דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך פרק ששי
'הבא על יבמתו'
יבמות
דף נז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות נו,ב)
משנה:
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - מן האירוסין לא יאכלו בתרומה (משעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה - נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן
היא).
רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין (עד שתבעל לו ותעשה
חללה כדכתיב [ויקרא כא,טו] 'לא יחלל': שני
חלולין: אחד לה ואחד לזרעה).
נתארמלו או נתגרשו (מן הכהנים הללו): מן הנשואין - פסולות (דשוייה חללה בביאתו); מן האירוסין – כשרות (דאפילו רבי מאיר [תנא קמא] לא פסיל מן האירוסין
אלא בחייהן, דמשתמרת לביאה פסולה, אבל מתו - לא).
גמרא:
תניא: 'אמר רבי מאיר: קל וחומר: ומה קדושי רשות (כגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה) אין מאכילין (כלומר: אין
מניחין אותן לאכול, דתנן לקמן האירוסין פוסלין [בפרק 'אלמנה
לכהן גדול' (פ"ז מ"ד, דף סז,ב)]), קדושי עבירה לא כל שכן!
אמרו לו: לא! אם אמרת בקידושי רשות - שכן אין לו להאכיל במקום אחר, תאמר
בקדושי עבירה שכן יש לו (לכהן זה) להאכיל במקום אחר (בראויה לו)*?'
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: פצוע דכא כהן, שקדש בת ישראל (משתמרת לביאה פסולה דאורייתא היא) - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון:
לרבי מאיר, דאמר משתמרת לביאה פסולה - דאורייתא לא אכלה - הא נמי לא אכלה;
לרבי אלעזר ורבי שמעון, דאמרי משתמרת לביאה פסולה - דאורייתא אכלה
(יבמות נז,א)
הא נמי אכלה (דקנין כספו היא,
ואוכלת דבר תורה, ועד דבעיל לה, דשוייה חללה - אכלה).
*(כך שמעתי ולבי מגמגם: חדא דאין זה לשון הש"ס, והכי איבעיא ליה למימר:
ומה קידושי רשות פוסלין כו'; ועוד: מדקאמר רבי אושעיא 'פצוע דכא כהן, שקדש בת
ישראל - באנו למחלוקת ר"מ ור"א' ולא קתני 'פצוע דכא כהן שקידש בת כהן' -
שמע מינה דפלוגתא דמתניתין לאו בבת כהן לחודה היא, דאם כן היכי מצי רבי אושעיא
למימר לרבי אלעזר ורבי שמעון 'אכלה'? אימר דאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון בבת כהן,
בבת ישראל מי אמרי?
לשון אחר והוא
עיקר: 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט: מן האירוסין לא יאכלו
בתרומה' - בין בבת כהן בין בבת ישראל קמיירי: בבת כהן - כדפרישית, בבת ישראל -
ואליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (פירוש הקונטרס
מ"ב, דף נז,א) 'הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה',
וקאמר רבי מאיר: אלמנה לכהן גדול - אף על פי דקדושיו קדושין וקנין כספו היא - לא
תאכל בתרומה כשאר הארוסות לכהן שאוכלות מן התורה! מאי טעמא? דמשתמרת לביאת עבירה; ורבי
אלעזר ור"ש מכשירין, דהא קנין כספו היא; ואי משום חללה - הרי כל זמן שלא
בא בא עליה לא נתחללה;
נתארמלו או
נתגרשו מן הכהנים הללו - מן הארוסין כשרות לינשא לכהנים אם נתאלמנו, וגבי
גרושה - אם בת כהן היא כשרה לתרומה; מן הנשואין פסולה דשויוה חללה; ומה
קדושי רשות ישראל שקדש בת ישראל אין מאכילה בתרומה,
קדושי עבירה. כגון אלו – לא
כל שכן!
במקום אחר אפילו נשאת תאמר
בקדושי עבירה שיש לו להאכיל בראויה לו?
ממאי? דלמא עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא דיש לו להאכיל
במקום אחר, אבל הכא, דאין לו להאכיל במקום אחר (שאין לך אשה
שמותרת לו) – לא!
