דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך פרק ששי 'הבא על יבמתו'

 

יבמות דף נו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות נה,ב)

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה.

אמרו ליה: והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי [אלא אמר 'גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה']?

אמר להו: או איהו שקראי או אנא שקרי!

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה.

אדרבה בר בר חנה ודאי פליג (דהא אמר 'הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה' והכא קרי לה 'העראה'), אדשמואל (דאמר נשיקה הוי העראה) מי לימא פליג (דלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה, ולרבין נשיקה לאו כלום היא? או דלמא תרוייהו: בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי)?

לא: מנשיקה ועד הכנסת עטרה - העראה קרי לה.

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: העראה - זו הכנסת עטרה; גמר ביאה - גמר ביאה ממש;

 

(יבמות נו,א)

מכאן ואילך (מהכנסת עטרה ולמטה) אינו אלא נשיקה ופטור עליה ופליג אדשמואל (ומדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה, והעראה רבינן לה לחיובי).

 

אחד המערה ואחד הגומר – קנה:

מאי קנה?

רב אמר: קנה לכל (באחד מן הביאות גרועות הללו - קנה לה לכל דבר, ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא, אפילו הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה) ושמואל אמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה (בפרשת יבמים שכתב בה מקרא זה 'יבמה יבא עליה' דדרשינן ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון): לירש בנכסי אחיו (דכתיב יקום על שם אחיו (דברים כה,ו)) ולפוטרה מן הייבום (דאם מת ולו בנים מאשה אחרת - מותרת לשוק, או אם הוציאה בגט - לא בעיא חליצה, או אם היתה לה צרה - נפטרה בביאתו של זו).

 

(היכא דנפלה לפניו) מן הנשואין לדברי הכל אכלה, דהא הות קאכלה מעיקרא (שכבר היתה אוכלת בימי אחיו, וכשמת ובטל קנינו - פסקה מלאכול - דכולי עלמא לא פליגי דקניא לה הך ביאה גרועה להאכילה); כי פליגי מן האירוסין: רב אמר: אוכלת, דהא רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד! ושמואל אמר: כי רבי רחמנא - לאוקמיה במקום בעל (שאם היתה אוכלת בחייו תאכל בשביל זה), (אבל) לאלומי מבעל (דבחיי הבעל לא היתה אוכלת: דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה - האי נמי לא אלים מיניה; ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואוכלת אפילו לשמואל) - לא.

[## אבל מדאורייתא אוכלת משנתארסה, ורק חכמים גזרו שלא תאכל!! ולפי זה מתברר שהדיון כאן הוא לפי הדין דרבנן הלכה למעשה.]

ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר רב נחמן אמר שמואל: כל שהבעל מאכיל - יבם מאכיל, וכל שאין הבעל מאכיל - יבם אינו מאכיל (בביאה גרועה).

 

מיתיבי [תוספתא יבמות פ"י מ"א [ליברמן]]: 'בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת (דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש, כדאמרינן לקמן); מת (חרש זה לאחר שכנסה) ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת (דלא גרעה ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס: שאין מתכוין לקנות, ורבייה רחמנא לגבי יבם), ובזו יפה כח היבם מכח הבעל'. בשלמא לרב ניחא, אלא לשמואל קשיא (דהא לא הוה אכלה מעיקרא וקאכלה השתא)?!

אמר לך שמואל: אימא הכי 'ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת בתרומה; כנס ואחר כך נתחרש – אוכלת; מת (אחר שכנסה ונתחרש) ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת (דהא אכלה מעיקרא)'; ומאי 'בזו (יפה כחו [של היבם מכח הבעל])' (ומאי ייפוי כח איכא? הא בעל נמי חרש הוא ומאכילה)? - דאילו בעל חרש מעיקרא (קודם שכנסה) לא אוכלת, ואילו יבם חרש מעיקרא אכלה.

ואיכא דאמרי: מן האירוסין דברי הכל לא אכלה, דהא לא אכלה בחיי בעל; כי פליגי מן הנשואין: רב אמר אוכלת, דהא הות אכלה מעיקרא (והשתא הדרא בהך ביאה דהא רחמנא רבייה); ושמואל אמר: אינה אוכלת: כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד - לדברים האמורים בפרשה, אבל לכל מילי לא.

 

והאמר רב נחמן אמר שמואל: 'כל שהבעל מאכיל - יבם מאכיל'?

אימא: כל ביאה שהבעל מאכיל בה (כגון ביאת חופה) - יבם מאכיל בה, וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה - אין היבם מאכיל בה.

מיתיבי[תוספתא יבמות פ"י מ"א [ליברמן]]: 'בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת, ובזו יפה כח יבם מכח בעל'; בשלמא לרב (אף על גב דהא מתניתא פריכא ליה, דקתני 'אכלה' - ואף על גב דלא אכלה מעיקרא, והויא כנופלת מן האירוסין, דאמרן לא אכלה אפילו לרב) מתרץ כדתריץ מעיקרא (אליבא דשמואל: 'חסורי מחסרא והכי קתני: כנסה ואחר כך נתחרש – אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת, דהא אכלה מעיקרא'), אלא לשמואל קשיא (דאפילו האוכלת בחיי בעלה אינה אוכלת בשביל היבם בביאה גרועה)!?

קשיא (דהא ביאת חרש כביאת שוגג ואונס היא - בלא כוונת קנין - ואכלה).

 

תנו רבנן: 'בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת; נולד לה בן – אוכלת (בשביל בנה, כדכתיב 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו' (ויקרא כב,יא) - קרי ביה יאכילו); מת הבן (והאב קיים) - רבי נתן אומר: אוכלת (בשביל בעלה); וחכמים אומרים: אינה אוכלת.'

מאי טעמא דרבי נתן?

אמר רבה: הואיל שכבר אכלה.

אמר ליה אביי: אלא מעתה, בת ישראל שניסת לכהן ומית ליה (בלא בן) תיכול שכבר אכלה? אלא כיון דמית ליה - פקע ליה קדושתיה מינה; הכא נמי כיון דמית ליה פקע קדושתיה מינה [וכיצד ממשיכה לאכול בתרומה]!?

אלא אמר רב יוסף: קסבר רבי נתן נשואי חרש (דקדשה כשהוא פקח) מאכילין בתרומה (דמדאורייתא משעת אירוסין אוכלת, דכתיב (שם: ויקרא כב,יא) 'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו' – מיד, ורבנן הוא דגזרי עד שתכנס לחופה משום גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה, כדאמרינן בכתובות ב[פרק] 'אף על פי'  (דף נז,ב); הלכך - כיון דהאי בשעת קנין הוי בן דעת, והשתא הכניסה לחופה, וליכא למיגזר 'שמא תשקה' [כי היא כבר בבית בעלה] - אכלה), ולא גזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש (דלאו בר קנין הוא; ורבנן, דאסרי - גזרי נשואי חרש דהוי בן דעת בשעת קידושין אטו היכא דקדשה כשהוא חרש דקנינו לאו קנין).

אמר ליה אביי: אי הכי, 'נולד לה בן' למה לי (בלא בן נמי אכלה לרבי נתן)?

משום רבנן (לאשמועינן היכא דנולד לה בן - מודו).

וליפלוג רבי נתן עלייהו ברישא?

שביק להו לרבנן עד דמסיימי מילתייהו, והדר פליג עלייהו (ו'אוכלת' דקאמר רבי נתן - אכולה מילתא קאי, בין אסיפא דמת הבן בין ארישא קודם שנולד לה בן, דקאמרי רבנן אינה אוכלת).

אי הכי (דרבי נתן ארישא נמי פליג ומנטר הוא דנטר לרבנן עד סיומא) - ליתני 'מת הבן אינה אוכלת; רבי נתן אומר אוכלת' (דתיהוי כולה מילתא דרבנן כחדא, והדר ליפלוג רבי נתן אכולה! אבל השתא ליכא למימר דנטר להו אסיומא ובמת הבן לחודא פליג)?

קשיא.

 

וכן הבא על אחת מכל העריות [שבתורה או פסולות (לכהונה) כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין – פסלה, ולא חילק בין ביאה לביאה]: 

אמר רב עמרם: הא מלתא אמר לן רב ששת

 

(יבמות נו,ב)

ואנהרינהו לעיינין ממתניתין (ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה):

'אשת ישראל שנאנסה - אף על פי שמותרת לבעלה (דכתיב (במדבר ה,יג) והיא לא נתפשה אסורה, הא נתפשה - מותרת) - פסולה לכהונה' (אם מת בעלה לא תנשא לכהן), ותנא תונא (תנא דידן; כמו 'אבונא' [אבינו] 'אחונא' [אחינו]): 'וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות'; מאי 'וכן' (לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי, וקתני 'הבא על אחת מכל העריות פסלה... לכהונה', ואשת איש בכלל עריות היא)? מאי, לאו - לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד ולא שנא באונסס ולא שנא ברצון, וקתני פסלה!?

לא, מאי 'וכן'? – אהעראה (וברצון, דהויא 'זונה').

העראה דמאן? אילימא דעריות - למימרא דעריות ילפינן מיבמה? אדרבה יבמה ילפינן מעריות, דעיקר העראה בעריות כתיב (והיכי מדמה לה מתניתא ליבמה כאילו מיבמה גמר לה)!

אלא מאי 'וכן'? - אשלא כדרכה דעריות (דקתני גבי יבמה 'ולא חילק בין ביאה לביאה' - דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה, ועלה תני 'וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה', ולעולם ברצון, וגמר 'ביאה' 'ביאה', מיבמה דרבינן בה 'ולקחה' שלא כדרכה).

אדרבה - עיקר 'משכבי אשה' בעריות כתיב!

אלא מאי 'וכן'? -  אשלא כדרכה דחייבי לאוין (אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, דלא כתיב בהו 'משכבי אשה', אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה, דהא רבינן לעיל העראה דחייבי לאוין מ'קיחה' 'קיחה' דעריות).

 

אמר רבה: אשת כהן שנאנסה - בעלה לוקה עליה משום זונה (דכתיב 'זונה... לא יקחו' (ויקרא כא,ז) וסתם 'זונה' היינו מנאפת תחת בעלה, שטעתה מאחר בעלה לזרים, וזו - אף על גב דנאנסה - גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון, כדגמרינן [להלן] מ'והיא לא נתפשה', דהיא מיעוטא משמע: 'היא' - אשת ישראל, הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה, אבל אשת כהן אין חילוק).

'משום זונה' – אין, משום טומאה לא (בתמיה: הא אמרינן בפרק קמא (יא,ב) 'הא מה אני מקיים 'אחרי אשר הוטמאה' - לרבות סוטה שנבעלה, דכתיב 'לא יוכל בעלה' (דברים כד,ד))?

אימא 'אף משום זונה'.

מתיב רבי זירא: '[במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה] והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת, ויש לך אחרת שאף על פי נתפשה אסורה, ואי זו? זו אשת כהן'; ולאו הבא מכלל עשה – עשה[YH1] !?

אמר רבה: הכל (כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון) היו בכלל זונה (בכלל 'זונה... לא יקחו' הן, שהרי כולן נבעלו בעילת זנות) כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל 'והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה מותרת' (והוציא לך הכתוב אשת ישראל אנוסה מן הכלל) - מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא!

ואיכא דאמרי: אמר רבה: אשת כהן שנאנסה - בעלה לוקה עליה משום טומאה ('אחרי אשר הוטמאה' - לרבות סוטה שנבעלה).

משום טומאה – אין, משום זונה לא? אלמא באונס לא קרינא ביה 'זונה'!

מתיב רבי זירא: 'והיא לא נתפשה' – אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה – אסורה, ואיזו? זו אשת כהן', ולאו הבא מכלל עשה – עשה.

אמר רבא: הכל היו בכלל [דברים כד,ד: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה] אחרי אשר הוטמאה [כי תועבה הוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה]; כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל 'והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת' - מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא.<

 

 

משנה:

אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - מן האירוסין לא יאכלו בתרומה (משעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה - נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא).

רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין (עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב [ויקרא כא,טו] 'לא יחלל': שני חלולין: אחד לה ואחד לזרעה): נתארמלו או נתגרשו (מן הכהנים הללו): מן הנשואין - פסולות (דשוייה חללה בביאתו); מן האירוסין – כשרות (דאפילו רבי מאיר [תנא קמא] לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן, דמשתמרת לביאה פסולה, אבל מתו - לא).

 

גמרא:

תניא: 'אמר רבי מאיר: קל וחומר: ומה קדושי רשות (כגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה) אין מאכילין (כלומר: אין מניחין אותן לאכול, דתנן לקמן האירוסין פוסלין [בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (פ"ז מ"ד, דף סז,ב)]), קדושי עבירה לא כל שכן!

אמרו לו: לא! אם אמרת בקידושי רשות - שכן אין לו להאכיל במקום אחר, תאמר בקדושי עבירה שכן יש לו (לכהן זה) להאכיל במקום אחר (בראויה לו)*?'

 

אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: פצוע דכא כהן, שקדש בת ישראל (משתמרת לביאה פסולה דאורייתא היא) - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון:

לרבי מאיר, דאמר משתמרת לביאה פסולה - דאורייתא לא אכלה - הא נמי לא אכלה; לרבי אלעזר ורבי שמעון, דאמרי משתמרת לביאה פסולה - דאורייתא אכלה

 

(יבמות נז,א)

הא נמי אכלה (דקנין כספו היא, ואוכלת דבר תורה, ועד דבעיל לה, דשוייה חללה - אכלה).

*(כך שמעתי, ולבי מגמגם: חדא דאין זה לשון הש"ס, והכי איבעיא ליה למימר: ומה קידושי רשות פוסלין כו'; ועוד: מדקאמר רבי אושעיא 'פצוע דכא כהן, שקדש בת ישראל - באנו למחלוקת ר"מ ור"א' ולא קתני 'פצוע דכא כהן שקידש בת כהן' - שמע מינה דפלוגתא דמתניתין לאו בבת כהן לחודה היא, דאם כן היכי מצי רבי אושעיא למימר לרבי אלעזר ורבי שמעון 'אכלה'? אימר דאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון בבת כהן, בבת ישראל מי אמרי?

לשון אחר והוא עיקר: 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט: מן האירוסין לא יאכלו בתרומה' - בין בבת כהן בין בבת ישראל קמיירי: בבת כהן - כדפרישית, בבת ישראל - ואליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (פירוש הקונטרס מ"ב, דף נז,א) 'הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה', וקאמר רבי מאיר: אלמנה לכהן גדול - אף על פי דקדושיו קדושין וקנין כספו היא - לא תאכל בתרומה כשאר הארוסות לכהן שאוכלות מן התורה! מאי טעמא? דמשתמרת לביאת עבירה; ורבי אלעזר ור"ש מכשירין, דהא קנין כספו היא; ואי משום חללה - הרי כל זמן שלא בא בא עליה לא נתחללה;

נתארמלו או נתגרשו מן הכהנים הללו - מן הארוסין כשרות לינשא לכהנים אם נתאלמנו, וגבי גרושה - אם בת כהן היא כשרה לתרומה; מן הנשואין פסולה דשויוה חללה; ומה קדושי רשות ישראל שקדש בת ישראל אין מאכילה בתרומה,

קדושי עבירה. כגון אלו – לא כל שכן!

במקום אחר אפילו נשאת תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל בראויה לו?

ממאי? דלמא עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא דיש לו להאכיל במקום אחר, אבל הכא, דאין לו להאכיל במקום אחר (שאין לך אשה שמותרת לו) – לא! וכי תימא הכא נמי יש לו להאכיל בבת גרים (דקסבר קהל גרים לא אקרי קהל ואינן בכלל 'לא יבא פצוע דכא' ונושאה בהיתר, ומאכילה תרומה) - והא מיבעיא בעי לה רבי יוחנן מרבי אושעיא (לקמן בשמעתין) ולא פשיט ליה (אי מאכילה בתרומה או לא)!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol