דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך יבמות
פרק שלישי 'ארבעה אחין'
יבמות
דף לב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות לא,ב)
משנה:
שלשה אחין נשואין שלש נכריות, ומת אחד
מהן, ועשה בה השני מאמר, ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר [דברים
כה,ה: כי ישבו אחים יחדו] ומת אחד מהם [ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויבמה] - שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין (דכל זמן שלא
כנסהּ זה - עדיין זיקת ראשון עליה, ונתוספת עליה זיקת מאמרו - הרי כשמת זה נותרו
עלה זיקת שניהם, ואילו כנסהּ הוה פקעה זיקה דקמא, וכי מיית - לא הוה עלה אלא זיקת
שני; אי נמי לא עבד בה מאמר - לא הוה עלה אלא זיקת ראשון).
רבי שמעון אומר: מייבם לאיזו שירצה (כדקתני טעמא
בפרק שני בברייתא: 'אם מאמרו של שני מאמר - אשת שני הוא בועל, ואם אינו מאמר -
אשת ראשון הוא בועל!') וחולץ לשניה (דחדא לא מיפטרא בביאה דאידך, דלמא מאמר לא
קני, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, וייבומי תרווייהו נמי לא - דלמא מאמר
קני והוו להו שתי יבמות הבאות מבית אחד).
גמרא:
(לרבנן פריך:) ואי זיקת שני יבמין דאורייתא -
חליצה נמי לא תיבעי!?
אלא מדרבנן (דמדאורייתא מאמר לא קני, והוו להו שתי
יבמות משני בתים, ותרוייהו מצי לייבומי), וגזירה (ורבנן הוא דגזרו) שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות
מבית אחד מתייבמות'.
ונייבם לחדא וניחלוץ לחדא?
גזירה שמא יאמרו 'בית אחד מקצתו בנוי
(יבמות לב,א)
ומקצתו חלוץ' (ואתי למימר בשתי יבמות הבאות מבית אחד
'חדא מתייבמת ואחרת חלצה').
ויאמרו!?
אי דמייבם והדר חליץ - הכי נמי; אלא
גזירה דילמא חליץ ברישא והדר מייבם, וקם ליה ב'אשר לא יבנה' [דברים
כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו
וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו], ורחמנא אמר: כיון שלא בנה -
שוב לא יבנה!
אמר רבא: (אמתניתין קאי: שאם) נתן (זה העושה מאמר) גט למאמרו (ולא לזיקתו, ואחר כך מת) – הותרה
(אשתו הראשונה [של האח שעשה את
המאמר] שהיא) צרתה ([של
אלמנת הראשון שמת, שעשה בה השני מאמר] להתייבם לשלישי, דמאמר דעבד – שקליה [על ידי הגט,
כדלהלן], ולאו צרות נינהו;
והשתא לא אתי למימר 'בשתי יבמות מבית אחד חדא חלצה וחדא מייבמא' דהכא לאו מבית אחד
מיחזי), אבל היא
אסורה (ולא משום דקם ליה ב'לא יבנה',
דפוסלה על אחיו הנשאר - שהרי לא נתן גט לזיקה), דמחלפה בבעלת גט (אלא משום דאתי
לאיחלופי בבעלת הגט היכא דעבד גט למאמרו ולזיקתו, דההיא ודאי מידחיא; אבל גט
למאמרו לא דחי אלא מאמר, ונשארה זיקה ראשונה במקומה).
איכא דאמרי אמר רבא: נתן גט למאמרו -
הותרה אפילו היא (לשלישי כשימות שני).
מאי טעמא?
מאי דעבד בה – שקליה (והויא כמו
שלא עשה בה מאמר, ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון; ודוקא שפירש
למאמרו ולא לזיקתו קאמר, אבל סתמא קיימא 'בלא יבנה'
אכולהו אחין; והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן נב,ב) דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר).
משנה:
שני אחין נשואין שתי אחיות, ומת אחד
מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני - הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה
אחת.
גמרא:
פשיטא! השתא: ומה התם (לעיל (ל,א) גבי שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי
אחיות ואחד נשא נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של
שני ואחר כך מת נשוי נכרית - הרי זו אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה
עליו שעה אחת בנפילה ראשונה משום אחות אשה), דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי (ואף על גב
דבההיא נפילה קמייתא לא אידחיא לה לגמרי: דהא קאי נשוי נכרית שזוקקה לייבום, וקורא
אני בה בשעת נפילה 'יבמה
יבא עליה'), אמרת
'לא' (אפילו הכי חשבינן לה לגבי בעל אחותה כאשת אח שיש לה בנים לאיתסורי עליה
אפילו לאחר מיתת אחותה) – הכא, דקא מידחיא (בשעת נפילה) מהאי
ביתא לגמרי (דאין כאן אלא בעל אחותה, ומשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עליה מיבעיא) - לא כל
שכן!?
תנא - הא (מתניתין דהכא) תנא ברישא, והך (דשלשה אחים
דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי) - חזיא (מעיקרא) להיתירא ושריא ([משום הכי
לא תניא]), והדר חזיא לאיסורא (דמכל מקום לדידה לא קרינא ביה משעת נפילה 'יבמה יבא עליה'); ואיידי דחביבה ליה (משום דחידוש
הוא) אקדמהּ, ומשנה (שיתֵירָה היא משנשנית זו) (הואיל והיתה שנויה מתחלה) לא זזה ממקומה (לעוקרה לגמרי).
תנו רבנן: 'בא [היבם] עליה [על אחות אשתו שהיתה נשואה לאחיו בעת שמת ללא בנים] (בחיי אשתו) - חייב עליה משום אשת אח (דהא רחמנא
פטרה מייבום וקמה עליה כמי שיש לו בנים) ומשום אחות אשה - דברי רבי יוסי; רבי
שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד (כדמוקי טעמא לקמן)'.
והא תניא: 'רבי שמעון אומר: 'אינו
חייב אלא משום אחות אשה בלבד'?
לא קשיא: כאן ['אינו
חייב אלא משום אחות אשה בלבד'] שנשא חי (איסור אחות
אשה קדים: דקודם שנשאה אחיו המת היתה עומדת עליו באיסור אחות אשה) ואחר
כך נשא מת,
כאן שנשא מת (דאיסור אשת אח קדים) ואחר כך נשא חי (ותו לא אתי איסור אחות אשה וחייל עלה, דקסבר [רבי
שמעון] אין איסור
חל על איסור).
ורבי שמעון, היכא דנשא מת ואחר כך נשא
חי, כיון דאיסור אחות אשה לא חייל - תתייבם יבומי!?
אמר רב אשי: איסור אחות אשה מיתלא תלי
וקאי [תלויה ועמדת]: אי פקע איסור אשת אח - אתי
איסור אחות אשה וחייל (דהאי דלא חייל מעיקרא - משום טעמא דאיסור אשת אח
דהוה קאי קמיה), והילכך (הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עליה -
פטורה מן היבם) לא פקע (איסור אשת אח, וחייב משום אשת אח).
וסבר רבי יוסי איסור חל על איסור? והא
תניא: 'עבר עבירה שיש בה שתי מיתות (כגון חמותו והיא אשת איש, דאחמותו – שריפה, ואאשת
איש - חנק) - נידון בחמורה (בשריפה) [##קים ליה
בדרבה מיניה];
רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו; ותניא: 'כיצד אמר רבי יוסי 'נידון
בזיקה הראשונה הבאה עליו'? חמותו ונעשית אשת איש (שהיתה אלמנה כשנשא בתה) -
נידון בחמותו; אשת איש ונעשית חמותו - נידון באשת איש (ואף על גב דקיל הוא; אלמא לא אתי איסור
חמותו וחייל אאשת איש, דאי חיילי תרוייהו עליה - הוה לן למדייניה בחמורה [##ורבי
יוסי סובר אין איסור חל על איסור אפילו באיסור חמור: כאשר האיסור הנוסף הוא חמור
מן הראשון, כפי ששרפה חמורה מחנק]).
(יבמות לב,ב)
אמר רבי אבהו: מודה רבי יוסי באיסור
מוסיף (שהוא חל על איסור, כגון איסור אשת אח, דמוסיף הוא: שבתחלה כשנשא
זה את אחותה וְזוֹ פנויה - נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו; נשאת לאחד
מהן - נאסרה על כולן משום אשת אח, ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי שאר
אחיו, ומגו דחייל שם 'אשת אח' עלה לגבי שאר אחיו - שהיתה מותרת להם - חל נמי
השם הזה לגבי דידיה, ואף על גב דאסירא עליה וקיימא; אבל אשת איש ונעשית חמותו: מתחלה
היתה אסורה לכל העולם משום אשת איש; נשא זה את בתה - אין איסור זה ראוי להוסיף
עליה עם אחרים, דנימא 'מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה'; [אך
לעומת זאת] דהאי
דחמותו ונעשית אשת איש - ודאי איסור מוסיף הוא, שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל
העולם; נעשית אשת איש - איתוסף האי שם עלה לגבי כולי עלמא, ומגו דחייל
עלייהו - חייל נמי לגבי דהאי; והאי דקאמר רבי יוסי 'נידון בחמותו' - משום
דבמִיתות עסקינן, ואי אתה יכול להמיתו בשתי מיתות - הואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה
[##האם לא צ"ל 'בראשונה', שהרי בפירוש אמר רבי יוסי 'נידון
בזיקה הראשונה הבאה עליו', וחלק על תנא קמא שאמר 'נידון בחמורה'!?? וכן
להלן! לפי זה נראה רש"י לא גרס בברייתא לעיל 'אשת איש ונעשית חמותו – נידון
באשת איש'], אבל אם
היה שוגג היה חייב שתי חטאות).
תינח היכא דנשא [האח
ה]חי (דאחות אשה
קדים) ואחר כך נשא מת : מגו דאתוסף איסור (אתי איסור אשת אח חייל, כדפרישית, דהאי שם
[אשת אח]) לגבי אחים - אתוסף איסור לגבי
דידיה, אלא היכא דנשא מת (דאיסור אשת אח קדים עליה דהאי) ואחר כך
נשא חי (אחותהּ) - מאי איסור מוסיף איכא (מאי תוספת
איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא 'מגו')? וכי תימא: 'מגו (דבהנך נישואין דבתרייתא) דאיתסר (האי גברא [האח
החי שנשא את האחות השניה, ונאסרו עליו]) בכולהו
אחוותא ([בכל האחיות] משום 'אחות
אשה' : דעד השתא הוו שריין ליה - איתסר נמי משום האי שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא
אשת אחיו [המת, שנשא את האחות הראשונה מבין האחיות]) – האי (לאו איסור
מוסיף הוא, דהא עלה דקמייתא לא איתוסף איסור לגבי אחרינא) - (אלא) איסור
כולל הוא (דכייל לה לקמייתא בשם 'אחות אשה' מגו דחייל על אחותה!)
[##
וכאן רש"י מסביר את המונחים 'איסור כולל' ו'איסור מוסיף':] 'איסור מוסיף' - כשהאיסור מוסיף
על החתיכה לאוסרה על מי שהיתה מותרת עליו [כלומר:
מוסיף אנשים נוספים למסגרת האיסור]; 'איסור כולל' - שהאיסור חל על חתיכות אחרות ואותה גוררת לזו
עמהם על ידי מגו.
ואית דגרסי הכא 'ותו חמותו ונעשית אשת איש - איסור
מוסיף הוא', ושיבוש הוא בידם, ואף על גב דודאי איסור מוסיף הוא - לאו פירכא היא,
דודאי אית ליה לרבי יוסי איסור מוסיף, כגון אשת איש חל על איסור חמותו, ותרוייהו
איסורי עליה; והא דקאמר 'ונידון בחמותו' - משום דזו היא החמורה [##האם
לא צ"ל 'בראשונה', שהרי בפירוש אמר רבי יוסי 'נידון בזיקה הראשונה הבאה
עליו', וחלק על תנא קמא שאמר 'נידון בחמורה'!?? לפי זה נראה רש"י
לא גרס בברייתא לעיל 'אשת איש ונעשית חמותו – נידון באשת איש' וכן לעיל]; דאי אמרת 'נידון באשת איש' - אם
כן אין זה איסור חל על איסור אלא איסור מבטל איסור).
אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו עשה
שתים ואינו חייב אלא אחת (לעולם לית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור, והא
דקאמר לעיל 'חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה' - לאו בשוגג, לחייבו שתי חטאות
- אלא במזיד, וליעשות רשע גמור); וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מעלה
אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת.
אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו עשה
שתים ואינו חייב אלא אחת (לעולם לית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור, והא
דקאמר לעיל 'חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה' - לאו בשוגג, לחייבו שתי חטאות
- אלא במזיד, וליעשות רשע גמור); וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מעלה
אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת.
מאי נפקא מינה?
לקברו בין רשעים גמורים (שהרשע נקבר
אצל רשעים, דתנן בסנהדרין (פ"ו מ"ה, דף מו,א) 'שתי קברות היו מתוקנין לבית דין: אחד
לנהרגין ולנחנקין ואחד לנסקלין ולנשרפין'; והכא נמי: אף על גב דהאי - לאו
מחייבי בית דין הוא, הואיל ועבד תרתי - קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין), ובפלוגתא
דאיתמר:
זר ששימש בשבת: רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין
חייב אלא אחת (תרי איסורי קחשיב: דהא משום זרות - אין כאן חטאת,
דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא, ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת). קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך
שמעתי מרבי (רבינו הקדוש): שתים!' קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: שבת - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש - אצל
כהנים הותרה: לכהנים הותרה ולא לזרים; יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת!
התחיל בר קפרא לדון: שבת - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש – הותרה (סתם הלכך
אין כאן אלא משום זרות); אין כאן אלא
זרות.
[וכן:]
בעל מום ששימש בטומאה (בקרבן צבור קאמר, שדוחה הטומאה, וכן זר
ששימש בשבת ויש כאן משום טומאה, ואזהרתיה מ'וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו' (ויקרא כב,ב)) - רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!' קפץ בר קפרא
ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: טומאה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש - אצל
כהנים תמימים (דראוים לעבוד, דילפינן מ'במועדו' - אפילו בטומאה (פסחים עז,א)) הותרה: לכהנים תמימים הותרה ולא לבעלי מומין; יש כאן משום בעלי
מומין ויש כאן משום טומאה.
התחיל בר קפרא לדון: טומאה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש – הותרה;
אין כאן אלא משום בעל מום.
[וכן:]
זר שאכל מליקה (הכהנים [אוכלים חטאת העוף
שנמלקה]) - רבי חייא אומר: חייב שתים (משום זרות
ומשום נבילה, דקרבן הנאכל לכהנים - זר האוכלו עובר משום 'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט,לג), ולאו היינו אזהרה דמעילה, דכל שיש בו שעת היתר
לכהנים אין בו מעילה); בר קפרא אומר:
אין חייב אלא אחת.
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!'. קפץ בר קפרא
ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: נבלה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש - אצל
כהנים הותרה: לכהנים הותרה (בחטאת העוף) ולא לזרים; יש כאן משום זרות ויש כאן משום מליקה.
התחיל בר קפרא לדון: נבלה - לכל נאסרה; כשהותרה במקדש – הותרה; אין
כאן אלא משום זרות.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with
this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on
www.geocities.com/yeshol