דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק רביעי 'החולץ'

 

יבמות דף מג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות מב,ב)

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זריקא: כי עיילת לקמיה דרבי אבהו - רמי ליה: מי אמר רבי יוחנן 'הלכה כרבי יוסי'? והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ותנן [במשנתנו]: 'כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים אחת בתולות ואחת בעולות'?

אמר ליה: דרמא לך הא - לא חש לקמחיה [YH1] (למה שהוא טוחן ומוציא מפיו, כלומר לדיבורו):

סתם ואחר כך מחלוקת היא (דהא איפלגו עלה רבי יוסי ורבי יהודה), ואין הלכה כסתם, דאמר רב פפא ואיתימא רבי יוחנן: מחלוקת ואחר כך סתם (בין שסתם אחריה מיד באחד מהם, בין שסתם אחריה במסכת אחרת באותו הסדר, כגון 'נתן צמר לצבע', דמחלוקת בבבא קמא (פ"ט מ"ד, דף ק,ב) ב'הגוזל', וסתם בבא מציעא (פ"ו מ"ב; דף עו,א): 'כל המשנה ידו על התחתונה', וסתם לן כרבי יהודה, דאמר "אם השבח יתר על היציאה כו'" [ב"מ פ"ט מ"ד]) - הלכה כסתם; סתם ואחר כך מחלוקת (כי מתניתין)[1] אין הלכה כסתם.

מסתמיך ואזיל רבי אבהו אכתפיה דרבי נחום שמעיה, מנקיט ואזיל הלכתא מיניה (מלקט ממנו הלכות פסוקות הלכה כפלוני ופלוני). בעא מיניה: מחלוקת ואחר כך סתם מאי?

אמר ליה: הלכה כסתם;

סתם ואחר כך מחלוקת מאי?

אמר ליה: אין הלכה כסתם.

סתמא דמתניתין ומחלוקת בברייתא מאי?

אמר ליה: הלכה כסתם.

מחלוקת במתניתין וסתמא בברייתא מאי?

אמר ליה:

 

(יבמות מג,א)

וכי רבי (שסידר את המשנה) לא שנאה (שתהא משנה, שלא רצה לסותמה) - רבי חייא (תלמידו) מנין לו (כמותה שסתמה בברייתא) [ואין כלל שהלכה כסתם ברייתא]!?

אמר ליה: והא תנן [כלים יג,ח]: 'מסרק של פשתן שניטלו שיניו ונשתיירו בו שתים [שתי שניים] - טמאות (דחזו למילתיה); ואחת טהורה (דלא חזי למידי); וכולן [כל השניים] שניטלו אחת אחת בפני עצמן (שאינה תחובה במסרק) - טמאות (שראויה לנר או למיתוח לפרוש בגדים או חוט זו מזו); של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים (שמכל שלש הסמוכות ניטלה האמצעית) – טהור (תו לא חזי); נשתיירו בו שלש במקום אחד – טמא; היתה החיצונה אחת מהן (אחת מהשלימות הללו; שנשתיירו שלשה עם החיצונות ושן חיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו, הלכך לא מהניא בהדייהו וטהור) – טהור; ניטלו שנים ועשאן למלקט (מלקחים שקורין טנל"ש) – טמאות; אחת, והתקינה לנר (לנקר את הנר) או למיתוח (לפרוש בגד כעין החייטים שמותחין עורות במסמרים) – טמאה' (לקמן פריך: דהא תנא רישא 'כולן אחת אחת בפני עצמן טמאות' ואף על גב דלא התקינה!?); וקיימא לן דאין הלכה כאותה משנה [ואין הלכה כמשנה סתמית זו]!

אמר ליה: בר מינה דההיא, דרבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: זו אינה משנה.

מאי טעמא?

אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אידי בריה דרב איקא: משום דקשיא רישא לסיפא, דקתני: 'של צמר שניטלו שיניו אחת מבינתים – טהור' הא נשתיירו בו שתים במקום אחד – טמא; והדר תני 'נשתיירו בו שלש – טמא' - שלש אִין, שתים לא!

ומאי קושיא?: דלמא הא (דקתני 'שתים טמא') בגווייתא (אמצעיות, דחזיין טפי שהן כנגד בית יד המסרק וכשהוא אוחז בו מכוונות הן לסרוק), הא בברייתא (דקתני שלש – אין, שתים - לא בברייתא - ולא בחיצונות [ממש] - דהא אמרינן 'היתה חיצונה אחת מהן טהור', אלא אותן המשוכות כלפי הראש דאינן מכוונות כנגד בית יד המסרק ולא חזו כולי האי; הלכך שלש הוא דחזו במקצת אבל שתים לא חזו ולא מידי) (לשון אחר והוא עיקר: 'בגווייתא' ו'ברייתא' - שתי שורות שינים יש למסרק של צמר: חיצונות ופנימיות: החיצוניות עיקר המלאכה תלויה בהן ופנימיות לקלוט הצמר שלא יפול; והלכך: בחיצונות צריך שלש במקום אחד והפנימיות דיין בשתים)!?

אלא מהכא: דקתני 'וכולן שניטלו אחת אחת בפני עצמן טמאות' ואף על גב דלא התקינה, אימא סיפא 'אחת והתקינה לנר או למיתוח טמאה' - התקינה אִין, לא התקינה לא!

אמר אביי: ומאי קושיא?: דלמא הא [שן אחת] בקתייהו (שנטל עמה חתיכת עץ והיא נעשית לה בית יד ואינה צריכה תיקון אחר) הא בלא קתייהו!

אמר רב פפא: ומאי קושיא? ודלמא הא בקטינתא [שצריכים בית יד שיתקינו להם], הא באלימתא (עבות, ואינם צריכות בית יד)!

אלא משום דמסיימי בה דווקני [המדייקים בגירסה]: 'זו דברי רבי שמעון' (ולאו סתמא הוא).

 

[הלכה למעשה בענין ארוסה שנפטר בעלה:]

שלח רבי חייא בר אבין: מארסין תוך שלשה [חדשים], וכן עושים מעשה (כלומר: כך ראיתי מנהג חכמים עושים); וכן היה רבי אלעזר מלמדנו משום רבי חנינא הגדול: רובו של (חודש) ראשון ורובו של (חודש) שלישי (אחרון) ואמצעי שלם.

[למעשה נחסך פחות מחודש: ממתינים חודש שלם ועוד יותר משני חצאי חודש.]

אמימר שרא ליארס ביום תשעים. אמר ליה רב אשי לאמימר: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו 'צריכה להמתין שלשה חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו'?

ההוא לענין מינקת איתמר, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו 'צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו'.

והא ההוא דעבד סעודת אירוסין ביום תשעים, ואפסדיה רבא לסעודתיה?

ההיא סעודת נשואין הואי.

והלכתא: (מניקה) צריכה להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו, ו(ואשה שאינה מניקה )צריכה להמתין שלשה חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו.

 

[רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו] חוץ מן האלמנה [מפני האיבול].

('כל הנשים יתארסו' - אנשואות קאי, חוץ מן האלמנה אתא לאשמועינן ולא אארוסות, ולמעוטינהו מלינשא, דגבי הבחנה רבי יוסי מיקל טפי מכולהו כדאמר ב'ארבעה אחין'.)

אמר רב חסדא (רב חסדא מתמיה על דברי רבי יוסי שאוסר ליארס מחמת אבילות כל שלשים, כדקתני לקמן: 'כמה איבול שלה? - שלשים יום'): קל וחומר: ומה במקום שאסור לכבס (שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה) מותר ליארס (דאירוסין לאו שמחה נינהו), מקום שמותר לכבס (תוך שלשים יום של אבל; דאבל אין אסור בתכבוסת אלא שבעה ימים, דכל שלשים יום לגיהוץ תנן בפרק 'ואלו מגלחין' (מועד קטן כג,א), אבל כיבוס - לא, דהא תספורת גופה, אי לאו דאתיא 'פרע' 'פרע' מנזיר - לא מיתסרא) אינו דין שמותר ליארס?

מאי היא [מקורו של רב חסדא]? - דתנן [תענית פ"ד מ"ז]: 'שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס; ובחמישי מותר מפני כבוד השבת', ותניא: 'קודם הזמן הזה (קא סלקא דעתא קודם תשעה באב, דהיינו כל השבת שחל להיות בתוכה -) העם ממעטין בעסקיהם מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומארסין (דלאו שמחה היא ומצוה קעביד) אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין'?

כי תניא ההיא (דמארסין) - קודם דקודם תניא (קודם שבת שחל תשעה באב בתוכה, דהתם מותר לכבס, אבל תוך השבת - כשם שאסור לכבס אסור נמי ליארס, וליכא קל וחומר).

אמר רבא: וקודם דקודם - נמי קל וחומר: ומה במקום שאסור לישא וליתן מותר ליארס, מקום שמותר לישא וליתן אינו דין שמותר ליארס?!

לא תימא דרבי יוסי אומר 'כל הנשים יתארסו', אלא אימא 'כל הנשים ינשאו' (חוץ מאלמנה; ורבי יוסי לא איבול אתא לאשמועינן, דבנישואין אפילו רבי יהודה מודה דאסור בימי איבול, דהא שמחה היא! אלא 'ינשאו' אתא לאשמועינן, ופליג אדרבי יהודה דאמר 'כל הנשואות יתארסו' -  אתא רבי יוסי למימר אפילו נשואות ינשאו; ושלש מחלוקות בדבר: דתנא קמא אסר אפילו ארוסות ליארס, דגזרו ארוסת ראשון אטו נשואה, וגזרינן ארוסין דאחרון אטו נשואין דאחרון; ורבי יהודה סבר הנשואות יתארסו, ולא גזר אירוסין אטו נשואין, והארוסות ינשאו, ולא גזר ארוסה אטו נשואה; אבל הבחנה מיהא אית ליה, ונשואה לא תנשא; ורבי יוסי אפילו הבחנה לית ליה).

 

(יבמות מג,ב)

ולית ליה לרבי יוסי להבחין?

לית ליה.

ואיבעית אימא: לעולם אית ליה (ואפילו הכי 'ינשאו' קתני, [ולא אנשואות קאי] אלא אארוסות קאי, והכי קאמר:), ואימא 'רבי יוסי אומר: כל ארוסות גרושות (כל הארוסות שנתגרשו) ינשאו (חוץ מן הארוסות אלמנות, מחמת האיבול)'. (ולקמן פריך: מי חייל איבול אארוסה?)

אי הכי, היינו רבי יהודה? (דרבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא; וליכא למימר הכא כדלעיל: דרבי יוסי - איבול אתא לאשמועינן: דנשואין אסור כל שלשים יום, דהא בנשואין כולי עלמא מודו דשמחה היא, ו'ינשאו' דקאמר רבי יהודה -  אגרושה, דליכא איבול קאמר!)

איכא בינייהו נשואה ליארס: רבי יהודה סבר נשואה מותרת ליארס (דקאמר רבי יהודה הנשואות יתארסו, דלא גזר אירוסין אטו נשואין), ורבי יוסי סבר נשואה אסורה ליארס (ואתא רבי יוסי למימר: כל ארוסות [גרושות] ינשאו: הואיל וליכא איבול – שרי, ומשום הבחנה לא מיתסרא, דהא לאו מעוברת היא, וארוסה אטו נשואה - לא גזרינן; אבל נשואות לא יתארסו, דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואי שרית לה להתארס אתי לאינסובי).

וסבר רבי יוסי נשואה אסורה ליארס? והתניא: 'רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו (ואפילו נשואות) חוץ מן האלמנה מפני האיבול; וכמה איבול שלה? - שלשים יום; וכולן (הנשואות, בין גרושה בין אלמנה) לא ינשאו (משום הבחנה) עד שיהו להן שלשה חדשים'!

 

האי - מאי קושיא [וכי זו קושיא]? אילימא דקתני 'רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו' - מי אלימא ממתניתין, דאוקימנא בארוסות גרושות ינשאו – הכא נמי (תני הכי) 'כל ארוסות גרושות ינשאו (חוץ מן האלמנה אפילו ארוסה מפני האיבול)'; אלא מסיפא, דקתני 'וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים (וכולן הנשואות לא ינשאו אפילו גרושה, דליכא איבול, דחיישינן להבחנה)' (דעל כרחך א'נשואות לא ינשאו' קאי, דהא אוקמא רישא א'ארוסות ינשאו', ולא גזרינן משום הבחנה דנשואות, הלכך סיפא - אנשואות קאי, דקתני 'לא ינשאו' דבעינן הבחחנה) - אינסובי הוא דלא, הא איתרוסי שפיר דמי (ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין)!

אמר רבא: תריץ ואימא הכי: (דודאי סיפא - אנשואין קאי, כדקאמרת, ומיהו לא תיתני 'לאא ינשאו' אלא 'לא יתארסו'): 'רבי יוסי אומר: כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה מפני האיבול; וכמה איבול שלה? שלשים יום; ונשואות לא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים'. [לפי רבא נמצאו דברי רבי יוסי בברייתא כדבריו במשנה]

 

ואלמנה מן האירוסין - מי אית לה איבול? והתני רבי חייא בר אמי: 'אשתו ארוסה - לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו (כלומר: אינה מצווה להתעסק בו); מתה אינו יורשה, מת הוא - גובה כתובתה' (וכגון דכתב לה 'מן האירוסין')?

אלא (לעולם כדקתני מתניתין: כל הנשים יתארסו, וכדפרשינן בריש שמעתין, דאנשואות קאי, ואיבול איכא בינייהו, ואשמעינן דאירוסין בימי אבל אסור; ודקשיא לך קודם הזמן דקתני 'ומארסין') - תנאי היא ( דאיכא למאן דאסר; וההיא דקתני 'מארסין' - לאו דברי הכל היא, ולא סבירא ליה לרבי יוסי) דתניא: 'מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא; שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס (ואסור ליארס); ויש אומרים כל החדש אסור.'

מתקיף לה רב אשי: ממאי דליארס - ליארס ממש? דלמא למיעבד סעודת אירוסין הוא דאסור, הא ליארס שפיר דמי!?

אי הכי – 'מלישא' [שאמרו לעיל שנמנעים מלישא מראש חודש] - לינשא נמי: למיעבד סעודת נשואין הוא דאסור, הא לישא שפיר דמי!?

הכי? השתא: בשלמא נשואין בלא סעודה איכא שמחה, אלא אירוסין בלא סעודה מי איכא שמחה?

 

אלא אמר רב אשי (לא תוקמא כתנאי, ורבי יוסי מודה בההיא דמארסין; ודקשיא לך 'קל וחומר הוא'): שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה, ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד (דתשעה באב דהוי אבילות ישנה ואבלות דרבים, הלכך קילא).

 

 

משנה:

ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו: אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן - הרשות בידו.

מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת - ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.

 

(יבמות מד,א)

המשך המשנה

היתה אחת כשרה (לכהונה) ואחת פסולה (כגון שנתגרשה מאיש אחר): אם היה חולץ (אם בא יבם לחלוץ) - חולץ לפסולה (ולא יפסול את הכשרה לכהונה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם אף על גב דהוא אין צריך להם [ביבמות יא,ב – יב,א]), ואם היה מייבם - מייבם לכשרה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol