דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק שלישי 'ארבעה אחין'

 

יבמות דף לד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות לג,ב)

משנה:

שנים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה - הרי אלו חייבין משום אשת איש; ואם היו אחין - משום אשת אח; ואם היו אחיות - משום 'אשה אל אחותה'; ואם היו נדות - משום נדה; ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן (שלא לחזור לבעליהן שמא מעוברות הן, ובניהם ממזרים; ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול, שלא יתלו העוברים בבעליהן); ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירים אותן מיד; ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה (בגמרא מפרש).

 

גמרא:

'החליפו'? - מידי ברשיעי עסקינן? ותו: הא דתני רבי חייא [תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק ה הלכה ט]: 'הרי כאן שש עשרה חטאות' [YH1] (לכל אחד ארבע, וכן לנשים, דעל שניהם הוא אומר 'ונכרתו הנפשות העושות' (ויקרא יח,כט)) - אי במזיד מי איכא קרבן?

אמר רב יהודה: תני 'הוחלפו'.

הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: 'אם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירין אותן מיד'; ואי במזיד - מי שריא?

הא - לא קשיא: פיתוי קטנה - אונס נינהו, ואונס בישראל מישרא שרי (לבעלה, דילפינן (כתובות נא,ב) מ'והיא לא נתפשה' [במדבר ה,יג] - הא נתפשה מותרת); אלא דקתני 'מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן', הא לאו מעוברות - שריין (ולאחר שלשה חדשים מותרות אף על גב שגדולות הן)! ואי במזיד - מי שרי? אלא לאו שמע מינה 'הוחלפו' - שמע מינה.

 

(יבמות לד,א)

ומאן האי תנא (דמתניתין ) דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ( איסור חל על איסור בין על ידי כולל בין באיסור מוסיף בין על ידי בת אחת? - כגון אלו שחייבין ארבע חטאות; וכשקידש ראובן את רחל תחלה נאסרה על שמעון משום אשת אח ואשת איש, והיינו בת אחת, וקמחייב ליה תנא דידן אתרוייהו; חזר שמעון וקידש לאה - מיגו דאסרי ליה הנך קדושין בכולהו שאר אחוותא משום אחות אשה - אסרי ליה נמי באשת אחיו משום אחות אשה, ואף על גב דאסורה עליה וקיימא, והיינו איסור כולל; ועדיין רחל זו מותרת לראובן בעלה; פירסה נדה - מיגו דאיתוסף איסור עלה לגבי בעלה משום נדה - איתוסף בה נמי איסור לגבי שמעון, הרי איסור מוסיף)?

אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא, דתנן [כריתות פ"ג מ"ד]: 'יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד: טמא שאכל חלב והוא נותר מן מוקדשין ביום הכפורים (משום טומאה - דאוכל קדשים בטומאת הגוף בכרת; ומשום חלב,, ומשום נותר, ומשום יום הכפורים; ואשם מעילות דאפילו כהן לגבי אימורים זר הוא): רבי מאיר אומר: אם היתה שבת והוציאו בפיו – חייב (אבל משום יום הכיפורים  לא הוי מחייב אהוצאה, דקסבר אין עירוב והוצאה ליום הכפורים; והכי מפרש בכריתות; אלמא אית ליה לרבי מאיר כולהו: דהא הכא משנוצרה בהמה זו והיא חולין - נאסרה חלבה באכילה, ומותר בהנאה; הוקדשה - מיגו דאתוסף איסור הנאה על החלב משום [קדשים] איתוסף ביה נמי איסור אכילה משום זרות; ואף על גב דאסור וקאי באכילה - הוה ליה נותר, מיגו דאיתוסף איסור למזבח ממשום נותר - איתוסף נמי לכהן משום נותר; הרי הנך תרי משום איסור מוסיף; נטמא זה שעד עכשיו היה מותר בחתיכות בשר קדש, ועכשיו נאסר בהן, מיגו דמיתסר בשאר חתיכות משום טומאה - נאסר נמי בזו משום טומאה, והיינו איסור כולל; הוה ליה יום הכיפורים - מיגו דמיתסר בחולין משום יום הכיפורים - אסור נמי בקדשים משום יום הכיפורים, והיינו נמי איסור כולל; ומדמחייב ליה רבי מאיר משום הוצאת שבת - אלמא אית ליה איסור בת אחת חייל: דכשקידש היום חלו עליו איסור אכילת יום הכיפורים ואיסור שבת).

אמרו לו: אינו מן השם!?'

ורבי מאיר - אליבא דמאן (כלומר: נהי דסבר רבי מאיר איהו כהאי גוונא איסור חל על איסור - מיהו היכא דקא מתכוין לדבר מצוה - לישא אשה - כמאן מרבותיו סבירא ליה לרבי ממאיר בטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה)?: אי אליבא דרבי יהושע - האמר 'טעה בדבר מצוה פטור' (האמר פטור [במסכת שבת בפרק 'רבי אליעזר דמילה' (דף קלז,א) דתניא התם בגמרא: 'מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת, ושכח ומל את של אחד בשבת בשבת', דהיינו נמי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה שעדיין לא הגיע זמנו - פוטר רבי יהושע)?

אלא אליבא דרבי אליעזר.

איבעית אימא: לעולם אליבא דרבי יהושע; כי קאמר רבי יהושע 'טעה בדבר מצוה פטור' – הני מילי גבי תינוקות, דזמנו בהול (שהיה טרוד למול את של שבת כדי שלא יעבור זמנו), אבל האי (גבי נשואין) - כיון דאין זמנו בהול (דאין זמן קבוע למצוה והוה ליה למידק) – לא.

והרי תרומה, דאין זמנו בהול וקפטר, דתנן [תרומות פ"ח מ"א]: 'היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה: רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ורבי יהושע פוטר.'

הא איתמר עלה אמר רב ביבי בר אביי: הכא בתרומה [תרומת חמץ] בערב הפסח עסקינן, דזמנה בהול (שלא תשרף).

 

ואי בעית אימא (כולה מתניתין לאו רבי מאיר היא): באיסור בת אחת, ואליבא דרבי שמעון (אלא אפילו לרבי שמעון, דמיקל - הכא מודי, וכגון דחלו כולהו בבת אחת): בשלמא כולהו משכחת להו דשוינהו (שני האחין) שליח (אחד להוליך את הקדושין לשתי אחיות), ושוו אינהו שליח (והן עשו שליח אחד לקבל קדושין), ופגע שליח בשליח (וחלו יחד זה על זה וזה על זה איסור אשת איש ואיסור אשת אח ואחות אשה); אלא נדות היכי משכחת לה (בבת אחת עם קדושין? אי קדושין קדמו לנדות זה -  הרי אשת איש ואחות אשה ואשת אח קדמו, ותו לא אתי נדות וחייל; ואי נדות קדים - תו לא אתי איסור אחרינא וחייל)?

אמר רב עמרם אמר רב: בשופעות מתוך שלשה עשר לאחר שלשה עשר (משכחת לה ט"ז חטאות באיסור בת אחת בשופעות מתוך שלשה עשר שנה ללידת הבעלים לאחר שלשה עשר) לאחיובי אינהו (כלומר: טעם זה כדי לחייב הזכרים שחלו כולן עליהן בבת אחת דבהך יומא אתו לכלל עונשין), מתוך שנים עשר לאחר שנים עשר לחיובי אינהי (שהאשה באה לכלל עונשין בת י"ב שנה ויום אחד, והזכר לי"ג ויום אחד; ומשכחת לה שנולדו הזכרים באחד בתשרי והנקבות באחד בתשרי לשנה הבאה, וביום אחד מישלם י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים, ומסרו קדושין שיחולו ליום המחרת כשהן נעשין גדולים: דיום אחד בשנת י"ג בעינן לנקבות ויום אחד בשנת י"ד לזכרים; והתחילו שופעות בסוף י"ב ללידה עד למחר; ואף על גב שהנדות קדם לא היו הן אסורות לאלו - לפי שאינן בכלל מצות, ולא אלו אסורים בהן לפי שאינן בני מצות - נמצאו הקדושין ואיסור עונש נדות חל עליהם כשחשכה ראש השנה של י"ג לנקבות שהיא שנת י"ד לזכרים שהקדושין והנדות קדמו לגדלותן, ותלוין ועומדין לחול כשיגדלו ובשעה אחת חלו כולן; ולהכי נקט 'שופעות': דאי אפשר לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין בשעה אחת אלא אם כן קדמו שעה אחת בקטנותן).

 

מפרישים אותן:

והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שבעלו ושנו.

ואלא הא דתנא רבי חייא: 'הרי כאן ט"ז חטאות' - תלתין ותרתין הויין (דהא מתניתין - כרבי אליעזר אוקמינן לעיל, ושמעינן ליה דאמר 'חייב על כל ביאה וביאה' לקמן (דף צב,א) ובמסכת כריתות (דף טו,א))?

וליטעמיך - לרבי אליעזר, דמחייב על כל כח וכח (של ביאה [לקמן בפרק 'האשה' (צב,א), והתם הכי תניא: 'בא עליה, חזר ובא עליה - חייב על כל אחת - דברי רבי אליעזר'; וכיון דשמעינן ליה לרבי אליעזר דמחייב אשתי ביאות בהעלם אחת - על כרחך שמעת ליה נמי בביאה אחת כמה חיובין, דכל כח וכח - הנאה של ביאה בפני עצמה היא; ולרבנן הוא דלא מחייב אלא אחת, משום דכולן בהעלם אחת הן, ובשתי ביאות נמי לא הוו מיחייבי אלא חדא; אבל אי הוה ידיעה בין כח לכח הוה מחייב אכל חד וחד, כדתנן בשבועות (פב מ:ד; דף יד,ב) ובמסכת הוריות (דף ו): 'היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד – חייב, שיציאתו הנאה לו כביאתו'; ולרבי אליעזר דאמר 'ביאות מחלקות' אית ליה נמי 'כוחות מחלקין', ומתניתין כרבי אליעזר אוקימנא לעיל) - טובא הויין (והיכי תני רבי חייא שש עשרה ותו לא)! אלא דבכח ראשון קחשיב? - הכי נמי דביאה ראשונה קחשיב.

 

אמר ליה רבא לרב נחמן:

 

(יבמות לד,ב)

והא תמר בביאה ראשונה איעברא (מיהודה, כדאמר לקמן: דער ואונן שלא כדרכן שמשו)!

אמר ליה: תמר באצבע מעכה (קודם ביאה, ופתחה פתוח, והוו ליה כשתי ביאות), דאמר רבי יצחק: 'כל מועכות של בית רבי (המשירות בתוליהן באצבעותיהן) 'תמר' שמן, ולמה נקרא שמן 'תמר'? על שם תמר, שמעכה באצבעה!

והא הוו ער ואונן?

ער ואונן שמשו שלא כדרכן.

 

מיתיבי: 'כל עשרים וארבעה חדש (שתינוק יונק) דש מבפנים וזורה מבחוץ (כדי שלא תתעבר ותגמול את בנה וימות) - דברי רבי אליעזר', אמר ליה: הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן (אלמא תמר - פתח פתוח היה לה)!?

כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן: כמעשה ער ואונן, דכתיב [בראשית לח,ט: וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע] והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה [לבלתי נתן זרע לאחיו], ולא כמעשה ער ואונן: דאילו התם שלא כדרכה, והכא כדרכה.

בשלמא אונן דכתיב ביה 'ושחת ארצה', אלא ער מנלן?

אמר רב נחמן בר יצחק: דכתיב [בראשית לח,י:וירע בעיני ה' אשר עשה] וימת גם אותו - אף הוא באותו מיתה מת.

בשלמא אונן משום 'לא לו יהיה הזרע' אלא ער מאי טעמא עבד הכי?

כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה.

 

תנו רבנן [ספרא מצורע - פרשת זבים פרשתא ג פ"ו מ"ח]: '[ויקרא טו,יח: ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים] וטמאו עד הערב ('אותה' - מיעוטא הוא:) אותה - פרט לכלה (דלא בעיא טבילה משום טומאת ביאה ראשונה כדמפרש טעמא לקמן), דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: פרט לשלא כדרכה'.

אמר ליה הון (שם חכם) בריה דרב נחמן לרב נחמן: לימא קא סבר רבי יהודה 'התורה חסה על תכשיטי כלה (כחל ושרק שנותנת על פניה, ואם תטבול יעבירום המים)'?

אמר ליה: לפי שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה (ולא 'שכבת זרע' קרינן ביה, דאין ראוי להזריע; ומיהו מיעוטא מ'שכבת זרע' לא נפקא, הואיל והאי מקום ראוי להזריע הוא בביאה שניה; ומשום 'נוגע בשכבת זרע' נמי לא מיטמיא, דטומאת בית הסתרים לא מטמאה, אלא שגזרת הכתוב היא בביאה, וכן הוא במסכת נדה (דף מא,ב)).

במאי קמיפלגי?

רבנן סברי 'שכבת זרע' - פרט להעראה (שלא הזריע; אי למאן דאמר נשיקה, אי למאן דאמר הכנסת עטרה); 'אותה' - פרט לשלא כדרכה; ורבי יהודה סבר: שלא כדרכה והעראה – מ'שכבת זרע' נפקא ('שלא כדרכה' - אינו מקום זרע; 'העראה' - לאו שכבת זרע הוא, דאין כאן זרע, הלכך תרוייהו מ'שכבת זרע' מימעטי); 'אותה' - פרט לכלה.

 

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ונשאת - שוב אינה יולדת.

אמר רב נחמן: לא שנו אלא שאין דעתה להנשא, אבל דעתה להנשא - מתעברת.

אמר ליה רבא לבת רב חסדא (אשתו דרבא): קא מרנני רבנן אבתריך (ששהית עשר שנים אחר בעליך הראשון; ורמי בר חמא הוה).

אמרה ליה: אנא - דעתאי עלך הואי.

 

ההיא דאתיא לקמיה דרב יוסף, אמרה לו: רבי! אנא שהיתי אחר בעלי עשר שנים וילדתי!?

אמר ליה: בתי אל תוציאי לעז על דברי חכמים.

אמרה ליה: לנכרי נבעלתי!

 

אמר שמואל: וכולן (הנשים שנבעלו) צריכות להמתין (מלהנשא) שלשה חדשים (אחר ביאתן) חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה (ואף על גב דסתם עובדת כוכבים ושפחה זונות הן, לא גזרו רבנן בקטנה להמתין אחר טבילת גיורת ומשוחררת כלום).

אבל קטנה בת ישראל צריכה להמתין שלשה חדשים (ומדקאמר שמואל 'חוץ מגיורת קטנה' מכלל ד'כולן' דקאמר - אקטנות נמי קאי: דקטנה בת ישראל צריכה להמתין, ואף על גב דלאו בת בנים היא, ואין כאן הבחנה בין זרעו של ראשון לזרעו של שני - גזור בה רבנן משום גדולה).

ובמאי (נפקא מבעלה קמא)? אי במיאון - והאמר שמואל דלא בעיא (אמתוני, דליכא למיגזר משום גדולה, דאין גדולה יוצאת במיאון)! ואי בגט - האמרה שמואל חדא זימנא, דאמר שמואל: מיאנה בו - אינה צריכה להמתין שלשה חדשים; נתן לה גט - צריכה להמתין שלשה חדשים! אלא בזנות,

 

(יבמות לה,א)

וגזרו רבנן קטנה משום גדולה (וגבי גיורת קטנה לא גזור משום דלא שכיחא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol