דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך פרק ששי 'הבא על יבמתו'

 

יבמות דף נה

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות נד,ב)

והדתנן [יבמות פ"י מ"ד]: 'אמרו לו: "מתה אשתך" ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה; מתה, ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה (כגון דינה בת לאה מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון, ושרה בת חצרון מקטורה, ורבקה בת קטורה מבתואל, ומלכה בת בתואל מחנה; וראובן נשא את מלכה, והלך למדינת הים. אמרו לו "מתה אשתך" ונשא את רבקה שהיא אחותה מאביה; חזרו ואמרו לו "מתה רבקה" ונשא את שרה, אחותה [של רבקה] מאמה [קטורה]; אמרו לו "מתה שרה" ונשא את יוכבד אחותה מאביה; אמרו לו "מתה יוכבד" ונשא את דינה אחותה מאמה [לאה]; חזרו ואמרו לו 'כולן קיימות') - מותר בראשונה (במלכה אשתו) ובשלישית (שרה, לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה, דתנן (לקמן פ"יא מ"א; צז,א) 'נושאין על האנוסה') ובחמישית (דינה; ואף על פי שהיא אחות יוכבד הרביעית, לפי שביאת יוכבד - פיתוי היא, ואינה קידושין, מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין!) ופוטרות צרותיהן (אם מת וחלצו האחין לאחת מהן - פוטרות צרותיהן); ואסור בשניה (מפני הראשונה) וברביעית (מפני השלישית); ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה; ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה - מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית'

 

(יבמות נה,א)

אלמא אחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורות (דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית)!

מנלן יליף? – מאחותו: מה אחותו בין מן האב בין מן האם - אף כאן בין מן האב בין מן האם;

ולילף מדודתו: מה דודתו מן האב ולא מן האם - אף כאן מן האב ולא מן האם?

מסתברא מאחותו הוה ליה למילף: שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו (אחות אשה 'קרובי עצמו' חשיב לה: שמחמת עצמו נאסרה עליו, ולא מחמת אביו, ולאפוקי דודתו - דקרובת אביו היא).

אדרבה מדודתו הוה ליה למילף: שכן דבר על ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין!?

אלא מאשת אח ילפינן: דשכן דבר על ידי קדושין וקרובי עצמו.

 

ואשת אח גופה מנא לן?

דתניא: '(ויקרא יח,טז) ערות אשת אחיך לא תגלה [ערות אחיך היא] - בין מן האב בין מן האם.

- אתה אומר 'בין מן האב בין מן האם' - או אינו אלא מן האב ולא מן האם?

ודין הוא: חייב כאן וחייב באחותו: מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם.

או כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם?

נראה למי דומה: דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו ואל תוכיח דודתו שקרובי האב.

או כלך לדרך זו: דנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין ואל תוכיח אחותו שאיסור הבא מאליו?

תלמוד לומר: [ויקרא יח,טז: ערות אשת אחיך לא תגלה] ערות אחיך היא' - בין מן האב בין מן האם.'

ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה (אם גירשה) וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה?

'אין לה בנים בחיי בעלה' מדרב הונא (דכתיב [ויקרא כ,כא] 'אשת אחיו נדה היא' כדלעיל (נד,ב)) נפקא!

ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה?

'יש לה בנים לאחר מיתת בעלה' לא צריכא קרא; מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת - הא יש לה בנים אסורה!

ודלמא 'אין לה בנים' - אסורה לעלמא ושריא ליבם, יש לה בנים - שריא לעלמא ושריא ליבם? אי נמי 'אין לה בנים' – מצוה, יש לה בנים רשות? אי נמי 'אין לה בנים' – אין, יש לה בנים - לא, ולאו הבא מכלל עשה ('יבמה יבא עליה') - עשה ( אבל כרת ליכא)?

כתב קרא אחרינא [ויקרא כ,כא: ואיש אשר יקח את אשת אחיו - נדה הוא] ערות אחיו גלה [ערירים יהיו].

ואימא: אשת אח מן האם כאשת אח מן האב - מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה (בלא בנים) שריא? (ואי תימא 'הא ילפינן (לעיל יז,ב) אחוה אחוה מבני יעקב - איכא למימר אחים מן האב – מצוה, מן האם רשות!?)

אמר קרא [ויקרא יח,טז: ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך] היא' - בהוייתה תהא (ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם).

 

אחותו, דכתב בה כרת [ויקרא כ,יז: ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא] (כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו - כרת דאחותו מאי תדרוש ביה) למה לי? (הא כבר נכתב בכל העריות  [ויקרא יח,כט: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה] ונכרתו הנפשות העושות [מקרב עמם]!?)

לכדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחת - חייב על כל אחת ואחת (ואי לא כתב אלא חד כרת אכולהו, הוי אמינא 'היכא דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא מחייב אלא חדא'; השתא הוי 'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד' על הכלל כולו: דמה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה).

ולרבי יצחק, דאמר: כל חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות (דאי התרו בו למלקות - אינו לוקה, דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא, לפיכך אין לוקין עליו, דלא הוה ליה לעונשו כרת אלא אם כן הזהיר עליה - הלכך אזהרה - לאו למלקות נתנה [אלא לכרת]), לחלק מנלן?

נפקא ליה מ-'ואל אשה בנדת טומאתה [לא תקרב לגלות ערותה] (ויקרא יח,יט)' - לחייב (לחלק) על כל אשה ואשה (שבפרשה זו; דהוה ליה למכתב 'ולנדה לא תקרב').

דודתו, דכתב בה רחמנא [ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו] ערירים ימתו (פסוק כא) [ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו] 'ערירים ימותו' (היינו נמי כרת: שזרעו נכרת) למה לן?

לכדרבה, דרבה רמי: כתיב [ויקרא כ,כא: ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה] ערירים יהיו וכתיב [ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו] ערירים ימותו - הא כיצד? ('ערירים יהיו' - לשעת מיתתן משמע: סופן לבא לידי ערירי, דאם) יש לו בנים – קוברן; ('ערירים ימותו' משמע) אין לו בנים - הולך ערירי (דאם הן עכשיו ערירים - כן ימות, ואפילו יולדו להם לאחר מעשה).

ואיצטריך למכתב 'ערירים יהיו' ואיצטריך למכתב 'ערירים ימותו'; דאי כתב רחמנא 'ערירים יהיו' – הוה אמינא עד חטאיה (והכי משמע: סופם להיות ערירים: שימותו בניהם שיש להם עתה, ויהיו ערירים) אבל מחטאיה ואילך לא (אבל בשעת מיתתם לא ימותו ערירים: דבנים דהוו ליה מחטאיה ואילך לא מייתי) - כתב רחמנא 'ערירים ימותו'; ואי כתב רחמנא 'ערירים ימותו' הוה אמינא מחטאיה ואילך (דהכי משמע: מ'חטאם ישאו' ואילך ערירים ימותו), אבל (אבל בנים) מעיקרא (דמעיקרא) – לא (לא מייתי); צריכא (כתב רחמנא 'ערירים יהיו' - סופן לבא לידי ערירים, דמדכתיב 'ערירים יהיו' מכלל דהשתא לאו ערירים נינהו)!

 

העראה דחייבי לאוין מנלן?

מדגלי רחמנא 'שכבת זרע' גבי שפחה חרופה [ויקרא יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה - בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] (שפחה חרופה=שפחה כנענית המאורסת לעבד עבדי שמותר בה, כדכתיב (שמות כא,ד) אם אדוניו יתן לו אשה) מכלל דחייבי לאוין בהעראה (שפחה - חייבי לאוין היא, דכתיב בה 'לא יהיה קדש' (דברים כג,יח) וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור בה ביאתו, דכתיב 'שכבת זרע' - מכלל דחייבי מלקות, דלאו דאשם, כגון ממזר ושפחה שאין חרופה - בהעראה מיחייב)!

אדרבה: מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות, מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה!?

אמר רב אשי: אם כן, לשתוק קרא משפחה חרופה (דלא לגלי 'שכבת זרע' בשפחה חרופה, ואנא אמינא כשאר חייבי לאוין בגמר ביאה).

 

העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן (דמשפחה לא גמרינן אלא לאו השוה בכל דומיא דשפחה חרופה)?

אתיא 'קיחה' (כתיב גבי חייבי כריתות [ויקרא כ,יז: ו]איש אשר יקח את אחותו [בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא]) (וכתיב בחייבי לאוין) 'קיחה'  (דכהונה: [ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה] לא יקחו [ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו]).

 

דחייבי עשה (כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי) מנלן (מנלן דאסירא העראה דידהו בישראל, וקאי בעשה? כדכתיב דור שלישי יבא (דברים כג,ט) ולא שני, ולאו הבא מכלל עשה - עשה)?

 

(יבמות נה,ב)

אתיא ביאה [דברים כג,ח: לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; (פסוק ט) בנים אשר יולדו להם - דור שלישי יבא להם בקהל ה'] ביאה (מחייבי לאוין, דכתיב בהו [דברים כג,ג] לא יבא ממזר [בקהל ה': גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']);

 

יבמה לשוק (בלא חליצה) - מנלן (דהעראה דידה כגמר ביאה)?

אי למאן דאמר לאו (דכתיב 'לא תהיה אשת המת' (דברים כה,ה) ילפינן העראה לחייבי לאוין) – לאו; אי למאן דאמר עשה (דכתיב (שם) 'יבמה יבא עליה' - ולא אחר, ולאו הבא מכלל עשה)– עשה!? (והאי 'לא תהיה' מפיק לה ל'אין קידושין תופסין בה', והכי קאמר: לא יהא בה הויה לזר; ופלוגתא דרב ושמואל היא ב'האשה' קמא (לקמן צב,ב)!)

 

אלא יבמה ליבם מנלן (דקני לה בהעראה)?

אתיא ביאה [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה] ביאה [דברים כג,ג: לא יבא ממזר בקהל ה': גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'];

 

אשה לבעלה (לענין מקדש בביאה) מנלן (דבהעראה מקדשה)?

אתיא קיחה (כי יקח איש אשה ובעלה (דברים כד,א) ומהכא ילפינן קידושי ביאה; כתיב הכא קיחה), (וכתיב התם בחייבי כריתות) קיחה [ויקרא כ,יז: ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא].

 

אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה, שכבת זרע באשת איש (ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע (ויקרא יח,כ) והא איתרבי בה העראה מהקישא דרבי יונה), שכבת זרע בסוטה (הנסתרה, דנאסרת מספק: כתיב 'ושכב איש אותה שכבת זרע (במדבר ה,יג))?

דשפחה חרופה – כדאמרן[1] (דבעינן גמר ביאה, דלא תימא 'כי היכי דמחייב מלקות בהעראה ליחייב נמי אשם בהעראה');

דאשת איש - פרט למשמש מת (באבר מת, בלא קישוי, דאין ראוי להזריע);

הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור (בשבועות בפרק ידיעות הטומאה), אלא למאן דאמר חייב, מאי איכא למימר?

אלא פרט למשמש מתה (אשת איש לאחר מיתתה); דסלקא דעתא אמינא [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי 'שארו' (דבעלה מיקרי, דכתיב גבי טומאה 'כי אם לשארו' (ויקרא כא,ב) ואמרינן 'שארו' - זו אשתו, ליחייב עליה), אימא ליחייב עלה באשת איש - קא משמע לן.

דסוטה למה לי?

לכדתניא: 'שכבת זרע' - פרט לדבר אחר.

מאי 'דבר אחר'?

אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה (שהיה חושדה עמו בכך, וכשאמר "אל תסתרי עמו" - ידוע לכל דלדעת כן הזהירה, דלא היה חושדה עמו בביאה אחרת. לישנא אחרינא: לשקינא לה שלא כדרכה "אל תסתרי עמו ליבעל לו שלא כדרכה").

אמר ליה רבא: '[ויקרא פרק יח,כב: ואת זכר לא תשכב] משכבי אשה [תועבה הִוא]' כתיב (הוקשו שניהן)!?

אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים (מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים).

אמר ליה אביי: פריצותא אסר רחמנא (בתמיה: כלומר פשיטא דלאו קינוי הוא, דמשום פריצותא לא מיתסרא עליה)?!

אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה (אבר נושק במקום תשמיש).

הניחא למאן דאמר (לקמן בשמעתין) העראה זו הכנסת עטרה (אבל נשיקה - לאו העראה היא, ולא מיתסרא לבעלה בהכי - שפיר קאמרת (דלא מיתסרא לבעלה) דלאו קינוי הוא), אלא למאן דאמר זו נשיקה מאי איכא למימר (היכי ממעט לה)?

אלא לעולם לשקינא לה דרך אברים, ואיצטריך: סלקא דעתא אמינא בקפידא דבעל תלה רחמנא, והא קא קפיד! - קא משמע לן.

 

אמר שמואל: העראה - זו נשיקה: משל לאדם שמניח אצבעו על פיו - אי אפשר שלא ידחוק הבשר.

כי אתא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה (מכלל דנשיקה - העראה היא כשמואל).

מתיב רב ששת: 'שכבת זרע (בשפחה חרופה קאי: [ויקרא יט,כ] ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה) - אינו חייב אלא על ביאת המירוק'; מאי, לאו - מירוק גיד (שמזריע)?

לא, מירוק עטרה (ראש הגיד היא, ואינה מן הגיד אלא בשר).[YH1] 

 

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה.

אמרו ליה: והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי [אלא אמר 'גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה']?

אמר להו: או איהו שקראי או אנא שקרי!

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה.

אדרבה בר בר חנה ודאי פליג (דהא אמר 'הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה' והכא קרי לה 'העראה'), אדשמואל (דאמר נשיקה הוי העראה) מי לימא פליג (דלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה, ולרבין נשיקה לאו כלום היא? או דלמא תרוייהו: בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי)?

לא: מנשיקה ועד הכנסת עטרה - העראה קרי לה.

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: העראה - זו הכנסת עטרה; גמר ביאה - גמר ביאה ממש;

 

(יבמות נו,א)

מכאן ואילך (מהכנסת עטרה ולמטה) אינו אלא נשיקה ופטור עליה ופליג אדשמואל (ומדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה, והעראה רבינן לה לחיובי).

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol