דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק רביעי 'החולץ'

 

יבמות דף לז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות לו,ב)

אמר ליה רב אשי לרב הושעיא בריה דרב אידי: התם (תוספתא שבת טז,ד בשם רבי שמעון; ברייתא בשבת קלה,ב; יבמות פ,ב; נדה מד,ב) (משום דקבעי למבעי 'הכא מאי') תניא: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ששהא באדם (להכי נקט 'באדם' דתני סיפא 'ובבהמה שמונה ימים') שלשים יום (משנולד חי שלשים יום) - אינו נפל (ופוטר את אמו מן החליצה)'; הא לא שהא - ספיקא הוי (וחולצת ולא מתייבמת; ודוקא אי מספקא לן אי כלו לו חדשיו אי לא, אבל אי קים לן דכלו לו חדשיו - תנן במסכת נדה (פ"ה מ"ג; דף מג,ב) 'תינוק בן יומו... פוטר מן הייבום'), ואיתמר: מת (בן היבמה) בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה (בחזקת שפטורה משום בנה) - רבינא משמיה דרבא אמר: אם אשת ישראל היא (אם זה שקדשה ישראל הוא, שאם תחלוץ מן היבם לאחר קדושין לא תיאסר על בעלה) – חולצת, ואם אשת כהן היא (ואם זה שקדשה כהן הוא, שאם תחלוץ תיאסר עליו) אינה חולצת (וסמכינן אולד);

רב משרשיא משמיה דרבא אמר: אחת זו ואחת זו חולצת.

אמר ליה רבינא לרב משרשיא:

 

(יבמות לז,א)

באורתא אמר רבא הכי (כדקאמרת [שחולצת]); ובצפרא הדר ביה (ושמעתי מפיו שאינה חולצת).

אמר ליה (לרבי יהושע בריה דרב אידי קבעי לה): שריתו [במקרה שמת בן היבמה בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה]? - יהא רעוא דתשתרו אף תרבא [חֵלֶב]!: הכא, גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו הנשואה לכהן - מאי? מי עבוד רבנן תקנתא לכהן או לא (דאף על גב דלישראל בעינן יוציא בגט עד שיגיע זמנו - התם הוא דלכשיגיע זמנו מצי לאהדורה, אבל הכא, דאי מגרש לה לא מצי מהדר לה - תסגי בהפרשה בעלמא)?

אמר ליה: הכי[כך אתה חושב]? השתא [עכשיו שים לב]: בשלמא התם, כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל, דאמרי אף על גב דלא שהא - ולד מעליא הוי, גבי אשת כהן - כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן (וסמכינן אולד) [ולא כרבן שמעון בן גמליאל], אבל הכא [אם נשא אדם מעוברת חברו או מינקת חברו] - כמאן נעביד? אי כרבי מאיר - הא אמר 'יוציא ולא יחזיר עולמית'! ואי כרבנן - האמרי בגט!

 

איתמר: קדשה (שום אלמנה או גרושה) בתוך שלשה וברח - פליגי בה רב אחא ורפרם: חד אמר משמתינן ליה, וחד אמר עירוקיה מסתייה [היות וערק = ברח] (לא בעי למיכפייה דלכתוב גט: דגלי דעתיה דלא בעי לכנוס עד זמנו).

הוה עובדא ואמר להו רפרם: עירוקיה מסתייה.

 

ספק בן תשע [לראשון ובן שבעה לאחרון - יוציא, והוולד כשר, וחייבין באשם תלוי]:

אמר ליה רבא לרב נחמן: לימא הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים לתשעה ילדן (ולייתי חטאת, דודאי בר קמא הוא, ואשת אח בת בנים בעל)?!

אמר ליה: נשי דידן - לשבעה ילדן!

אמר ליה: נשי דידכו הוו רובא דעלמא?

אמר ליה: הכי קאמינא: רוב נשים ילדן לתשעה ומיעוט לשבעה; וכל היולדת לתשעה - עוברה ניכר לשליש ימיה (דכתיב ויהי כמשלש חדשים (בראשית לח,כד)); וזו - הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה (דאי הוכר לא הוה מספקא לן) - איתרע ליה רובא (דלא תשדייה בתר רוב נשים אלא ספק בתר מיעוט ספק בתר רוב).

אי 'כל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה, הא - מדלא הוכר לשליש ימיה עוברה - ודאי בר שבעה לבתראה הוא'! אלא אימא: רוב היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה והאי - מדלא הוכר לשליש ימיה - איתרע ליה רובא.

 

תנו רבנן: 'ראשון (דספק הוה) - ראוי להיות כהן גדול (ממה נפשך) ושני ממזר מספק (אם קיימהּ עד שילדה לו בן ודאי - ממזר מספק: שמא ראשון בן המת הוה וקאי עליה בכרת ואישתכח האי שני ולד חייבי כריתות וממזר) רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ממזר מספק'.

מאי קאמר (רבי אליעזר בן יעקב? היכי מצי לאפוקי מספק ממזר)?

אמר אביי: הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני ספק ממזר ואסור בממזרת (ובכשרה). רבי אליעזר [ב"ח: בן יעקב] אומר: אינו ספק ממזר אלא ודאי ממזר (כודאי ממזר הוי), ומותר בממזרת (דקסבר ספיקן בודאן מותר).

רבא אמר: הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול ושני ממזר ודאי מספק (כלומר: מתוך ספק זה נעשה כודאי ממזר) ומותר בממזרת; ורבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ודאי ממזר מספק, אלא ספק ממזר ואסור בממזרת.

[רבא ואביי מעמידים את רבי אליעזר בן יעקב הפוך!]

וקמיפלגי (אביי ורבא) בדרבי אלעזר (דמר מוקי רבי אליעזר בן יעקב להיתירא, ומר מוקי ליה לאיסורא): דתנן (קדושין פ"ד מ"ג; בבלי קידושין עד,א) '[כל האסורין מלבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה; רבי יהודה אוסר] רבי אלעזר אומר: ודאן בודאן מותר; ודאן בספקן (שמא הספק כשר הוא, ונמצא בא ממזר בקהל) וספקן בודאן וספקן בספקן אסור (וכן ספק ממזר בספק ממזרת: דשמא זה פסול וזה כשר); ואלו הן ספקן: שתוקי (שקורא אביו ואמו משתקתו) ואסופי (שנאסף מן השוק; ובכולהו איכא למיחש שמא מפסול נתעברה) וכותי (אין מקפיד על קידושי כסף ושטר, דלית ליה גזירה שוה ד'קיחה' 'קיחה', וכי מקדש חד - מנסבא לאידך, לפיכך כולן ספק ממזרים הם שמא נתקדשה אמו לאחר)'; ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר; (רב יהודה מסיים למילתיה ואזיל:) כי אמריתה (להא שמעתא: דרב אמר הלכה כרבי אליעזר) קמיה דשמואל - אמר לי: הלל שָנָה 'עשרה יוחסין עלו מבבל: כהני לויי וישראלי, חללי [בני כהנים מפסול כהונה], גירי, חרורי [עבדים משוחררים], ממזרי, נתיני (גבעונים שנתגיירו בימי יהושע בערמה ויש בהן צד עבדות, דכתיב (יהושע ט,כז) ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעדה), שתוקי, ואסופי; וכולן מותרין לבא זה בזה' (אי אמרת בשלמא 'ספיקן בודאן מותר', וכל שכן ספיקן בספיקן - היינו דמשכחת ליה 'כולן מותרין זה בזה' [לא כולן בכולן אלא באוכלוסיות חלקיות שונות]: כהנים לוים וישראלים מותרין זה בזה [קבוצה ראשונה]; לויי וישראלי [שהם חלק הקבוצה הראשונה, ועוד] חללי, גירי, וחרורי, עבדים משוחררים מותרים זה בזה [ קבוצה שניה; מתוכה גירי וחרורי נמצאים גם בקבוצה השלישית]; גירי חרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי מותרים זה בזה [ומכאן שגירי וחרורי מותרים הספקות: בשתוקי ובאסופי – ודאן בספקן; וכן ממזרים מתורים בספקות: שתוקי ואסופי!], דקהל גרים לא איקרי קהל; לפיכך ממזרים מותרים בהן; וכסדר הזה שנויים בקדושין (דף סט,ב)) - ואת אמרת הלכה כרבי אלעזר (שאין ממזר מותר בשתוקי ולא שתוקי בשתוקי ולא שתוקי באסופי)? (אם כן לא משכחת לה כולהו מעורבים!?)

אביי סבר לה כשמואל דאמר הלכה כהלל, ומוקי לה רבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא, כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא; רבא סבר לה כרב דאמר הלכה כרבי אלעזר, ומוקי לה לדרבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא, כי היכי דלא תקשי

 

(יבמות לז,ב)

הלכתא אהלכתא (דקיימא לן 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי' במסכת גיטין (סז,א)).

אמר אביי: מנא אמינא לה דכל ספיקא לרבי אליעזר בן יעקב כודאי משוי ליה? – דתניא [תוספתק קידושין פ"א ה"ד]: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: הרי שבא על נשים הרבה ואין יודע על איזהו מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה (נתעברה) - נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו ונתמלא כל העולם כולו ממזרין (מספק קרו להו ממזרים), ועל זה נאמר [ויקרא יט,כט: אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ] ומלאה הארץ זמה; ורבא אמר לך: הכי קאמר: [זמה נדרש] 'זו - מה היא?' (לשון ספק).

'יתר על כן (דאפילו הכא, דעל ידי נישואין הוה, והדבר מפורסם) אמר (גזר) רבי אליעזר בן יעקב: לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו.'

איני - והא רב כי איקלע לדרדשיר, [מכריז] ואמר: 'מאן הויא ליומא' (מי חפצה לינשא לימים שאתעכב כאן), ורב נחמן כי איקלע לשכנציב [מכריז] ואמר 'מאן הויא ליומא'!?

שאני רבנן דפקיע (כולי עלמא) שמייהו (וקוראין לבתו על שמו, ואם יבא בנו ממקום אחר - ישמע שהיא בת אביו ויפרוש).

[איך אפשר שעשו כך? וכי רבא לא ידע מזה, ואף על פי כן] והאמר רבא: תבעוה לינשא ונתפייסה - צריכה לישב שבעה נקיים (שמא מחמת חימוד פרסה נדה בשעה שנתפייסה)?

רבנן - שלוחייהו הוו משדרי ומודעי להו (שבעה יומי קודם ביאתן).

ואיבעית אימא: לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו, דאמר מר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.

 

תנא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה משום שנאמר: (משלי ג,כט) אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך.

 

ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא; ספק אמר "אנא בר מיתנא הוא [בן המת אני], ונכסי דידי הוא" ויבם אמר "את בראי דידי את, ולית לך ולא מידי בנכסי" - הוי ממון המוטל בספק (שאין זה מוחזק בזה [בממון] יותר מזה, דאם זה בן המת - אין ליבם בהן כלום, ואם בן היבם הוא - אין לו בהן כלום; הלכך אין כאן מוציא מחברו להטיל עליו הראיה) וממון המוטל בספק חולקין; ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא, ספק אמר: "ההוא גברא [אני הספק] בר מיתנא הוא [בן המת אני], ונכסי - דידי הוא"; בני יבם אמרי "את - אחינו את, ומנתא הוא דאית לך בהדן" (הספק מוחזק בהן ביותר, דממה נפשך [אם איננו בן המת אלא בן היבם] אית ליה זכיה בגווייהו, אבל בני יבם - שמא אין להם חלק בהם, שזה [הספק] בן ראשון הוא [למת], וכולה שלו);  (ומשום הכי) סבור רבנן קמיה דרב משרשיא למימר מתניתין היא (בפרק 'נושאין על האנוסה') דתנן: '(ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון) הוא אינו יורש אותם (לא זה ולא זה, דבני ראשון מדחו ליה אצל בני אחרון ובני אחרון אצל בני ראשון) והם יורשין אותו (בין שניהם); והכא איפכא (דהוא מוחזק יותר): התם (להכי מדחו ליה:) אמרי ליה "אייתי ראיה (דאחונא את) ושקול"; הכא אמר להו "אייתו ראיה (דאחוכון אנא) ושקולו"!

 

אמר להו רב משרשיא: מי דמי? התם אינהו ודאי (שהן יודעין מכח מי הן באין לירש) ואיהו ספק; הכא - אידי ואידי ספק (שאפילו הספק אין טוען טענת ודאי ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש)! אלא אי דמיא למתניתין – [להא] דמיא: לספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם גופיה, דהתם אמרי ליה: "אייתי ראיה דאחונא את ושקול" (התם מיתוקמא מתניתין דהוא לא יורש אותן, דאמרי ליה "אייתי ראיה ושקול"; אבל בההיא דלעיל - שניהם ספק; ונראה בעיני דההיא מנתא דקמודו ליה - שקיל, ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין: הוא נוטל החצי ובין כולן החצי).

ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם, לבתר דפלג יבם בנכסי מיתנא (עם ספק בנכסי מיתנא כדאמרן לעיל דחולקין): בני יבם אמרי "אייתי ראיה דאחונא את ושקול"; אמר להו ספק "מה נפשייכו: אי אחוכון אנא - הבו לי מנתא בהדייכו (ואי משום דשקלי אנא פלגא בנכסי מיתנא - מהדרנא לכו ההוא פלגא ונחלוק הכל בשוה בין נכסי הראשון בין נכסי האחרו" וכגון שהיו נכסי היבם מרובין ואביו מועטין); ואי בר מיתנא אנא - הבו לי פלגא דפלג אבוכון בהדאי"!

 

רבי אבא אמר רב: קם דינא (אחר שנעשה דין בנכסי המת - אין זה יכול לחזור ולערער עליהם, ומה שהוא שואל בנכסי היבם - אמרי ליה "אייתי ראיה"<)! רבי ירמיה אמר: הדר דינא (ומהדרי ליה פלגא דנכסי מיתנא או פלג כולהו נכסי בשוה)!

לימא בפלוגתא דאדמון ורבנן קמיפלגי, דתנן (כתובות פ"יג מ"ז): 'מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו (שהיתה שדהו מוקפת משדות אחרים, והיה לו דרך על אחת מן הרוחות, ואבדה: ששכחו על איזה מן הרוחות היתה): אדמון אמר: ילך בקצרה (יתנו ביניהם דרך קצרה; ולקמן מפרש לה); וחכמים אומרים 'יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר'; והוינן בה:

לרבנן שפיר קאמר אדמון (דקסלקא דעתא שהקיפו אדם אחד מכל רוחותיו דאמר אורחיה גביה הוא)! ואמר רב יהודה אמר רב: הכא במאי עסקינן? - כגון שהקיפוה ארבעה בני אדם מארבע רוחות (דכל חד וחד מדחי ליה).

אי הכי - מאי טעמא דאדמון?

ואמר רבא: בארבעה דאתו מכח ארבעה (שארבעה אנשים מכרום לאלו) וארבעה דאתו מכח חד - כולי עלמא לא פליגי דמצו מדחי ליה; כי פליגי בחד דאתי מכח ארבעה: אדמון סבר מצי אמר ליה "מכל מקום דרכי גבך הוא", ורבנן סברי דאמר ליה: אי שתקת - שתקת (ולא אעלה עליך בדמים יקרים), ואי לא - מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו.

לימא רבי אבא דאמר כרבנן ורבי ירמיה דאמר כאדמון?

אמר לך רבי אבא: אנא דאמרי אפילו כאדמון: עד כאן לא קאמר אדמון התם אלא משום דאמר ליה 'ממה נפשך

 

(יבמות לח,א)

דרכי חד גבך הוא (וטענת ברי הוא: דידע מאי קתבע מניה)', אבל הכא - מי איכא למימר הכי (הא לא ידע מאי קא תבע מניה: אי פלגא בנכסי מיתנא אי פלגא מנתא בנכסי יבם, ומכח שתי טענות הוא בא עליהם; בכל אחת ואחת אומרים לו "הבא ראיה")?

ורבי ירמיה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דאמר ליה "אי שתקת – שתקת, ואי לא - מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דדינא בהדייהו", אבל הכא - מי איכא למימר הכי?

 

ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא (אבי המת והיבם): ספק אמר "האי גברא בר מיתנא הוא, ופלגא דידי הוא"; יבם אמר: "את בראי דידי את, ולית לך ולא מידי" - הוי יבם ודאי (יורש ויודע מכח מי הוא בא, ומוחזק בנכסים, ולא דמי לההיא דרב משרשיא דלעיל: דהתם - אע"ג דספק אית ליה זכיה בנכסים ממה נפשך) וספק ספק (אפילו הכי לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא לירש מכח מה הוא בא עליהן), ואין ספק מוציא מידי ודאי.

 

ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא: ספק אמר "ההוא גברא בר מיתנא הוא ופלגא דידי הוא"; ובני יבם אמרי "אחונא את, ומנתא אית לך בהדן": פלגא דקמודי להו – שקלי (מששה זהובים נוטלין שלשה); תילתא דקא מודו ליה (שני זהובים תילתא דכולהו נכסי) – שקל (דהא אמרו ליה אחונא את ואינהו הוו תרי ואיהו שלישי); פש להו דנקא (דקמינצו עליה האי אמר כולה דידי והני אמרי כולה דידן) - הוי ממון המוטל בספק וחולקין (הוא נוטל חצי ובין שניהם חצי).

 

סבא ויבם בנכסי ספק (סבא אמר: "האי - בר מיתנא הוא, וכיון דאין לו יורש - אני קודם, דתנן (בבא בתרא פ"ח מ"ב; דף קטו,א) 'האב קודם לכל יוצאי ירכו'; ויבם אמר: "בני הוא, ואני יורשו" - דהאב קודם) או סבא וספק בנכסי יבם (שאין ליבם בן אחר; סבא אמר "את בר מיתנא, ואני יורש את בני מקום שאין לו בן"; וספק אמר "בנו אני, ואני יורשו"') הוי ממון המוטל בספק, וחולקין (דדלמא כולהו דהאי ודלמא כולהו דהאי; ואין לומר האב ודאי מוחזק, דאם זה [הספק] בנו [של היבם] - אין כאן לאב [של היבם] כלום).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol

 

1