר מפרקיה
דרב הונא; רב אחא בר יעקב אחדתיה [אחזה אותו] סוסכינתא (חולי מעוצר השתן, ואדם
נעקר הימנו); תליוה
בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא (ירוק ככף תמר).
אמר רב אחא בר יעקב: שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר
מאנא, דקיימי בנפשאי (קהלת ז,יב) [כי בצל החכמה בצל הכסף; ויתרון דעת] החכמה תחיה בעליה.
גירשה - מותרת [לינשא לאחר,ורשאי השני לשהות עמה עשר
שנים]:
שני אִין, שלישי לא (דהוחזקה עקרה)! מתניתין מני? רבי היא, דתניא: 'מלה
הראשון ומת, שני ומת: שלישי לא תמול - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלישי
תמול, רביעי לא תמול.'
והתניא איפכא?
הי מינייהו אחריניתא (איזו מהמשניות נשנית
אחרונה דנסמוך עלה אמלתא דמר ודמר? דכל חד וחד הדר משיטתיה קמייתא ונקט שיטתיה
דחבריה, ובתרייתא עיקר, דהדור בהו מקמייתא)?
תא שמע: דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה
ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית ומת; רביעית באת לפני רבן שמעון בן גמליאל. אמר לה
'אל תמולי' (אלמא מתניתא קמייתא - אחרינתא, דהאי מעשה
בסוף ימיו של רשב"ג הוה מדקא מסהיד עליה רבי יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים
והוא ראה את המעשה).
ודלמא אי אתיא שלישית נמי הוה אמר לה?
אם כן מאי אסהדותיה דרבי חייא בר אבא?
ודלמא הא קא משמע לן: דאחיות מחזקות (דכי היכי דאשה
מוחזקת בשלש פעמים - כך היא מוחזקת בשלש אחיותיה)!
אמר רבא: השתא דאמרת 'אחיות מחזקות' - לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין (חולין) ולא
ממשפחת מצורעים, והוא דאתחזק תלתא זימני.
מאי הוה עלה?
כי אתא רב יצחק בר יוסף - אמר: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון
ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית באה לפניו. אמר
לה: לכי ומולי!
אמר ליה אביי: חזי דקשרית איסורא (שאם חזקה בשני פעמים
והשלישי ניתן לדחות ממנה - הויא מילה שלא בזמנה, ואינה דוחה את השבת) וסכנתא (סכנת נפשות)!
סמך עלה אביי (על הא דרב יצחק דאמר
משמיה דרבי יוחנן בתלת זימני הוא דהויא חזקה), ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב
יהודה, דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב, רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ונסבה הוא
ושכיב.
אמר רבא: ומי איכא דעביד עובדא [## לפעמים בגמרא במשמעות: נסיון מדעי] בנפשיה (בסכנת נפשו) כי האי!
והא איהו דאמר: אבין דסמכא (מה שאמר אבין משום רבי
יוחנן יש לסמוך עליו), יצחק סומקא לאו בר סמכא: אבין ישנו בחזרה (חוזר על
תלמודו; לשון אחר: מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר
תחלה שומע אבין וחוזר גם הוא בו), יצחק סומקא אינו בחזרה (אבל רב יצחק אינו מצוי
לפניו, ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חזר בו רבי יוחנן והוא אינו יודע)! ועוד: אימר דפליגי לענין מילה,
בנישואין מי פליגי?
אין! והתניא [תוספתא שבת (ליברמן) פרק טו הלכה ח]: 'ניסת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי לא תנשא -
דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא.'
בשלמא גבי מילה - איכא משפחה דרפי דמא [שהדם אינו
נקרש יפה] ואיכא
משפחה דקמיט דמא [שהדם נקרש יפה], אלא נישואין מאי טעמא?
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא: מעין
גורם.
ורב אשי אמר: מזל גורם.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דאירסה (השלישי) ומית; אי נמי (דנסבה וסלק
לדיקלא) דנפל
מדיקלא ומית (למאן דאמר 'מעין גורם' לא הוחזקה זו, שהרי
מעיינה לא גרם לו שימות, שהרי לא מת מחולי).
אמר ליה רב יוסף בריה דרבא לרבא: בעי מיניה מרב יוסף: 'הלכה כרבי'? ואמר
לי: אִין!; (ופעם אחרת שאלתיו) 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל'? ואמר לי: אִין! אחוכי
אחיך בי (וכמדומה אני ששחק בי)!?
אמר ליה: לא (לא שיחק בך), סתמי היא (סתומות של
משנה הן: יש שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי, דאיכא מילתא דמחזקינן לה
בתרי זימני ואיכא מילתא דבעינן תלתא זימני, ומשום הכי פשט לך כמר וכמר - כסתומים), ופשיט לך: נישואין ומלקיות – כרבי;
וסתות ושור המועד - כרבן שמעון בן גמליאל.
נישואין - הא דאמרן (דסתם לן תנא דידן כרבי
דקתני 'רשאי השני' - שני אין, שלישי לא);
מלקיות – דתנן [סנהדרין פ"ט
מ"ה]: 'מי שלקה ושנה - בית דין כונסין
אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת (אם חזר וחטא
בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא מתרי זימני שלקה)'.
וסתות – דתנן [נבה פ"ט מ"י]: 'אין האשה
(יבמות סה,א)
קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים (לסמוך עליה
להיות דייה שעתה, דתנן (נדה דף פ"א מ"א, דף ב,א) 'כל אשה
שיש לה וסת דייה שעתה' ולא מטמאינן לה למפרע מעת לעת; ועוד: דאם קובעת לה וסת
והגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה, דאורח בזמנו בא) ואין מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלש פעמים (אפילו נעקרה פעמים: שבדקה בשני וסתות ולא ראתה ושינתה ראייתה ליום אחר שתי
פעמים - אפילו הכי מחזקינן וסתה לכשיגיע, ואם לא בדקה טמאה: דאורח בזמנו בא).
ושור המועד – דתנן [ב"ק
פ"ב מ"ד]: 'אין השור נעשה מועד עד
שיעידו בו שלשה פעמים'. [הציטוט אינו מלה במלה.]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י
בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף –
בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when the
cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי
קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva,
Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with
request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol