דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף לא
(תמורה לא,א)
[רבי אליעזר אמר:] ולד טרפה [לא יקרב על גבי המזבח]:
למאן דאמר טרפה טרפה יולדת (פלוגתא
היא ב'אלו טרפות' (חולין נז:); איכא למאן דאמר טרפה
יולדת, ואיכא למאן דאמר אינה יולדת), משכחת לה כגון שנטרפה ולבסוף עיברה,
ובהא פליגי: דרבי אליעזר סבר זה וזה גורם אסור, ורבנן סברי זה וזה גורם מותר; למאן
דאמר טריפה אינה יולדת - משכחת לה כגון שעיברה ולבסוף נטרפה, ובהא פליגי: דרבי
אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא, ורבנן סברי עובר לאו ירך אמו הוא. (וליכא לפלוגי בעובר ירך אמו הוא אלא אם כן עיברה ואחר כך נטרפה, דהתם -
למאן דאמר ירך אמו הוא - אירע הטרפות בגופו, אבל היכא דנטרפה ולבסוף עיברה ליכא
למימר ירך אמו הוא, שהרי יש בו צד היתר! אלא בזה וזה גורם פליגי.)
אמר רב הונא: מודים חכמים לרבי אליעזר באפרוח ביצת טרפה (אפרוח שנולד מביצת יונה טרפה) שאסור (ליקרב);
מאי טעמא? – עד כאן לא פליגי עליה דרבי אליעזר אלא בולד בהמה, דמאוירא קא רביא,
אבל ביצת טרפה - מגופה דתרנגולתא קא רביא (ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה,
אלא תלוי באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל והולך, אבל ביצה - כל זמן שאינה נגמרה -
אדוקה באשכול וגדילה ונגמרה מגוף התרנגולת), אפילו רבנן מודו. (לישנא אחרינא: מאוירא קא רביא לאחר שנולד והולך וגדל, הילכך עיקר
גידולו אינו מאמו, אבל ביצה - מגופה דתרנגולת רביא, והדבר מוכיח: שלאחר שיצאת אינה
גדילה! משום הכי מודו רבנן.)
(לשון הירושלמי: א"ל רבא
לרב הונא כו' בין ללישנא קמא למאן דאמר טרפה יולדת, בין ללישנא בתרא
למאן דאמר טרפה אינה יולדת - שיחלא קמא = שהיו כבר באשכול בשעה שנטרפה
התרנגולת – אסירא.)
אמר ליה רבא לרב הונא: תניא דמסייע לך [השווה
לאהלות פ"ב מ"ב]: 'מלא תרוד (במסכת נזיר (דף נ:) מפרש שיעורו)
רימה הבאה מאדם חי (ואחר כך מת): רבי אליעזר
מטמא (דגופיה הוא), וחכמים מטהרין' עד
כאן לא פליגי רבנן עליה אלא ברימה - דפירשא בעלמא הוא, אבל ביצה - דמגופה דתרנגולת
הוא - אפילו רבנן מודו. (ועד כאן לא פליגי רבנן עליה כו'
לישנא אחרינא, ועיקר: דאפילו בחייו נמי מטמא רבי אליעזר, דאבר מן החי מטמא במגע
ובמשא ובאהל כאבר מן המת [ב'העור והרוטב' (חולין קכח:)] אבל באפרוח אפילו רבי אליעזר מודה דיקרב, דהא גופא אחרינא הוא, וגוף זה
לא היה במעי הטרפה.)
אמר ליה אביי: אדרבה, איפכא מסתברא: עד כאן לא פליג רבי
אליעזר עלייהו דרבנן אלא ברימה, דאיקרי אדם מחיים רימה, דכתיב (איוב
כה,ו) ותקות אנוש רמה ובן אדם תולעה, אבל גבי
ביצה אימת גדלה לכי מסרחא, וכי אסרחא - עפרא בעלמא הוא (אחר
שהסריחה הביצה יצא זה ממנה, וכשהסריחה - פקע איסורא, דהואי עפרא בעלמא, הלכך מותר
זה שיצא ממנה אחרי כן), אפילו רבי אליעזר מודה! ועוד תניא בהדיא: 'מודה רבי
אליעזר לחכמים באפרוח ביצת טרפה שמותר'!
אמר ליה: אי תניא - תניא.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כשרה [שינקה מן הטרפה -
פסולה מעל גבי המזבח]:
מאי טעמא?: אילימא דמפטמא מינה, אלא מעתה האכילה כרשיני
עבודה זרה, הכי נמי דאסירא (והא אמר לעיל (דף
כט) דמוקצה הוא ואסור באכילת כרשינין, אבל דלאו מוקצה לא)?
אלא: תני רבי חנינא טריטאה קמיה דרבי יוחנן: כגון שהניקה
חלב רותח (כל ימיו) משחרית לשחרית, הואיל ויכולה לעמוד
עליה (על אותו חלב של שחרית) מעת לעת (בלא
שום אכילה אחרת, וכשהגיע מעת לעת - חזרה וינקה; הלכך כל גדילתה ממנה היא, ואפילו
אכלה דברים אחרים בינתיים).
כל הקדשים שנעשו טרפה אין פודין [אותן, שאין פודין את
הקדשים להאכילן לכלבים]:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: [דברים יב,טו: רק בכל אות נפשך תזבח
ואכלת בשר כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל
(בפסולי המוקדשין מוקמינן לה בסיפרי דבי רב [ספרי ראה
פסקה עא])] ''תזבח' -
ולא גיזה; 'ואכלת' ולא לכלביך; 'בשר' -
ולא חלב; מכאן שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים'.
איכא דאמרי: 'תזבח ואכלת [בשר]' - אין לך בהן היתר אלא משעת
זביחה ואילך (לאפוקי חלב וגיזה דהנאה דמחיים היא)';
קסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. (ולא מייתר ליה ל'ואכלת' למדרש 'ולא לכלביך', ומהך
דרשא משמע דלכלביך שפיר דמי, דהכי משמע: אתה לא תאכל קודם זביחה, כלומר: לא תתהני
מחיים, אבל כלביך - דלאחר מיתה הוא - אפילו בלא זביחה שפיר דמי; ו'פודין את הקדשים
להאכילן לכלבים' - תרי תנאי נינהו, והכי מוקמינן בשחיטת חולין [דף
קב:])
הדרן עלך כל האסורין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
תמורה
פרק שביעי יש בקדשי מזבח
(המשך תמורה לא,א)
משנה:
יש בקדשי מזבח שאין בקדשי בדק הבית ויש בקדשי בדק הבית
שאין בקדשי מזבח: שקדשי מזבח עושין תמורה וקדשי בדק הבית אין עושין תמורה (קדשי בדק הבית ממעטינן להו בשילהי פרק קמא (לעיל יג.) דלא עבדי תמורה); קדשי מזבח חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא (בפרק קמא דיבמות (דף ז.) מפרש: 'שלמים בכלל כל
הקדשים היו, ולמה יצאו? - להקיש אליהן, ולומר לך: מה שלמים מיוחדין קדשי מזבח - אף
כל קדשי מזבח'),
(תמורה לא,ב)
המשך המשנה
ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן (נפקא
לן לעיל בסוף פרק 'כל האסורין' 'בשר ולא חלב'; ולדן - מפרש בפרק שני דבכורות (דף
יד.) בדאיעבר לפני פדיונה ואתיליד לאחר פדיונה, דלית ליה
תקנתא ליקרבינהו: מכח קדושה דחויה אתי; ליפרקינהו - לא אלימי למתפס פדיונן! אבל
נתעבר לאחר פדיונה - ולד צבי ואיל נינהו, ומותרין; ובקדשי בדק הבית אפילו דאיעבור
קודם פדיונם – שרו, דלא אקדשינהו אלא לדמי, ולא חמירא קדושתייהו כולי האי),
והשוחטן בחוץ חייב; אין נותנין מהן לאומנין בשכרן, מה שאין כן בקדשי בדק הבית;
יש בקדשי בדק הבית:
שסתם הקדשות לבדק הבית;
הקדש בדק הבית חל על הכל (אפילו
על האבנים ועל העצים);
ומועלין בגידוליהן (מפרש
טעמא בגמרא);
ואין בהן הנאה לבעלים.
גמרא:
וכללא הוא דכל קדשי מזבח עושין תמורה? והרי עופות - דקדשי
מזבח הן - ותנן 'המנחות והעופות אין עושין תמורה'?
כי קתני – אבהמה.
והרי ולד - קדשי מזבח הוא, ותנן 'אין הולד עושה תמורה'?
הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר ולד עושה תמורה;
והרי תמורה עצמה - דקדשי מזבח - ותנן 'אין תמורה עושה
תמורה'?
כי קתני - אעיקר זיבחא.
השתא דאתית להכי - אפילו תימא רבנן: כי קתני אעיקר זיבחא.
ואין נותנין מהן לאומנין [בשכרן, מה שאין כן
בקדשי בדק הבית]:
הא קדשי בדק הבית נותנין?
אמר רבי אבהו: דאמר קרא (שמות
כה,ח) ועשו לי [מקדש ושכנתי בתוכם] - משלי.
יש בקדשי בדק הבית [שסתם הקדשות לבדק הבית; הקדש בדק
הבית חל על הכל]:
אמר מר 'סתם הקדשות לבדק הבית' (ואפילו בהמה במשמע) - מאן תנא (דאפילו בהמות, אי אקדשינהו סתם -
דלא אמר למזבח - אמרינן לבדק הבית אקדשינהו)?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דלא כרבי יהושע, דתנן
[שקלים פ"ד מ"ז]: 'המקדיש
נכסיו והיה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח, זכרים ונקבות: רבי אליעזר אומר: זכרים ימכרו
לצרכי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית (קסבר רבי אליעזר סתם הקדשות לבדק הבית, ואפילו בהמה; ומיהו כל הראוי
למזבח, כשהוא פודהו מיד הגזבר - אינו פודהו אלא למזבח: דאינו יוצא מיד מזבח לעולם,
כדתניא לקמן בהאי פירקא 'המתפיס תמימים לבדק הבית, כשהן נפדין - אינן נפדין אלא
למזבח'); רבי יהושע אומר: זכרים הן עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו
לצרכי שלמים, ויביא בדמיהן עולות, ושאר נכסים לבדק הבית (אלמא
מידי דחזי למזבח סתם קדושתיה למזבח)'.
(הא דאוקמיה מתניתין כרבי אליעזר)
ופליגא דרב אדא בר אהבה, דאמר רב אדא בר אהבה אמר רב: בעדר שכולו זכרים - אפילו
רבי אליעזר מודה (לרבי אליעזר נמי סתם מקדיש בהמה
למזבח מקדיש לה), דלא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבדק הבית; לא נחלקו אלא בעדר
שיש בו מחצה זכרים ומחצה נקבות: (והכא היינו טעמא)
ורבי אליעזר סבר: אין חולק את נדרו (משום דאין אדם חולק נדרו חציו לחדא
קדושה וחציו לחדא קדושה: זכרים לעולה ונקבות לדמי עולה, דשלמים ליכא למימר דליקרבו
בלא פדיון: דכיון דאיהו אכיל להו - אתי לידי מעילה: דמסתמא לא אמר "שלמים
נינהו", וכיון דהקדיש הכל - אינו יכול ליהנות מהן), ומדנקבות
לאו עולות - זכרים נמי לאו עולות, ורבי יהושע סבר: חולק את נדרו.
לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: בשלא
הקדיש אלא בהמה (כל בהמותיו) - אפילו רבי
אליעזר מודה דלא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבדק הבית (אפילו
רבי אליעזר מודה דאף על גב דאיכא נקבות, הואיל וחזיין כל הבהמות למזבח - אמרינן
סתמייהו למזבח, וזכרים יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהן עולה, הואיל
דאיכא למימר כל הנדר למזבח); לא נחלקו אלא כשיש שאר נכסים עמהן, ורבי אליעזר סבר
'אין אדם חולק את נדרו': מדשאר נכסים לא לקדשי מזבח - בהמה נמי לא לקדשי מזבח,
ורבי יהושע סבר אדם חולק את נדרו.
'ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית': בשלמא
ללישנא בתרא, היינו דקתני 'עם שאר נכסים לבדק הבית', אלא ללישנא קמא (דאמר רב אדא... בעדר שהוא מחצה זכרים ומחצה נקבות אמר רבי אליעזר 'אין
אדם חולק נדרו' חציו להקרבת הגוף וחציו להקרבת דמים, ואפילו ליכא שאר נכסים,
ואיכא למימר דכל הנדר למזבח פליג רבי אליעזר) - (אמאי תני 'דמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית'? הא זימנין דליכא
שאר נכסים כלל?) ליתני 'יפלו לבדק הבית'!
תניא נמי הכי: 'ודמיהן יפלו לבדק הבית'.
הקדש בדק הבית חל על הכל:
לאיתויי מאי?
אמר רבינא: לאיתויי שפויי וניבא (שאם
הקדיש אילן לבדק הבית - יש מעילה בשפאין אם שפאו, ויש מעילה בנבייתו: עליו שנושרין
בימות החורף, והויין לו לזבל).
ומועלין בגידוליהן:
לאתויי מאי?
אמר רב פפא: לאתויי חלב המוקדשין (חלב
של מוקדשין) וביצי תורין, כדתניא: 'חלב
המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין; במה דברים אמורים? - בקדשי מזבח, אבל
בקדשי בדק הבית, הקדיש תרנגולת - מועלין בביצתה (גבי
קדשי מזבח נקיט 'תורין' דראוי לגבי מזבח, וגבי קדשי בדק הבית נקט 'תרנגולת' ולא
תורין, דאורחא דמילתא נקט: דאין דרך להקדיש לבדק הבית דבר הראוי למזבח); חמורה - מועלין בחלבה' ('חמורה' - רבותא היא: דאף על גב דטמאה היא - חיילא עלה קדושת בדק הבית
כדבר טהור); ואפילו למאן דאמר מועלין בגידולי מזבח - הני מילי גידולין דחזו
למזבח, אבל גידולין דלא חזו למזבח (כגון ולדות קדשים) -
אין מועלין בהן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address at
http://www.geocities.com/yeshol