יבמות דף יז

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום יבמות פרק ראשון 'חמש עשרה נשים',

ותחילת פרק שני 'כיצד'

יבמות דף יז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות טז,ב)

אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוי שקידש בזמן הזה - חוששין לקדושין, שמא מעשרת השבטים הוא (שנשאו עובדות כוכבים, וקסבר דעובדת כוכבים שילדה מישראל הולד ממזר, וחוששין לקידושי ממזר[YH1] ).

והא 'כל דפריש מרובא פריש'?

בדוכתא דקביעי (בני עשרת השבטים, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי; והיכא קביעי? כדכתיב:), דאמר רבי אבא בר כהנא [מלכים ב יח,יא: ויגל מלך אשור את ישראל אשורה] וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי: 'חלח' - זה חלזון, ו'חבור' -

(יבמות יז,א)

זו חדייב; 'נהר גוזן' - זו גינזק, 'וערי מדי' - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה - זו ניהר וחברותיה.

'חברותיה' מאן? אמר שמואל: כרך מושכי חידקי ודומקיא.

אמר רבי יוחנן: וכולן לפסול (רובן ממזרים, שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים, ובניהן הרי הן כישראלים, ונוהג בהן איסור ממזרות, והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו - והרי הן ממזרים).

(עד השתא מילתיה דרב יהודה משמיה דרב אסי קאמר, ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל, וקאמר:)

כי אמריתה (להא דרב אסי) קמיה דשמואל (דחוששין לקדושין) - אמר לי [למדבר, שהוא רב יהודה]: בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה (דנפקא לן מ'כי יסיר את בנך מאחרי' (דברים ז,ד) ולא כתיב 'כי תסיר את בנך' - אלמא לאו א'בתו לא תקח לבנך' [סוף פסוק ג בדברים ז] מהדר, דאם כן היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר! שמע מינה דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים - לא בנך מיקרי, ולא קרינן ביה 'כי תסיר את בנך'; הילכך עובדי כוכבים גמורים הם).

והאיכא בנות (שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם), ואמר רבינא (לקמן בפרק שני (כג,א)): שמע מינה בן בתך הבא מן הגוי - קרוי בנך (דכתיב 'בתך לא תתן לבנו [דברים ז,ג].. כי יסיר את בנך מאחרי' [דברים ז,ד]; מדלא כתב 'כי תסיר' שמע מינה דא'בתך לא תתן לבנו' קאי, והכי קאמר: שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי, וקא קרי ליה 'בנך' - וליחוש לקידושין)!

גמירי דבנתא דההוא דרא (דעשרת השבטים) איצטרויי אצטרו (נבקע רחמן מלקלוט זרע, ונעשו עקרות; 'איצטרו' - לשון ביקוע, כמו 'טיליא חריפי דמצרי זיקי' (עבודה זרה ל,א) וכמו 'ציריא דחיטי' (פסחים דף מ,ב)).

איכא דאמרי: כי אמריתה קמיה דשמואל - אמר ליה: לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים, שנאמר (הושע ה,ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו [עתה יאכלם חדש את חלקיהם].

יתיב רב יוסף אחוריה דרב כהנא, ויתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה, ויתיב וקאמר: עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד (משום דממזרים הם ומטמעים בישראל ופוסלים אותן)'.

והא חריב!?

ההיא - תמוד הואי.

רב אשי אמר: היינו 'תרמוד' היינו 'תמוד' (ודקאמר הא חרוב - לא חריב כולה); אכפולי הוא דמכפל: חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא, ואי חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא (כשחרבה מכאן נכפלה וניבנית מכאן).

יתיב רב המנונא קמיה דעולא וקא הוי (מקשה) בשמעתא; אמר (עולא עליה דרב המנונא): מה גברא ומה גברא (כמה הוא גדול)! אי לאו דהרפניא מאתיה (שאינם מיוחסים)!

אכסיף.

אמר ליה: כסף גלגלתא להיכא יהבת?

אמר ליה: לפום נהרא;

אמר ליה: אם כן - מפום נהרא את.

מאי 'הרפניא'?

אמר רבי זירא: הר שהכל פונין בו (כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם).

במתניתא תנא: 'כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם'.

אמר רבא: והיא עמוקה (ורעה לדבר זה) משאול (יותר מגיהנם, דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא), שנאמר (הושע יג,יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם [אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול - נחם יסתר מעיני], ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא: פסולי דהרפניא משום פסולי דמישון (שקרובה לה ומתערבין בהן; ואמר בפרק 'עשרה יוחסין' (קידושין עא,ב) 'מישון מתה'; והתם מפרש פסולייהו) ופסולי דמישון משום פסולי דתרמוד; פסולי דתרמוד משום עבדי שלמה, והיינו דאמרי אינשי: קבא רבא וקבא זוטא (איפה גדולה ואיפה קטנה - שניהם מעוותים) מיגנדר (מתגלגל) ואזיל (כלומר: כל הפסולין מתגלגלים ויורדים) לשאול, ומשאול לתרמוד (כלומר: ששאול גבוה מתרמוד, ומתגלגל משאול לתרמוד) ומתרמוד למישן וממישן להרפניא (וטעמא כדלעיל: דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא, ולפסול דידהו אין טהרה).

הדרן עלך חמש עשרה נשים

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

יבמות פרק שני "כיצד"

משנה:

כיצד 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' (פוטרת צרתה)?

שני אחים [ראובן ושמעון], ומת אחד מהן [ראובן], ונולד להן אח [לוי] (ומצאה [אשת ראובן: ראובנה] זקוקה ליבם, ועליו [על לוי] אסורה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'), ואחר כך ייבם השני [שמעון] את אשת אחיו [את ראובנה] (ולו אשה אחרת [שמעונה]) ומת: הראשונה (זו היא אשת ראובן [ראובנה] שנפלה לפניו כבר פעם אחת [## כלומר: כאשר נולד לוי היתה זקוקה ליבום]) יוצאה (ונפטרת מזה [מלוי]) משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו', והשניה [שמעונה, שלא הגיעה לשמעון מיבום ראובנה] משום צרתה [שמעונה היא – ללוי - 'צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו']; עשה בה (זה שמת [שמעון]) מאמר, (ולא הספיק לכונסה) ומת – שניה [שמעונה] חולצת (ולא מיפטרא משום צרת ערוה [צרת ראובנה], דלאו צרתה ממש היא) ולא מתייבמת (דמאמר קונה מקצת, והויא 'צרת ערוה "במקצת"', מדרבנן).

גמרא:

אמר רב נחמן: מאן דתני 'ראשונה' (מאן דקרי לה 'ראשונה' להך שנפלה לפני לוי שני פעמים [ראובנה]) לא משתבש; מאן דתני 'שניה' לא משתבש:

מאן דתני

(יבמות יז,ב)

'ראשונה' לא משתבש: מאי 'ראשונה'? - ראשונה לנפילה ([ראובנה] שנפלה ראשונה לייבום [היא] קודמת לזו [לשמעונה, שנפלה ליבום] בפעם ראשונה [במות שמעון]),

ומאן דתני 'שניה' לא משתבש: - מאי 'שניה'? שניה לנשואין (של שני [עם שמעון], שהוא היה נשוי כבר האחרת [שמעונה] כשנפלה זאת [ראובנה] לפניו).

[## לכאורה היתה גירסא במשנה ובה הכנויים 'ראשונה' ו'שניה' היו הפוכות מהגירסא שלפנינו.]

(ופרכינן:) מי לא עסקינן (כלומר: מי לא מיתוקמא נמי מתניתין) דיבם (אשת אחיו [ראובנה] תחילה) ואחר כך כנס (את האחרת [שמעונה], דלא הויא הך יבמה שניה לנישואין) [ואין זה מְשַנֶּה מתי כנס שמעון את שמעונה: לפני שיבם את ראובנה או אחרי היבום]? אלא מאי, 'שניה'? - שניה בנשואין (שניסת שני פעמים: אחת לבעל ואחת ליבם).

[ולפיכך הגירסא כמשנתנו דוקא.]

'אשת אחיו שלא היה בעולמו' - היכא כתיבא (לאיסורא)?

אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא: (דברים כה,ה) כי ישבו אחים יחדו [ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה] - שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו; 'יחדו' - מיוחדים בנחלה (הראויין לירש זה את זה), פרט לאחיו מן האם.

רבה אמר ['פרט לאחיו מן האם' לא מ'יחדו' נלמד, אלא]: אחין מן האב: יליף אחוה ('כי ישבו אחים' [דברים כה,ה]) – 'אחוה' מבני יעקב (שנים עשר אחים בני אבינו (בראשית מב,לב)): מה להלן מן האב ולא מן האם - אף כאן מן האב ולא מן האם [## וכך נלמד בירושלמי].

ולילף אחוה-אחוה מעריות ('ערות אשת אחיך' [ויקרא יח,ח], וקיימא לן לקמן בפרק 'הבא על יבמתו' (נה,א) דאפילו אחיך מן האם ולא מן האב)?

דנין 'אחים' מ'אחים', ואין דנין 'אחים' מ'אחיך'.

מאי נפקא מינה? הא תנא דבי רבי ישמעאל [ספרי מצורע פרשה ז מ"ז]: 'ושב הכהן [ויקרא יד,לט: ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] ובא הכהן [ויקרא יד,מד: ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה זו היא ביאה' (דאף על גב דלא דמו קראי להדדי, כיון דתרוייהו בביאת כהן משתעי - דיינינן בהו גזירה שוה: מה להלן חולץ וקוצה וטח כו')?

הני מילי היכא דליכא מידי דדמי ליה, אבל היכא דאיכא מידי דדמי ליה - מדדמי ליה ילפינן.

ולילף אחוה-אחוה מלוט, דכתיב [בראשית יג,ח: ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך] כי אנשים אחים אנחנו (ותתייבם אשת אחי אביו, שהרי בן אחיו היה)?

מסתברא מבני יעקב הוה ליה למילף, משום דמפני ['מופנה': שהמלה ש'מַפְנָה אותנו למקום אחר'; שהרי המלה 'אחים' בבני יעקב מיותרת לגמרי]: מדהוה ליה למכתב 'שנים עשר עבדיך בני אבינו' וכתיב 'אחים' - שמע מינה לאפנויי [ועדיף ללמוד גזירה שוה ממילים מיותרות].

ואיצטריך למכתב 'אחים' ואיצטריך למכתב 'יחדו' [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו וכו']: דאי כתב רחמנא 'אחים' – הוה אמינא לילף אחוה-אחוה מלוט; וכי תימא 'לא מפני' – לאיי, אפנויי מפני! מדהוה ליה למכתב 'רעים' וכתיב 'אחים' [והרי אברהם ולוט לא היו אחים] - שמע מינה לאפנויי; כתב רחמנא 'יחדו' - המיוחדים בנחלה (שחולקין נחלה אחת, לאפוקי לוט שאין חולקין נחלה אחת); ואי כתב רחמנא 'יחדו' הוה אמינא 'דמייחדי באבא ובאמא' – צריכא.

והא (דלימא עד דמייחדי באבא ובאמא) - מהיכא תיתי? יבום בנחלה תלא רחמנא (דכתיב (דברים כה,ו) יקום על שם אחיו המת ואוקמינן לקמן (כד,א) 'על שם אחיו' - לנחלה: שיירש המייבם כל נכסי המת, ואין אחחין חולקין עמו), ונחלה מן האב ולא מן האם היא [ואין מקום להוה אמינא עד דמייחדי מאבא ומאמא]?

איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל וחידוש הוא: דקמשתרי ערוה גביה', אימא עד דמייחדי באבא ובאמא - צריכא.

אמר רב הונא אמר רב: שומרת יבם שמתה - מותר באִמָּהּ.

אלמא קסבר 'אין זיקה' (זיקת יבמתו שמתה - לא אלימא למיהוי כארוסה להֵאָסֵר אִמּהּ עליו משום חמותו).

ולימא 'הלכה כדברי האומר "אין זיקה"' (דתנן בפרק 'החולץ' (פ"ד מ"ט; דף מא,א): 'שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה' - של יבמה, ותלה היבום באחיו – 'משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לזה שקדש אחות יבמתו 'המתן מלכנוס, לפי שאחות זקוקתו היא; הואיל ולאחר שנזקקה אחותה לו קדש את זו - צריך להמתין עד שתתייבם היבמה לאחיו, דפקעה זיקה; ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה; ומדקאמר 'הלכה' - מכלל דפליגי עליה ואמרי 'אין זיקה לאחין חשיבא לאסור עליהן קרובותיה')?

אי הוה אמר הכי - הוה אמינא 'הני מילי (דלא חשיבא זיקה להיות אסורות קרובות) בתרי (- בתרי אחין: כשנפלה לפני שני יבמין, כגון ההיא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן; דכיון דלא ידיע קמי מאן מינייהו רמיא - לא חשיבא למיסר קרובות), אבל בחד (שאין שם אלא יבם אחד, דודאי עליה רמיא) - (אימא) יש זיקה ([שהזקוקה] דמיא ככנוסה, ויֵאָסֵר באִמָּהּ)'.

ולימא 'הלכה כדברי האומר "אין זיקה אפילו בחד" (רבי עקיבא קאמר ליה, בפרק 'ארבעה אחין' (לקמן כט,ב): שומרת יבם - אין יבמהּ מיפר נדריה, לא לאחד ולא לשנים' כלומר: בין שנפלה לפני יבם אחד בין שנפלה לפני שנים, דלא קרינן ביה 'אישהּ')?

אי אמר הכי - הוה אמינא 'אפילו מחיים' (יבמהּ מותר באִמָּהּ קודם חליצה ותצא היבמה לשוק משום בת אשתו) - קמשמע לן: לאחר מיתה אִין, מחיים לא, משום דאסור לבטל מצות יבמין (ואי נסיב אִמָּהּ מחיים - מבטל למצוה לגמרי, מיבום ומחליצה).

תנן [יבמות פ"ד מ"יג; דף מט,א]: 'יבמתו שמתה - מותר באחותה'; - 'באחותה' אּין (דאפילו אשתו מתה - מותר באחותה), (אבל) באִמָּהּ לא (אמו [צ"ל 'אמהּ'] - דלגבי אשתו אסורה אף לאחר מיתת אשתו - ביבמתו נמי אסורה)!

הוא הדין דאפילו באִמָּהּ, ואיידי דתנא רישא 'אשתו שמתה מותר באחותה' - באחותה אּין אבל באִמָּהּ לא, דהויא לה איסורא דאורייתא (חמותה אסר רחמנא, ולא פליג בין מחיים בין לאחר מיתה, כדפליג באחות אשה כדכתיב 'עליה בחייה' [ויקרא יח,יח]) -תנא נמי סיפא 'מותר באחותה'.

ורב יהודה אמר: שומרת יבם שמתה - אסור באִמָּהּ.

אלמא קסבר 'יש זיקה' (זיקת ייבום הויא ככנוסה, ואוסרת אִמָּהּ על היבם משום 'חמותו').

ולימא 'הלכה כדברי האומר "יש זיקה"'?

אי הוה אמר הכי, הוה אמינא 'הני מילי בחד, אבל בתרי - אין זיקה'. והא כי פליגי (רבי יהודה ורבנן) – בתרי (הוא ד)פליגי (כדקתני (פ"ד מ"ט; לקמן מא,א) 'המתן עד שיעשה אחיך מעשה') [ולא היינו תועים לחשוב שרבי יהודה מדבר רק במקרה שאין אח]!

אלא אי אמר הכי

(יבמות יח,א)

הוה אמינא 'מחיים, אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה' - קא משמע לן דזיקה בכדי לא פקעה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol