דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף כח
תמורה
פרק ששי כל האסורין
(תמורה כח,א)
משנה:
כל האסורין לגבי מזבח אוסרין בכל שהן (אפילו נתערבו אחד באלף - כולן אסורין למזבח אם אינו ניכר, וכולהו משכחת
להו דאינן ניכרין; אבל טרפה לא משכחת לה, אלא כדמוקים לה במסכת זבחים בפרק 'כל
הזבחים שנתערבו' (דף עד:), כגון שנתערבה דרוסת הזאב
בנקיבת הקוץ, אי נמי בולד טרפה ואליבא דר"א, דאמר לא יקרב) –
הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, ומחיר, והכלאים, והטרפה, ויוצא דופן;
איזהו 'מוקצה'? - המוקצה לעבודת כוכבים; הוא אסור, ומה
שעליו מותר;
ואיזהו 'הנעבד'? - כל שעובדין אותו הוא, ומה שעליו אסור;
וזה וזה מותר באכילה.
גמרא:
אמר מר 'אוסרין בכל שהן' - דלא בטלי ברובא; תנינא [זבחים
פ"ח מ"א]: 'כל הקדשים שנתערבו בחטאות מתות או בשור הנסקל -
אפילו אחד ברבוא – ימותו', וקשיא לן (התם): מאי קאמר (מאי 'אפילו' דקאמר: דהא קתני 'כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות' -
דמשמע אחד מן הזבחים נתערב בהרבה חטאות המתות, ו'אפילו אחד דהיתר ברבוא
דאיסור' - כולן ימותו, ומאי 'אפילו' דקאמר? פשיטא לן דכל שכן: דכי הוי
איסורא יותר טפי פשיטא דימותו, דהא איסור רובא)? (ומשנינן התם:) הכי קתני: 'נתערבו בהן מחטאות מתות או שור הנסקל - אפילו
ברבוא ימותו' ('כל הזבחים שנתערב בהן אחד מחטאות המתות', דמשמע דחדא
חטאת נתערבה בזבחים כשהיו הרבה, ואפילו אחת דאיסור ברבוא דהיתר - כולן ימותו, ולא
בטיל חד בינייהו, ולמה לי למיהדר ולמיתני הכא)!?
איצטריך: סלקא דעתא אמינא: התם הוא (גבי
חטאות המתות ושור הנסקל) דאיסורי הנאה (ומשום הכי חשיבי ולא בטלי),
אבל הכא (אבל הני דמתניתין: רובע ונרבע), דלאו איסורי הנאה (דמותרין באכילה להדיוט - דבהכי עסקינן [ושם מפורש במשנה]: שרבע או נרבע 'על פי עד אחד', דאינה נסקלת בכך, או שהבעלים הודו
ומודה בקנס פטור) - אימא ליבטל ברובא? - קא משמע לן (מתניתין).
ורובע ונרבע נמי תנינא [באותה
משנה, זבחים פ"ח מ"א, דף עא,א-ב]: 'נתערבו… רובע ונרבע …
ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי יפה שבהן מאותו המין'!?
(תנינא התם בזבחים [פ"ח
מ"א, דף עא,א-ב] 'אחד מן הזבחים שנתערב ברובע
ונרבע דחולין - ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהם קרבן מאותו המין';
כלומר: ממין אותו קרבן שנתערב בהן: אם שלמים היו - יביא בדמי יפה שבהן שלמים, דיד
הקדש על העליונה, ואם עולה היתה - יביא בדמי היפה עולה; אלמא שמעינן מהתם דלא בטלי
ברובא; ובזבחים [גרסי'] תו [כלומר: עוד נכתב בזבחים]
ואי אשמועינן הא דתמורה, הוה אמינא: הכא הוא, דלגבוה מאיס, ומשום הכי לא בטלי,
וירעו עד שיסתאבו ויאכלם ההדיוט, אבל מילתא דלהדיוט נמי אסורה - אימא ליבטל? קא
משמע לן התם: ימותו, דאפילו לגבי הדיוט לא בטיל, דאי בטיל - לימא 'ירעו עד שיוממו,
ויפדו, ויאכלם הדיוט'!)
אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב שימי בר אשי, אמר
לי: חדא בחולין (מתניתין דהכא מיירי בנתערבו כשהן
חולין ואחר כך הקדישן) וחדא בקדשים (וההיא דזבחים מיירי דנתערבו כשהן
קדושים, דהתם קתני 'כל הזבחים'), וצריכי: דאי אשמועינן גבי קדשים -
משום דמאיסי, אבל (הכא) גבי חולין (דלא מאיסי בשעת תערובות: דלא שייך בהו חלק גבוה) אימא ליבטלי
(וכי מקדיש להו - קדשי שפיר, דהא כבר איבטיל ליה איסור, וליקרבו - קא משמע
לן).
(ובזבחים
[עא,ב] קפריך: 'ניתני הא' דתמורה
'ולא בעי הא' דזבחים? ומשני: 'הכא תקנתא איצטריכא ליה': להכי הדר
תנא לה הכא בזבחים, דהתם בתמורה תנא 'אוסרין בכל שהן', ולא תנא תקנתא' והכא תנא
תקנתא: 'ימכרו ויביא בדמי יפה שבהן מאותו המין')
ובחולין נמי תנינא (דאפילו
בחולין ממש לא בטלי ברובא בעלי חיים וכל הנך דחשיבי) [עבודה
זרה פ"ה מ"ט]: 'ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן: יין נסך, ועבודת
כוכבים, וציפרי מצורע, ועורות לבובין (מפרש במסכת עבודה זרה (דף
לב.) שנוקבין כנגד הלב קרע עגול ודרך אותו נקב הוציאו
האימורין והקטירום לעבודת כוכבים, ותקרובת עבודת כוכבים אסור בהנאה),
ושֵׂיער נזיר (אסור בהנאה, דבעי שילוח תחת הדוד),
ופטר חמור, ובשר בחלב (חתיכת
בשר שנתבשלה בחלב, ושוב נתערבה באלף חתיכות - כולן אסורות, ואליבא דמאן דאמר בשר
בחלב אסור בהנאה [בשחיטת חולין בפרק 'כל הבשר' (דף קיד:)]),
ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וחולין שנשחטו בעזרה, ושעיר המשתלח - הרי אלו אסורין
ואוסרין בכל שהן'!?
צריכי: דאי אשמעינן התם, דאיסורי הנאה, דלא בטלי, אבל הכא
ליבטלי? ואי אשמועינן הכא – דלגבוה, דמאיס, אבל להדיוט - אימא איסורי הנאה ליבטלו
ברובא? - קא משמע לן.
מהרש"ק: גירסא אחרת היה
לרש"י: מאי שנא התם, בקדשים, דתני איסורי הנאה, כגון חטאות
המתות ושור הנסקל, ואיסורי אכילה, כגון טרפה בהדי הדדי, אבל הכא כלומר: דגבי מסכת עבודת כוכבים הוי תערובת דחולין, איפסיק ותני איסורי
הנאה לחוד, דקתני 'ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן ואוסרין בהנאה:... יין נסך...'
והדר תני בשיטה אחריתי 'ואלו דברים שאינן אסורין איסור הנאה: חלב שחלבו עובד
כוכבים ואין ישראל רואהו כו'; מיסתברא קאי גבי מסכת עבודת כוכבים, משום דבעי
לפרושי איסורי דיין נסך, דדמיין ליה, דהם נמי אסורין בהנאה, הכא נמי גבי זבחים.
דדמיין ליה, דכולהו אסורין לגבוה?
ורובע ונרבע מנלן דאסירי לגבוה?
דתנו רבנן [ספרא
ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ב משנה ז-ח]: [ויקרא א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת
אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן
תקריבו את קרבנכם] 'מן הבהמה (משמע: ולא כל הבהמה)
- להוציא רובע ונרבע;
והלא דין הוא
(ולא צריך קרא): ומה בעל
מום שלא נתעבדה בה עבירה פסול לגבי מזבח רובע ונרבע שנעבדה בהן עבירה אינו דין שאסורין
לגבי מזבח?
חורש בשור
וחמור יוכיח שנתעבדה בו עבירה ומותר לגבי מזבח (אם
הקדישו אחרי כן)!
[משנה ח] מה
לחורש בשור וחמור שאין חייבין מיתה, תאמר ברובע ונרבע שחייבין מיתה?
טול לך מה
שהבאתה (דלאו פירכא היא מהאי טעמא)! הרי שנתעבדה בהן עבירה בשני עדים (כלומר:
הרי יש לך להביא בדין זה אותו ששני עדים מעידין בו שרבע או שנרבע, דהוא ודאי חייב
מיתה ואסור לגבוה), נעבדה בהן
עבירה על פי עד אחד או על פי הבעלים (דליכא מיתה) מנין (שאסור לגבוה אי לאו קרא)?
אמר רבי
שמעון [בספרא: ישמעאל]: אני דן (ולא צריך קרא): ומה בעל
מום שאין התראת שני עדים פוסלתו מאכילה, הודאת עד אחד פוסלתו מהקרבה (דכיון דאמר חכם מום קבוע הוא - פסול מהקרבה), ברובע ונרבע שהודאת שני עדים פוסלתו מאכילה, אינו דין שהודאת
עד אחד פוסלתו מהקרבה (שהרי בסקילה הוא)?
תלמוד לומר:
'מן
הבהמה' - להוציא
רובע ונרבע'.
והא אתיא
מדינא?
(תמורה כח,ב)
אמר רב אשי:
משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא פירכא: מה לבעל מום שכן מומו ניכר תאמר ברובע
ונרבע שאין מומו ניכר, הואיל ואין מומו ניכר יהא כשר לגבי מזבח? - תלמוד לומר: 'מן
הבהמה - להוציא רובע ונרבע;
[המשך ספרא ויקרא דבורא
דנדבה פרשתא ב משנה ט]: 'מן הבקר - להוציא את הנעבד;
והלא דין
הוא: ומה אתנן ומחיר, שציפויין מותרין (אם סיככה עליו שום דבר לאחר שנתנו
לה - מותר הציפוי לבא לבית לעשות ריקועין למזבח, דהתורה לא אסרה אלא 'גם שניהן' [דברים
כג,יט: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך לכל נדר כי
תועבת ה' אלקיך גם שניהם] ולא ציפוייהן), הן אסורין, נעבד - שציפויו אסור (דכתיב [דברים ז,כה] [פסילי
אלהיהם תשרפון באש] לא תחמוד כסף וזהב עליהם [ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת ה' אלקיך הוא]) (נעבד
שעשאוהו עבודת כוכבים) אינו דין
שהוא אסור (לגבוה! נהי דלהדיוט לא מיתסר - דאין בעלי חיים אסורין,
כדאמרן טעמא לקמן, אבל לגבוה מיהא אסור הואיל וציפויין אסור אפילו בהנאה להדיוט,
וקרא למה לי)!
או חילוף (אי לא כתיב קרא איכא לחלופי דינא):
ומה אתנן ומחיר, שהן אסורין ציפוייהן מותרין, נעבד שמותר (דלא אשכחן דאסור) יהא ציפויו
מותר?
אם כן ביטלת (דברים
ז,כה) [פסילי אלהיהם
תשרפון באש] לא
תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך [פן תוקש בו כי תועבת ה' אלקיך הוא] (הלכך
ליכא למימר 'או חילוף', הואיל ומדינא אתיא דאסור נעבד לגבוה - לא צריך קרא)!
(הדר קאמר:) אני אקיימנו (הלכך איכא למימר 'או חילוף'): 'לא תחמוד כסף וזהב' - בדבר שאין בו רוח חיים, אבל בדבר שיש בו רוח חיים, הואיל
והוא מותר (אפילו לגבוה)
יכול יהא ציפוי מותר? תלמוד לומר: 'מן הבקר' (ולא כל הבקר) - להוציא את
הנעבד (דאסור לגבוה, וכיון דאסור לגבוה - ציפויין אסור אף
להדיוט, דקרינא ביה [דברים ז,כה] לא תחמוד [כסף וזהב
עליהם]).
מתקיף לה רב
חנניא: טעמא דמעטיה קרא, הא לא מעטיה קרא ציפוי מותר? והכתיב (דברים
יב,ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש
ופסילי אלהיהם תגדעון] ואבדתם את שמם [מן המקום ההוא] -
כל העשוי לשמם!?
ההוא - לכנות
להם שם הוא דאתא: ל'בית גליא' (לשון גובה) - קרינן
אותו 'בית כריא' (בית כריא = בית הכסא, לשון כרו שוחה (ירמיהו
יח,כא-כג); לישנא אחרינא: 'בית כלייא', כמו כלוא, כליון);
'פני המולך' - 'פני כלב'; 'עין כל' – 'עין קוץ'. [דומה
לספרי ראה פסקה סא]
ואיפוך אנא:
'מן הבהמה' להוציא את הנעבד, 'מן
הבקר' להוציא רובע ונרבע?
התם מעניינא
דקרא (דאשכחן דברובע - נסיב קרא 'בהמה' ובדבר עבודת כוכבים נסיב לשון 'בקר'):
כתיב גבי בהמה (ויקרא כ,טו) ואיש כי יתן שכבתו בבהמה
מות יומת [ואת הבהמה תהרגו]; גבי בקר כתיב (תהלים
קו,כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב.
[המשך ספרא ויקרא דבורא
דנדבה פרשתא ב, משנה יא, בשנויי לשון] 'מן הצאן' -
להוציא את המוקצה (שהקצוהו לצורך תקרובת עבודת כוכבים); 'ומן הצאן' - להוציא את הנוגח (שהמית את האדם בעד אחד, דלא מיסתקיל);
אמר רבי
שמעון: אם נאמר רובע (דאסור להקרבה) - למה נאמר נוגח, ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע (והלא שניהם שוין דאם היו שני עדים בדבר שניהם נסקלין)? - לפי שישנו ברובע מה שאין כן בנוגח: יש ברובע שהרובע עושה
אונס כרצון, מה שאין כן בנוגח (נוגח לא עשה בו אונס כרצון לענין
סקילה, דתנן (בבא קמא פ"ד מ"ד, דף לט.) 'שור האיצטדין אינו חייב סקילה, שנאמר [שמות
כא,כח] 'וכי יגח שור' ולא שיגיחוהו אחרים'); יש בנוגח: שהנוגח משלם את הכופר (אף
על פי שהשור נסקל), מה שאין כן
ברובע - הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח'.
והאי תנא מייתי לה מהכא (דרובע
ונרבע אסורין לגבוה), דתניא: 'הרובע והנרבע וכו' הם כקדשים שקדם מום עובר
להקדשן וצריכין מום קבוע לפדות עליהן, שנאמר [ויקרא
כב,כה:
ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה] כי
משחתם בהם מום בם [לא ירצו לכם]'.
מאי תלמודא?
חסורי מיחסרא והכי קתני: 'מנין שהן אסורין (להקרבה)? תלמוד לומר: 'כי משחתם בהם מום בם';
ותנא דבי רבי ישמעאל: כל מקום שנאמר 'השחתה' - אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים:
דבר ערוה - דכתיב (בראשית ו,יב)
[וירא
אלקים את הארץ והנה נשחתה] כי השחית כל בשר [את דרכו על
הארץ]; עבודת כוכבים - דכתיב (דברים ד,טז)
פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל [תבנית זכר או נקבה]; כל שהמום
פוסל בהן - דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בהן; (רובע
ונרבע = דבר ערוה; מוקצה ונעבד = דבר עבודת כוכבים).
ותנא דבי רבי ישמעאל, 'מן
הבהמה מן הבקר ומן הצאן' מאי דריש בהו?
מיבעי ליה: פרט לחולה זקן ומזוהם (שמוציא
זיעה ומסריח).
ותנא קמא, דאפקינהו להני קראי לרובע ונרבע - חולה זקן
ומזוהם מנא ליה?
נפקא ליה מן [ויקרא א,י] [ואם]
מן הצאן [קרבנו]
מן הכשבים או מן העזים [לעלה זכר תמים יקריבנו].
ולתנא דבי רבי ישמעאל?
אורחיה דקרא לאישתעויי הכי.
איזהו מוקצה - [המוקצה] לעבודת כוכבים [הוא אסור, ומה שעליו מותר;
ואיזהו 'הנעבד'? - כל שעובדין אותו הוא, ומה שעליו אסור; וזה וזה
מותר באכילה]:
אמר ריש לקיש: אין אסור אלא מוקצה לשבע שנים (שהוקצה עד לשבע שנים, ובסוף שבע שנים יקריבוהו לעבודת כוכבים, דהכי הוי 'מוקצה'),
שנאמר [בגדעון] (שופטים
ו,כה) ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר
לאביך ופר השני שבע שנים [והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך ואת האשרה אשר עליו תכרת] (ופר בן שבע שנים = שפיטמוהו שבע שנים; אלמא הכי
אורחייהו למעבד; לישנא אחרינא: אין איסור מוקצה אלא שבע שנים, ומשבע שנים ואילך לא
הוי מוקצה, דתו לא מקרבי ליה, דכתיב ופר שני שבע שנים - אלמא דמשום דחלפין עליה שבע שנים - אישתרי).
והתם מוקצה בלחוד הוה? נעבד נמי הוה!? (לא ידענא מהיכן נפקא.)
אמר רב אחא בר יעקב: מוקצה לעבוד, ולא עבדוהו.
רבא אמר: לעולם עבדוהו, וחידוש הוא (אלא
מההוא לא גמרי מידי דחידוש הוא), כדרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר
כהנא: שמנה דברים התירו באותו לילה [לגדעון]: (שחוטי) חוץ, ולילה (ובלילה הקריב, דהכי כתיב ויעש לילה), וזרות,
(תמורה כט,א)
וכלי שרת (כלומר שלא הוצרך לכלי שרת),
וכלי אשירה (שהקריב בכלי אשירה באותו שהיה משמש לאשירה שימש לשם),
ועצי אשירה (ובעצי אשירה הקטירו דכתיב התם ואת
האשירה אשר עליה תכרות) ומוקצה ונעבד.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address at
http://www.geocities.com/yeshol