דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף לב
(תמורה לב,א)
משנה:
אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה לקדושה
(דקדשי בדק הבית שהקדישם למזבח לא עשה כלום, ובקדשי מזבח אין משנין מקדושת
עולה לשלמים ומשלמים לעולה),
ומקדישין אותן (אקדשי מזבח קאי)
הקדש עילוי (כגון אם אמר על עולה "הרי זו לבדק הבית" -
מעלין אותה בדמים לפי מה שיש לו כח בה ונותן לגזבר, דתנן בערכין בפרק 'המקדיש [משנה
ד, דף כח:]: 'מחרים אדם את קדשיו: אם נֵדר - נותן דמיהם, ואם
נדבה - נותן את טובתם', כלומר: אם בהמה זו היתה נדר, כגון דאמר "הרי עלי
עולה" והפריש זו לנדרו, כיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה - נמצא שכולה
שלו, ונותן כל דמיה לחרם הכהן; והוא הדין נמי לבדק הבית: אם התפיס קדשי מזבח לבדק
הבית, ואם נדבה - דאם מתה אינו חייב באחריותה - נמצא שאין לו חלק בה, אלא טובת
הנאה: דרשאי ליטול דבר מועט מישראל חבירו כדי שיתן עולתו זאת לבן בתו כהן להקריבה,
כדי שיטול את העור, וכפי אותה טובת הנאה - יתן לבדק הבית),
ומחרימין אותן (אם החרים קדשי מזבח נותן לכהן
העילוי כמו שפירשתי);
ואם מתו (קדשי מזבח אפילו לאחר שהוממו אבל
עדיין לא נפדו) – יקברו (ואינו יכול לפדותם ולהאכילן
לכלבים; ואפילו למאן דאמר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים - הני מילי בשנעשו טרפה,
דאיכא העמדה והערכה, אבל מתו – לא, דבעינן העמדה והערכה; אי נמי האי 'מתו' - כגון
שעבר ושחטם קודם פדיונן, וקאמר דשוב אינו יכול לפדותן ולאוכלן, דבעינן העמדה
והערכה, ויקברו);
רבי שמעון אומר: קדשי בדק הבית, אם מתו – יפדו (דלא היו בכלל העמדה והערכה, כדמורש טעמא בגמרא).
גמרא:
אמר רב הונא: קדשי מזבח שהתפיסן לחרמי כהנים - לא עשה
כלום (ואפילו הקדש עילוי לא יהיב לכהנים; 'חרמי כהנים' היינו סתם חרמין; ולהכי
נקט לשון 'חרמי כהנים': דזימנין דחרמים לבדק הבית, כגון אי פריש ואמר "הרי זה
חרם לבדק הבית"); מאי טעמא? - אמר קרא (ויקרא
כז,כח) [אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה
אחזתו לא ימכר ולא יגאל] כל חרם קדש קדשים הוא לה': כל חרם
דקדש קדשים הוי (שהיה מתחילה קדש) -
ההוא לה' ליהוי (לה' הוא, ואין כח כהן חל עליו).
מיתיבי: 'קדשי בדק הבית שהתפיסן - בין לקדשי מזבח בין
לחרמי כהנים - לא עשה כלום (דגופייהו לא מיפקע מבדק הבית,
וטובת הנאה לא שייכא בהו); (וכן) חרמי כהנים
שהתפיסן - בין לקדשי מזבח בין לקדשי בדק הבית - לא עשה כלום (אין לו שום חלק בהם, ואפילו טובת הנאה, משום דאינו רשאי ליתנן אלא לכהן
שבאותו משמר - ואליבא דמאן דמקיש מטלטלין לחרמי קרקעות [בערכין
בפרק 'המקדיש' (דף כח.)])'; - הא קדשי מזבח (דשייך
בהו טובת הנאה) שהתפיס לחרמי כהנים, מה שעשה עשוי (ויהיב
הטובת הנאה לכהן), תיובתא דרב הונא!?
אמר לך רב הונא: כי שיירה (לקדשי
מזבח, דלא תנייה בהדי הני) - אהדא (כלומר: על דבר זה)
שיירה: דקדשי מזבח שהתפיסן לבדק הבית - מה שעשה עשוי (ויהיב
הקדש עילוי), אבל לחרמי כהנים - לא עשה כלום (דבהדיא
מיעטיה קרא).
וליתנייה גבי הנך (ונימא 'קדשי מזבח שהתפיסן לחרמי
כהנים לא עשה כלום')?
תנא דאית ביה תרתי (דאינו
יכול להתפיסן אפילו לאחד משתי קדושות) – קתני, דלית ביה תרתי - לא קתני.
תנן: 'מקדיש אותן הקדש עילוי' – מאי? לאו הקדש
עילוי (מקדישין אותו) לבדק הבית, 'ומחרימין' (דקתני
- היינו)
לחרמי כהן (ויהיב לכהנים העילוי)?
לא! אידי ואידי קדשי בדק הבית, ולא שנא מפיק להו בלשון
'הקדש לבדק הבית' ולא שנא מפיק להו בלשון 'חרמי לבדק הבית' (יהיב
העילוי לגזברין).
והא לא תני הכי, דתניא בברייתא: 'הקדש עילוי - קדשי
בדק הבית, מחרימין אותם חרמי כהנים'? ועוד: הא תניא: 'קדשי מזבח שהקדישו
לחרמי כהנים, מה שעשה עשוי', תיובתא דרב הונא!?
תיובתא.
והא רב הונא קרא קאמר?
אמר עולא: אמר קרא: 'חרם'? -
[לא, התורה אמרה] 'כל
חרם' [פעמים: אך כל חרם
אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם
קדש קדשים הוא לה' (ויקרא כז,כח)] (קרא לא כרב הונא משמע; מדהוה ליה למכתב 'חרם קדשי קדשים הוא' וכתיב 'וכל חרם' - הכי משמע: על הכל חייל חרם,
ואפילו אמידי דקדש קדשים הוא).
ומי אמר עולא הכי? והא אמר עולא 'המתפיס עולה לבדק הבית -
אין בה אלא עיכוב
(תמורה לב,ב)
גזברין בלבד' (שאינה קריבה עד שיבואו הגזברין
לעמוד על גבה, כדאמרינן בעלמא (תענית פ"ד מ"ב, דף כו.): 'היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו' אבל שום דמים לא
יהיב לבדק הבית, וכל שכן לחרמי כהנים, דהא אפילו רב הונא - דהוה פליג אחרמי כהנים
- הוה מודה אבדק הבית)?
(ומשני:) מדרבנן (האיך ברייתא דלעיל, דשיירא לקדשי מזבח למימרא דחייל עלייהו הקדש עילוי - מדרבנן
הוא דחייל, דמדאורייתא ליכא אלא עיכוב גזברין; ועולא נמי, כי תירצה - מדרבנן
תירצה, וקרא לאסמכתא), וקרא - למעילה דאתא (ועיקר
קרא למעילה אתא: לרבות חרמי כהנים למעילה, והכי משמע: כל
החרם הוי לה':
דאי איתהני מיניה פורתא - מעל).
למעילה? למה לי קרא? 'קדשי קדשים'
כתיב ביה [אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה
ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא לה' (ויקרא
כז,כח)]!?
וליטעמיך, הא דאמר רבי ינאי: 'אין מעילה מפורשת מן התורה
אלא בעולה בלבד, שנאמר (ויקרא ה,טו) נפש כי תמעול מעל וחטאה
בשגגה מקדשי ה' [והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל
הקדש לאשם] - המיוחדין לה', אבל חטאת ואשם לא נפקא אלא מדרבי,
דתניא: 'רבי אומר: (ויקרא ג,טז) [והקטירם הכהן
המזבחה לחם אשה לריח ניחח] כל חלב לה' -
לרבות אימורי קדשים קלים למעילה (דכתיב
לה')' (מההיא דרבי מפיק רבי ינאי נמי קדשי
קדשים, דכל חלב כתיב, ורבי - היינו טעמא
דאמר קדשים קלים: דלדידיה משמע ליה דחטאת ואשם בכלל קדשי
ה', הואיל ואין לבעלים בהן כלום, ולא איצטריך לרבויי
אימורים; ולרבי ינאי מיהא איצטריך לרבויינהו ואף על גב דכתיב בין בחטאת בין באשם
'קדשי קדשים' 'בצו את אהרן') - למה לי קרא? 'קדשי קדשים'
כתיב בהו [??]? אלא אף על גב דקדשי קדשים כתיב בהו בעי קרא לרביינהו למעילה -
חרמים נמי אף על גב דקדשי קדשים כתיב בהו - בעי קרא לרבויינהו למעילה.
לישנא אחרינא ירושלמי:
מנלן?
– כלומר: מאי משמע האי כל חרם
דחייל אקדשי מזבח
וקדשי מזבח מי קרבי. (הב"ח אות ד: זהו פי' לגי' הירושלמי, וכן בסמוך) כלומר: אם התפיסם לבדק הבית - אמאי מקרבינהו להו בלא פדיון, דקאמר 'אין
בה אלא עיכוב גזברין'? והאי קרא כתיב לעיל כל חרם קדש, דמשמע דחרם חייל אכל הקדש, וקדש אסור לשחיטה ולהקרבה עד שתפדה הקדש
בעילוי!?
גופא: המקדיש עולה לבדק הבית - אין בה אלא עיכוב גיזברין
בלבד.
מיתיבי: 'המקדיש עולה לבדק הבית אסור לשוחטה עד שתפדה'?
מדרבנן; הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא 'אם עבר ושחטה - מה
שעשה עשוי';
אלא מאי, מדרבנן? אי הכי אימא סיפא 'ומועלין שתי
מעילות (אחת משום קדשי מזבח ואחת משום קדשי בדק הבית)',
ואי מעילה מדרבנן - אמאי 'שתי מעילות' (הא
לא חיילא קדושת בדק הבית אלא מדרבנן)?
הכי קאמר: וראויה למעול בה שתי מעילות (אילו הויא קדושה בתרייתא מדאורייתא – ראויה למעול, אי לאו דהקדיש, דמדרבנן
הוי הקדש, ולאו דאורייתא).
ואם מתו יקברו [רבי שמעון אומר: קדשי בדק הבית, אם מתו – יפדו]:
אמר רבי יוחנן: לרבנן, אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית
היו בכלל העמדה והערכה; וריש לקיש אמר: לרבנן, קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה
והערכה, קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה (והאי
'אם מתו יקברו' - אכולהו קאי: רבי שמעון ורבנן תרוייהו ילפי טעמייהו מקרא לקמן,
בין אליבא דרבי יוחנן בין אליבא דריש לקיש),
וזה וזה (רבי יוחנן וריש לקיש)
מודים דלרבי שמעון קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה וקדשי מזבח היו בכלל
העמדה והערכה (מדקתני 'קדשי בדק הבית יפדו' ולא אמר סתמא
'יפדו' - מכלל דדווקא קאמר),
(ועוד שניהם מודין)
ודברי הכל (בין לרבי שמעון בין לרבנן) בעל מום
מעיקרו לא היה בכלל העמדה והערכה (בקדשי מזבח, כדמפרש טעמא לקמן,
ובקדשי בדק הבית לא מיירי מידי: דבעל מום מעיקרו דמודו דלרבנן קדשי בדק הבית בעו
העמדה והערכה, לא שנא בעל מום אחר הקדש ולא שנא קדם מומו להקדשו בעי העמדה והערכה,
דבקדשי בדק הבית לא שאני לן בין בעל מום מעיקרא לתם ונעשה בעל מום, שהרי על עצים
ואבנים הן חלין).
תנן: 'רבי שמעון אומר: קדשי בדק הבית שמתו יפדו';
בשלמא לרבי יוחנן, דאמר לרבנן אחד זה ואחד זה היו בכלל העמדה והערכה - היינו
דאיצטריך רבי שמעון לפרושי 'קדשי בדק הבית שמתו יפדו' (דאי הוה אמר סתמא 'יפדו', כיון דתנא קמא בתרוייהו איירי - הוי משמע
דאתרוייהו פליג! להכי פריש), אלא לריש לקיש (דאמר: רבנן לא קיימי אלא אקדשי בדק
הבית) למה
ליה (לרבי שמעון) לפרושי? לימא 'אם מתו יפדו' (סתמא, ואנא ידענא דלא קאי אלא אבדק הבית, דהא בקדשי מזבח לא איירי כלל
לעיל, לא בפדייה ולא בקבורה)?
אמר לך ריש לקיש: רבי שמעון (דמתניתין) לא
הוה ידע מאי דאמר תנא קמא (רבנן, וסבר דרבנן אתרוייהו קיימי),
והכי קאמר ליה: אי בקדשי מזבח - מודינא לך; בקדשי בדק הבית - אם מתו יפדו.
תניא כותיה דרבי יוחנן: (ויקרא
כז,ט) [ו]אם בהמה אשר יקריבו ממנה [קרבן לה' כל אשר
יתן ממנו לה' יהיה קדש] -
בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר;
אתה אומר
בבעלי מומין? או אינו אלא בבהמה טמאה?
כשהוא אומר (ויקרא
כז,כז) [ו]אם בבהמה טמאה ופדה בערכך [ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך] - הרי בהמה טמאה אמור;
(תמורה לג,א)
הא מה אני
מקיים 'ואם כל
בהמה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' [קרבן לה' והעמיד את הבהמה לפני הכהן (ויקרא
כז,יא)]'? -
בבעלי מומין שיפדו;
יכול יפדו על
מום עובר?
תלמוד לומר:
'אשר לא
יקריבו ממנה': שאינה
קריבה כל עיקר, יצתה זו שאינה קריבה היום אלא למחר' - ואמר
רחמנא עביד לה העמדה והערכה (דכתיב בתריה והעמיד
– [ויקרא כז,יב] והעריך [הכהן
אתה בין טוב ובין רע כערכך הכהן כן יהיה], והא ודאי קדשי מזבח היא -
מדבעינן מום קבוע, דאי בדק הבית - תמימים נמי מפרקי, דמאי איכפת להו אי תם אי בעל
מום? אלמא קדשי מזבח נמי היו בכלל העמדה והערכה לרבנן, דהא ברייתא - רבנן היא, דהא
סתם סיפרא היא, וסתם סיפרא - רבי יהודה (בכורות דף סא.) בר פלוגתא דרבי שמעון, והיינו כרבי יוחנן; ומהכא שמעינן קדשי מזבח לרבנן,
וממתניתין שמעינן קדשי בדק הבית: מדקאמר רבי שמעון 'קדשי בדק הבית יפדו'
מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי יקברו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address at
http://www.geocities.com/yeshol