דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך יבמות
פרק רביעי 'החולץ'
יבמות
דף לט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות לח,ב)
אביי (מהדר ארישא דשמעתין לתרוצי מאי שנא רישא
דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי, ותרציה: לאו משום דברישא היא קיימת וסיפא משום
דליתא, דודאי סיפא נמי: אי כשהיא שומרת יבם נפלו לה מודו ב"ש דיורשי האב
ודאין ונכסים בחזקתן, אלא) אמר: רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם (לפיכך מוכרת
לכתחלה, והוא הדין אם מתה - יורשיה יורשין אותה, דלא מהניא זיקה למיקני נכסי דהשתא); סיפא
דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל (בעלה הראשון),
(יבמות לט,א)
וקסבר אביי 'ידו כידה'; (מדאוקי
פלוגתייהו בנפלו לה תחתיו, ואפילו הכי לבית הלל נכסים בחזקתן - קסבר אביי נשואה
ידו כידה ולא יותר; הלכך כשמת ואין ליבם בה אלא זיקה - ידו גריעא מידה,
ונכסים בחזקתה; ובית שמאי פליגי ואמרי נשואה - ידו עדיפא מידה, וכשמת - יד היבם
כידה, ויחלוקו; ובכתובות ב'הכותב' (פג,א) נמי פליגי אביי ורבא, דקאמר אביי ידו כידה ורבא אמר ידו עדיפא מידה,
ואמרינן התם: נפקא מינה לשומרת יבם).
אמר ליה רבא: אי דנפלי לה כשהיא תחתיו
דבעל, דכולי עלמא לא פליגי דידו עדיפא מידה (ואפילו בית הלל מודו דשקלי יורשי הבעל
בנכסים); אלא אידי ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם: רישא דלא עבד בה
מאמר (קודם שנפלו לה הנכסים, הלכך זיקה לא מהניא ולא מידי בנכסים); סיפא
דעבד בה מאמר (ובית שמאי לטעמייהו, דאמרי מאמר קני [בפרק 'ארבעה אחין' (לעיל כט,א): 'בית שמאי אומרים אשתו עמו כו'; ובית
הלל לטעמיהו דאמרי לא קני).
וקסבר רבא (קנין) מאמר לבית שמאי עושה ודאי
ארוסה וספק נשואה (כלומר): ודאי ארוסה לדחות בצרה, וספק נשואה
לחלוק בנכסים (אף על גב דבית שמאי ודאי ארוסה משוי לה לדחות בצרה אחותה משום אחות אשה,
כדקתני: 'אשתו עמו', מיהו לא כודאי נשואה משוי לה למיקני יבם כולה ירושה
דילהּ, אלא כספק נשואה, ויחלוקו).
איתמר משמיה דרבי אלעזר כוותיה דרבא
ואיתמר משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא כוותיה דאביי (דסיפא בדנפלו לה כשהיא תחת הבעל).
ומי אמר רבי אלעזר הכי? והא אמר רבי
אלעזר: מאמר לבית שמאי אינה קונה אלא לדחות בצרה בלבד?
איפוך [רבי יוסי
ברבי חנינא כרבא ורבי אלעזר כאביי].
ואי בעית אימא לעולם לא תיפוך: אמר לך
רבי אלעזר: כי אמרי אנא דלא סגי לה בגט, אלא דבעי נמי חליצה; לחלוק בנכסים
דלא קני - מי אמרי?
אמר רב פפא: דיוקא דמתניתין כוותיה
דאביי [שאמר שהסיפא עוסק
בנכסים שנפלו לה כשבעלה היה חי], - ואף על גב דקשיא 'מתה' (לקמן מפרש) - דקתני
'נכסים הנכנסים ויוצאים עמה' - מאי 'נכנסין' ומאי 'יוצאין' -
לאו נכנסין לרשות הבעל ויוצאים מרשות הבעל (אלמא דנפלו לה תחת בעלה) לרשות האב; ואף על גב דקשיא
'מתה' - אדמפלגי בגופה (של קרקע) ולאחר מיתה, לפלגו בחייה ולפירות (הואיל וטעמא
משום דידו כידה)?!
ותו לא מידי (אין להשיב על כך, דודאי דיקא כוותיה,
וקשיא ליה 'מתה').
[## והסכום כאביי למרות שאיננו ביע"ל כג"מ –
אולי כי רב פפא כמותו, ומדייק כך במשנה.]
Yevamos Chart #13
Daf 39a
_________________________________________________
|
|
THE ARGUMENT BETWEEN BEIS SHAMAI AND BEIS
HILLEL |
REGARDING CONTROL OF THE YEVAMAH'S "NICHSEI
MILUG" |
(according to Abaye and
Rava)
|
_________________________________________________
|
|
|
(A)
(B)
|
ABAYE
RAVA
|
_____
____
|
|
INHERITED AS A
NESU'AH
|
--------------------- &nnbsp;
|
1) SHE INHERITED THE Yado
k'Yadah
Yado
|
PROPERTY AS
A
|
*NESU'AH*,
HER
|
HUSBAND IS
ALIVE
|
|
2) SHE INHERITED THE (Beis Shamai):
(Beis Shamai): |
PROPERTY AS A
Yado
k'Yadah(8)
Yado
|
*NESU'AH* AND
THEN
|
BECAME A *YEVAMAH* (Beis
Hillel): (Beis
Hillel): |
AND IS STILL ALIVE
Yadah
Yado k'Yadah(1) |
|
|
3) SHE INHERITED THE (Beis
Shamai): (Beis
Shamai) |
PROPERTY AS
A Yado
k'Yadah(2)
Yado
|
*NESU'AH* AND
THEN
**
|
BECAME A *YEVAMAH* (Beis
Hillel): (Beis Hillel)
|
AND
DIED
Yadah
Yado k'Yadah(1) |
|
|
INHERITED AS A
YEVAMAH
|
--------------------- &nnbsp;
|
4) SHE INHERITED THE
Yadah(3)
Yadah(3)
|
PROPERTY AS
A
*
*
|
*YEVAMAH* AND
SHE
|
IS STILL
ALIVE
|
|
|
5) SHE INHERITED THE
Yadah(4)
Yadah(4)
|
PROPERTY AS
A
|
*YEVAMAH* AND
THEN
|
SHE
DIED
|
|
6) SHE INHERITED THE
Yadah(5) (Beis
Shamai): |
PROPERTY AS
A
mi'Safek it is hers(7) |
*YEVAMAH*
AFTER
|
DOING
*MA'AMAR*
(Beis Hillel): |
Yadah(5) |
|
|
7) SHE INHERITED THE
Yadah(5) (Beis
Shamai): |
PROPERTY AS
A
mi'Safek they split(6)
*YEVAMAH*
AFTER
**
|
DOING
*MA'AMAR*
(Beis Hillel): |
AND THEN SHE
DIED
Yadah(5) |
* = This is the case of the REISHA of the Mishnah
** = This is the case of the SEIFA of the Mishnah
==========
FOOTNOTES:
==========
(1) This
explains the RASHBA. (See also what the Rashba cites from the RIF,
for another explanation of our Sugya.)
(2) This is
what Abaye holds, and it is identical to the logic of Ula (38b,
and RASHI DH Oseh Safek). Rava challenges Abaye's view the same way Rabah
challenged Ula's view earlier. (See also Rashba, citing the Rif, for
another
explanation of our Sugya [as noted above, #1].)
(3) Since
she has the upper hand, she may sell the property even
*l'Chatchilah*. (See #8, below, and Insights to 39:1.)
(4) Both
Abaye and Rava hold that even after her death, she has the upper
hand (and
her father's family inherits the property), because of the Chazakah
that this property had been in her family's possession until now. For this
reason, Abaye and Rava reject Rabah's explanation of the Mishnah (on 38b), in
which he rules that after death the Yevamah's family has no more Chazakah
than the Yavam does. However, Rava rules that according to Beis Shamai, after
*Ma'amar*, the ownership of the property (i.e. who has the upper hand) is in
doubt and it is split after her death (just as Raba had ruled without
Ma'amar).
(5) Both
Beis Shamai and Beis Hillel according to Abaye's explanation, and
Beis Hillel according to Rava's explanation, hold that Ma'amar is
inconsequential to this Halachah. Therefore, case 6) is identical to case 4),
and case 7)
is identical to case 5).
(6) Beis
Shamai follows his own opinion elsewhere, for he holds that Ma'amar
makes a complete Kinyan. By doing Ma'amar, the Yevamah gets a status of a
Safek Nesu'ah and the Yavam's control over the property is strengthened,
making his hand in it as strong as hers.
(7)
According to Rava, the reason that the Yevamah has control over the
property and may sell it as she pleases is because her ownership of the *Guf*
is not in doubt. Even though there is a doubt over her ownership of the
Peros, the principle of "Ein Safek Motzi Midei Vadai" entitles her to
keep
the Peros. Nevertheless, according to Rava, Beis Hillel holds that the woman
is not permitted to sell the property *l'Chatchilah*, and it is like the
property of a normal *Arusah* (see Chart #12, 1:B) since Ma'amar was done
with her (and
it is likely that the Yavam will eventually do Yibum with her).
(TOSFOS
DH Af Al Gav and other Rishonim; see Insights)
(8) This is
the case with which the Gemara has difficulty according to
Abaye's explanation -- the Mishnah should have expressed the argument of Beis
Shamai and Beis Hillel in this case, where the woman is alive, and with
regard to the Peros -- since according to Abaye, Beis Shamai holds that they
have equal control (Yado k'Yadah), and should split the property, even when
she it still alive.
Yevamos 39
1)
THE CONTROL OF PROPERTY IN THE HANDS OF A YEVAMAH
QUESTION: Abaye and Rava argue about how to explain the difference between
Beis Shamai's ruling in the first case of the Mishnah and his ruling in the
second case of the Mishnah. In the first case of the Mishnah, where a
Shomeres Yavam inherited property and she is still alive, Beis Shamai agrees
with Beis Hillel that she has complete control over the property and may sell
it l'Chatchilah. In the second case of the Mishnah, where the Shomeres Yavam
inherited property and then she died, Beis Shamai says that the property is
divided between her family ("Yorshei ha'Av") and her Yavam's family ("Yorshei
ha'Ba'al").
The Gemara asks why, when she is alive, does Beis Shamai consider
the property to be completely in her hands, while after she dies, Beis Shamai
does not consider it to be completely in her hands (for otherwise, it would
remain with her family), but rules that there is a doubt concerning who has
control over the property?
Abaye says that the first case of the Mishnah is referring to when the
property came to her when she was already a Yevamah, after her husband died.
The second case is referring to when the property came to her when she was a
Nesu'ah, fully married to her husband (before he died). While she is a
Nesu'ah, her husband has a strong hold on her property, and according to both
Beis Shamai and Beis Hillel, "his hand is like her hand" ("Yado
k'Yadah")
--
his hold on the property is just as strong as hers. When the husband dies,
according to Beis Hillel the hold of the husband becomes weaker, and thus she
is left with complete control over the property. According to Beis Shamai,
his hold remains the same after he dies and thus they still have an equal
hold on the property (hence it is divided between her heirs and her husband's
heirs).
Rava says that it depends on entirely different factors. Both cases in the
Mishnah are referring to when the property came to her when she was a
Shomeres Yavam, after the death of her husband. The difference between the
cases is that in the first case, the property came to her before she did
Ma'amar, and in the second case, it came to her after she did Ma'amar. Beis
Shamai -- who holds that Ma'amar is Koneh and gives her a status of a Safek
Nesu'ah -- says that the property is divided among the two families because
of the Safek. Beis Hillel, though, holds that Ma'amar does not effect any
Kinyan with the woman, and therefore she retains full control over the
property and may sell it. (See Chart #13)
The Gemara concludes that the Halachah follows Abaye, even though there is an
unanswered question on Abaye's way of learning. The question is that
according to Abaye, why does the second part of the Mishnah have to discuss a
case where the woman died, in which case Beis Shamai says that the families
divide the property? It should have discussed a case where the Shomeres Yavam
is still alive. There, too, Beis Shamai would say that they divide the
Peiros, i.e. the produce of the property (because "his hand is like her
hand"
even after the husband's death) and Beis Hillel would say that the Peiros
go
to the Yevamah (because "her hand is stronger," after her husband's
death)!
That is the Gemara's question on Abaye's way of learning the Mishnah.
Why does the Gemara ask this question only on Abaye? The same question can be
asked according to Rava's way of learning as well! Rava says that the second
case of the Mishnah is when Ma'amar was done, and that is why Beis Shamai
says that the woman's family and the Yavam's family divide the property.
According to Rava, though, this ruling of Beis Shamai is true regardless of
whether or not the woman died! Ma'amar gives the Yavam a stronger hand
according to Beis Shamai, even when the Yevamah is still alive. Why does the
Mishnah say that *if she died* Beis Shamai says that they divide the
property, when he would say that they divide the produce of the fields even
when she is still alive, because Ma'amar makes her a Safek Nesu'ah! (TOSFOS)
ANSWER: TOSFOS (DH Af Al Gav) and the other Rishonim explain that according
to Rava, who says that Ma'amar creates a situation of "Safek Nesu'ah"
according to Beis Shamai, when the woman is alive we decide the case in her
favor, because of the principle that "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai";
the
definite ownership of the Yevamah (on the Guf) overrides the doubtful claim
of the Yavam (to
the Peiros).
If so, why didn't Rava suggest that the case discussed in the first part of
the Mishnah is *also* a case where the Yavam performed Ma'amar, but since the
Yevamah is still alive Beis Shamai agrees to Beis Hillel that the Yevamah can
claim the property in question?
Tosfos explains that Rava did not suggest that the first case of the Mishnah
was when Ma'amar was done, because Rava's opinion is that even though she
keeps control of the property because of "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai,"
that
principle is not strong enough to give her such total control over the
property that she could sell the property l'Chatchilah (as Beis Shamai
rules);
if Ma'amar had been done and the woman is still alive, she would have
a hold on the property, but she would *not* be permitted to sell it
l'Chatchilah. Therefore, the first case must be when Ma'amar was not done,
and that is why she may sell it l'Chatchilah. (See previous Insight.)
If this is true according to Rava, why can we not offer the same answer
according to Abaye? The Gemara should answer that when property fell to the
woman when she was a Nesu'ah (which is the second case of the Mishnah
according to Abaye), and then her husband died, it is true that we say "his
hand is like her hand" even after his death according to Beis Shamai, but
while the Yevamah is alive we apply the principle of "Ein Safek Motzi
m'Ydei
Vadai," (because
she has a definite claim to the Guf) and the Safek that her
Yavam is now entitled to the (produce of the) property cannot override her
Vadai claim! Beis Shamai would therefore say that they do not split the
property if she is still alive, but it remains in her possession (because
of
"Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai") with the restriction that she cannot sell
it
l'Chatchilah (because
that principle is not strong enough to give her total
control)!
The answer to this question is that according to Abaye, Beis Shamai does not
consider the control of the property to be a Safek. He holds that they *both*
have equal possession of the produce, and thus it cannot be said that she has
a Vadai claim and his is only a Safek (see Rashi 38b, DH Oseh Safek Nesu'ah).
Saying "his hand is like her hand" ("Yado k'Yadah") means
that they *both*
have a hold on the Peiros (produce), and since the Yavam has a Chazakah just
like the Yevamah does, the rule of "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai"
cannot be
used: there is no question about the ownership of the Peiros in the first
place. Consequently, Beis Shamai should still say, when the Yevamah is alive,
that they split the produce.
According to Rava, though, *her* hold is *stronger* ("Yadah Adifah") even
after Ma'amar, even according to Beis Shamai. However, there is a *Safek*
whether Zikah makes her like a Nesu'ah, and she loses claim to the Peiros, or
not. In the case of a Safek we apply the rule of "Ein Safek Motzi m'Ydei
Vadai," if the Yevamah is still alive, and that is why Beis Shamai would
say
that they do not split the property if she was still alive (even
after
Ma'amar).
(It
is not clear that Rashi, end of 38b DH Abaye, would agree to this
argument, since he does not explain that Abaye and Rava argue with Rabah as
to whether or not the rule of "Ein Safek Motzi m'Ydei Vadai" allows
the
Yevamah to sell the property l'Chatchilah.)
כנסה - הרי היא [כאשתו לכל דבר]:
למאי הלכתא?
אמר רבי יוסי בר חנינא: לומר שמגרשה בגט
(ולא
בעי חליצה), ומחזירה (אם רצה, ולא מיתסרא עליה).
'מגרשה בגט' - פשיטא!?
סלקא דעתא אמינא הואיל וכתיב [דברים
כה,ה:
כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר; יבמה
יבא עליה] ולקחה לו לאשה ויבמה - אמר רחמנא [שאפילו
אחרי שהיא אשתו נקרא עליה 'ויבמה']: ועדיין יבומי הראשון עליה (אף על פי
שלקחה קרי ליה 'ויבמה'), בחליצה אין, בגט לא! - קא משמע לן.
'מחזירה' פשיטא!
סלקא דעתא אמינא מצוה דרמיא רחמנא עליה
עבדה, השתא תיקום עליה באיסור אשת אח - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי (אכולה מילתא קאי [גם
שמוציאה בחליצה, וגם שאינו יכול להחזירה])?
אמר קרא 'ולקחה לו לאשה' ('ויבמה' מצי למכתב, למה לי דכתיב 'לאשה'? - שמע מינה הרי היא כאשתו) כיון שלקחה הרי היא כאשתו
לכל דבר.
('ויבמה' - אי
לכדרבי בפרק קמא (לעיל ח,א)
לאסור צרות ועריות, אי לכדרבנן 'ויבמה' - בעל
כרחה)
ובלבד שתהא כתובתה [על
נכסי בעלה הראשון]:
מאי טעמא?
אשה הקנו לו (לייבם) מן השמים (ולא שיעבד
נכסיו לכתובתהּ, ויכול למוכרן בכל עת שירצה).
ואי לית לה מן הראשון (דלית ליה
נכסים) - תקינו לה משֵּׁנִי, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
משנה:
מצוה בגדול לייבם.
לא רצה - מהלכין על כל האחין;
לא רצו - חוזרין אצל גדול, ואומרים לו
"עליך מצוה: או חלוץ או ייבם"! (מפרש בגמרא.)
תלה בקטן (קטן ממש) עד שיגדיל, או בגדול עד שיבא
ממדינת הים (שהיה גדול האחים במדינת הים ויש לו אח כאן הגדול מן האחין שלפנינו, ותלה
גדול האחין שלפנינו בו [בגדול שבמדינת הים] לומר 'המתינו לו שהוא גדול ממני שמא ייבם
אותך'; והכי מוכח בגמרא, דאמרינן: תא שמע: 'ובגדול עד שיבא ממדינת הים... אין
שומעין לו' - ואי סלקא דעתא חליצת גדול עדיפא, אמאי אין שומעין לו? נינטר דלמא
אתי וחליץ? אלמא אותו שבמדינת הים - גדול שבכל האחין הוא) או חרש או שוטה - אין שומעין לו, אלא אומרים לו "עליך
מצוה: או חלוץ או ייבם (שאף על פי שאחיך שבמדינת הים גדול ממך, כיון דאתה
גדול האחין שלפנינו- עליך מצוה)"! (דשהויי
מצוה לא משהינן; והכי מפרש בגמרא.)
גמרא:
איתמר: ביאת קטן וחליצת גדול (גדול רוצה
לחלוץ, וקטן ממנו רוצה לייבם; והאי 'קטן' - לאו קטן ממש הוא, דקטן לאו בר
חליצה וייבום הוא, שמא ימצא סריס; ואפילו מאן דלא חייש למיעוט, וקטן מותר לייבם -
הכא ודאי סוגיא דשמעתין מוכחא דלאו קטן ממש הוא, מדקפריך לקמן 'תלה בקטן עד
שיגדיל' ושני ליה 'שהויי מצוה לא משהינן' - אלמא בקטן ממש כולהו מודו) - פליגי
בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר ביאת קטן עדיפא, וחד אמר חליצת גדול
עדיפא.
מאן דאמר 'ביאת קטן עדיפא' - דהא מצוה
בייבום; ומאן דאמר 'חליצת גדול עדיפא' - במקום גדול ביאת קטן לאו כלום היא (דהא מצוה -
אגדול רמיא).
תנן: 'לא רצה - מחזירין על כל האחין'
– מאי? לאו 'לא רצה לייבם - אלא לחלוץ', וקתני 'מהלכין אצל האחין' (אולי ייבמה) - שמע
מינה ביאת קטן עדיפא!
לא! 'לא רצה לחלוץ ולא לייבם',
דכוותה גבי האחין 'לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם'; אמאי חוזרים אצל הגדול? (אי אמרת
בשלמא דכל 'לא רצה' ו'רצו' דמתניתין - אייבום קאי, להכי חוזרין אצל גדול, דכיון
דכולהו בעו למיחלץ ואיהו נמי בעי למיחלץ - איהו קדים; אלא אי אמרת אפילו מיחלץ לא
בעי - אמאי חוזרין אצל גדול? פשיטא:) למיכפייה (למיחלץ)? לכפייה
לדידהו (ולא נטרח בית דין כולי האי [להתעסק ולחפש אחרי הגדול?
אפשר לכפות כל אח לחלוץ])!?
כיון דמצוה עליה דידיה רמיא - לדידיה
כייפינן.
תנן: 'תלה בקטן עד שיגדיל - אין
שומעין לו'; ואי ביאת קטן עדיפא - אמאי אין שומעין לו? נינטר דלמא גדיל
ומייבם!
וליטעמיך – 'ובגדול עד שיבא ממדינת
הים - אין שומעין לו' – אמאי? נינטר דלמא אתי וחליץ ומייבם? אלא: כל
שהויי מצוה לא משהינן.
(יבמות לט,ב)
אית דאמרי [דיון דומה
לדיון לעיל למדנו במקום אחר או בזמן אחר]:
בביאה כולי עלמא לא פליגי דביאת קטן [שאינו החא הגדול, אך ודאי מעל לשלשה עשר] עדיפא; כי פליגי בחליצת קטן,
והכי איתמר: חליצת קטן וחליצת גדול, פליגי בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר
חליצת גדול עדיפא, וחד אמר כי הדדי נינהו.
מאן דאמר חליצת גדול עדיפא - דהא מצוה
בגדול; ואידך? - כי אמרינן 'מצוה בגדול' - לענין יבום, אבל לענין חליצה כהדדי
נינהו.
[המשך הלימוד
החילופי:]
תנן: 'לא רצו חוזרין אצל גדול' -
מאי לאו 'לא רצו' - לייבם אלא לחלוץ, וקתני 'חוזרין אצל גדול', ושמע
מינה חליצת גדול עדיפא!
לא, 'לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם',
דכוותיה גבי גדול 'לא רצה לא לחלוץ ולא לייבם'; אלא אמאי חוזרין אצל גדול?
למכפייה!
לכפייהו לדידהו?
כיון דמצוה עליה דידיה רמיא - לדידיה
כייפינן.
תא שמע: 'תלה בגדול עד שיבא ממדינת
הים אין שומעין לו' - ואי סלקא דעתא חליצת גדול עדיפא - אמאי אין שומעין לו? נינטר
דלמא אתי וחליץ!
ולטעמיך – 'בקטן עד שיגדיל אין
שומעין לו' – אמאי? נינטר דלמא גדיל ומייבם (אי נמי [דלמא] אתי איהו ומייבמה)?
אלא כל שהויי מצוה לא שהינן.
[סוף הלימוד
החילופי.]
DOING YIBUM WITH A KATAN
OPINIONS: The Gemara discusses whether it is preferable to fulfill the
Mitzvah of Yibum with "Bi'as Katan" or with "Chalitzas
Gadol." RASHI explains
that "Bi'as Katan" refers to doing Yibum with a *younger* brother (who is
nevertheless above the age of thirteen), but not with an actual minor. Rashi
proves that the Gemara here is referring to a younger brother and not to a
real minor from the Gemara later that says that in the Mishnah's case of
"Talah b'Katan," we do not wait until the Katan grows up, but rather
we have
her do Yibum with an older brother, because "we do not delay the
performance
of a Mitzvah." From there we see that by an actual Katan (in which
case the
fulfillment of the Mitzvah will be delayed), all agree that it is preferable
for a Gadol to perform Chalitzah than for the Katan to perform Yibum.
Since Rashi seems to entertain the possibility that the Yibum of an actual
Katan could be preferable to the Chalitzah of a Gadol, this implies that he
holds that a Katan *could do* Yibum, and the question is whether it is
preferable to the Chalitzah of a Gadol or not. If so, why would the Yibum of
a Katan cause delay in the performance of the Mitzvah? If, according to
Rashi, a Katan *could do* Yibum, then why would we have to wait?
(a) Rashi
seems to be following his opinion in Kidushin (19a) that
mid'Oraisa, a Katan (over the age of nine) could do Yibum and be Koneh the
Yevamah. (This
is notwithstanding the fact that if a Katan does Yibum with a
Yevamah and she commits adultery, she is *not* Chayav Misah as an "Eshes
Ish"
since the Torah excludes the wife of a Katan from the prohibition of
"Eshes
Ish).
The Chachamim ruled, though, that having relations with a Katan over
the age of nine and under the age of thirteen is considered only like
"Ma'amar," and therefore he has to perform Yibum again after he turns
thirteen in order to complete the Mitzvah of Yibum (Yevamos 96b). (This is
also the opinion of the RAMBAN [Yevamos 96a, MAGID MISHNAH Hil. Yibum 5:18].)
This is what Rashi here means. Rashi considered the possibility that the
Bi'ah of a minor (between the ages of nine and thirteen) might be better than
the Chalitzah of a Gadol since mid'Oraisa his is a valid Yibum. Rashi
concludes that since the Chachamim instituted that the Bi'ah of a Gadol is
necessary in order to complete the Yibum, everyone agrees that we do not
enter a situation where we will have to wait until the Katan grows up in
order to finish the Mitzvah, but rather we have her do the Mitzvah now with a
Gadol.
(b) The
RITVA cites an opinion of TOSFOS who argues with Rashi and says that
when the Gemara says "Bi'as Katan" is preferable, it indeed means a
real
Katan (of
nine years old),
and not just a "younger" brother. The Ritva agrees
with this explanation.
This opinion obviously holds that a Katan can do Yibum mid'Oraisa, and that
his Yibum might even be better than the Chalitzah of a Gadol (despite
the
fact that the Rabanan required him to perform Yibum a second time after he
grows up).
When the Gemara says that in the case of "Talah b'Katan" we do not
delay the Mitzvah until the Katan comes of age, it is referring to a Katan
who is *less* than nine years old. A Katan under nine is certainly not Koneh
the Yevamah, since his Bi'ah is not considered a Bi'ah, and he must wait
until he reaches the age of nine to fulfill the Mitzvah.. Since this delays
the Mitzvah, we prefer the Chalitzah of a Gadol to the child's Yibum..
(c) However,
TOSFOS in Kidushin (19a, DH u'mid'Oraisa, and Yevamos 57b, DH
v'Chayavin)
rules that the Bi'ah of a nine year old is only Koneh a woman
mid'Rabanan. According to this opinion, it seems obvious that our Gemara that
considers that a Bi'as Katan might be better than a Chalitzas Gadol must be
talking about a younger brother who is older than thirteen, for if an actual
Katan does an act of Yibum, the Mitzvah has not been fulfilled at all. Even
if he performs Yibum again after coming of age, he will have delayed the
Mitzvah, and the Gemara says that Chalitzah is preferable to causing a delay
in the fulfillment of the Mitzvah.
The RITVA later in Yevamos (68a) agrees with this opinion, that the Bi'ah of
a Katan who is nine years old only makes a Kinyan d'Rabanan. This is
difficult, though, because the Ritva in our Sugya seems to have learned that
the Bi'ah of a Katan is Koneh a woman mid'Oraisa! Similarly, although Rashi
in Kidushin writes that a Katan can be Koneh through Yibum mid'Oraisa, later
in Yevamos he writes (96b, DH Harei Zu) that the Bi'ah of a Katan is *not*
Koneh mid'Oraisa! This would seem to be inconsistent with what he writes
here, earlier in the same Maseches.
One possible answer is that Rashi and the Ritva hold that even if the Bi'ah
of a Katan is *not* Koenh mid'Oraisa, it still might be better than the
Chalitzah of a Gadol, since we assume that the Ma'amar (the act of Bi'ah of
the Katan)
will be consummated with a proper Yibum when the child grows up.
Even though the Gemara says that we do not delay the fulfillment of a
Mitzvah, that might only apply if we have *no idea* whether or not the delay
will lead to a Yibum or a Chalitzah. If, however, we are confident that
waiting will lead to Yibum -- for instance, in the case of a Katan who
performed "Ma'amar" with the Yevamah (through the Bi'ah of a Katan), then we
do wait to fulfill the Mitzvah of Yibum rather than have an immediate
Chalitzah.
Another possibility is that they learned that this is exactly the point in
question in our Sugya. The opinion that prefers the Yibum of a Katan to the
Chalitzah of a Gadol holds the Yibum of a Katan is valid mid'Oraisa, and the
dissenting opinion holds that it is mid'Rabanan. They rule like the
dissenting opinion.
תנן התם [בכורות פ"א
מ"ז]: 'מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה, שהיו מתכוונין לשם מצוה; עכשיו
שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום.'
אמר רב: אין כופין (ואי ניחא
לתרוייהו לייבומי - אין כופין אותו לחלוץ, דנימא 'לאו למצוה מכווני ופגע באיסור
אשת אח', אלא אי בעי מייבם; ומיהו היכא דהוא צבי [חפץ] לייבומי ואיהי אמרה "לא בעינא
ליה" ואמרה דברים ניכרים - אי מצינו לאטעוייה ולומר לו "חלוץ לה על מנת
שתתן לך מאתים זוּז" - מטעינן ליה, ואי לא - כפינן ליה וחליץ, דאמר רב ששת (לעיל ד,א): 'מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין
חוסמין אותה' - ולא תימא מוכה שחין דוקא, אלא כל אמתלא שתתן לדבריה, דאמר ב'המדיר'
(כתובות
עז,א): 'מעשה בציידן
בבורסי שמת, ולו אח בורסי, ואמרו חכמים: יכולה שתאמר "לאחיך הייתי יכולה
לקבל, ולך איני יכולה לקבל". ועוד פסקינן הלכתא בפרק 'אף-על-פי' (שם סד,א): 'כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין
כותבין אגרת מרד על שומרת יבם'; ומכל הלין טעמי כפינן ליה דחליץ ושקלה כתובה;
וכל הני 'אין כופין' דהכא - היכא דתרוייהו ניחא להו).
כי אתו לקמיה דרב, אמר להו: אי בעית
חלוץ אי בעית ייבם, בדידך תלא רחמנא: (דברים כה,ז) ואם לא יחפוץ האיש [לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו
שם בישראל לא אבה יבמי] - הא אם חפץ, אי בעי חליץ אי בעי ייבם!
ואף רב יהודה סבר 'אין כופין', מדאתקין
רב יהודה בגיטא דחליצה: 'איך פלונית בת פלוני אקרבת (הקריבה) ית פלוני יבמה קדמנא לבי דינא,
ואשתמודעינהו [מבואר להלן] דאחוה דמיתנא מאבא ניהו, ואמרי ליה: 'אי צבית [אתה חפץ] ליבם – יבם, ואי לא - איטלע (צדד לה) לה רגליך דימינא (רגל ימין)';
ואיטלע לה רגלא דימינא, ושרת סיניה מעל רגלוהי, וירקת באנפוהי רוקא דמתחזיא לבי
דינא (גירסת רש"י: 'דאיתחזי לנא' - דבעינן רוק הנראה לעיני דיינין [בפרק 'מצות חליצה'
(לקמן קו,ב)) על ארעא;
ורבי חייא בר אויא מסיים בה משמיה דרב
יהודה: 'ואקרינהו מה דכתיב בספר אורייתא דמשה'.
[## רש"י ד"ה ואקרינהו: 'לא חפצתי לקחתה':
נ"ל
שהיה עדיף 'בית
חלוץ הנעל'! אלא הכוונה שמקריאים לשניהם שיאמרו את הלשונות שנאמרו בתורה.]
'אשתמודעינהו' - פליגי בה רב אחא
ורבינא: חד אמר בעדים (להביא שני עדים שהוא אחי המת מאביו) וחד אמר
אפילו קרוב אפילו אשה, והלכתא: גלויי מילתא בעלמא הוא, ואפילו קרוב ואפילו אשה.
'בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה -
מצות יבום קודמת למצות חליצה, ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה – אמרו: מצות חליצה
קודמת למצות יבום':
אמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק: חזרו לומר
מצות יבום קודמת למצות חליצה.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק: אכשור דרי (בתמיה: וכי
נתכשרו הדורות)?
[לא היה שנוי
בבני אדם אלא] מעיקרא סברי לה כאבא שאול, ולבסוף סברי
לה כרבנן, דתניא: 'אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום
דבר אחר - כאילו פוגע בערוה, וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר; וחכמים אומרים (דברים כה,ה) יבמה יבא עליה - מכל מקום.'
מאן תנא להא דתנו רבנן[1]: 'יבמה יבא עליה' - מצוה ('מצוה' גרסינן ולא גרס הכא 'למצוה' אלא לקמן,
בתירוצא דרב יצחק בר אבדימי): שבתחלה (עד שלא קדשה אחיו) היתה עליו בכלל היתר; נאסרה (כשקדשה אחיו) וחזרה
והותרה (כשמת בלא בנים) - יכול תחזור להתירה הראשון (מפרש לקמן)? -
תלמוד לומר: 'יבמה יבא עליה' – מצוה.
מאן תנא (ומאי קאמר)?
אמר רבי יצחק בר אבדימי: אבא שאול היא,
והכי קאמר: 'יבמה
יבא עליה – מצוה' (למצוה משמע,
לשם מצות יבום, דכתב 'ויבמה'): שבתחלה [כשהיתה
פנויה] היתה עליו בכלל היתר: רצה לשם נוי
כונסה, רצה לשום אישות כונסה; נאסרה [על ידי
נישואיה לאחיו] חזרה והותרה [כשמת אחיו] - יכול תחזור להתירה הראשון? - תלמוד לומר: 'יבמה יבא עליה' – למצוה [בלבד, אך מִסִּבָּה אחרת - לא].
רבא אמר: אפילו תימא רבנן (ולא תיתני 'למצוה'
אלא 'מצוה'), והכי קאמר: 'יבמה יבא עליה – מצוה' (מצוה עליו ליבמה יותר מן החליצה): שבתחלה
היתה בכלל היתר; רצה כונסה, רצה אינו כונסה; נאסרה חזרה והותרה - יכול תחזור להתירה
הראשון: רצה כונסה רצה אינו כונסה -
'רצה אינו כונסה'? - הא אגידה
ביה, בכדִי תיפוק [ללא כלום תצא] (בתמיה: ותו לא: דאי בעי לא כניס לה)?
אלא: אימא
'רצה כונסה רצה חולץ לה'?
תלמוד לומר: יבמה יבא עליה - מצוה.
אימא רישא [של הברייתא
שהגמרא דנה בה לעיל: מאן תנא להא דתנו רבנן: 'יבמה יבא עליה – מצוה';
הברייתא מתחילה בענין מנחות]
[ויקרא
ו,ט: והנותרת
ממנה יאכלו אהרן ובניו] מצוֹת תאכל במקום קדוש [בחצר אהל מועד יאכלוה] (קרא יתירא
הוא דכתיב ברישא דקרא 'והנותרת מן המנחה יאכלו') – מצוה:
(יבמות מ,א)
שבתחלה (קודם שהוקדשה מנחה זו) היתה
עליו בכלל היתר; נאסרה (כשהוקדשה) וחזרה והותרה (בהקטרת הקומץ) -
יכול תחזור להיתירה הראשון (כדמפרש)? תלמוד לומר: 'מצוֹת תאכל במקום קדוש' – מצוה.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.geocities.com/yeshol
[1] סיפרא פרשת צו פרשה ב: (ט)
'מצות תאכל' – מצוה; לפי שהיתה בכלל היתר ונאמרה וחזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה
הראשון? ת"ל מצת תאכל – מצוה.
(י) וכיוצא בה 'יבמה יבוא עליה' – מצוה; לפי שהיתה בכלל
היתר, ונאסרה וחזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון? תלמוד לומר 'יבמה יבא עליה'.
(יא) מצות תאכל מה ת"ל לפי שנאמר יאכלוה אין לי אלא כולה
מנין אף מקצתה. תלמוד
לומר תאכל. אפילו כל שהוא: