דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף ל
(תמורה כט,ב)
לישנא אחרינא: כי קתני הא - בעריות שאין קדושין תופסין
בה;
והא קתני סיפא 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן
הדיוט אתננה אסור', והא הני קדושין 'תופסין בהן'?
הא מני?
(תמורה ל,א)
- רבי אלעזר היא, דאמר: 'פנוי הבא על הפנויה שלא לשום
אישות - עשאה זונה' (דלבעילת זנות קרי 'זונה', הלכך
אתנן נמי אסור: ד'אתנן זונה'
קרינא ביה, ואנא דאמרי כרבנן).
אי רבי אלעזר, מאי איריא אלמנה? ניתני פנויה?
אלמנה איצטריך: סלקא דעתך אמינא (אי
נקט פנויה, הוה אמינא: פנויה – אִין, דליכא איסורא): הואיל ובנין
אב הוא, לא ניתסרו (אבל כל אתנן של אשה האסורה לו - לא
ניתסר, דהא כתיב בקרא 'זונה', וסתם זונה היינו בפנוי ופנויה לרבי אלעזר, ללמד שאין
אתנן אסור אלא בפנוי ופנויה, אבל מאלמנה דאסירא ליה לכהן גדול – לא) -
קא משמע לן.
האומר לחבירו "הא לך טלה זה [ותלין שפחתך אצל עבדי";
רבי אומר: אינו אתנן; וחכמים אומרים אתנן]:
והא שפחה לעבד מישרא שריא (ואמאי
קאמרי רבנן דהוי אתנן? הא ליתא תנא דאסר אתנן המותרת אלא רבי אלעזר לחודיה)?
אמר רב הונא 'אצלו' קאמר (אצל
הישראל עצמו, ולדידיה אסורה שפחה).
והא דקתני 'עבד'?
לישנא מעליא קאמר (ו'עבד' היינו אבר המשמש; כ"ש [= כן שמעתי?]).
אי הכי - מאי טעמא דרבי?
אמר שמואל בר רב יצחק: לעולם 'עבדי', וכי קתני - בעבד
עברי.
אי הכי - מאי טעמא דרבנן? שפחה לעבד עברי מישרא שריא (דכתיב [דברים טו,יח] משנה
שכר שכיר עבדך: שעובד בין ביום ובין בלילה: שהוליד לרבו בנים משפחתו)?
הכא במאי עסקינן - כגון דלית ליה אשה ובנים, דתניא: 'אין
לו אשה ובנים - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית (דכתיב
[שמות כא,ג] אם
בגפו יבא בגפו יצא); יש לו אשה ובנים - רבו מוסר לו שפחה כנענית (בעל כרחו של עבד, דגזירת הכתוב היא, דכתיב (שמות
כא,ג) אם בעל אשה הוא וכתיב בתריה [פסוק ד] אם
אדוניו יתן לו אשה וגו')'. (ורבי [מאיר], דאמר [במשנתנו] 'לא הוי אתנן' - לית ליה
האי סברא, דודאי אפילו אין לו אשה ובנים - מוסר לו רבו שפחה כנענית.)
משנה:
ואיזהו 'מחיר כלב'?
האומר לחבירו "הוליך טלה זה תחת כלב";
וכן שני שותפין שחלקו, אחד נטל עשרה ואחד תשעה וכלב;
שכנגד הכלב אסור (להקרבה: דמחיר כלב הן),
ושעם הכלב מותר.
אתנן הכלב (הילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי)
ומחיר זונה (שהחליף טלה בזונה, וקנאה לשפחתו באותה טלה) -
הרי אלו מותרין, שנאמר ' שני[ה]ם' (דברים כג,יט: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם
שניהם) - ולא ארבעה;
ולדותיהן (דמחיר ואתנן) מותרין: (שנאמר) '[שני]הם' - ולא
ולדותיהן.
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא תמורה פ"ד מ"א]: 'מחיר
כלב - זהו חליפי כלב, וכן הוא אומר (תהלים
מד,יג) תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם' (אלמא 'מחיר' היינו דמים).
[הבאתי גירסת רש"י על
פי הגר"א אות ב] אימא 'אתנן' = 'מחיר
כלב' (דהא מחיר כלב היינו 'אתנן'),
דהא 'ומחיר כלב' כתיב (כלומר: מדכתיב וי"ו גבי 'ומחיר' - מוסיף על ענין ראשון, ובין חליפיו ובין אתננו אסור)?
(ומשני:) שנים, ולא
שלשה (היינו: אתנן זונה, ואתנן ומחיר כלב).
<גירסת
הדפוס:
א"כ לא קרב הוו תלתא (דברים כג) גם שניהם ולא שלשה>
אימא אתנן כלב - מי קאמרינן אנן 'אתנן ומחיר'? אתנן ולא
מחיר קאמרינן!
אם כן נימא קרא 'לא תביא אתנן זונה וכלב'; מדכתיב 'אתנן
זונה ומחיר כלב' - שמע מינה.
השותפין שחלקו אחד נטל [עשרה ואחד תשעה וכלב; שכנגד
הכלב אסור, ושעם הכלב מותר]:
ניפוק חדא להדי כלבא, והנך כולהו לישתרו?
הכא במאי עסקינן? - כגון דטפי דמי כלב מחד מינייהו, והאי
טיפונא דכלב שדי בכולהו (שאין באותן שכנגדו שום טלה ששוה
דמי הכלב, דהשתא דמי הכלב מעורבין בכולהו, כגון: שאותן שכנגדו שוה כל חד וחד דינר,
דהוו עשרה דינרין, ואותן תשעה שעמו שוין כל חד דינר חסר מעה, דהיינו תשעה דינרין
פחות תשעה מעות, והכלב שוה דינר ותשעה מעות - הרי עשרה דינרים; נמצא בתשעה מאותן
שכנגדו מגיע מדמי הכלב, והעשירי כולו כנגדו). (לשון ירושלמי: כגון דשוי לכל חד
וחד מאותן שכנגדו ארבע זוזי ופלגי חומשא דזוזא, דהוו להו בין כולהו ארבעים ואחד
זוזא, ואותן שעמו לא שוו כל חד אלא ארבעה זוזי, דהוו שלשים ושש זוזי, וכלבא שוי
חמשא - והוו ארבעים ואחד, נמצא בתשעה מעשרה שכנגדו בכל אחד חצי חומש מדמי הכלב,
והעשירי כולו כנגדו.)
אתנן כלב ומחיר זונה מותר [שנאמר 'שנים' - ולא ארבעה; ולדותיהן
מותרין: '[שני]הם' - ולא ולדותיהן]:
אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי:
(תמורה ל,ב)
מנא הא מילתא דאמור רבנן 'אין זנות לבהמות' (דקתני מתניתין 'אתנן כלב מותר')?
אמר ליה: לא נישמוט קרא לכתוב 'אתנן זונה וכלב';
תנן נמי הכי [מתניתין היא, אלא משום
דתני בברייתא מנין לאתנן כו' ומפרשה בהדיא - להכי מייתי לה, וגמגום, ונ"ל דלא
גרסינן לה]: 'מנין לאתנן כלב ומחיר זונה שמותרין? - שנאמר שנים ולא
ארבעה; ולדותיהן מותרין - שנאמר 'גם שניהם':
הם ולא ולדותיהן'. [עיין שטמ"ק אות ג]]
אמר רבא: ולד הנרבעת אסורה, היא וולדה נרבעו; ולד נוגחת
אסורה - היא וולדה נגחו; ולד מוקצה ונעבד מותר; מאי טעמא? לאימיה אקציה, לאימיה
פלחי לה (דלא אקצייה אלא לדידה ולא פלחא אלא לדידה);
איכא דאמרי: ולד מוקצה ונעבד אסור, מאי טעמא? - דניחא ליה
בניפחיה.
אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב: המקדש בפרש שור הנסקל –
מקודשת; בפרש עגלי עבודה זרה אינה מקודשת; מאי טעמא? אי בעית אימא קרא ואי בעית
אימא סברא:
אי בעית אימא סברא: ניחא ליה גבי עבודה זרה בניפחיה, גבי
שור הנסקל לא ניחא ליה בניפחיה;
אי בעית אימא קרא: גבי עבודת כוכבים כתיב (דברים
ז,כו) [ולא תביא תועבה אל ביתך] והיית
חרם כמהו [שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא]: כל שאתה
מהיה ממנו - הרי הוא כמוהו; גבי שור הנסקל כתיב (שמות
כא,כח) [וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ו]לא
יאכל את בשרו [ובעל השור נקי]: בשרו אסור, פרשו מותר.
משנה:
נתן לה מעות - הרי אלו מותרין;
יינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח
– אסור;
נתן לה מוקדשין - הרי אלו מותרין (מוקדשין
לא חייל עלייהו אתנן, כדמפרש בגמרא);
(נתן לה) עופות (חולין) - הרי אלו אסורין (שוב להקרבה);
שהיה בדין: מה אם המוקדשין, שהמום פוסל בהן, אין אתנן
ומחיר חל עליהן – עוף, שאין המום פוסל בו, אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו!?
תלמוד לומר (דברים כג,יט) [לא תביא אתנן זונה ומחיר
כלב בית ה' אלקיך] לכל נדר [כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] - להביא את
העוף;
כל האסורין לגבי מזבח - ולדותיהן מותרין.
רבי אליעזר אמר: ולד טרפה לא יקרב על גבי המזבח; (אבל להדיוט דברי הכל מותר, דלאו מגופה קא רבי.)
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כשירה שינקה מן הטרפה -
פסולה מעל גבי המזבח.
כל הקדשים שנעשו טרפה - אין פודין אותן, שאין פודין את
הקדשים להאכילן לכלבים.
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא תמורה פ"ד מ"ב]: 'נתן
לה חיטין ועשאתן סולת, זיתים ועשאתן שמן, ענבים ועשאתן יין': תני חדא 'אסורים'
[בתוספתא שם] ותניא אידך 'מותרין'?!
אמר רב יוסף: תני גוריון דמן אספורק (שם מקום): בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין: בית הלל סברי: [דברים
כג,יט:
לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם]: 'הם'
ולא ולדותיהן, 'הם' ולא שינוייהן; בית שמאי סברי 'הם'
ולא ולדותיהן, 'גם' - לרבות שינוייהן.
ולבית הלל, הכתיב 'גם'?
'גם' לבית הלל
קשה.
תנו רבנן: '(דברים כג,יט) [לא תביא אתנן
זונה ומחיר כלב] בית ה' אלקיך [לכל נדר כי תועבת ה'
אלקיך גם שניהם] - פרט לפרה (אדומה), שאין באה
לבית - דברי רבי אלעזר; וחכמים אומרים: לרבות את הריקועין (ציפוי למזבח, אם נתן לה זהב)'.
מאן חכמים?
אמר רב חסדא: רבי יוסי ברבי יהודה היא, דתניא [תוספתא
תמורה פ"ד מ"ב]: 'נתן לה זהב: רבי יוסי בר יהודה
אומר: אין עושין ריקועין אפילו אחורי בית הכפרת' (דאמרינן
בפרק קמא דיומא (דף כא.) 'אחד עשרה אמה היו נותרים
בעזרה אחורי חומת בית הכפורת'; דאפילו התם - דקילא קדושתה - אסור האתנן אם יש בנין
לעשות, והוא נתן לה אבנים באתננה).
נתן לה מוקדשין הרי אלו מותרין [עופות - הרי אלו
אסורין; שהיה בדין: מה אם המוקדשין, שהמום פוסל בהן, אין אתנן ומחיר חל עליהן –
עוף, שאין המום פוסל בו, אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו!? תלמוד לומר (דברים
כג,יט)
[לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך] לכל נדר [כי
תועבת ה' אלקיך גם שניהם] - להביא את העוף]:
ויהיו
מוקדשין - אתנן ומחיר חל עליהן (כדרבינן במתניתין: לכל נדר - להביא את העוף) מקל וחומר:
ומה עופות שאין המום פוסל בהן, אתנן ומחיר חל עליהן – מוקדשים, שהמום פוסל בהן
אינו דין שאתנן ומחיר חל עליהן!
תלמוד לומר (דברים
כג,יט)
[לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך] לכל נדר [כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם] - להוציא את הנדור'.
טעמא דמעטינהו קרא, הא לא מעטינהו קרא הוה אמינא 'כי יהיב
לה מוקדשין - חל עליהן אתנן ומחיר'? והא לאו ממונא הוא!?
אמר רב הושעיא: בממנה על פסחו (הא
דאיצטריך קרא למעוטיה - כגון שהפריש פסחו, ולאחר זמן אמר לזונה "הבעלי לי
והימני על פסחי באתנניך"), ורבי היא (וכיון
דאמר רבי 'רשאי אדם למנות אחרים אם יצטרך למעות לשום דבר' - אלמא ממונו הוא, ואימא
ליחול עליה 'אתנן'!? להכי איצטריך 'לכל נדר': להוציא הנדור), דתניא: '(שמות יב,ד) ואם ימעט הבית מהיות משה [ולקח הוא ושכנו
הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה] ('ואם
ימעט' דריש הכי: שנתמעט ביתו: שאין לו מה שהוא צריך לקנות
לצורך פסח, דהיינו 'מהיות משה') - החייהו משֶׂה (שימנה אחרים עמו על פסחו, ויתנו לו מעות:) מכדי אכילה (אם נתמעט הבית מכדי אכילה - יקבל
חיותו ומזונו מן השה), ולא מכדי
מקח (שאם רוצה לעשות סחורה ונתמעט ביתו מכדי אותו מקח: שאין לו מה ליתן בו -
אינו ממנה אחרים על פסחו בכך [כאן הגירסא מאד משובשת, ונראה לי שהכוונה: החייהו משה
רק עבור מאכל [וכנראה יש אדם שיכול להקריב שה וחגיגה, ואף על פי כן אין לו
מעות לקנות אוכל אחר], ואינו רשאי למנות אחרים על קרבנו בכדי שיוכל להתפרנס מזה
ולעשות מקח וממכר; ועל חומרה זו חולק רבי:]); רבי
אומר: אף מכדי מקח: שאם אין לו - ממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו, ומעותיו
חולין, שעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהן'.
כל האסורים לגבי מזבח [ולדותיהן מותרים]:
אמר רב: כל האסורים לגבי מזבח - ולדותיהן מותרים; ותני
עלה 'ורבי אליעזר אוסר'; אמר רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: מחלוקת שעיברו
ולבסוף נרבעו: דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא (והוא
עצמו נרבע), ורבנן סברי: לאו ירך אמו הוא; אבל נרבעו ולבסוף עיברו - דברי
הכל מותרין.
רבא אמר: מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו, דרבי אליעזר סבר:
זה וזה גורם אסור (זה וזה גורם: הזכר
שבא על בהמה זו והיא - גרמו לולד שיבא, והרי גרמוהו איסור והיתר: דאביו מותר ואמו
אסורה),
ורבנן סברי: זה וזה גורם מותר, אבל עיברו ולבסוף נרבעו - דברי הכל אסורין.
ורבא לטעמיה, דאמר רבא 'ולד נרבעת אסורה - היא וולדה
נרבעו' ולד נוגחת אסור - היא וולדה נגחו'.
לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן:
מחלוקת שנרבעו כשהן מוקדשין: דרבי אליעזר סבר ביזוי מילתא, ורבנן סברי לא; אבל
נרבעו כשהן חולין, הואיל ואשתנו - דברי הכל מותרין.
רבא אמר רב נחמן: מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין: דרבי אליעזר
סבר ביזוי מילתא, ורבנן סברי: הואיל ואשתנו – מותרין, אבל נרבעו כשהן מוקדשין -
דברי הכל אסורין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address at
http://www.geocities.com/yeshol