יבמות דף מח

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך יבמות פרק רביעי 'החולץ'

יבמות דף מח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות מז,ב)

ורמינהו: 'במה דברים אמורים? בגר, אבל בעבד משוחרר - אין צריך לקבל (בשעת שחרור, דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות , דכתיב (דברים ה,יג) למען ינוח עבדך ואמתך; ועוד: דגמרינן (חגיגה ד,א) 'לה' [ויקרא יט,כ: והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה] 'לה' מאשה [דברים כד,א: וכתב לה ספר כריתת])[1].

אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבי שמעון בן אלעזר הא רבנן, דתניא: '[דברים כא,יג: והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך] ובכתה את אביה ואת אמה [ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה] – במה דברים אמורים? שלא קבלה עליה (להתגייר), אבל קבלה עליה - מטבילה ומותר בה מיד.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף על פי שלא קבלה עליה - כופה ומטבילה לשם שפחות (דכל טבילות עבדים על כרחן היא), וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומשחררה (ומטבילה לשם שחרור בעל כרחה),

(יבמות מח,א)

ומותר בה מיד' (אלמא לרבי שמעון עבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור; ולרבנן דלא הוי תקנתא בהכי - סברי צריך לקבל).

אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר? דכתיב (שמות יב,מד) כל עבד איש מקנת כסף [ומלתה אתו אז יאכל בו] – 'עבד איש' ולא עבד אשה? (בתמיה: ואשה שקנתה עבדים ולא מלו, מי לא הוו כשאר עבדים?) אלא עבד איש אתה מל בעל כרחו, ואי אתה מל בן איש בעל כרחו (על כרחך האי 'איש' - אעובד כוכבים שמכרוֹ קאי, ולמעוטי בן איש, והכי קאמר: עבד שלקחת מן העובד כוכבים אתה מל בעל כרחו של עבד, ואי אתה מל בן עובד כוכבים בעלמא, דלאו עבד, בעל כרחו. ומדכתב רחמנא 'איש' - קרא יתירא - למעוטי בן איש שמע מינה. 'ומלתה אותו' - בעל כרחו משמע, דאי מדעתו - היכי ממעט לבן איש? ואי לא כתיב 'איש' הוה אמינא האי 'עבד' - לאו למעוטי בן אתא, אלא היא גופא איצטריך לאשמועינן דמילת עבדים מעכבא בפסח. לשון אחר ועיקר: 'עבד איש' הכי קאמר: עבד שהוא איש: אף על פי שהוא גדול ובן דעת - ומלתה אותו בעל כרחו, ואי אתה מל בן [שהוא] איש: גר הבא להתגייר - אין לו כח למול בנו גדול בעל כרחו, דגבי בנים כתיב [שמות יב,מח] המול לו כל זכר, ולא כתיב בהו 'איש', וגבי עבד כתיב 'איש' למעוטי בן).

ורבנן?

אמר עולא: כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו (דהא לא כתיב בהו 'איש') - כך אי אתה מל עבד איש בעל כרחו (ומילתא בעלמא היא, ולא הקישא, אלא הכי קאמר ליה: כי היכי דמודית לן בבן - הוא הדין לעבד נמי, דאין מגיירין בן דעת אלא מרצונו), ואלא הכתיב 'כל עבד איש'? - ההוא מיבעי ליה לכדשמואל, דאמר שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות ואין צריך גט שחרור, שנאמר 'כל עבד איש מקנת כסף' – 'עבד איש' ולא עבד אשה? אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד, ושאין רשות לרבו עליו אין קרוי עבד.

[## מה ההבדל בין הפקיר ושחרר? עיין תוד"ה המפקיר]

מתקיף לה רב פפא: אימור דשמעת להו לרבנן (דפליגי אדרבי שמעון דלא הויא תקנתא) ביפת תואר, דלא שייכא במצות, אבל עבד, דשייך במצות (ששהא אצלו כמה ימים וניהג עליו מצות הנוהגות בעבד - מי שמעת להו דצריך לקבל?) - הכי נמי דאפילו רבנן מודו, דתניא: 'אחד גר ואחד לוקח עבד מן העובד כוכבים צריך לקבל' - הא לוקח מישראל אין צריך לקבל!? מני? אי רבי שמעון בן אלעזר - האמר לוקח מן העובד כוכבים נמי אין צריך לקבל! אלא לאו, רבנן! ושמע מינה דלוקח מן העובד כוכבים צריך לקבל, אבל לוקח מישראל אין צריך לקבל;

ואלא קשיא 'אחד גר ואחד עבד משוחרר' - כי תניא ההיא - לענין טבילה תניא <(ששניהם שוים בטבילה: שצריכים לטבול כשבאין לכלל ישראל גמור, אבל לענין קבלה לא הושוו: דעבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור).

תנו רבנן [ספרי דברים פסקה ריב]: '[דברים כא,יב: והבאתה אל תוך ביתך] וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה - רבי אליעזר אומר: תקוץ (אצפרנים קאי, ואע"ג דלאו ניוול - גזירת הכתוב היא)! רבי עקיבא אומר: תגדיל!

אמר רבי אליעזר: נאמרה עשיה בראש (כלומר: נאמר שם תיקון מצוה בראש, דכתיב וגלחה) ונאמרה עשיה בצפרנים - מה להלן העברה אף כאן העברה!

רבי עקיבא אומר: נאמר עשיה בראש ונאמר עשיה בצפרנים: מה להלן ניוול אף כאן ניוול!

וראיה לדברי רבי אליעזר: (שמואל ב יט,כה) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו (לא קצץ צפרני רגליו) ולא עשה שפמו (לא גלח שער שפמו) [ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום] - מאי עשיה? העברה (אלמא 'עשיה' קרי להעברה)!

תנו רבנן [ספרי דברים פסקה ריג]: ' [דברים כא,יג: והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך] ובכתה את אביה ואת אמה [ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה]

(יבמות מח,ב)

רבי אליעזר אומר: 'אביה' - אביה ממש, 'אמה' - אמה ממש.

רבי עקיבא אומר: 'אביה ואמה' - זו עבודת כוכבים; וכן הוא אומר (ירמיהו ב,כז) אומרים לעץ אבי אתה [ולאבן את ילדתני כי פנו אלי ערף ולא פנים, ובעת רעתם יאמרו 'קומה והושיענו'].

'ירח ימים': ירח שלשים יום; רבי שמעון בן אלעזר אומר: תשעים יום: 'ירח' – שלשים, 'ימים' – שלשים, 'ואחר כן' – שלשים.' [## באופן כזה יהיו גם חדשי הבחנה!]

מתקיף לה רבינא: אימא 'ירח' – שלשים, 'ימים' – שלשים, 'ואחר כן' כי הני (ששים, 'ואחר כן תבא אליה' - אחר שיעור אחר כזה תבא אליה)?

קשיא.

תנו רבנן [מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא מסכת דפסחא פרשתא טו]: 'מקיימין עבדים שאינם מלין - דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אין מקיימין.

אמר לו רבי ישמעאל: הרי הוא אומר [שמות כג,יב: ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך] וינפש בן אמתך [והגר] (והאי - בעבד ערל כתיב, כדמפרש לקמן)!

אמר לו: בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר (ומזהירו הכתוב לרבו על עבדו לנוח ביום המחרת, ולא על שבת הבאה, שהרי צריך למולו בשבת זו; וכיון דמל - מקרא אחר נפקא: מ'למען ינוח עבדך' [דברים ה,יג], דלקמן מוקי לה בעבד שמל)';

דכולי עלמא מיהת 'וינפש בן אמתך' - בעבד ערל כתיב.

[## ורבי עקיבא אינו אומר שפסוק זה עוסק ביהודי שקנה לפני ערב שבת אך לא מל את העבד, ועברו יותר משבת אחת – כי אין רבי עקיבא סובר שהתורה נותנת מצוות לעברינים פרט למיעוט: שרפת נותר, השבת גזלה, וכל דיני עונשים.]

מאי משמע?

דתניא[מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא מסכת דפסחא פרשתא כ]: '[שמות כג,יב: ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך] וינפש בן אמתך [והגר] - בעבד ערל הכתוב מדבר.

אתה אומר בעבד ערל או אינו אלא בעבד מהול?

כשהוא אומר [דברים ה,יג: ויום השביעי שבת לה' אלקיך: לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך] למען ינוח עבדך ואמתך כמוך - הרי עבד מהול אמור; הא מה אני מקיים 'וינפש בן אמתך'? - בעבד ערל.

'והגר' - זה גר תושב (שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות; והזהירו הכתוב על השבת, דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים).

אתה אומר זה גר תושב - או אינו אלא גר צדק?

כשהוא אומר [שמות כ,ט: ויום השביעי שבת להי אלקיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך] וגרך אשר בשעריך - הרי גר צדק אמור; הא מה אני מקיים 'והגר' - זה גר תושב.'

אמר רבי יהושע בן לוי: הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל עמו עד שנים עשר חדש; לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים.

אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא, האמר 'אין מקיימין' (אפילו יום אחד)?

אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא: הני מילי (דאין מקיים) - היכא דלא פסקא למילתיה (דלא קיבל מעולם להתגייר ולא פסק מגיותו), אבל היכא דפסקא למילתיה – פסקא (בשעת לקיחתו ונתפייס להתגייר ואחר כך חזר בו - מגלגלין שמא יחזור ויתרצה - לשון מורי. לישנא אחרינא: הני מילי דאין מקיימין - היכא דלא פסק למילתיה, שמקיימין סתם, אבל היכא דפסק - דאמר לו "הריני מגלגל עמך שנים עשר חדש ואם לא תמול אמכור אותך" – מותר, דהוי גביה כשכיר בעלמא[YH1] ).

אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא (האי תרוצא דרב פפא דהיכא דפסק למילתיה משהינן) קמיה דרב זביד מנהרדעא; אמר לי: אי הכי - כי אמר ליה רבי עקיבא 'בלוקח עבד בין השמששות' - לישני ליה הא (כגון דפסק למילתיה דיכול לקיימו כל שנים עשר חדש)?

חדא מתרי טעמי קאמר (שני ליה).

שלח רבין משמיה דרבי אילעאי: 'וכל רבותי אמרו לי משמו (דרבי אלעאי): איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו.'

אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא - האמר 'אין מקיימין'?

אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא: הני מילי היכא דלא אתני בהדיה, אבל היכא דאתני – אתני.

אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: אי הכי, כי קאמר ליה רבי עקיבא 'בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו' - לישני ליה הא!

וליטעמיך לישני ליה הך!

אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר.

יתיב רבי חנינא בר פפי ורבי אמי ורבי יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק נפחא, ויתבי וקאמרי: 'עיר אחת היתה בארץ ישראל ולא רצו עבדיה למול, וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש, וחזרו ומכרום לעובדי כוכבים'

כמאן?

כי האי תנא, דתניא: 'הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל עמו עד שנים עשר חדש; לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין משהין אותו בארץ ישראל מפני הפסד טהרות (שמטמא את התרומות; דעובד כוכבים גזרו עליו שיהא טמא כזב לכל דבריו); ובעיר הסמוכה לספר (מרק"א בלע"ז: כרך המבדיל בין ארץ ישראל לארץ העמים) - אין משהין אותו כל עיקר, שמא ישמע דבר וילך ויאמר לחברו עובד כוכבים.'

תניא: 'רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח (בעודן עובדי כוכבים, ועד השתא לא איפרעו מינייהו, דפורענות גנוזה להם לעתיד לבא; אבל כשמתגיירין נפרעין מהם כדי למרק חובתן).

רבי יוסי אומר: גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי (ואינו נענש על שעבר); אלא מפני מה מעונין? לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל.

אבא חנן אומר משום רבי אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה (מיראת גיהנם והפורענות האמורה עליהם).

אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה.'

אמר רבי אבהו ואיתימא רבי חנינא: מאי קראה? - (רות ב,יב) ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת (שמיהרת ולא איחרת) לחסות [תחת כנפיו].

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol

[1] THE SOURCE FOR AN SLAVE'S OBLIGATION IN MITZVOS
QUESTION: The Gemara says that an Eved does not need Kabalas Mitzvos when he
is freed in order to complete his Geirus. RASHI explains that when he first
became an Eved and did Tevilah l'Shem Avdus (with intention to become an
Eved), "he was already Shayach to Mitzvos." Which Mitzvos were applicable to
him as an Eved? Rashi says that the Eved had the Mitzvah of "l'Ma'an
Yanu'ach Avdecha" (Devarim 5:14), which requires that he rest from Melachah
on Shabbos, and, in addition, we derive from a Gezeirah Shavah of "Lah Lah"
that he is obligated in the same Mitzvos in which a woman is obligated.
Therefore, since he is already obligated in certain Mitzvos at the time that
he becomes an Eved, he does not have to undergo a new Kabalas Mitzvos at the
time of the Tevilah of his emancipation.

Why does Rashi mention two sources for the obligation of an Eved to observe
Shabbos? It is clear that a slave must observe the Mitzvos in which a woman
is commanded, as Rashi says. Why does Rashi mention that the Eved is
commanded to keep Shabbos because of the verse "l'Ma'an Yanu'ach Avdecha?"
(ARUCH LA'NER)

Moreover, it does not seem correct to cite the verse of "l'Ma'an Yanu'ach
Avdecha" as a source that an Eved is obligated in Mitzvos. That Mitzvah is
specifically directed to a Jewish master and it is commanding him not to
have his Eved work on Shabbos. It does *not* tell us that the Eved himself
has a Mitzvah to refrain from working on Shabbos (like the Gemara mentions
later, on 48b; see also Rashi there, DH Bein ha'Shemashos)!

ANSWER: Rashi here is bothered by a problem in the Gemara. How can the
Gemara say that the reason the Eved does not need a Kabalas Mitzvos when he
is released is because he already had a Kabalas Mitzvos when he become an
Eved? The Gemara itself says that one can force a person to become an Eved
against his will. If an Eved can become an Eved against his will, then
certainly he did not accept upon himself the Mitzvos at the time he became
an Eved. How, then, can the Gemara say that he does not need Kabalas Mitzvos
when he is released?

The answer to this problem can be inferred from the Gemara later (48a). The
Gemara there explains that there is a Machlokes Tana'im whether an Eved is
exempt from Kabalas Mitzvos when he is freed only if he has been an Eved for
a long time, or even if he is freed immediately after becoming an Eved.
Rashi (DH b'Yefas To'ar) explains that an Eved who has been an Eved for a
long time does not need Kabalas Mitzvos at the time of his release, because
during his Avdus he was *practicing* the Mitzvos in which an Eved is Chayav,
and thus, through observing those Mitzvos, he accepted the Mitzvos upon
himself.

Apparently, even the opinion that holds that an Eved *does not* need Kabalas
Mitzvos if he was released immediately after becoming an Eved (which is the
opinion that the Gemara is discussing here) will also follow the same logic,
even though the Eved has not yet had a chance to practice the Mitzvos. By
virtue of becoming an Eved (whether voluntarily or not), he has become
resigned to observing the Mitzvos *in the future*, and thus it is considered
an acceptance of the Mitzvos. This is the logic for positing that the
Gezeirah Shavah of "Lah Lah" makes his Kabalas Mitzvos unnecessary.

However, Rashi may have been in doubt whether this is correct. Perhaps it is
not proper to assume that an Eved, being immersed against his will, is
already resigned to keeping the Mitzvos. Rather, just as the master immerses
the Eved against his will, so, too, he "accepts the Mitzvos" for the Eved
when he immerses the Eved against his will. The master, though, cannot
accept for the Eved to do Mitzvos; rather, he accepts that *he*, the master,
will observe the Mitzvos that apply to him due to the Eved -- such as
Lema'an Yanu'ach, not making the servant work on Shabbos. His acceptance
takes the place of the servant's. That is why Rashi mentions here that the
obligation of Lema'an Yanu'ach makes an Eved "Shayach to Mitzvos."