דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק רביעי 'החולץ'

 

יבמות דף לח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות לז,ב)

לימא רבי אבא דאמר כרבנן ורבי ירמיה דאמר כאדמון?

אמר לך רבי אבא: אנא דאמרי אפילו כאדמון: עד כאן לא קאמר אדמון התם אלא משום דאמר ליה 'ממה נפשך

 

(יבמות לח,א)

דרכי חד גבך הוא (וטענת ברי הוא: דידע מאי קתבע מניה)', אבל הכא - מי איכא למימר הכי (הא לא ידע מאי קא תבע מניה: אי פלגא בנכסי מיתנא אי פלגא מנתא בנכסי יבם, ומכח שתי טענות הוא בא עליהם; בכל אחת ואחת אומרים לו "הבא ראיה")?

ורבי ירמיה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דאמר ליה "אי שתקת – שתקת, ואי לא - מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו", אבל הכא - מי איכא למימר הכי?

 

ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא (אבי המת והיבם): ספק אמר "האי גברא בר מיתנא הוא, ופלגא דידי הוא"; יבם אמר: "את בראי דידי את, ולית לך ולא מידי" - הוי יבם ודאי (יורש ויודע מכח מי הוא בא, ומוחזק בנכסים, ולא דמי לההיא דרב משרשיא דלעיל: דהתם - אע"ג דספק אית ליה זכיה בנכסים ממה נפשך) וספק ספק (אפילו הכי לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא לירש מכח מה הוא בא עליהן), ואין ספק מוציא מידי ודאי.

 

ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא: ספק אמר "ההוא גברא בר מיתנא הוא ופלגא דידי הוא"; ובני יבם אמרי "אחונא את, ומנתא אית לך בהדן": פלגא דקמודי להו – שקלי (מששה זהובים נוטלין שלשה); תילתא דקא מודו ליה (שני זהובים תילתא דכולהו נכסי) – שקל (דהא אמרו ליה אחונא את ואינהו הוו תרי ואיהו שלישי); פש להו דנקא (דקמינצו עליה האי אמר כולה דידי והני אמרי כולה דידן) - הוי ממון המוטל בספק וחולקין (הוא נוטל חצי ובין שניהם חצי).

 

סבא ויבם בנכסי ספק (סבא אמר: "האי - בר מיתנא הוא, וכיון דאין לו יורש - אני קודם, דתנן (בבא בתרא פ"ח מ"ב; דף קטו,א) 'האב קודם לכל יוצאי ירכו'; ויבם אמר: "בני הוא, ואני יורשו" - דהאב קודם) או סבא וספק בנכסי יבם (שאין ליבם בן אחר; סבא אמר "את בר מיתנא, ואני יורש את בני מקום שאין לו בן"; וספק אמר "בנו אני, ואני יורשו"') הוי ממון המוטל בספק, וחולקין (דדלמא כולהו דהאי ודלמא כולהו דהאי; ואין לומר האב ודאי מוחזק, דאם זה [הספק] בנו [של היבם] - אין כאן לאב [של היבם] כלום).

 

 

משנה:

שומרת יבם[1] (ממתנת ומצפה ליבם כמו עניה זו לשוא שמרה ב[פרק]'אף על פי' בכתובות (דף סב,ב)) שנפלו לה נכסים (מאביה וסלקא דעתן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם) - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים; מתה - מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה (היינו נכסי מלוג שהקרן שלה קיים, וכשהיא נכנסת - נכנסין עמה, וכשהיא יוצאת - יוצאין עמה)?

בית שמאי אומרים: יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב (דספק נשואה היא, וזכה היבם בחצי ירושתו מספק, שהבעל יורש את אשתו; וזו שספק נשואה היא אצלו - זכי בפלגא; אבל בכתובתה מודים בית שמאי דבחזקת הבעל היא, ולא פלגי בה יורשי האב; וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא);

ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן: כתובה בחזקת יורשי הבעל, נכסים הנכנסים ויוצאין עמה - בחזקת יורשי האב; כנסה - הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובה על נכסי בעלה הראשון.

 

גמרא:

מאי שנא רישא (כשהיא קיימת) דלא פליגי (בית שמאי, אלא בכח דילהּ מחזקינן לנכסי, דקאמרי 'מוכרת ונותנת' לכתחלה), ומאי שנא סיפא דפליגי (מאי שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי, ומאי שנא סיפא דפליגי: כשמתה לא מוקמי נכסי מלוג בחזקת יורשיה)?

אמר עולא: רישא דנפלה כשהיא ארוסה (שנפלה לייבום מאירוסין, ונפלו הנכסים לה כשהיא שומרת יבם), וסיפא דנפלה (לפניו לייבום) כשהיא נשואה (הלכך רישא - דלגבי ארוסה ממש - קיימא להו לבית שמאי תמכור, כדתנן לקמן [ בעמוד ב:המשנה בכתובות פ"ח, ושהובאה לעיל בהערה למשנה]; כל שכן זו, שאינה אלא זקוקה בעלמא; ובית הלל, דאמרי בארוסה ודאי לא תמכור לכתחלה, אבל אם מכרה ונתנה קיים - הכא משום דספק ארוסה היא דאגידא ביה, ולאו אשתו ממש היא - מודו בית הלל דמוכרת ונותנת לכתחלה; [מכאן מודפס בדף לח,ב:] סיפא, דגבי נשואה בעלמא אמרינן לקמן דברי הכל מכרה ונתנה אפילו בדיעבד הבעל מוציא מיד הלקוחות – הכא, לגבי זיקת נשואה, דספק היא ולא כנשואה ממש - קיימי נכסי בספק; הלכך לבית שמאי חלוקה עדיפא, ולבית הלל חזקה עדיפא).

וקסבר עולא זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה (זיקת יבמה שנפלה מן האירוסין - ספק ארוסה, ולא ודאי ארוסה; ואף על גב דלגבי נכסים אין לו שום כח בהן ונמצא שזיקת ארוסה אינה כלום - קרי לה 'ספק ארוסה', דלא מצי למימר קסבר עולא זיקת ארוסה אינה כלום, דהא בעיא חליצה!),

 

(יבמות לח,ב)

זיקת נשואה עושה ספק נשואה:

זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה: דאי סלקא דעתא ודאי ארוסה - 'מודים בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים' (בתמיה - אלא שמע מינה כספק ארוסה היא הלכך תמכור לכתחלה)? והתנן: (כתובות פ"ח מ"א, בבלי עח,א) 'נפלו לה נכסים משנתארסה - בית שמאי אומרים תמכור וב"ה אומרים לא תמכור; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים!' אלא שמע מינה זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה! זיקת נשואה עושה ספק נשואה: דאי סלקא דעתא ודאי נשואה - 'בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב'? והתנן: (שם משנה ב) 'נפלו לה נכסים משנישאת - אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות'? - אלא שמע מינה: זיקת נשואה עושה ספק נשואה (כדפרישית לעיל: דכיון דודאי נשואה - הבעל מוציא מיד הלקוחות, הכא -  דספק נשואה היא - הוו נכסים בספק; ולבית שמאי חלוקה עדיפא: דאין לה בהם חזקה יותר ממנו דידו כידה, ולבית הלל חזקה עדיפא: דאין ידו כידה, הואיל ולא נפלו לה כשהיא תחת הבעל).

אמר ליה רבה (לעולא): (אי טעמא משום חלוקה עדיפא הוא -) אדמפלגי בגופה (של קרקע) ולאחר מיתה - לפלגו בחייה, ולפירות (דלבית שמאי פליג יבם פירי בהדה, דספק נשואה היא; דאילו ודאי נשואה הואי הוה שקיל להו בעל כרחה; ולבית הלל נכסים בחזקתה, ולא שקיל מידי; ומדנקט מתניתין מיתה בסיפא - שמע מינה טעמייהו דבית שמאי ברישא: דאלמוה לחזקה דילה משום דהיא קיימא)!?

אלא אמר רבה: אידי ואידי דנפלה (ליבום) כשהיא נשואה, וזיקת נשואה עושה ספק נשואה: רישא, דאיהי קיימא, הוה לה איהי ודאי (שהקרן שלה ממה נפשך [בנכסי מלוג מדובר]) ואינהו ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי (הלכך אלימא חזקה דילה); סיפא, דמתה (הואיל ומתה), הללו באין לירש (וטוענים מכח ירושה) והללו באין לירש (והיבם טוען מכח ירושה - הלכך שניהם ספק לבית שמאי: דאי זיקה ככנוסה - אין כאן ליורשי האב כלום, שהבעל יורש שלה; ואי לאו ככנוסה - אין כאן ליבם כלום; לפיכך ספק וספק הוא) ויחלוקו (ולבית הלל - הואיל ואלו קרובין ודאין הם, והוחזקה נחלה זו כבר בחזקת משפחתן - אמרינן אוקי אחזקתה; אבל בחייה ולפירות - אפילו בית שמאי מודו דנכסים בחזקתייהו ולא שקיל בעל מידי).

Yevamos Chart #12
Daf 38b
נכסי מלוג אליבא דרבה: מי בעל הפירות ומי בעל הגוף
            ______________________________________________________       |
                                                                         |
                   THE PROPERTY OF THE WIFE (NICHSEI MILUG):             |
                   WHO CONTROLS THE "GUF"(3) AND THE "PEROS"             |
                    (according to the explanation of Rabah)              |
            ______________________________________________________       |
                                                                         |
                                                                         |
                          (A)                      (B)                   |
                      BEIS SHAMAI              BEIS HILLEL               |
                      ___________              ___________               |
IN HER LIFETIME                                                          |
_______________                                                          |
                                                                         |
1) SHE INHERITED      She is permitted to      She is not permitted to   |
   THE PROPERTY       sell the property        sell the property.        |
   AS AN ARUSAH(1)                             If she did, the sale is   |
                                               valid(2)                  |
                                                                         |
2) SHE INHERITED      She is not permitted     She is not permitted      |
   THE PROPERTY       to sell the property.(3) to sell the property.(3)  |
   AS A NESU'AH       If she did, it may be    If she did, it may be     |
                      seized from the buyers.  seized from the buyers.   |
                                                                         |
3) SHE INHERITED      She is permitted to      She is permitted to       |
   THE PROPERTY       sell the property(4)     sell the property(4)      |
   AS A YEVAMAH                                                          |
                                                                         |
                                                                         |
AFTER HER DEATH                                                          |
_______________                                                          |
                                                                         |
4) SHE INHERITED      It is divided(5)          It goes to her father(5) |
   THE PROPERTY                                                          |
   AS A *YEVAMAH*                                                        |
   AND THEN SHE DIED                                                     |
                                                                         |
5) THE KESUVAH OF     It goes to the Yavam(6)   It goes to the Yavam(6)  |
   THE YEVAMAH                                                           |


==========
FOOTNOTES:
==========
(1) This applies only while she is an Arusah. Once she becomes a Nesu'ah,
everyone agrees that she is not permitted to sell the property l'Chatchilah
even though she inherited it as an Arusah (Mishnah, Kesuvos 78a).
(2) The reason for this is that during Erusin, the husband has the rights to
her property (that is, to the Peros -- and after the Takanah of Usha, even to
the Guf; see footnote #3), because it is assumed that an Arusah will
eventually become a Nesu'ah (TOSFOS there; see Insights here)..
(3) If the Mishnah is discussing even when the woman tries to sell the Guf,
for after her death, then it was written after the Takanah of Usha. If the
Mishnah was written prior to the Takanah of Usha, then it is only discussing
a situation where she tries to sell the Peros, for right now (Kesuvos 78b).
(4) According to Rabah, this refers to when the property came to her while
she was a Nesu'ah, and Zikah from Nesu'in makes a status of Safek Nesu'ah.
Since she her Chazakah on the Guf of the property is beyond doubt, both the
Guf and Peros belong to her (because "Ein Safek Motzi Midei Vadai"), and she
may sell them l'Chatchilah (see Insights).  אין ספק מוציא מידי ודאי
(5) Since she died, even the ownership of the Guf is in doubt (because her
Yevamah might have inherited her), and therefore Beis Shamai says that it is
divided. According to Beis Hillel, the Chazakah that it belongs in her family
decides the doubt, since there is a Chazakah that her family has owned it
until now. (When in doubt, property is given to the person who owned it until
now -- "Chezkas Mari Kama").חזקת מרא קמא  
(6) There is a Chazakah that the Kesuvah has been in the hands of the
original husband, and therefore the Yavam (his brother), rather than the
Yevamah's family, inherits it in a case of doubt.

 

 

איתיביה אביי: ולבית שמאי אין ספק מוציא מידי ודאי? והתנן [בבא בתרא פ"ט מ"ח]: 'נפל הבית עליו ועל אביו, עליו ועל מורישיו (לו אין נכסים ולמורישים יש נכסים), והיו עליו כתובת אשה ובעל חוב; יורשי האב אומרים "הבן מת ראשון (ולא זכה בנכסי האב, ואין לבעל חוב מה לגבות) ואחר כך מת האב", ובעל החוב אומר "האב מת ראשון ואחר כך מת הבן": בית שמאי אומרים יחלוקו, ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן' - והא הכא יורשי האב ודאי (מוחזקים, שבאין מכח ירושה ודאית: שאפילו האב מת ראשון - נכסי הבן מסתמא נופלים לפני יורשין, דאילו בעל חוב מיחסר גוביינא עד שיחזיקוהו בית דין בהם) ובעל החוב ספק (דלא הוחזק שטרו עליהן) וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי!?

קסברי בית שמאי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי' (כלומר: גדול כח השטר, וכמו שמוחזק בנכסים, והרי הן [בעלי החוב] קמו במקום הבן ומוחזקים בנכסים דמי; הלכך ספק וספק הוא, ואין כאן חזקה לזה יותר מזה; אם האב מת ראשון הוחזק בעל חוב מיד ולא אמרינן הא מחוסר גוביינא; ואם בן מת ראשון הוחזקו יורשים).

ומנא תימרא? - דתנן (סוטה פ"ד מ"ב): 'מתו בעליהן עד שלא שָתוּ (כל אשה שקנא לה בעלה, ונסתרה, ומת עד שלא שתתה, נוטלת כתובתה, ואף על פי ששמא זינתה ואין לה כתובה): בית שמאי אומרים: נוטלות כתובתן ואינן שותות (דבעינן 'והביא האיש את אשתו' [במדבר ה,טו] וליכא); ובית הלל אומרים: או שותות או לא נוטלות כתובתן.'

'או שותות'? (במדבר ה,טו) והביא האיש את אשתו [אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים; לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא, מנחת זכרון מזכרת עון] אמר רחמנא, וליכא?

אלא: מתוך שלא שותות - לא נוטלות כתובתן; והא הכא דספק הוא: ספק זנאי ספק לא זנאי, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי (מידי יורשי הבעל שהן מוחזקין ודאי - מוציאה זו כתובה מספק)!? אלא (לאו) שמע מינה (קסברי ב"ש) שטר העומד לגבות כגבוי דמי (וכיון שמת עמדו הנכסים מיד בחזקת האשה, ויורשים קאתו לאפוקי מינה משום ספק זנאי, ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי; דאי לא כגבוי דמי, וטעמא משום דאתי ספק ומוציא מידי ודאי הוא - הוה להו למימר 'יחלוקו', ונשווי ספק כודאי, אבל לעלויי מינה - ליכא למאן דאמר! וגבי נפל הבית קאמר 'יחלוקו', דכי נמי אמרינן כגבוי דמי - לא מצינו לבעל חוב לשוויי ודאי טפי מיורשין, שהרי לא הוחזק בו זה בנכסים, והשטר זה יוצא עליו ולא על האב; הלכך ספק וספק הוא: אם האב מת ראשון נמצא בעל חוב ודאי, דהאי שטר כגבוי דמי, ויורשים אינם כלום; ואם הבן מת ראשון - נמצאו יורשין ודאין ובעל חוב אין כלום)!

 

ואביי (דלא אסיק אדעתיה מעיקרא משום טעמא דשטר העומד לגבות - כי אותביה לרבה מנפל הבית דתנן במי שמת בבבא בתרא בסדר ישועות [סדר נזיקין[2]]) - לותביה מהא (דמתניתין היא בסדר נשים, דהכא נמי ספק מוציא מידי ודאי)?

(להכי לא אותביה מכתובה: דקסבר) דלמא כתובת אשה שאני, משום חינא  (שאני כתובה משום חינא: שיהיו נושאין חן בעיני הנשים ויתרַצוּ להנשא, לפיכך החזיקוה מספק).

[## אבל אמר ריש לקיש 'טב למיתב תן דו מלמיתב ארמלו'? (יבמות קיח,ב) – ההיא בעניה, ומשום חינא – חעשירה!?]

ולותביה כתובה דמתניתין (דאמרי בית שמאי 'יחלוקו', דקא סלקא דעתא השתא דבית שמאי נמי - אכתובה אמרי 'יחלוקו', וקאתו יורשין דידה מספק, וגבו פלגא דכתובה מיבם דהוי ודאי; והתם ליכא למימר 'משום חינא', דהתם מתה! וגבי יורשין לא חיישינן לחינא, כדאמר ב'אלמנה ניזונת' (כתובות צז,ב) - אלא אם כן היו יורשיה נקבות)?

לא פליגי (דמודו בית שמאי שהיא בחזקת יורשי הבעל, דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים, וכל שהיא מתה בחייו של יבם - לא גבו יורשים דילָהּ כתובה, דיבם במקום בעל קאי; ואף על גב דשמעינן ליה לאביי בכתובות פרק 'האשה' (פא,א) 'ניתנה כתובה לגבות מחיים' לבית שמאי - הני מילי להתחייב יבם בקבורתה, דאמר: מינה קא ירית כתובה, ולא מאחיו; אבל דלישקלו יורשין דילה כתובתה לא שמעינן ליה).

ולא? והא קתני (כתובות פ"ח מ"ז): 'מתה - מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה? בית שמאי אומרים: יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב; ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן'!

הכי קאמר: 'מתה - מה יעשה בכתובתה?' ושבקה [ועזבה את השאלה ללא מענה אלא פנתה לעניו קרוב]; [והמשיכה] 'נכסים הנכנסים והיוצאים עמה - בית שמאי אומרים: יחלוקו (נכסי מלוג) יורשי הבעל עם יורשי האב, ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן.'

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני 'יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב' ולא קתני 'יורשי האב עם יורשי הבעל' (וטעמא לא משום דשטר העומד לגבות הוא, דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים) [יחלוקו מי שאין לו כרגע חלק עם מי שעכשיו יש לו (הכל)]

שמע מינה.

 

אביי (מהדר ארישא דשמעתין לתרוצי מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי, ותרציה: לאו משום דברישא היא קיימת וסיפא משום דליתא, דודאי סיפא נמי: אי כשהיא שומרת יבם נפלו לה מודו ב"ש דיורשי האב ודאין ונכסים בחזקתן, אלא) אמר: רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם (לפיכך מוכרת לכתחלה, והוא הדין אם מתה - יורשיה יורשין אותה, דלא מהניא זיקה למיקני נכסי דהשתא); סיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל (בעלה הראשון),

 

(יבמות לט,א)

וקסבר אביי 'ידו כידה'; (מדאוקי פלוגתייהו בנפלו לה תחתיו, ואפילו הכי לבית הלל נכסים בחזקתן - קסבר אביי נשואה ידו כידה ולא יותר; הלכך כשמת ואין ליבם בה אלא זיקה - ידו גריעא מידה, ונכסים בחזקתה; ובית שמאי פליגי ואמרי נשואה - ידו עדיפא מידה, וכשמת - יד היבם כידה, ויחלוקו; ובכתובות ב'הכותב' (פג,א) נמי פליגי אביי ורבא, דקאמר אביי ידו כידה ורבא אמר ידו עדיפא מידה, ואמרינן התם: נפקא מינה לשומרת יבם).

אמר ליה רבא: אי דנפלי לה כשהיא תחתיו דבעל, דכולי עלמא לא פליגי דידו עדיפא מידה (ואפילו בית הלל מודו דשקלי יורשי הבעל בנכסים); אלא אידי ואידי דנפלו לה כשהיא שומרת יבם: רישא דלא עבד בה מאמר (קודם שנפלו לה הנכסים, הלכך זיקה לא מהניא ולא מידי בנכסים); סיפא דעבד בה מאמר (ובית שמאי לטעמייהו, דאמרי מאמר קני [בפרק 'ארבעה אחין' (לעיל כט,א): 'בית שמאי אומרים אשתו עמו כו'; ובית הלל  לטעמיהו דאמרי לא קני).

וקסבר רבא (קנין) מאמר לבית שמאי עושה ודאי ארוסה וספק נשואה (כלומר): ודאי ארוסה לדחות בצרה, וספק נשואה לחלוק בנכסים (אף על גב דבית שמאי ודאי ארוסה משוי לה לדחות בצרה אחותה משום אחות אשה, כדקתני: 'אשתו עמו', מיהו לא כודאי נשואה משוי לה למיקני יבם כולה ירושה דילהּ, אלא כספק נשואה, ויחלוקו).

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol