דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק שלישי 'ארבעה אחין'

 

יבמות דף לג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות לב,ב)

ובפלוגתא דאיתמר:

זר ששימש בשבת: רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת (תרי איסורי קחשיב: דהא משום זרות - אין כאן חטאת, דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא, ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת). קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי (רבינו הקדוש): שתים!' קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'

התחיל רבי חייא לדון: שבת - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה ולא לזרים; יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת!

התחיל בר קפרא לדון: שבת - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש – הותרה (סתם הלכך אין כאן אלא משום זרות); אין כאן אלא זרות.

[וכן:]

בעל מום ששימש בטומאה (בקרבן צבור קאמר, שדוחה הטומאה, וכן זר ששימש בשבת ויש כאן משום טומאה, ואזהרתיה מ'וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו' (ויקרא כב,ב)) - רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.

קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!' קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'

התחיל רבי חייא לדון: טומאה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש - אצל כהנים תמימים (דראוים לעבוד, דילפינן מ'במועדו' - אפילו בטומאה (פסחים עז,א)) הותרה: לכהנים תמימים הותרה ולא לבעלי מומין; יש כאן משום בעלי מומין ויש כאן משום טומאה.

התחיל בר קפרא לדון: טומאה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש – הותרה; אין כאן אלא משום בעל מום.

[וכן:]

זר שאכל מליקה (הכהנים [אוכלים חטאת העוף שנמלקה]) - רבי חייא אומר: חייב שתים (משום זרות ומשום נבילה, דקרבן הנאכל לכהנים - זר האוכלו עובר משום 'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט,לג), ולאו היינו אזהרה דמעילה, דכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה); בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.

קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!'. קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'

התחיל רבי חייא לדון: נבלה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה (בחטאת העוף) ולא לזרים; יש כאן משום זרות ויש כאן משום מליקה.

התחיל בר קפרא לדון: נבלה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש – הותרה; אין כאן אלא משום זרות.

 

(יבמות לג,א)

במאי קמיפלגי [רבי חייא ובר קפרא בדברי רבי]?

באיסור כולל (לקמיה מפרש מאי איסור כולל איכא), ואליבא דרבי יוסי (דאמר בשאר איסורי 'איסור חל על איסור' על ידי 'מגו'):

רבי חייא סבר: רבי יוסי באיסור כולל מיחייב תרתי (דקתני 'חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה' - אפילו נשא מת ואחר כך נשא חי, דליכא איסור מוסיף בהאי בתרא אלא איסור כולל: מגו דמיתסר בכולהו אחוותא - כולל גם את זו עמהן) [ולא כרבא לעיל[1]], בר קפרא סבר לא מיחייב אלא חדא (וכי חייביה רבי יוסי תרתי - בנשא חי ואחר כך נשא מת, דאיסור מוסיף הוא; והא דקתני 'רבי שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח' - דאוקימנא בנשא מת ואחר כך נשא חי - רבי חיייא תני לה, בר קפרא לא תני לה).

ומאי איסור כולל איכא הכא?: בשלמא זר, מעיקרא (קודם שבת זו) שרי במלאכה ואסור בעבודה; אתיא לה שבת: מגו דקא מיתסר במלאכה (משום שבת) - מיתסר נמי בעבודה (כולל את העבודה בכלל האיסור משום שבת; והכא לא שייך 'מוסיף': שלא ניתוסף איסור על החתיכה דהיינו עבודה; והיכי דמי 'מוסיף'? כגון אי הוה מצינו למימר הכי: עבודה מעיקרא אסורה לזרים ומותרת לכהנים, הוה ליה שבת - מגו דאיתוסף עלה איסור לגבי כהנים משום שבת - איתוסף נמי לגבי דידיה משום שבת; והכי ליכא למימר, דהא משום שבת לא מיתסרי כהנים)! בעל מום, מעיקרא שרי באכילה (בקדשים דכתיב 'ומן הקדשים יאכל' (ויקרא כא,כב)) ואסור בעבודה; איטמי ליה - מגו דקא מיתסר באכילה (משום טומאה) מיתסר נמי בעבודה (חייל נמי שם טומאה על העבודה); אלא מליקה – 'בבת אחת' היא דמשכחת לה, באיסור כולל לא משכחת לה ('כולל' לא משכחת לה, דהא בשעת מליקה חיילי תרוייהו: דכל זמן שלא נמלקה - היה עליה איסור מעילה, ולא זהו איסור זרות האמור בקרבן שניתר לאכילת כהנים; וכשנמלקה ונראית לכהנים - פקע מינה איסור אזהרת מעילה, וחייל עליה איסור זרות ד'זר לא יאכל' ואיסור מליקה - באיסור 'בת אחת').

אלא קמיפלגי באיסור בבת אחת ואליבא דרבי יוסי: רבי חייא סבר: רבי יוסי - באיסור בת אחת מיחייב תרתי (דהא דקאמר לעיל 'חייב שתים', כגון שבא עליו איסור דאשת אח ואחות אשה כאחד; ומשכחת לה כגון דשווינהו שליח שני אחין לקדש שתי אחיות, והן עשו שליח לקבל קידושיהן, ופגע שליח בשליח), ובר קפרא סבר: לא מיחייב אלא חדא (וכי חייב - באיסור מוסיף: בנשא חי ואחר כך נשא מת, כדמפרש לעיל).

והכא - מאי 'איסור בת אחת' איכא הכא?

זר ששימש בשבת - כגון דאייתי שתי שערות בשבת (היום בשבת זו: דהשתא ליכא למימר כדלעיל 'מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה', דהא לא חל שום איסור עליו עד היום, דאיסור זרות ואיסור שבת יחד באו,) דהויא להו זרות ושבת בהדי הדדי (אבל הביא שתי שערות בחול - קדים זרות עליה)!

בעל מום נמי - כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי ליה (כלומר דאיטמי קודם שתי שערות) דהויא ליה בעל מום וטומאה בהדי הדדי (ובתוך טומאתו ומומו הביא שתי שערות, ובשעת הבאה חלו שניהן, שהרי שניהן היו תלוין עליו); אי נמי שחתך אצבעו (והוא המום) בסכין טמאה (ונטמאה בחתיכתו בסכין).

 

בשלמא לרבי חייא (מצי לאוקמי גַמרֵיהּ ודבר קפרא הכי): כי אתנייה (רבי) לדידיה - אליבא דרבי יוסי, כי אתנייה לבר קפרא - אליבא דרבי שמעון (ובר קפרא הוא דטעה וסבר דרבי אליבא דרבי יוסי אתנייה); אלא לבר קפרא (דאמר: רבי אליבא דרבי יוסי אתנייה קולא - אם כן אליבא דמאן אתנייה לרבי חייא חומרא?) - רבי חייא שקורי קא משקר (וכי לבר קפרא שקורי משקר רבי חייא, דלא אתנייה רבי [לרבי יוסי] מחייב שתים)?!

 

אלא קמיפלגי באיסור 'בת אחת' ואליבא דרבי שמעון (והכי קאמר רבי חייא: אף על גב דפליג רבי שמעון ופטר – הני מילי ב'כולל', אבל 'בבת אחת' מודה, הואיל ולא קדים חד לחבריה; ובר קפרא אמר 'בבת אחת' נמי פליג רבי שמעון): בשלמא לרבי חייא קא מישתבע לאפוקי לרבי שמעון מחזקיה (דהוה מחזקינן ליה לרבי שמעון לקולא, ואישתבע לן רבי חייא דבבת אחת מודי); אלא לבר קפרא למה ליה לאשתבועי?

קשיא.

בשלמא לבר קפרא (מצי לתרוצי לגַמרֵיהּ וגַמרֵיהּ דרבי חייא ולמימר): כי אתנייה רבי לדידיה (פטור) - אליבא דרבי שמעון, כי אתנייה לרבי חייא (חיובא) - אליבא דרבי יוסי (ורבי חייא הוא דטעה, וסבר דרבי אליבא דרבי שמעון אתנייה); אלא לרבי חייא (דאמר אליבא דרבי שמעון אתנייה רבי חיובא - אלא פטורא דאתנייה לבר קפרא אליבא דמאן? וכי) - בר קפרא שקורי קא משקר (דלא אתנייה רבי פטורא כלל)?

אמר לך רבי חייא: (ודאי בר קפרא לא משקר, אלא טעי:) כי אתנייה רבי לדידיה (דרבי ודאי פטורא אתנייה;) תרתי לפטור אתנייה (ולא בכולהו אלא בתרתי: בזר ששימש בשבת, ובעל מום ששימש בטומאה, דמשתכח בין על ידי כולל בין על ידי בת אחת, כדאמר לעיל),

 

(יבמות לג,ב)

ואיסור כולל אתנייה (כלומר: היכי דאיתרמי על ידי כולל - אתניין רבי פטורא) ואליבא דרבי שמעון (והיכא דאיתרמו בבת אחת - אתניין חיובא; אבל מליקה לא אתנייה לפטור כלל, דלא משכחת לה ב'כולל' אלא בבת אחת, והתם רבי שמעון מודי) וחזיא לבר קפרא לזר שאכל מליקה (דדמיא להו דהוו נמי כקדשים: חדא דמיחייב עליה תרתי, וערבה בהדייהו לפטורא, וכי ערבה - לא אסיק אדעתיה דהא לא משתכחת ב'כולל'); ואיידי דדמיא לה - ערבה בהדייהו [עם שני המקרים האחרים: זר ששמש בשבת וכהן בעל מום ששמש בטומאה], ועיין בה (לאחר זמן כשנתקיימה בידו והיה שונה שלשתן ביחד) ולא אשכח אלא 'בבת אחת', וסבר: מדהא 'בבת אחת' (ואשכח דלא מיתוקמא אלא בבת אחת, ושכח דהוא ערבה) - הא נמי 'בבת אחת', ומדהנך לפטור - הנך נמי לפטור!

מיתיבי: 'זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה: יש כאן משום זרות ומשום שבת, ומשום בעל מום ומשום טומאה - דברי רבי יוסי; רבי שמעון אומר: אין כאן אלא משום זרות ובעל מום בלבד.' [ומעיר המַקשֶה:] ואילו מליקה שיירה - למאן שיירה (כלומר: למאן מינייהו [רבי שמעון ורבי יוסי] מודה בה דלא בעי לאיפלוגי)? אילימא לרבי יוסי (מודה בה) - השתא רבי יוסי באיסור כולל מיחייב שתים (חד מינייהו קדים - אמר רבי יוסי אחרון חל), באיסור בת אחת מיבעיא? אלא לאו - לרבי שמעון; (ומדמודה במליקה - שמע מינה) ובאיסור כולל הוא דפטר (דהא דפליג בהנך - היכא דאיתרמו בכולל הוא דפליג), אבל באיסור בבת אחת מיחייב (תרתי)?

תיובתא דבר קפרא!

תיובתא!

'זר ששימש בשבת' – במאי?: אי בשחיטה - שחיטה בזר כשרה (ואין כאן זרות)! ואי בקבלה והולכה - טלטול בעלמא הוא (ואין כאן שבות); אי בהקטרה (רבי יוסי היכי מיחייב חטאת משום שבת – דקסלקא דעתא חטאת מיחייב ליה) – והאמר רבי יוסי (בפרק קמא [דף ו,ב]) 'הבערה ללאו יצאתה'?

אמר רב אחא בר יעקב: בשחיטת פרו של כהן גדול (ביום הכפורים, דשחיטה אב מלאכה היא, ומשום זרות נמי איכא), וכדברי האומר (ביומא בפרק 'טרף בקלפי' (דף מב,א)) שחיטת פרו של כהן גדול בזר פסולה.

אי הכי מאי איריא 'זר' - אפילו כהן הדיוט נמי (דהא מאן דפסיל יליף טעמא מ'אהרן' ו'חוקה', דכתיב והקריב אהרן (ויקרא טז,ו), וכתיב בסוף הפרשה [פסוק כט] 'לחקת עולם' - וכל היכא דכתיב 'חוקה' עיכובא הוא; אלמא אהרן דוקא)!

שזר אצלו קאמר.

מתקיף לה רב אשי: מידי 'חטאות' קתני או 'לאוי' קתני? אלא איסורי בעלמא קא חשיב!

למאי נפקא מינה?

לקוברו בין רשעים גמורים.

 

 

משנה:

שנים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה - הרי אלו חייבין משום אשת איש; ואם היו אחין - משום אשת אח; ואם היו אחיות - משום 'אשה אל אחותה'; ואם היו נדות - משום נדה; ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן (שלא לחזור לבעליהן שמא מעוברות הן, ובניהם ממזרים; ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול, שלא יתלו העוברים בבעליהן); ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירים אותן מיד; ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה (בגמרא מפרש).

 

גמרא:

'החליפו'? - מידי ברשיעי עסקינן? ותו: הא דתני רבי חייא [תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק ה הלכה ט]: 'הרי כאן שש עשרה חטאות' [YH1] (לכל אחד ארבע, וכן לנשים, דעל שניהם הוא אומר 'ונכרתו הנפשות העושות' (ויקרא יח,כט)) - אי במזיד מי איכא קרבן?

אמר רב יהודה: תני 'הוחלפו'.

הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: 'אם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירין אותן מיד'; ואי במזיד - מי שריא?

הא - לא קשיא: פיתוי קטנה - אונס נינהו, ואונס בישראל מישרא שרי (לבעלה, דילפינן (כתובות נא,ב) מ'והיא לא נתפשה' [במדבר ה,יג] - הא נתפשה מותרת); אלא דקתני 'מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן', הא לאו מעוברות - שריין (ולאחר שלשה חדשים מותרות אף על גב שגדולות הן)! ואי במזיד - מי שרי? אלא לאו שמע מינה 'הוחלפו' - שמע מינה.

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol