דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך יבמות
פרק רביעי 'החולץ'
יבמות
דף מז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות מו,ב)
תנו רבנן: 'מי שבא ואמר "גר
אני" - יכול נקבלנו (לא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה)? תלמוד
לומר: [ויקרא יט,לג: וכי יגור]
אתך [גר בארצכם לא תונו אתו] - במוחזק לך;
בא ועדיו עמו מנין (שנאמן)?
תלמוד לומר: וכי יגור אתך גר בארצכם (מכל מקום;
ולקמן פריך: כיון דעדיו עמו פשיטא, ומי בעי קרא).
(יבמות מז,א)
אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין?
תלמוד לומר: 'אתך' - בכל מקום שאתך. (ולקמן פריך
'הא אפיקתיה'!?)
אם כן מה תלמוד לומר: 'בארצכם'?
בארץ צריך להביא ראיה (שבבית דין
נתגייר, שמא גבעוני מהול הוא, ומשום שבחא דארץ ישראל הוא דקאמר הכי, ומשקר), בחוצה
לארץ אין צריך להביא ראיה - דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוצה
לארץ צריך להביא ראיה.'
בא הוא ועדיו עמו - קרא למה לי?
אמר רב ששת: דאמרי "שמענו
שנתגייר בבית דין של פלוני": סלקא דעתא אמינא (מהו דתימא) לא ליהמנייהו - קא משמע לן.
'בארצכם' - אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ
מנין?
תלמוד לומר: 'אתך' - בכל מקום שאתך.
והא אפיקתיה [למעלה: - בכל
מקום שאתך]?
חדא מ'אתך' וחדא מ'עמך' ([ויקרא כה,לה: וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך - והחזקת בו] גר ותושב
וחי עמך);
וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוץ לארץ צריך
להביא ראיה.
ואלא הא כתיב 'בארצכם'?
ההוא מיבעי ליה דאפילו בארץ
מקבלים גרים, דסלקא דעתא אמינא משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי, דליכא
טיבותא (דפסק חלב ודבש), איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני - קא
משמע לן [שמקבלים].
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
יוחנן: הלכה בין בארץ בין בחוץ לארץ צריך להביא ראיה.
פשיטא! יחיד ורבים הלכה כרבים!?
מהו דתימא מסתבר טעמא דרבי
יהודה, דקמסייעי ליה קראי (דהא 'עמך' - כל מקום
שאתך משמע, ואפילו בארץ; ו'בארצכם'
למה לי? אלא לאו - אראיה קאי: דבארץ צריך להביא ראיה, ולא בחוצה לארץ) - קא
משמע לן.
תנו רבנן: '[דברים
א,טז: ואצוה
את שפטיכם בעת ההוא לאמר: שמע בין אחיכם] ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו - מכאן (מדכתיב גר אצל 'ושפטתם') אמר רבי יהודה: גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר; בינו לבין עצמו
אינו גר (גר בעי בית דין).
מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו: "נתגיירתי ביני לבין
עצמי!"
אמר לו רבי יהודה: יש לך עדים? אמר ליה 'לאו'.
יש לך בנים? אמר לו: 'הן'.
אמר לו: נאמן אתה לפסול את עצמך, ואי אתה נאמן לפסול את בניך.'
[ומי] אמר רבי יהודה אבנים לא מהימן?
והתניא [דומה לתוספתא
מסכת קידושין (ליברמן) פרק ה הלכה ה]: '[דברים כא,יז: כי
את הבכור בן
השנואה] יכיר [לתת לו פי שנים
בכל אשר ימצא לו: כי הוא ראשית אֹנוֹ, לו משפט הבכרה]- יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה: (שאם אין בית
דין מכירים אותו) נאמן אדם (אביו) לומר: "זה בני בכור" (ליטול פי
שנים); וכשם שנאמן לומר "זה בני
– בכור" כך נאמן לומר "בני זה - בן גרושה הוא" או "בן חלוצה
הוא" (וכהן חלל הוא); וחכמים אומרים:
אינו נאמן.' [ואם כן, רבי יהודה אמר שאדם נאמן לפסול את בניו!?]
אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר
ליה: לדבריך - עובד כוכבים אתה, ואין עדות לעובד כוכבים (הואיל ובניך מוחזקין בכשרות - אין אתה
נאמן להעיד עליהן ולפוסלן).
רבינא אמר: הכי קאמר ליה:
"יש לך בנים?" - "הן!";
– "יש לך בני בנים?" – "הן!"; אמר לו: נאמן אתה לפסול בניך (דנפקא לן מ'יכיר'), ואי אתה נאמן לפסול בני בניך.
תניא נמי הכי [דומה
לתוספתא מסכת קידושין (ליברמן) פרק
ה הלכה ה]: 'רבי יהודה אומר: נאמן אדם לומר על בנו קטן ואין נאמן על בנו גדול';
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא 'קטן' = קטן ממש, ולא 'גדול'
= גדול ממש, אלא קטן ויש לו בנים - זהו גדול; גדול ואין לו בנים - זהו קטן.
והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק
(דאמר:
לדבריו - עובד כוכבים הוא, ואין עדות לעובד כוכבים, ואפילו אבנים לא מהימן).
והתניא כוותיה דרבינא (דנאמן הוא
על בנו קטן שאין לו בנים; וקא סלקא דעתא דהא מתניתין - בגר שבא ואמר "גר
אני" קמיירי)?
ההוא (דקתני 'נאמן הוא על בנו קטן') לענין 'יכיר' איתמר (תניא אההיא מתניתא ד'יכיר' קאי דקתני 'וכשם שנאמן אדם לומר ז'ה בני בכור'
כך נאמן לומר 'זה בני בן גרושה', ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן, דהא ישראל הוא,
ויש לו עדות, והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו; אבל גבי גר - אפילו אבנו לא
מהימן, דאין עדות לעובד כוכבים).
תנו רבנן: 'גר שבא להתגייר
בזמן הזה אומרים לו "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה
דוויים דחופים סחופים (שפלים וכפויין כמו סחופי כסא (שבת דף סו,ב): כפיית הכלי) ומטורפין ויסורין באין עליהם?" אם אומר "יודע
אני ואיני כדאי (ואיני ראוי להשתתף בצרתן, ומי יתן ואזכה לכך)"
- מקבלין אותו מיד, ומודיעין אותו /i>(לקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא) מקצת מצות קלות ומקצת מצות
חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו ענשן של מצות;
אומרים לו: "הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת
שבת, אי אתה ענוש סקילה; ועכשיו אכלת חלב - ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה!";
וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן; אומרים לו "הוי
יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל
(יבמות מז,ב)
לא רוב טובה (לפי שיצר
הרע מחזר אחריהן כדאמרינן במסכת סוכה (נב,ב): ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו), ולא רוב פורענות; ואין מרבין עליו (דברים לאיים עליו שיפרוש), ואין מדקדקין עליו. קיבל - מלין אותו
מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה (חתיכות בשר שלא נפרעת המילה כהלכתה) - חוזרים ומלין אותו שניה; נתרפא -
מטבילין אותו מיד, ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות
ומקצת מצות חמורות (דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס לכלל גירות הלכך,
בשעת טבילת מצוה - צריך לקבל עליו עול מצות); טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו.
אשה - נשים
מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה
מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות.
אחד גר ואחד עבד
משוחרר (לקמן מפרש למאי הלכתא אקשינהו);
ובמקום שנדה טובלת
(בארבעים סאה) - שם גר ועבד
משוחרר טובלין (ואף על פי שאין טבילתו משום טומאה וטהרה כשאר
טבילות).
וכל דבר שחוצץ
בטבילה - חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה (לבעלה; ואף על פי שאין טבילתן [של
גר ועבד משוחרר] לענין מגע
טהרות כשאר טבילות).
אמר מר: 'גר שבא להתגייר אומרים לו "מה
ראית שבאת להתגייר" ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות' -
מאי טעמא? דאי פריש (שלא יתגייר)? – נפרוש (ולא איכפת לן), דאמר רבי חלבו: קשים גרים
לישראל כספחת, דכתיב [ישעיהו יד,א: כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר
עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם] וְנִלְוָה הַגֵּר
עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב (לשון ספחת - שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל
מהם או סומכין עליהם באיסור והיתר).
[עיין
תוד"ה קשים ותוספות ישנים]
'ומודיעים אותו עון לקט שכחה
ופאה ומעשר עני':
מאי טעמא?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
יוחנן: (שלא יאמרו "עניים הללו הלוקטין פאת שדה - גזלנים הם" ועומד
עליהם והורגם בדיניהם; שבני נח הוזהרו על הגזל בסנהדרין (נו,א) ואזהרתן זו היא מיתתן: דלא בעו התראה, לפיכך) בן נח
נהרג על פחות משוה פרוטה (דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט, ולגבי ישראל הויא
מחילה) ולא ניתן להשבון (אינו בחזרה, אלא נהרג; דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה,כג), אבל בני נח - אמרינן בסנהדרין (נח,ב) 'אזהרתן זו היא מיתתן', וכיון
שעבר על אחת משבע מצות - נהרג).
(לישנא
אחרינא: מודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה - הואיל והן מקפידים על הממון כל
כך, כדאמר ד'נהרג על פחות משוה פרוטה' - מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו
מלהתגייר; ולשון זה עיקר, דאי משום טעמא קמא - מאי לשון 'עון לקט שכחה
ופאה'? יודיעוהו שילקטו עניים בשדהו!)
'ואין מרבים עליו ואין מדקדקים
עליו':
אמר רבי אלעזר: מאי קראה? -
דכתיב: (רות א,יח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה: אמרה לה: אסיר לן תחום שבת!
[רות
א,טז:
ותאמר רות: אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך: כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין,
עמך עמי, ואלקיך אלקי] באשר תלכי אלך [ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי];
אסיר לן יחוד (להתייחד עם אשת איש)!
- 'באשר תליני אלין'
מפקדינן שש מאות וי"ג מצות!
- 'עמך עמי'
אסיר לן עבודת כוכבים[1]!
'ואלהיך אלהי'
ארבע מיתות נמסרו לב"ד!
- (רות
א,יז) באשר תמותי אמות [ושם אקבר; כה יעשה ה' לי
וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך]
שני קברים נמסרו לבית דין (אחד לנסקלים
ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות, ואחד לנהרגים ולנחנקים שאין מיתתן חמורה ואינם
רשעים כל כך)!
'ושם אקבר'.
מיד (רות א,יח ) ותרא כי מתאמצת היא [ללכת אתה ותחדל לדבר אליה]:
'קיבל - מלין אותו מיד':
מאי טעמא?
שהויי מצוה לא משהינן.
'נשתיירו בו ציצין המעכבין
המילה [חוזרים ומלין אותו שניה]:
כדתנן [שבת
פ"יט מ"ו]: 'אלו הן ציצין המעכבין המילה: בשר החופה את רוב העטרה (שורה גבוהה
שסביב הגיד וממנה הולך ומשפע למעלה ולמטה); ואינו אוכל בתרומה (אם כהן הוא:
דכהן ערל אסור בתרומה, כדאמר לקמן בפרק 'הערל') [וכן אם הוא
עבד של כהן, שהרי אלו 'ציצין המעכבין'].
ואמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב:
בשר החופה רוב גובהה של עטרה (של אותה שורה, ולא תימא רוב היקיפה).
'נתרפא - מטבילין אותו מיד':
'נתרפא' – אין, לא נתרפא – לא? מאי
טעמא?
משום דמיא מרזו מכה (מכבידין את
חולי המכה, כמו 'מטרא רזיא לאילני' במסכת תענית (ג,ב)).
'ושני תלמידי חכמים עומדים
על גביו':
והא אמר רבי חייא אמר רבי
יוחנן: 'גר צריך שלשה'?
הא אמר רבי יוחנן לתנא: תני
'שלשה'.
'טבל ועלה - הרי הוא כישראל
לכל דבריו':
למאי הלכתא?
דאי הדר ביה (לקדמותו
ואחר כך) ומקדש בת ישראל (מקודשת, וצריכה גט) – 'ישראל מומר' קרינא ביה,
וקידושיו קידושין (דישראל הוא).
*
'אחד גר ואחד עבד משוחרר':
קסלקא דעתך (דהאי דאקיש
שיחרור של עבד לגירות העובד כוכבים) לקבל עליו עול מצות (שבשעת טבילת
שחרור העבד צריך להודיעו מקצת מצות),
ורמינהו: 'במה דברים אמורים? בגר,
אבל בעבד משוחרר - אין צריך לקבל (בשעת שחרור, דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות , דכתיב
(דברים
ה,יג) למען ינוח עבדך ואמתך; ועוד: דגמרינן (חגיגה ד,א) 'לה' [ויקרא
יט,כ: והוא שפחה נחרפת
לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה] 'לה' מאשה [דברים כד,א: וכתב לה ספר כריתת])[2].
אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבי שמעון בן
אלעזר הא רבנן, דתניא: '[דברים כא,יג: והסירה את שמלת שביה
מעליה וישבה בביתך] ובכתה את
אביה ואת אמה [ירח ימים; ואחר כן תבוא
אליה ובעלתה והיתה לך לאשה] – במה דברים
אמורים? שלא קבלה עליה (להתגייר), אבל קבלה עליה - מטבילה ומותר בה מיד.
רבי שמעון בן
אלעזר אומר: אף על פי שלא קבלה עליה - כופה ומטבילה לשם שפחות (דכל טבילות
עבדים על כרחן היא), וחוזר ומטבילה
לשם שחרור ומשחררה (ומטבילה לשם שחרור בעל כרחה),
(יבמות מח,א)
ומותר בה מיד' (אלמא לרבי שמעון עבד אין צריך לקבל בשעת
טבילת שחרור; ולרבנן דלא הוי תקנתא בהכי - סברי צריך לקבל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.geocities.com/yeshol
[1] TELLING A
GER ABOUT AVODAH ZARAH
QUESTION: The Gemara derives the things that we tell a Nochri who wants to
convert from the things that Naomi told Ruth when she wanted to convert.
Naomi told her about the Mitzvah of Techum Shabbos, and that there are 613
Mitzvos that a Jew must observe, and that once a person becomes a Ger it
becomes forbidden for the person to serve Avodah Zarah.
Why do we tell a prospective Ger that if he becomes Jewish, he will no
longer be permitted to serve Avodah Zarah? It is forbidden for a person to
serve idols even if he is not Jewish! (MAHARSHA, 47a)
ANSWERS:
(a) The
MAHARSHA answers that Naomi did not actually tell Ruth that it will
be forbidden for her to serve Avodah Zarah if she converts. Rather, she told
her that once she becomes Jewish, it will be prohibited for her to leave
Eretz Yisrael and go to Chutz la'Aretz, because one who lives in Chutz
la'Aretz is "as if he has no G-d" (Kesuvos 110b).
(b) The
ARUCH LA'NER answers that she was referring to forms of Avodah Zarah
worship that are permitted only to a Nochri and not to a Jew, such as
"Shituf" (worshipping another god along with Hashem),
according to some
Rishonim (see
Tosfos, Sanhedrin 63b, DH Asur l'Adam).
Other Acharonim (MITZPEH EISAN) add that a Jew may not derive benefit from
an object worshipped as Avodah Zarah, while a Nochri may derive benefit from
it. The TUREI EVEN (Chagigah 11b) says that it is prohibited (with an Isur
Lav)
for a Jew to kiss an object of Avodah Zarah, while a Nochri is
prohibited only from serving it in one of the main forms of worship (by
offering a Korban to it or prostrating oneself to it), or by serving it in
the way it normally is served. The RIF on the Ein Yakov adds that it is
prohibited for a Jew even to own an object of Avodah Zarah and to keep it in
one's home, even if he does not intend to worship it, while a Nochri is
permitted to keep such an object in his home.
(c) The RIF
on the Ein Yakov asks another question. Naomi had already told
Ruth that there are 613 Mitzvos. Since the Isur against serving Avodah Zarah
is one of the 613 Mitzvos, why did she have to state specifically that
Avodah Zarah is Asur?
The MITZPEH EISAN and IYUN YAKOV suggest that she was warning Ruth that the
Avodah Zarah of a Jew remains Asur forever and cannot be annulled. In
contrast, the Avodah Zarah of a Nochri becomes permitted once he shows that
he no longer worships it. Naomi was telling Ruth not that there is an Isur
of Avodah Zarah, but that the Avodah Zarah of a Jew is more severe than that
of a Nochri.
[2] THE SOURCE
FOR AN SLAVE'S OBLIGATION IN MITZVOS
QUESTION: The Gemara says that an Eved does not need Kabalas Mitzvos when he
is freed in order to complete his Geirus. RASHI explains that when he first
became an Eved and did Tevilah l'Shem Avdus (with intention to become an
Eved),
"he was already Shayach to Mitzvos." Which Mitzvos were applicable to
him as an Eved? Rashi says that the Eved had the Mitzvah of "l'Ma'an
Yanu'ach Avdecha" (Devarim 5:14), which requires that he rest from Melachah
on Shabbos, and, in addition, we derive from a Gezeirah Shavah of "Lah
Lah"
that he is obligated in the same Mitzvos in which a woman is obligated.
Therefore, since he is already obligated in certain Mitzvos at the time that
he becomes an Eved, he does not have to undergo a new Kabalas Mitzvos at the
time of the Tevilah of his emancipation.
Why does Rashi mention two sources for the obligation of an Eved to observe
Shabbos? It is clear that a slave must observe the Mitzvos in which a woman
is commanded, as Rashi says. Why does Rashi mention that the Eved is
commanded to keep Shabbos because of the verse "l'Ma'an Yanu'ach
Avdecha?"
(ARUCH
LA'NER)
Moreover, it does not seem correct to cite the verse of "l'Ma'an Yanu'ach
Avdecha" as a source that an Eved is obligated in Mitzvos. That Mitzvah is
specifically directed to a Jewish master and it is commanding him not to
have his Eved work on Shabbos. It does *not* tell us that the Eved himself
has a Mitzvah to refrain from working on Shabbos (like the Gemara mentions
later, on 48b; see also Rashi there, DH Bein ha'Shemashos)!
ANSWER: Rashi here is bothered by a problem in the Gemara. How can the
Gemara say that the reason the Eved does not need a Kabalas Mitzvos when he
is released is because he already had a Kabalas Mitzvos when he become an
Eved? The Gemara itself says that one can force a person to become an Eved
against his will. If an Eved can become an Eved against his will, then
certainly he did not accept upon himself the Mitzvos at the time he became
an Eved. How, then, can the Gemara say that he does not need Kabalas Mitzvos
when he is released?
The answer to this problem can be inferred from the Gemara later (48a). The
Gemara there explains that there is a Machlokes Tana'im whether an Eved is
exempt from Kabalas Mitzvos when he is freed only if he has been an Eved for
a long time, or even if he is freed immediately after becoming an Eved.
Rashi (DH
b'Yefas To'ar)
explains that an Eved who has been an Eved for a
long time does not need Kabalas Mitzvos at the time of his release, because
during his Avdus he was *practicing* the Mitzvos in which an Eved is Chayav,
and thus, through observing those Mitzvos, he accepted the Mitzvos upon
himself.
Apparently, even the opinion that holds that an Eved *does not* need Kabalas
Mitzvos if he was released immediately after becoming an Eved (which is
the
opinion that the Gemara is discussing here) will also follow the same logic,
even though the Eved has not yet had a chance to practice the Mitzvos. By
virtue of becoming an Eved (whether voluntarily or not), he has become
resigned to observing the Mitzvos *in the future*, and thus it is considered
an acceptance of the Mitzvos. This is the logic for positing that the
Gezeirah Shavah of "Lah Lah" makes his Kabalas Mitzvos unnecessary.
However, Rashi may have been in doubt whether this is correct. Perhaps it is
not proper to assume that an Eved, being immersed against his will, is
already resigned to keeping the Mitzvos. Rather, just as the master immerses
the Eved against his will, so, too, he "accepts the Mitzvos" for the
Eved
when he immerses the Eved against his will. The master, though, cannot
accept for the Eved to do Mitzvos; rather, he accepts that *he*, the master,
will observe the Mitzvos that apply to him due to the Eved -- such as
Lema'an Yanu'ach, not making the servant work on Shabbos. His acceptance
takes the place of the servant's. That is why Rashi mentions here that the
obligation of Lema'an Yanu'ach makes an Eved "Shayach to Mitzvos."