דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך פרק ששי 'הבא על יבמתו'

 

יבמות דף סב

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות סא,ב)

בית שמאי אומרים: שני זכרים (אבל לא זכר ונקבה): 

מאי טעמייהו דבית שמאי?

ילפינן ממשה, דכתיב: (דברי הימים א כג,טו) בני משה גרשום ואליעזר (שכיון שהיו לו שני בנים - פירש מן האשה); ובית הלל ילפינן מברייתו של עולם (אדם וחוה).

ובית שמאי לילפי מברייתו של עולם?

אין דנין אפשר

 

(יבמות סב,א)

משאי אפשר (דאי לא איבראי חוה - לא הוה נקבה אחריתי, אבל הכא, מי שיש לו שני זכרים - נקבות הרבה בעולם).

ובית הלל נמי לילפו ממשה?

אמרי לך: משה מדעתיה (משום שכינה) הוא דעבד (ואסור לשאר כל אדם לעשות כן), דתניא: 'שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום: פירש מן האשה, ושיבר הלוחות, והוסיף יום אחד.'

'פירש מן האשה' - מאי דרש?

אמר: ומה ישראל שלא דברה עמהם שכינה אלא לפי שעה וקבע להם זמן אמרה תורה [שמות יט,טו: ויאמר אל העם: היו נכנים לשלשת ימים] אל תגשו אל אשה – אני, שמיוחד לדבור בכל שעה ושעה ולא קבע לי זמן (אימתי ידבר עמי שאפרוש יום אחד קודם) - על אחת כמה וכמה!

והסכימה דעתו לדעת המקום, שנאמר (דברים ה,כו) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם (לנשיכם) (פסוק כז) ואתה פה עמוד עמדי [ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם, ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה].

'שיבר את הלוחות' - מאי דרש?

אמר: ומה פסח שהוא אחד משש מאות ושלש עשרה מצות, אמרה תורה [שמות יב,מג: ויאמר ה' אל משה ואהרן: זאת חקת הפסח:] כל בן נכר לא יאכל בו - התורה כולה וישראל מומרים על אחת כמה וכמה!

והסכימה דעתו לדעת המקום, דכתיב: [שמות לד,א: ויאמר ה' אל משה: פסל לך שני לחת אבנים כראשנים, וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים] אשר  שברת; ואמר ריש לקיש: אמר ליה הקב"ה למשה: יישר כחך ששברת ('אשר' לשון 'יישר').

'הוסיף יום אחד מדעתו' (הקב"ה אמר לו 'וקדשתם היום ומחר' והוא אמר 'היו נכונים לשלשת ימים' [שמות יט,טו]) - מאי דרש?

דכתיב [שמות יט,י: ויאמר ה' אל משה: לך אל העם] וקדשתם היום ומחר [וכבסו שמלתם]: היום כמחר: מה מחר לילו עמו - אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפק ליה, שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא! והסכימה דעתו לדעת המקום: דלא שריא שכינה עד שבתא. (במסכת שבת בפרק 'רבי עקיבא' (דף פו,א) גמרינן לה דעבוד פרישה בארבע בשבתא ופירשו חמישי וששי שלימים, ובשבתא שריא שכינה, והוא שלישי לימים השלמים ויום ראשון [היום הראשון שהיה יום רביעי בשבת] לא חשיב, שלא היה לילו עמו.)

 

תניא: 'רבי נתן אומר: בית שמאי אומרים: שני זכרים ושתי נקבות, ובית הלל אומרים: זכר ונקבה.'

אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית שמאי?

דכתיב: (בראשית ד,ב) ותוסף ללדת את אחיו את הבל [ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה]: הבל ואחותו קין ואחותו ('את'ין - רבויין [הן], לומר נקבות היו עמהן); וכתיב: [בראשית ד,כה: וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת] כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין (אלמא תשלומין בעי, ולא סגיא בלא שני זכרים ושתי נקבות).

ורבנן?

אודויי הוא דקא מודית. (תרי תנאי אליבא דרבי נתן.)

 

תניא אידך: 'רבי נתן אומר: בית שמאי אומרים: זכר ונקבה;

ובית הלל אומרים: או זכר או נקבה.'

אמר רבא: מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית הלל ('או זכר או נקבה', ולא מבריית עולם יליף ולא ממשה)?

שנאמר: [ישעיהו מה,יח: כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים, יצר הארץ ועשה הוא כוננה] לא תהו בראה (לא ברא עולמו לתוהו, אלא) לשבת (להיות עסוקים ביישובו של עולם) יצרה [אני ה' ואין עוד], והא עבד לה שֶׁבֶת.

 

איתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר:

רבי יוחנן אמר: קיים פריה ורביה,

וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה.

רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה - דהא הוו ליה!

וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.

ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר: רבי יוחנן אמר: אין לו בכור לנחלה (בן בכור שיולד לו משיתגייר אינו נוטל פי שנים), דהא הוה ליה ראשית אונו!

וריש לקיש אמר: יש לו בכור לנחלה: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.

וצריכא: דאי אשמעינן בההיא קמייתא - בההיא קאמר רבי יוחנן משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו (בני נח - בני פריה ורביה נינהו דכתיב 'ויאמר להם פרו ורבו' (בראשית ט,א)) אבל לענין נחלה, דלאו בני נחלה נינהו (בנכריותן לאו בני דין נחלה נינהו: דבת כבן ובכור כפשוט, אבל ירושה נהגא בהו, כדאמרינן בקדושין (יח,א) 'עובד כוכבים יורש אביו דבר תורה'), אימא מודי ליה לריש לקיש; ואי איתמר בהא - בהא קאמר ריש לקיש, אבל בההיא אימא מודה ליה לרבי יוחנן – צריכא.

 

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: (מלכים ב כ,יב) בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן (אלמא בנים מיקרו!) מלך בבל [ספרים ומנחה אל חזקיהו, כי שמע כי חלה חזקיהו].

אמר ליה: בהיותן עובדי כוכבים אית להו חייס (מתייחסין אחרי אביהם); נתגיירו - לית להו חייס (מראשונים, דכקטן שנולד דמי).

אמר רב: הכל מודין בעבד שאין לו חייס, דכתיב [בראשית כב,ה: ויאמר אברהם אל נעריו] שבו לכם פה עם החמור [ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחוה ונשובה אליכם] - עם הדומה לחמור (אליעזר עבד אברהם הוה).

מיתיבי: '[שמואל ב ט,י: ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת, והיה לבן אדניך לחם ואכלו, ומפיבשת בן אדניך יאכל תמיד לחם על שלחני] ולציבא (עבד כנעני של מפיבושת הוה) חמשה עשר בנים ועשרים עבדים [אם כן מתיחסים לבנים אצל עבד כנעני]!'?

אמר רב אחא בר יעקב: כ'פר בן בקר' [## המלה 'בן' כאן אינה לשון יוצא חלציו ודאים וברורים, כשם שאצל פרים אין האב ידוע – בעדר שבה הרביה טבעית].

אי הכי – הכא [בבראדך] נמי [ומדוע לא תירצו ככה]!

שאני התם, דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון (שהזכיר שמו [ושמו] של אביו בלאדן בן בלאדן, אלמא בנים איקרו), והכא לא מפרש (אבל הכא לא הוזכרו בשמותן).

ואיבעית אימא: יחסינהו בדוכתא אחריתי באבוהון ובאבא דאבוהון, דכתיב [מלכים א טו,יח: ויקח אסא את כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית ה', ואת אוצרות בית מלך ויתנם ביד עבדיו] וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר.

 

איתמר: היו לו בנים ומתו: רב הונא אמר: קיים פריה ורביה; רבי יוחנן אמר לא קיים.

רב הונא אמר 'קיים', משום דרב אסי, דאמר רב אסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר [ישעיהו נז,טז: כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף [ונשמות אני עשיתי] (כלומר: טעמא דפריה ורביה - משום דרב אסי, והאי - כיון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף - הרי קיים מצות פריה ורביה).

ורבי יוחנן אמר: לא קיים פריה ורביה: 'לשבת יצרה' בעינן, והא ליכא!

[## וכי יש דבר אחר שאדם יצא ידי חובתו לפני שנים [כשנולדו וחיו הבנים, וחיו שנים שרות, ונהרגו או מתו] - ועכשיו 'חוזר וניעור'?]

מיתיבי:

 

(יבמות סב,ב)

'בני בנים הרי הן כבנים' (קא סלקא דעתא שמת הזכר או הנקבה והיה לו בן, שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו - אין אבי האב חייב עוד בפריה ורביה, וטעמא שהיה לו למת בן; הא לאו הכי לא קיים, ד'שבת' בעינן, וקשיא לרב הונא)?!

כי תניא ההיא – להשלים (כגון שלא היה לו לזקן אלא בן אחד ונשא הבן אשה והוליד בת - פטור הזקן: שהרי השלים זה את חובתו! אבל אי הוה ליה מעיקרא זכר ונקבה ואפילו מתו בלא בנים - קיים פריה ורביה).

מיתיבי 'בני בנים הרי הם כבנים; מת אחד מהם או שנמצא סריס - לא קיים פריה ורביה'! תיובתא דרב הונא!

תיובתא.

 

בני בנים הרי הם כבנים:

סבר אביי למימר: ברא לברא וברתא לברתא, וכל שכן ברא לברתא, אבל ברתא לברא לא.

אמר ליה רבא: 'לשבת יצרה' בעיא, והא איכא!

דכולי עלמא (בין לאביי בין לרבא) מיהת תרי מחד (והשני מת בלא בנים) - לא (לא קיים הזקן פריה ורביה).

ולא? והא אמרי ליה רבנן לרב ששת: נסיב איתתא ואוליד בני!, ואמר להו: בני ברתי - בני נינהו!

התם - דחויי קמדחי להו; דרב ששת איעקר מפירקיה דרב הונא (שהיה מאריך בדרשיו וצריכים למי רגלים ומעמידים עצמן ונעקרים, כדתניא בבכורות (מד,ב)).

אמר ליה רבה לרבא בר מארי: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'בני בנים הרי הן כבנים' (אבני בתו קאי, דבן בנו פשיטא לן)?: אילימא מדכתיב [בראשית לא,מג: ויען לבן ויאמר אל יעקב:] הבנות בנותי והבנים בני [והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא; ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו] - אלא מעתה 'והצאן צאני'?

הכי נמי!

אלא 'דקנית מינאי'? הכא נמי דקנית מינאי!

אלא מהכא: (דברי הימים א ב,כא) ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד [והוא לקחה, והוא בן ששים שנה] ותלד לו את שגוב; וכתיב [שופטים ה,יד: מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך] מני מכיר ירדו מחוקקים [ומזבולן משכים בשבט ספר] (ולא מצינו למימר מבני בניו אלא מבני בתו); וכתיב ( קרא אחרינא:) [תהלים ס,ט; תהלים קח,ט: לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי -] יהודה מחוקקי (ולא משכחת לה דליתו מתרוייהו אלא הכי דנפקו מחוקקים מחצרון מבתו של מכיר - אלמא בני בתו כבניו).

 

מתניתין (דקתני 'אלא אם כן כו' הא אם יש לו יבטל) דלאו כרבי יהושע, דתניא: 'רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו; היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: (קהלת יא,ו) בבקר זרע את זרעך ולערב (לעת זקנתו) אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר (איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים) הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים.

רבי עקיבא אומר: למד תורה בילדותו - ילמוד תורה בזקנותו; היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנאמר: 'בבקר זרע את זרעך וגו'

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס (בין העיירות הללו היו כולם) וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שָמֵם (שנשתכחה תורה) עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.

תנא: 'כולם מתו מפסח ועד עצרת.'

אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה.

מאי היא?

אמר רב נחמן: אסכרה.

אמר רב מתנא: הלכה כרבי יהושע.

 

אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה, דכתיב [דברים יד,כו: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך; ואכלת שם לפני ה' אלקיך] ושמחת אתה וביתך (ביתך: אשה):

בלא ברכה - דכתיב [יחזקאל מד,ל: וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל תרומותיכם - לכהנים יהיה; וראשית ערסותיכם תתנו לכהן] להניח ברכה אל ביתך;

בלא טובה - דכתיב [בראשית ב,יח: ויאמר ה' אלקים] לא טוב היות האדם לבדו [אעשה לו עזר כנגדו].

 

במערבא אמרי: בלא תורה בלא חומה:

בלא תורה - דכתיב (איוב ו,יג) האם אין עזרתי בי (אשתי, דכתיב עזר כנגדו (בראשית ב,יח)) - (מיד) ותושיה נדחה ממני  (שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח);

בלא חומה - דכתיב [ירמיהו לא,כא: עד מתי תתחמקין הבת השובבה: כי ברא ה' חדשה בארץ:] נקבה תסובב גבר.

 

רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב (איוב ה,כד) וידעת כי שלום אהלך (בזמן שיש לך אהל, ואין אהלו אלא אשתו, שנאמר שובו לכם לאהליכם [דברים ה,כו]) ופקדת נוך ולא תחטא.

אמר רבי יהושע בן לוי: כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה (בתשמיש בעת עונתה) נקרא חוטא, שנאמר וידעת כי שלום אהלך (שלימה ביראת שמים) [ופקדת נוך ולא תחטא];

ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך (משום שמתאוה לו באותה שעה יותר), שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו'

הא - מהכא נפקא? מהתם נפקא: [בראשית ג,טז: אל האשה אמר: הרבה ארבה עצבונך והרנך; בעצב תלדי בנים] ואל אישך תשוקתך (תאותך) [והוא ימשל בך] - מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך.

אמר רב יוסף: לא נצרכה אלא סמוך לווסתה ([אף על גב] דאמור רבנן (שבועות דף יח:) חייב אדם לפרוש מאשתו וכו', ואפילו הכי כשיוצא לדרך יפקדנה).
וכמה?

אמר רבא: עונה (אם רגילה לראות ביום - אסורה כל היום, ואם רגילה לראות בלילה - אסורה כל הלילה); והני מילי לדבר הרשות (דחייב לפוקדה כי אזל לדבר הרשות) אבל לדבר מצוה מיטרידי (אבל לדבר מצוה – לא, משום דטריד במצוה; אי נמי מיטריד בתשמיש ויבטל ממצוה).

 

תנו רבנן: 'האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו (דזילותא דאיתתא קשה מדגברא) והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן - עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך; האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו (גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו)

 

(יבמות סג,א)

והמלוה סלע לעני בשעת דחקו - עליו הכתוב אומר: (ישעיהו נח,ט) אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני [אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און] (לעיל מיניה כתיב 'כי תראה ערום וכסיתו' - היינו דוחק העני, 'ומבשרך לא תתעלם' [ישעיהו נח,ז] - היינו אוהב את שכניו שהן כקרוביו, ומקרב את קרוביו, ונושא בת אחותו).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol