דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק רביעי 'החולץ'

 

יבמות דף מא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות מ,ב)

מאי שנא האי (רישא: קרובת צרת חלוצה, דשריא) ומאי שנא האי (סיפא: צרת קרובת חלוצתו, ששתיהן נכריות: היא וצרתה נשואות לנכרי, וקתני 'אסור')?

 

(יבמות מא,א)

הך דאזלא בהדה לבי דינא - גזרו בהו רבנן (כשלאה חולצת - מוליכה אחותה עמה לבית דין, וכולי עלמא לא ידעי הי מנייהו יבמתו, ואיכא דסבר דלרחל חלץ, וכי נסיב צרת רחל - דהיינו צרת קרובת חלוצתו - אמרי 'צרת חלוצתו נסיב', דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו הוו, שהרי חלץ לרחל); האי דלא אזלא בהדה לבי דינא (כשהיבמה חולצת - אין צרתה הולכת עמה, הלכך כי נסיב אחות צרה לא אמרינן 'אחות חלוצתו נסיב') לא גזרו בהו רבנן.

 

 

משנה:

החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה, ומת [האח] - [אלמנתו, שהיא אחות חלוצתו של האח החולץ] חולצת ולא מתיבמת (דהויא לה אחות חלוצתו; ומיהו מחליצה לא מפטרא, דמדאורייתא רמיא קמיה ואף על גב דאחותה קיימת, דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים);

וכן (בגמרא בעי מאי 'וכן') המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת [האח שנשא את אחות המגורשת] - הרי זו [האלמנה אחות הגרושה] פטורה (אף מן החליצה, דיוצאה משום אחות אשה, הואיל ואשתו קיימא; ואחות גרושה מדברי תורה, דכתיב '[ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה] עליה בחייה ' - כל שבחייה).

שומרת יבם [רחל אלמנת ראובן] שקידש אחיו (אחד מן האחין [שמעון] ) את אחותה ( [לאה] לאחר שנפלה זוֹ [רחל] לפניהם והוּזְקְקָה לכולן):

משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לו [לשמעון] "המתן (מלכנוס, דקא פגעת באחות זקוקה) עד שיעשה אחיך [לוי] מעשה" (שיכנסו האחין את היבמה או יחלצו, ותעקר זיקתהּ ממך); חלץ לה אחיו [לוי] או כנסה - יכנוס [שמעון] את אשתו; מתה היבמה [רחל] - יכנוס [שמעון] את אשתו [לאה] (דאפילו כנסה ומתה - מותר באחותה); מת יבם [לוי] (ולא נותר לו אח אלא זה [שמעון]) - יוציא את אשתו [לאה אחות רחל אלמנת ראובן] בגט, ואשת אחיו [רחל] בחליצה (אבל יבומי – לא, דאחות גרושתו היא).

 

גמרא:

מאי 'וכן [המגרש...]'?

אימא 'אבל המגרש'[YH1] .

 

אמר ריש לקיש: כאן שנה רבי: אחות גרושה מדברי תורה, אחות חלוצה מדברי סופרים.

 

שומרת יבם שקידש [משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לו "המתן עד שיעשה אחיך מעשה"]: 

אמר שמואל: הלכה כדברי רבי יהודה בן בתירא (דיש זיקה, ואלימא למיסרא עליו).

 

איבעיא להו: מתה אשתו - מהו ביבמתו (מי אמרינן כיון דמתה - פקע איסור אחות אשה, ושריא? או דלמא אף על גב דפקע איסור אחות אשה - קם עליה באיסור אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבם, ואין אני קורא בה 'יבמה יבא עליה' - הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עולמית עליו)?

רב ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - מותר ביבמתו;

שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - אסור ביבמתו.

אמר רבא: מאי טעמא דרב (דשָרי - הרי נאסרה עליו שעה אחת)? - משום דהואי יבמה שהותרה (בשעת נפילתה) ונאסרה (כשקידש זה אחותה) וחזרה והותרה - תחזור להיתירה הראשון.

 

מתיב רב המנונא [יבמות פ"ג מ"ה; עדויות פ"ד מ"ט]: 'שלשה אחין, שנים נשואין שתי אחיות ואחד מופנה: מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני (ונפלה אחותה ואסרתה לראשונה עליו משום אחות זקוקה, ואף על גב דעבד בה מאמר - כדתנן בפרק 'ארבעה אחין': 'בית הלל אומרים 'אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו'), ואחר כך מתה אשתו [של האח השני] אחריו (ונשארה בעלת מאמר זו) - אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת' ואמאי? תיהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה - תחזור להיתירה הראשון?

אישתיק.

לבתר דנפק אמר: אמאי לא אמרת ליה 'רבי אלעזר [YH2] היא, דאמר (בפרק 'בית שמאי' [יבמות פ"יג מ"ו]: 'המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם; רבי אלעזר אוסר'): כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור (גרושת אח) נאסרה עליו עולמית'?

הדר אמר [טוב שלא עניתי כך, כי יש לפרוך]: אימור דאמר רבי אלעזר היכא דלא חזיא בשעת נפילה (דמקמי נפילה איתסרא עליה), אבל היכא דחזיא בשעת נפילה מי אמר?

הדר אמר: אִין, והתניא [בניחותא]: 'רבי אלעזר אומר: מתה יבמתו (אמקדש אחות יבמתו קאי) - מותר באשתו; מתה אשתו - אותה יבמה חולצת (כשמואל ורב אסי) ולא מתיבמת'.

לימא שמואל ורב אסי דאמרי כרבי אלעזר?

אפילו תימא כרבנן: עד כאן לא קמיפלגי רבנן עליה דרבי אלעזר (בפרק 'בית שמאי') אלא (גבי מגרש אשה והחזירה) משום דמנפילה ואילך לא מיתסר עלייהו (ואיסור שבחיי אחיו לא מהני השתא, דליכא למימר 'אין אני קורא בה בשעת נפילה' - דלאו בשעת נפילה הואי), אבל הכא (בברייתא דמקדש אחות יבמתו), דאיתסר - אפילו רבנן מודו (דמנפילה ואילך איתסרא עליה, והרי אין אני קורא בה בשעת זיקת יבום 'יבמה יבא עליה' - לא פליגי).

 

 

משנה:

היבמה (מפרש טעמא בגמרא) לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה שלשה חדשים; וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים: אחד בתולות ואחד בעולות אחד גרושות ואחד אלמנות, אחד נשואות ואחד ארוסות (בגמרא בעי: מאי הפרש איכא בין בתולות לארוסות, בין נשואות לבעולות).

רבי יהודה אומר: הנשואות יתארסו (דטעמא משום להבחין בין זרע ראשון לזרע שני הוא, שלא תלד ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון) והארוסות (- ובאירוסין ליכא למימר הכי, [ולכן]) ינשאו (מיד, דהא לא איעברא מן הראשון) חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה (דתנן פרק קמא דכתובות (דף יב,א) 'ביהודה היו מייחדים החתן והכלה קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה' כלומר: רגיל ומצחק עמה שלא יהיו בושין זה מזה בבעילת מצוה, הלכך חיישינן דלמא בעיל).

רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה (רבי יוסי - אנשואות קאי, והכי קאמר לרבי יהודה: כל הנשים נשואות יתארסו כדקאמרת, ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין; ומיהו בהא פליגנא עלך: שלא חלקת בין אלמנה לגרושה, והתרת אלמנה ליארס בתוך ימי אבלה, ואנא סבירא לי: אלמנה מן הנשואין לא תארס כל שלשים ימי אבלה)

 

(יבמות מא,ב)

[המשך המשנה]

מפני האיבול (אבילות; והאי 'כל הנשים יתארסו' - לאו למעוטי ארוסה לינשא,  דהתם כרבי יהודה סבירא ליה דגבי הבחנה רבי יוסי מקיל טפי מרבי יהודה, כדאמר בשלהי גמרא ד'ארבעה אחים' (לעיל לה,א)[1] אלא באבילות אתי לפלוגי עליה).

 

גמרא:

בשלמא לא תתייבם - שמא יהיה הולד בן קיימא וקא פגע באיסור אשת אח דאורייתא, אלא לא תחלוץ? אמאי (- ולאחר שלשה, אם אינה מעוברת – תנשא, או אם הפילה – תנשא, דהא חלצה)? לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן, דאמר: חליצת מעוברת שמה חליצה (ומשום הכי לא תחלוץ: שמא תפיל ותנשא בחליצה זו, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה)?

ולאו מי אותביניה לרבי יוחנן חדא זימנא (בריש פירקין (לה,ב))!?

לימא מהא נמי תיהוי תיובתא (ונפקא מינה דאי מיתרצא קמייתא - תיקום הך).

לא: הכא היינו טעמא: שמא יהא ולד בן קיימא, ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה.

ונצרכה?

דלמא איכא דהואי בחליצה ולא הוי בהכרזה ומפסלוה מן הכהונה.

 

תינח אלמנה, גרושה (אם היתה גרושה מאחֵר קודם שנשאה אחיו של זה, דהא פסולה היא לכהונה וקיימא ) מאי איכא למימר ( אמאי לא תחלוץ)?

משום דמפסיד לה מזונות (דאית לה כל שלשה מנכסי בעלה, כדתניא בברייתא בשמעתין, ואי חלצה - לית לה מזוני, ואיהי לא מצי מינסבא עד לאחר שלשה, ומפסיד לה). [תוספות ד"ה משום דמפסיד לה מזוני: עצה טובה קא משמע לה]

תינח נשואה, ארוסה גרושה (גירסת רש"י: וגרושה) מאי איכא למימר? (גרושה שנתארסה ומת בעלה ונפלה ליבום מן האירוסין - תחלוץ בתוך שלשה, דהכא לאו משום מזוני איכא, דארוסה לית לה מזוני מבעל; ולא משום כרוּז לכהונה, דהא פסולה היא משום גרושין קמאי!)

אלא משום דרבי יוסי, דתניא:

'מעשה באדם אחד שבא לפני רבי יוסי, אמר לו: מהו לחלוץ בתוך שלשה?

אמר לו: לא תחלוץ.

ותחלוץ ומה בכך?

קרא עליו מקרא זה (דברים כה,ז) [ו]אם לא יחפוץ [הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי]' - הא אם חפץ – יבם; כל העולה ליבום עולה לחליצה [וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה] (וְזוֹ - הואיל ואינה עולה ליבום בתוך שלשה כדאמרן לעיל: שמא יפגע באשת אח - אינה עולה השערה לפני הזקנים לחליצה; ולרבי יוחנן לא תיקשי: דאי חלצה - ודאי חליצה דהאי 'אינה עולה לחליצה' - לאו חליצה פסולה משמע, שהרי כמה נשים שנינו חולצות ולא מתייבמות היכא דלא אפשר, אלמא חליצה היא; ומיהו היכא דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום - משהינן).

 

מתיב רב חיננא: 'הספקות חולצות ולא מתיבמות'; מאי 'ספקות'?: אילימא ספק קדושין (כגון זרק לה אחיו קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה) - אמאי לא מתיבמות? תתייבם ואין בכך כלום (תתייבם ממה נפשך: אי היא יבמתו שפיר מייבם; ואי לאו קידושין הוו - נכרית בעלמא נסיב)! אלא לאו - ספק שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קידש (ומת  - שתיהן חולצות ולא מתייבמות, דלא מצי לייבומי: דלמא פגע באחות זקוקה; והא הכא דאינה עולה לייבום ועולה לחליצה), וקתני 'חולצת' (ולא אמרינן 'תמתין עד שיבואו עדים ויבררו את יבמתו'[YH3] ).

הכי? השתא: התם (עולה לייבום היא אי הוה ידעינן לה:) אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש - בת חליצה וייבום היא; (אבל) הכא אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברה - מי משגח ביה ויבמינן לה[YH4] ?

הא קטנה דלאו בת איעבורי היא, ואפילו הכי צריכה להמתין שלשה חדשים (הלכך לא חלצה; וכל הנך דאמרו רבנן 'חולצות ולא מתייבמות' - כגון אחות חלוצתו ואחות זקוקתו וספק צרת ערוה - התם משום דלא אפשר הוא, דאם כן לעולם תאסר; הלכך כיון דמדאורייתא בת ייבום היא - חלצה; אבל הכא, דאפשר לשהויי - משהינן, ויצא הדבר בהיתר)!

[## ולפי שהוא הדין בקטנה רואים שלא פלוג רבנן, גם כאשר אין בעיה של אבחנה, ואין צורך בתירוצים לעיל.]

 

תנו רבנן: 'יבמה שלשה חדשים הראשונים (שאינה יכולה להנשא מחמת בעלה) נזונת משל בעל (שכן כתב לה 'את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל יומי מיגר ארמלותיך'); מכאן ואילך אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם (ואינה דומה לשאר אלמנה: דהתם, כל זמן שלא נשאת לאחֵר ואומרת "מחמת פלוני בעלי שכבודו גדול עלי" - יש לה מזונות; אבל הך אגידא ביבם, לפיכך אין לה על נכסי בעל מזונות, ולא משל יבם עד שתכנס לחופה); עמד בדין (שתבעתו בדין: או כנוס או פטור) וברח [או ברח] - נזונת משל יבם (דקנסינן ליה).

נפלה לפני יבם קטן, מיבָּם לית לה; מבַּעַל מאי [תאכל משלו או לא תאכל]?

פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר אית לה [מזונות], וחד אמר לית לה;

והלכתא: לית לה, משמיא קנסוה.

 

תנו רבנן: 'יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה - צריכה להמתין (עד שיהיו לה) שלשה חדשים (מיום מיתה);

 

(יבמות מב,א)

לאחר שלשה - אין צריכה להמתין שלשה חדשים.'

הוי (כלומר: הוי לומד מכאן:') השלשה חדשים שאמרו - משעת מיתת הבעל, ולא משעת חליצת היבם.

מאי שנא מגט, דרב אמר 'משעת נתינה' ושמואל אמר 'משעת כתיבה' (ואף על גב דמשעת כתיבה לא נתייחד עמה, דאם כן הוה ליה 'גט ישן' ואפילו הכי משעת נתינה מנינן, הכא נמי נמני משעת חליצה)!?

אמר רבא: קל וחומר: איסור כרת (ליבם) התַּרתָּ (לאחר שלשה חדשים מיד) - איסור לאו (לשוק) לא כל שכן (דמותרת לאחר חליצה מיד, הואיל ועברו שלשה חדשים מיום מיתה)!

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol