דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

תחילת פרק 'הבא על יבמתו'

 

יבמות דף נד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות נג,ב)

משנה:

הבא על יבמתו בין בשוגג (כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת) בין במזיד (לשם זנות ולא לשום מצוה), בין באונס בין ברצון, אפילו (מפרש בגמרא) הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס, אחד המערה (שלא גמר ביאתו) ואחד הגומר - קנה (וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה), ולא חילק בין ביאה לביאה (בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה);

וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות (לכהונה), כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה (לאו אפסולה לכהונה קאי, דהא פסולה וקיימא; ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר; ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה? אלא לענין העראה נקטה, ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה) לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין (באחת מכל הביאות הללו) – פְּסָלָהּ (משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן, דשויה חללה]; ודוקא עריות או פסולות, אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה - לקמן בפירקין), ולא חילק בין ביאה לביאה.

 

גמרא:

מאי 'אפילו [הוא שוגג והיא מזידה...]'?

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה, אי נמי הוא מזיד והיא קמכוונה למצוה, אלא אפילו הוא שוגג (כסבור אשה אחרת היא) והיא מזידה (לביאת זנות מכוונת) דתרוייהו לא קמכווני לשם מצוה - אפילו הכי קנה.

תני רבי חייא: 'אפילו שניהם שוגגים שניהם מזידים שניהם אנוסים.'

 

אנוס דמתניתין - היכי דמי?: אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה - והאמר רבא: אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת?

אלא בישן (שנתקשה כשהוא ישן).

והאמר רב יהודה:

 

(יבמות נד,א)

ישן לא קנה ביבמתו (דישן לאו בר דעת ולא הוה קנינו קנין)?

אלא בנתקע (שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו).

והא אמר רבה: 'נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים (בנזק וצער ורפוי ושבת כדאמר ב'החובל' (בבא קמא פה,ב): פצע תחת פצע לרבות השוגג כמזיד ואונס כרצון, אבל בבושת – לא, כדמפרש לקמן), וביבמתו לא קנה (דלא אכוין לביאה)'!?

אלא כגון שנתכוון לאשתו (ונתקשה לה) ותקפתו יבמתו ובא עליה - שניהם אנוסים.

 

דבי רבי חייא - היכי דמי?

כגון שנתכוון לאשתו ותקפוהו עובדי כוכבים ודבקום זה בזה ובא עליה.

 

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: '[דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויִבמָהּ] – מצוה (כלומר בביאה יותר מבחליצה); דבר אחר 'יבמה יבא עליה' - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.'

והא אפיקתיה למצוה?

למצוה - מ'ואם לא יחפוץ האיש [לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה: "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי" [דברים כה,ז]] נפקא; הא חפץ (מצוה ליבומי) – יבם, וכי אתא קרא ['יבמה יבא עליה'] - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.

 

תניא אידך: ''יבמה יבא עליה' – כדרכה;

'ולקחה' - שלא כדרכה (לרבות שאם בא עליה שלא כדרכה - קנה);

'ויבם' [זו דרשת החלק הראשון של המלה, שהרי 'ויבמָהּ' כתיב] - ביאה גומרת בה, ואין כסף ושטר גומרין בה;

'ויבמָהּ' - בעל כרחה.

דבר אחר: 'יבמה יבא עליה' - בין בשוגג כו' [בין במזיד בין באונס בין ברצון]'

והא אפיקתיה ל'כדרכה'?

ההוא [כדרכה] - מ'להקים לאחיו שם' [דברים כה,ז: וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי] נפקא: במקום שמקים שם, וכי אתא קרא [יבמה יבא עליה] - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון[YH1] .

 

גופא: אמר רב יהודה: ישן - לא קנה ביבמתו, דאמר קרא 'יבמה יבא עליה' - עד דמכוין לה לשם ביאה (בעולם).

והתניא: 'בין ער בין ישן'?

אימא 'בין ערה בין ישנה'.

והתניא: 'בין ער הוא בין ישן הוא בין ערה היא בין ישנה היא'?

הכא במאי עסקינן? - במתנמנם.

היכי דמי מתנמנם?

אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר, כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר.

 

גופא: אמר רבה: נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה: בנזק (שמין אותה כאילו היא שפחה נמכרת: כמה היתה יפה וכמה היא יפה), בצער, בשבת, ברפוי, אבל בושת לא מיחייב, דאמר מר: אין חייב על הבושת עד שיתכוון.

 

אמר רבא: נתכוון להטיח בכותל (לאו לשום ביאה מיכוין) והטיח ביבמתו - לא קנה; להטיח בבהמה והטיח ביבמה – קנה, דהא קמכוין לשם ביאה בעולם.

 

אחד המערה:

אמר עולא: מנין להעראה מן התורה?

שנאמר (ויקרא כ,יח) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה [והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם] - מכאן להעראה מן התורה [ומכאן בנין אב לכל התורה שיש חשיבות להעראה, וממילא גם קונה ביבום].

[## האם עולא שואל לאיסור או לחיוב? לפי שמביא פסוקים מויקרא פרק כ שעוסק בעונש – מכאן שעוסק בחיוב; אך מנין לאיסור? האם נלמד איסור מעונש?]

אשכחן נדה, שאר עריות מנין? וכי תימא נילף מנדה - מה לנדה שכן מטמאה את בועלה (להיות כמותה טמא שבעה, דכתיב 'ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים' (ויקרא טו,כד)) [והיות וזה חידוש חמור, אין ללמוד ממנו על מקרים קלים יותר]!

אלא אתיא מאשת אח, דכתיב (ויקרא כ,כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא [ערות אחיו גלה ערירים יהיו] - וכי אשת אחיו [לעולם] נדה היא (ואינה פוסקת)? אלא כנדה: מה נדה בהעראה - אף אשת אח בהעראה [ומאשת אח נלמד בנין אב לכל העריות[YH2] ].

[ופרכינן:] מה לאשת אח שכן בידו (של אדם) לרבות (נשים הרבה על אחיו באיסור אשת אח): דאי בעי מקדש ואזיל כי אלפא [עד אלף נשים] ([ומכל מקום] ותפשוט מינה כל עריות הנאסרות עליו מחמת אישות, כגון אשת אב, וכלתו, וחמותו, ואחות אשתו; אבל אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן, דאין בידו לרבות - מנלן)!?

אלא [נסיון חדש ללמוד כל העריות ממקור אחד – לפי המשך הגמרא:] אתיא מאחות אב ואחות אם, דכתיב: (ויקרא כ,יט) וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה [עונם ישאו].

איכא למיפרך: מה לאחות אב ואחות אם שכן איסור הבא מאליו [ולכן כוחו גדול, ואין ללמוד על איסורי עריות אחרים שיש איסור  או עונש - בהעראה] (ופשוט מינה [מכל מקום]: אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן, ולא תפשוט מינה עריות הנאסרות לו מחמת קידושין)!?

מחדא לא אתיא, תיתי [חדא] מתרתי.

מהי תיתי [מתוך השלשה: נדה, אשת אח, ואחות אביו ואחות אמו]?

תיתי מאשת אח ואחות אב ואחות אם (דכי פרכת 'מה לאחות אב ואם שכן איסור הבא מאליו' - אשת אח תוכיח; 'מה לאשת אח שכן בידו לרבות'? - אחות אב ואם תוכיח, וחזר הדין: הצד השוה שבהן שהן אסורות עליו משום ערוה ועשה בהן העראה כגמר ביאה - אף אני אביא כל העריות בדין הזה).

מה להנך שכן אסורין משום שְׁאֵר (ותפשוט כל האסורות משום שאר, אבל אשת איש, דלאו משום שאר -   מנא תיתי)!?

אלא תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם.

מה להנך שכן איסור הבא מאליו!?

אלא תיתי מנדה ואשת אח, דמאי פרכת [לכל איסור אין החומרות של הצד השני ואף על פי כן נאסרה העראה: נדה באה מאליו ואינה משום שאר, ואין בידו לרבות, ואשת אח אינה באה מאליו, ואינה 'מטמאה את בועלה'; או באופן חיובי, כדברי רש"י לעיל, רק שנדה אינה משום שאר]?

מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: מה לנדה ואשת אח, שכן אין להם היתר בחיי אוסרן (כל זמן שאדם חי והיא שופעת וכן אשת אח - אין היתר בחיי אחיו שאפילו הוא מגרשה אסורה לזה), תאמר באשת איש שכן יש לה היתר בחיי אוסרה (אשת איש יש לה היתר בחייו על ידי גט)!? 

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: אטו נדה ואשת אח בחיי אוסרן הוא דאין להם היתר, אבל לאחר מכאן יש להם היתר? נדה

 

(יבמות נד,ב)

ביומי תליא מילתא (אפילו אם מת האוסרה - שפסקה דם בראייה ראשונה - אסורה כל שבעה), אשת אח בבנים תליא רחמנא (אם יש לה בנים אפילו מת אחיו)!

אלא פריך הכי: מה לנדה ואשת אח, שכן אין אוסרן מתירן (אין כח באוסר להתיר, אלא דבר אחר מתירה: ימים מתירין את הנדה ואשת אח כשהוא ערירי), תאמר באשת איש שאוסרה מתירה!?

אלא אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: אמר קרא: (ויקרא יח,כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות [מקרב עמם] - הוקשו כל העריות כולן לנדה (שהרי כאן הוקשו כולן זו לזו, ונדה כתובה בפרשת עריות, הלכך 'בהעראה' ילפינן כולהו מנדה): מה נדה [יש חיוב כבר] בהעראה - אף כל בהעראה.

 

ואלא נדה דכתיבא גבי אשת אח (דילפינן מיניה לעיל העראה לאשת אח מנדה) למה לי?

לכדרב הונא, דאמר רב הונא: רמז ליבמה מן התורה מנין?

- מנין? הא כתיב 'יבמה יבא עליה'?

אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה (אם גירשה אחיו) מנין?

האי - סברא היא: מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא - מכלל דבחיי בעלה אסורה.

ודלמא לאחר מיתת בעלה – מצוה, בחיי בעלה רשות!? אי נמי לאחר מיתת בעלה – אִין, בחיי בעלה – לא, ולאו הבא מכלל עשה – עשה (אבל כרת ליכא)?

אמר קרא: (ויקרא כ,כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא [ערות אחיו גלה ערירים יהיו] - וכי אשת אחיו נדה היא? אלא כנדה: מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן, בשעת איסורא בכרת - אף אשת אח [נמי]: אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן, בחיי בעלה בכרת.

 

אלא העראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם [ויקרא כ,יט: וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו] למה לי?

לכדבעא מיניה רבינא מרבא: 'המערה בזכור מהו'?

'בזכור' – 'משכבֵי אשה' כתיבא (וכיון דבאשה הוי העראה משכב - ממילא איתסרא בזכור, דהא בזכור כתיב 'משכבי אשה')!?

אלא: 'המערה בבהמה (שלא גמר ביאתו) מהו'?

אמר ליה: אם אינו ענין להעראה, דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם, דאתיא [העראה] בהקישא מדרבי יונה - תנהו ענין להעראה דבהמה.

מכדי בהמה - חייבי מיתות בית דין היא, מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות (אחות אב ואחות אם לאו מחייבי מיתות הן דלא כתיבא בהו מיתה)? לכתוב גבי מיתת בית דין (כגון באמו וחמותו), ונילף מיתת בית דין ממיתת בית דין (ולימא נמי 'אם אינו ענין להו - דאתיא בהיקישא דרבי יונה - תנהו ענין לבהמה)?

איידי דכוליה קרא (דכתיב באחות אב ואחות אם בפרשת קדושים תהיו) לדרשא אתי (כדתניא לקמן) כתיב ביה נמי הא מילתא (העראה בלא צורך) לדרשא (דבהמה).

 

מאי דרשא?

דתניא [דומה לספרא פרשתא י פרק יא הלכה ד]: '(ויקרא יח,יב) ערות אחות אביך לא תגלה [שאר אביך היא] (קרא דאחרי מות קמא נקט) – בין (שהיא אחות אביך) מן האב בין מן האם.

אתה אומר 'בין מן האב בין מן האם'? או אינו אלא מן האב ולא מן האם? ודין הוא: חייב כאן וחייב באחותו; מה אחותו בין מן האב בין מן האם (דכתיב 'בת אביך או בת אמך' [ויקרא יח,ט]) - אף כאן בין מן האב בין מן האם!

או כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו: מה דודתו מן האב ולא מן האם (שאם היה דודו אחי אביו מן האם ולא מן האב - אין אשתו עליו ערוה; ולקמן בעי מנלן) - אף כאן מן האב ולא מן האם!?

נראה למי דומה: דנין איסור הבא מאליו מאיסור הבא מאליו ואל תוכיח דודתו, שאין איסור הבא מאליו (אלא על ידי קדושי דודו)! או כלך לדרך זה: דנין קרובי האב מקרובי האב ואל תוכיח אחותו שקרובי עצמו!?

(וכיון דלא נפקא לן מדינא) תלמוד לומר (מקרא שני בפרשת קדושים תהיו[1]: 'ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה', ואין צריך להזהיר, שכבר הזהיר, ולא הוה ליה לאשמועינן אלא עונש כדעבד באשת אח ובאחותו: 'איש כי יקח אחות אביו ואחות אמו עונם ישאו' וקרא יתירא הוא לרבות אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האם): (ויקרא יח,יב) ערות אחות אביך לא תגלה [שאר אביך היא]- בין מן האב בין מן האם – ערות אחות אמך לא תגלה [כי שאר אמך היא (שם פסוק יג)] - בין מן האב בין מן האם.'

למה לי למכתבא באחות אב, למה לי למכתבא באחות אם (לכתוב בחדא ותיתי אידך מינה)?

אמר רבי אבהו: צריכי: דאי כתב רחמנא באחות אב - שכן יש לה חייס (דמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב 'ויתילדו על משפחותם לבית אבותם' (במדבר א,יח)), אבל אחות אם אימא לא! ואי כתב רחמנא באחות אם - שכן ודאית (ודאי קרובתו)[2], אבל אחות אב אימא לא (שמא חס וחלילה אין זה אביו)? צריכא!

 

ודודתו, דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם - מנא ליה?

אמר רבא: אתיא 'דודו' 'דודו': כתיב הכא [ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו] ערות דודו גלה [חטאם ישאו], וכתיב התם (ויקרא כה,מט) או דודו או בן דודו יגאלנו [או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל] - מה להלן מן האב ולא מן האם (אם אחי אביו מן האב - הוא הוי קרוב לענין גאולה יותר, ומצות גאולה מוטל עליו יותר מקרובי האם) אף כאן מן האב ולא מן האם.

והתם מנלן?

אמר קרא: 'ממשפחתו יגאלנו' - משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה.

 

והדתנן [יבמות פ"י מ"ד]: 'אמרו לו: "מתה אשתך" ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה; מתה, ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה (כגון דינה בת לאה מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון, ושרה בת חצרון מקטורה, ורבקה בת קטורה מבתואל, ומלכה בת בתואל מחנה; וראובן נשא את מלכה, והלך למדינת הים. אמרו לו "מתה אשתך" ונשא את רבקה שהיא אחותה מאביה; חזרו ואמרו לו "מתה רבקה" ונשא את שרה, אחותה [של רבקה] מאמה [קטורה]; אמרו לו "מתה שרה" ונשא את יוכבד אחותה מאביה; אמרו לו "מתה יוכבד" ונשא את דינה אחותה מאמה [לאה]; חזרו ואמרו לו 'כולן קיימות') - מותר בראשונה (במלכה אשתו) ובשלישית (שרה, לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה, דתנן (לקמן פ"יא מ"א; צז,א) 'נושאין על האנוסה') ובחמישית (דינה; ואף על פי שהיא אחות יוכבד הרביעית, לפי שביאת יוכבד - פיתוי היא, ואינה קידושין, מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין!) ופוטרות צרותיהן (אם מת וחלצו האחין לאחת מהן - פוטרות צרותיהן); ואסור בשניה (מפני הראשונה) וברביעית (מפני השלישית); ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה; ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה - מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית'

 

(יבמות נה,א)

אלמא אחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורות (דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית)!

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol