דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
סיום יבמות
פרק חמישי 'רבן גמליאל'
ותחילת פרק 'הבא
על יבמתו'
יבמות
דף נג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות נב,ב)
אמר רב יוסף: מאי טעמא דרבי? - עשאוה כעודר (חופר) בנכסי הגר וכסבור שלו הן (שהיה קרקע הגר סמוך לקרקעו, ומת הגר ואין לו יורשין, והמחזיק בנכסיו קנה,
וְזה חופר בקרקע הגר וכסבור שזה קרקע שלו ולא נתכוון להחזיק) דלא קני (והאי נמי: סבור שקידושי
יבמה תופסין בה ולא נתכוון לקנות אלא מכח ייבומי אחיו והא פקעו להו).
אמר ליה אביי: מי דמי? התם לא קא מכוין למיקני (דהא סבור שלו
הן), הכא קא
מכוין למיקני (מכל מקום)! הא (אביי הוא דאקשי ואזיל) לא דמיא אלא לעודר בנכסי גר זה
וכסבור של גר אחר הוא (ומתכוון לקנות מכל
מקום), דקני! (והאי נמי
קסבר לקנות מכח אחיו ואינו קונה אלא מכחו ומ"מ קנין הוא).
אלא אמר אביי: הכא במאי עסקינן? כגון דאמר לה "התקדשי לי במאמר
יבמין": רבי סבר מאמר עילוי זיקה קא רמי (מאמר דתקינו
רבנן לכל היבמין - לא תקון אלא היכא דקיימא זיקה, ואתא מאמר ואיתוסף עלה) ואתאי חליצה אפקעתה לזיקה (והכא ליכא למימר הכי); ורבנן סברי: האי לחודיה קאי והאי
לחודיה קאי (ולא מהני זיקה למאמר [כלומר: אין קשר בין זיקה למאמר,
שהרי מאמר הוא קידושין] הילכך השתא כמעיקרא): מעיקרא [לפני
החליצה] אילו אמר לה "התקדשי לי במאמר יבמין"
- מי לא מהני (ואף על גב דלא מהניא ליה זיקה, דהאי לחודה
קיימא)? השתא [לאחר החליצה] נמי מהני!
רבא אמר: אי דאמר לה במאמר יבמין - כולי עלמא לא פליגי דמהניא, והכא במאי
עסקינן? - כגון דאמר לה "התקדשי לי בזיקת יבמין": רבי סבר
(יבמות נג,א)
יש זיקה (האי דתפיס מאמר בעלמא
בכי האי לישנא - משום דיש זיקה, והשתא), ואתאי חליצה אפקעתיה לזיקה (וליכא למימר הכי), ורבנן סברי: אין זיקה (אין כח לזיקה): (ואפילו הכי) מעיקרא אילו אמר לה "התקדשי לי
בזיקת יבמין" - מי לא מהני (הוי מאמר)? השתא נמי מהני!
רב שרביא אמר: בחליצה כשירה, אי דאמר לה (בזיקת יבמין) ,התקדשי לי בזיקת יבמין" -
כולי עלמא לא פליגי דלא מהני (דיש זיקה ואתיא חליצה
ואפקעתה), והכא
בחליצה פסולה (כגון שחלץ אחר הגט) קמיפלגי: מר סבר חליצה פסולה פוטרת, ומר סבר חליצה
פסולה אינה פוטרת (רבנן סברי לא אפקעתה
שפיר ויש אחריה כלום הלכך קני מאמר).
רב אשי אמר: דכולי עלמא חליצה פסולה אינה פוטרת, והכא ביש תנאי בחליצה (שחלץ לה על מנת שתתן לו מאתים זוז) קמיפלגי: מר סבר יש תנאי בחליצה (ולרבנן יש תנאי וכל
כמה דלא קיימא לא פקע זיקה וכי אמר לה התקדשי לי ע"י כסף זה בזיקת יבמין קני) ומר סבר אין תנאי בחליצה (רבי סבר אין תנאי מועיל בחליצה ואפילו לא נתנה לו אין תנאי מועיל והוי
חליצה הלכך לא תפיס מאמר שעשה בלשון זיקת יבמין אבתרה דהא אפקעתה לזיקתו).
רבינא אמר: דכולי עלמא יש תנאי בחליצה (אף על גב
דקיימא לן (לקמן קו,א) חליצה מוטעת כשירה - הני תנאי לא סבירא להו), והכא - בתנאי כפול קמיפלגי (וכגון דלא כפליה לתנאי): מר סבר בעינן תנאי כפול (לרבי בעינן תנאי כפול
כתנאי בני גד ובני ראובן, והאי דלא כפליה "אם תתני תהא חליצה, ואם לא תתני לא
תהא חליצה" - לא הוי תנאי לבטולי לחליצה) ומר סבר לא בעינן תנאי כפול.
'חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל [[או] נתן
גט [אחרי החליצה]
ובעל [או בעל אחרי החליצה]
או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]:
וניתני נמי 'אין אחר ביאה כלום' (דהא ביאה שייכא למימר בסיפא
דקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ דהא או או קתני ובבעל ועשה מאמר או בבעל ונתן
גט מאי חליצה איכא)?
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: תני 'אין אחר ביאה כלום' (ולא צריך למיתני נמי אין לאחר חליצה כלום דכיון דתנא 'אין אחר ביאה כלום' -
ה"ה נמי ד'אין אחר חליצה כלום', ולישנא קלילא הוא למיתני חדא: או ביאה או
חליצה); ותנא
דידן (דלא נקט ביאה, ואף על גב דאיירי בה בסיפא) - התרת יבמה לשוק עדיפא ליה (משום דהיתר יבמה לשוק חביבא ליה לאורויי, ומינה שמעינן דאין אחר ביאה כלום,
וטריחא לתנא למיתני תרתי 'אין אחר ביאה ואין אחר חליצה כלום').
'אחד יבמה אחת [ליבם אחד] אחד שתי יבמות [ליבם אחד]':
מתניתין (דקתני אחת שתי יבמות:
עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין) דלא כבן עזאי, דתניא: 'בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין
ויבמה אחת, ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד' (ומתניתין בשתי
יבמות ויבם אחד קא מיירי; וללישנא בתרא דגרסינן למילתיה דבן עזאי איפכא - קיימא הך
אתקפתא אסיפא דמתניתין, דקתני 'בין יבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמין ויבמה אחת'.
ומיסתברא כלישנא קמא, דאם כן לא הוה לן לאיתויי הך אתקפתא הכא, אלא בגמרא דסיפא
דלקמן).
כיצד מאמר לזו [כיצד: עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין וחליצה. מאמר בזו
ובעל לזו - צריכות שני גיטין וחליצה. מאמר בזו , וגט לזו - צריכות גט וחליצה. מאמר בזו וחלץ לזו - הראשונה צריכה גט]:
לימא מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל: 'חלץ לבעלת מאמר - לא נפטרה צרתה' (א'מאמר לזו וחלץ לזו' קאי: מדלא נקט חליצה אבעלת מאמר - מסייע לשמואל:
דכיון דבעי גט למאמרו - לא הויא חליצה מעלייתא לאפוקי זיקה דחברתה) ותיובתא דרב יוסף (דאמר ב'החולץ' (לעיל מד,א) לא ישפוך אדם מי בורו
ואחרים צריכים להם, דהא הכא דחלץ לחברתה וקמייתא בעיא גט ונמצא פוסל את שתיהן מן
הכהונה, ולא אמרינן ליחלוץ לקמייתא ותהא חברתה כשירה)?
מי קתני 'חולץ'? 'חלץ' קתני, דיעבד.
[## איך יהיה כאן אסמכתא נגד רב יוסף? הרי – אם התנא סובר כשמואל - אין אפשרות אחרת, לא שייך לבחור למי
חולצים, שהרי שמואל אומר שלא נפטרה צרתה!? הרי רב יוסף אומר לא ישפוך וכו' כאשר
אפשר, לא כאשר אי אפשר? האם התשובה: שהריהכל כאן מדרבנן, ואילו סברו כרב יוסף היו
מתקנים אחרת?]
תוספות ד"ה לימא מסייע ליה לשמואל ותיובתא לרב
יוסף: א'מאמר לזו וחלץ לזו' קאי; ואם תאמר אמאי הוי תיובתא לרב יוסף: דהא דאין
חולץ לבעלת מאמר משום דשמואל דחלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה! ויש לומר דהכי קאמר:
לימא מסייע ליה לשמואל או תיהוי תיובתא דרב יוסף: דאי לא תסייע לשמואל
ומיפטרה צרה בחליצת בעלת מאמר, אם כן האי דנקט 'מאמר לזו וחלץ לזו' - לאשמועינן
דחולץ לאיזו שירצה, לאפוקי מדרב יוסף דקאמר: לא ישפוך מי בורו ואחרים צריכים לו.
גט לזו וגט לזו [צריכות
הימנו חליצה]:
לימא מסייע ליה לרבה בר רב
הונא, דאמר רבה בר רב הונא: 'חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין' ('צריכות' משמע חליצה לכל אחת, דכיון דחליצת שתיהן רעועה - אין
אחת מהן פוטרת חברתה)
ממנו חליצה (וקתני סיפא וכן שני יבמין ליבמה אחת דאם נתן
זה גט וזה גט צריכה חליצה משניהן)?
מאי 'צריכות'? - צריכות דעלמא.
גט לזו וחלץ לזו [אין אחר חליצה כלום]:
(מדלא נקט
חליצה לבעלת הגט אלא לחברתה) לימא מסייע
ליה לשמואל (דאמר בפרק 'ארבעה אחין': חלץ לבעלת הגט - לא נפטרה צרה) ותהוי תיובתא דרב יוסף?
מי קתני 'חולץ'? 'חלץ' קתני, דיעבד.
חלץ וחלץ או חלץ [ועשה מאמר, נתן גט ובעל או בעל ובעל
או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]:
וליתני נמי 'אין אחר ביאה כלום' (בסיפא, דקתני 'או בעל
ובעל או בעל ועשה מאמר כו' - דהא
משום הכי נקט לה, דהתם לא שייך למיתני 'אין אחר חליצה כלום', דהא ליכא חליצה!)
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: תני 'אין אחר ביאה כלום', ותנא דידן - התרת יבמה
לשוק עדיפא ליה.
בין יבם אחד לשתי יבמות [בין שני יבמין ליבמה אחת -
חלץ ועשה מאמר, נתן גט, ובעל; או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]:
בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'כולה ביתא (כל האחין על החלוצה
ועל צרתה) בלאו (בעלמא) קאי (כחולץ עצמו, דשליחות דידהו עבד) - איצטריך לאשמועינן (מתניתין 'חלץ לזו ועשה
מאמר בזו אינו כלום': דאף על גב דלאו בעלמא היא גביה) דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין (וסתים לן בכולן כרבי עקיבא, וכן בשני יבמין ויבמה אחת); אלא לריש לקיש, דאמר (בפרק קמא (י,א)) 'כולה ביתא בכרת קאי' (לבד מחולץ בחלוצה, אבל חולץ לגבי צרה וכל האחין בין בחלוצה בין בצרה –
בכרת, מאי איצטריך למיתני גבי שתי יבמות ויבם אחד ושני יבמין ויבמה אחת דאין מאמר
השני תופס אחר חליצה?) - איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות [פשיטא]?
אמר לך ריש לקיש: וליטעמיך – סיפא, דקתני (בשני יבמין
ויבמה אחת) 'בעל (הראשון)
ועשה (השני) מאמר (אין אחר ביאה כלום)' - (מי) איצטריך לאשמועינן דאין קדושין
תופסין באשת איש (הרי כנסה וכאשתו היא
לכל דבר)? - אלא
איידי דתנא התרת יבם אחד ויבמה אחת (דאיצטריך לאשמועינן
אפילו לריש לקיש דאין מאמר אחר חליצה, דהא ליתא גביה אלא בלאו ד'לא יבנה', ואיצטריך
למיסתמיה כרבי עקיבא) - תנא נמי שתי יבמות ויבם אחד, ואיידי דתנא שתי יבמות ויבם אחד - תנא נמי
שתי יבמין ויבמה אחת.
(יבמות נג,ב)
חלץ ועשה מאמר ונתן [גט (וכן חלץ לזו ומאמר לזו, וכן נתן גט לזו אחר חליצת זו) ובעל (וכן בעל לזו אחר חליצה של זו - אין מעשה האחרון כלום), או בעל (תחלה וחזר) ובעל (לשניה), או בעל ועשה מאמר (בשניה), (או) נתן גט (לשניה או) [ו]חלץ (לשניה- אין אחר ביאה ראשונה
כלום, ומעשה אחרון לא חשיב ומותר בקרובות שניה) - אין אחר חליצה כלום (ארישא קאי ואסיפא שייך
למימר 'אין אחר ביאה כלום' ובגמרא קמיבעיא לה)]:
בשלמא חלץ ועשה מאמר (איבם אחד ויבמה אחת
קאי) [כמו שפירש
רש"י במשנה:] – איצטריך (דאוקמיה דצריך למתנייה
דאינו כלום): סלקא
דעתא אמינא (אפילו לרבי עקיבא) נגזור מאמר דבתר חליצה (דליבעי גט) אטו מאמר דקמי חליצה - קא משמע לן
דלא גזרינן; אלא חלץ ונתן גט (ביבם אחד ויבמה אחת) למה לי (למאי ליהני
האי גט? אי למיסרה - הא איתסרא היא וקרובותיה עליו)?
ולטעמיך אימא סיפא: 'בעל
ועשה מאמר בעל ונתן גט' (ביבם ויבמה אחת - למה
לי)? בשלמא
'בָּעל ונתן גט' – איצטריך (למתני אין אחר ביאה כלום
דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה לזיקה): סלקא דעתא אמינא נגזור גט דבתר בעילה (דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה) אטו גט דקמי בעילה (דלא לימרו גט סגי
ביבמה במקום חליצה) - קא משמע לן דלא גזרינן, אבל 'בָּעל ועשה מאמר' למה לי (למאי קבעי איתנויי? הלא אשתו היא)? אלא איידי דתנא 'חלץ ועשה מאמר' תנא נמי 'בעל ועשה מאמר' ואיידי דבעי
למיתני 'בעל ונתן גט' תנא נמי 'חלץ ונתן גט'.
[חלץ
ועשה מאמר ונתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין
בתחלה בין באמצע בין בסוף והבעילה] בזמן
שהיא [אין אחריה כלום באמצע ובסוף יש אחריה כלום. רבי
נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום]:
מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: 'אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר
משום רבי מאיר: אחת בעילה ואחת חליצה בתחלה - אין אחריה כלום; באמצע ובסוף
- יש אחריה כלום.'
ושלש מחלוקת בדבר:
תנא קמא (דמתניתין,
דאמר: 'חליצה פסולה אין אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש אחריה כלום') סבר: ביאה, דאיכא למיגזר – גזרינן;
חליצה, דליכא למיגזר - לא גזרינן;
ורבי נחמיה (דאמר: 'אחת זו
ואחת זו אין אחריה כלום') סבר ביאה נמי ליכא למיגזר;
ודקאמרת ליגזור ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה - כיון דחליצה דאורייתא -
מידע ידעי; ודקאמרת ליגזור ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה - כיון דביאה
דאורייתא הא מידע ידיעי;
ואבא יוסי בן חנן (דאמר: 'אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום באמצע ובסוף', כדפרישנא ליה במתניתין) סבר לה כרבנן, דגזרי בביאה וגזר חליצה משום ביאה (ביאה, דאיכא
למיגזר, כדאמרן בריש פירקין (נ,ב): אי ביאה אחר
הגט היא - גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה, דלא ליתי למיבעל אחר חליצה;
ואי ביאה אחר מאמר כו' - חליצה ליכא למיגזר, כדאמר בריש פירקין (שם)).
הדרן עלך רבן גמליאל
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
משנה:
הבא על יבמתו בין בשוגג (כסבור שהיא אשתו או
אשה אחרת) בין
במזיד (לשם זנות ולא לשום מצוה), בין באונס בין ברצון, אפילו (מפרש בגמרא) הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא
שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס, אחד המערה (שלא גמר ביאתו) ואחד הגומר - קנה (וזכה בנחלה ויוציאה
בגט אם בא להוציאה), ולא חילק בין ביאה לביאה (בין ביאה כדרכה לשלא
כדרכה ובין העראה לגמר ביאה);
וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות (לכהונה), כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה
וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה (לאו אפסולה לכהונה
קאי, דהא פסולה וקיימא; ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר; ועוד ביאת כשר מאי
מגרעא לה? אלא לענין העראה נקטה, ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה) לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין (באחת מכל הביאות הללו) – פְּסָלָהּ (משום זונה [וגרושה
מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן, דשויה חללה]; ודוקא עריות או פסולות, אבל
ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא
רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה - לקמן בפירקין), ולא חילק בין ביאה לביאה.
גמרא:
מאי 'אפילו [הוא שוגג והיא מזידה...]'?
לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה, אי נמי הוא מזיד
והיא קמכוונה למצוה, אלא אפילו הוא שוגג (כסבור אשה אחרת היא) והיא מזידה (לביאת זנות
מכוונת) דתרוייהו
לא קמכווני לשם מצוה - אפילו הכי קנה.
תני רבי חייא: 'אפילו שניהם שוגגים שניהם מזידים שניהם אנוסים.'
אנוס דמתניתין - היכי דמי?: אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה - והאמר
רבא: אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת?
אלא בישן (שנתקשה כשהוא ישן).
והאמר רב יהודה:
(יבמות נד,א)
ישן לא קנה ביבמתו (דישן לאו בר דעת ולא
הוה קנינו קנין)?
אלא בנתקע (שנתקשה לאשתו ונפל מן
הגג ונתקע ביבמתו).
והא אמר רבה: 'נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים (בנזק וצער
ורפוי ושבת כדאמר ב'החובל' (בבא קמא פה,ב): פצע תחת פצע לרבות השוגג
כמזיד ואונס כרצון, אבל בבושת – לא, כדמפרש לקמן), וביבמתו לא קנה (דלא אכוין
לביאה)'!?
אלא כגון שנתכוון לאשתו (ונתקשה לה) ותקפתו יבמתו ובא עליה - שניהם
אנוסים.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף –
בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי
קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.geocities.com/yeshol