וכי תימא הכא נמי יש לו להאכיל בבת גרים (דקסבר קהל גרים לא
אקרי קהל ואינן בכלל 'לא יבא פצוע דכא' ונושאה בהיתר, ומאכילה תרומה) - והא מיבעיא בעי לה רבי יוחנן מרבי
אושעיא (לקמן בשמעתין) ולא פשיט ליה (אי מאכילה
בתרומה או לא).
איתמר (לשנויי קושיין אתא): אביי אמר: הואיל ומאכילה בלא יְדָעָהּ (היה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרומה, ונעשה פצוע דכא ובא עליה - לא תאכל בתרומה
דשוייה חללה דנבעלה לפסול לה, ואם לא ידָעָהּ משנעשה פצוע דכא - הרי זו אוכלת;
משנה היא בפרק 'הערל' (פ"ח מ"א; לקמן ע,א); אלמא מצינו
פצוע דכא כהן מאכיל במקום אחר, הלכך בקידושי עבירה נמי מאכיל כל זמן שלא
עשאה חללה).
רבא אמר: הואיל ומאכילה בעבדיו ושפחותיו הכנענים.
אביי לא אמר כרבא: קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן, ולא ילפינן קנין
דאישות מקנין דעבדים; ורבא לא אמר כאביי: שאני התם, שכבר אכלה.
ואביי – 'שכבר אכלה' לא אמרינן, דאי לא תימא הכי - בת ישראל שניסת לכהן
ומית תיכול שכבר אכלה!?
ורבא?
התם [כשמת] פקע קניניה, הכא לא פקע קניניה.
גופא: בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא: פצוע דכא כהן שנשא בת גרים, מהו
שיאכילנה בתרומה?
אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי.
לסוף אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא [אחריתא], ופשט ליה; ומנו? -
ריש לקיש.
אמר ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אושעיא: אטו רבי יוחנן לאו גברא רבה הוא?
אמר ליה: דקבעי מינאי מילתא דלית לה פתרי (שאין [אדם אשר] יודע לפרשה)!
למאן?: (הש"ס הוא דקא בעי
לה, ומפרש ואזיל עד סיפא, ופשטה [כדאמרינן לקמן: תא
שמע וכו']; אבל רבי אושעיא לא פשט בה מידי, כדאמרן לעיל: 'הא בעא מיניה כו')
אי לרבי יהודה (לקמן בפרק
הערל (עו,א) מיבעיא לן: כהן פצוע דכא מהו בגיורת? בקדושתיה קאי ואסור כו'; והכא) - בין בקדושתיה קאי (כהן הנעשה פצוע דכא: בין בקדושת כהן קאי ואסור בכל האסורות לכהונה) בין לאו בקדושתיה קאי (ואינו מוזהר מלישא אשה פגומה) לא אכלה: אי בקדושתיה קאי לא אכלה, דהא אמר מר 'בת גר זכר כבת חלל זכר' (ובת חלל פסולה לכהונה (בפרק עשרה יוחסין) וכיון דבקדושתיה קאי לא אכלה,
דאמרינן: הרי זו פסולה לו ועשאה חללה בביאתו); אי לאו בקדושתיה קאי (ואינה אסורה
לו משום קדושת כהן - אפילו הכי) לא אכלה (שאסורה לו משום פצוע
דכא), דהא
אמרינן 'קהל גרים איקרי קהל' (פלוגתא דרבי יהודה
ורבי יוסי בפרק עשרה יוחסין)!
ואי לרבי יוסי: בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה
קאי – אכלה: בקדושתיה קאי - אכלה, דהא אמר 'אף גר שנשא גיורת - בתו כשרה לכהונה';
אי לאו בקדושתיה קאי - אכלה, דהא אמר 'קהל גרים לא איקרי קהל'!
(ואית דמפרשי 'דלית ליה פתרי':אינה צריכה לפרש, דלמאן קבעי לה? אי
לרבי יהודה כו', ושבוש הוא, מפני שני דברים: חדא דאמרן לעיל 'ולא פשט ליה', ואם כן
דרבי אושעיא קאמר לה לכולה מילתא - הא פשטה במסקנא! ועוד דקנסיב ואזיל לפרושי דלא
צריכה ליה למיבעיא לן וקא נסיב בסיפא 'תא שמע' - אלמא צריכה רבה.)
אלא אליבא דהאי תנא (קמיבעיא ליה
לרבי יוחנן וכגון דאמה מישראל) דתנן [ביכורים א,ה]: 'רבי
אליעזר בן יעקב אומר: אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל' והכי
קמיבעיא ליה: כשרות מיתוספא בה (וראויה לכהונה; ולאו
קדושה לאקרויי קהל; ומותרת לפצוע דכא) ואכלה (ממה נפשך: דאי נמי בקדושתיה קאי - הרי זו
מותרת לו, ומשום פצוע דכא לא מיתסר בה דהא לא איקרי קהל)? או דלמא קדושה (נמי) מיתוספא בה (וקהל איקרי
ואסורה לפצוע דכא) ולא אכלה?
(לישנא אחרינא מפי המורה: בת גר וגיורת קמיבעיא ליה אליבא דרבי
אליעזר בן יעקב: מאי כשרות איתוספא בהך דאמה מישראל לאקרויי 'קהל', אבל בת גר וגיורת
לאו 'קהל' היא, ואכלה [בתרומה] שמותרת לפצוע דכא,
והאי לאו בקדושה קאי דתיתסר עליה משום כהונה; או דלמא קדושה איתוספא בה
לינשא לכהונה, והך דאין אמהּ מישראל, נהי דקדושה לית בה - כשרות מיהא אית בה,
ובכלל 'קהל' היא, ואסורה לפצוע דכא, ולא אכלה; ולשון ראשון נראה עיקר.)
תא שמע: כי אתא רבי אחא בר חיננא מדרומא - אתא ואייתי
מתניתא בידיה: 'מנין לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים שמאכילה בתרומה? - שנאמר (ויקרא כב,יא)
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו [הוא] יאכל בו [ויליד ביתו הם יאכלו
בלחמו]' – למאן? אילימא לרבי יהודה - האמר
'בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי לא אכלה'? ואי לרבי יוסי – למה ליה קרא (לרבי יוסי לא איצטריך 'נפש' יתירא)?: האמר (לעיל, דממה נפשך אכלה:) 'בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה
קאי אכלה'? אלא לאו לרבי אליעזר בן יעקב, ושמע מינה כשרות איתוספא בה, ואכלה?
שמע מינה.
איתמר: רב אמר:
(יבמות נז,ב)
יש חופה
לפסולות (כהן גדול
שהכניס אלמנה בת כהן לחופה, ולא בא עליה, ומעיקרא נמי לא קידשה - אפילו הכי פסלה
מתרומה דבי נשא, דחופה ככניסת בעילה דמיא), ושמואל אמר: אין חופה לפסולות.
אמר שמואל: ומודה לי אבא (משום דקשיש מיניה קרי
ליה 'אבא' כמו לשון 'נשיאי' ו'רבי') בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד: הואיל ואין לה ביאה (אין ביאתה פוסלתה מתרומת אביה) - אין לה חופה (אין חופתה פוסלתה).
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא (דאין ביאתה פוסלתה;
וכיון דאין ביאתה פוסלתה - כל שכן דאין חופתה פוסלתה, דהא חשיבות חופה אינה אלא
משום שהיא קרובה לביאה, והיכא דביאה לא חשיבא - כל שכן חופה)
[נדה פ"ה מ"ד; דף מד,ב]: 'בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא
עליה יבם – קנאה, וחייבין עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה (אם נדה היא) לטמא (בועלה) משכב תחתון כעליון (במסכת נדה מפרש לה: שיהא תחתון של בועל נדה כעליונו של זב: שמטמא אוכלין
ומשקין ואין מטמא אדם וכלים - כתחתון של נדה עצמה, שהוא קרוי 'מדרס', ואב הטומאה); נשאת לכהן - אוכלת בתרומה;
בא עליה אחד מכל הפסולין (כגון חלל נתין וממזר
או אלמנה לכהן גדול) – פסלהּ (מתרומת בית אביה)'; בת שלש שנים ויום אחד – הוא
דמפסלהּ בביאה - מפסלהּ בחופה; הא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, דלא מפסלה בביאה -
לא מפסלה נמי בחופה!
שמע מינה.
אמר רמי בר חמא: יש חופה
לפסולות - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון:
(יבמות נח,א)
לרבי מאיר דאמר קדושין פסלי - חופה (בלא קידושין) נמי פסלה; לרבי אלעזר ורבי שמעון
דאמרי קדושין לא פסלי - חופה נמי לא פסלה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף –
בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי
קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.geocities.com/yeshol