דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף כז
(תמורה כו,ב)
משנה:
"הרי זו תחת זו", "תמורת זו",
"חליפת זו" (לשון תמורה נינהו) - הרי
זו תמורה;
"זו מחוללת על זו" (לשון
חילול הוא, ולא אמר כלום: שאין בהמת קדש תמימה יוצאה לחולין) - אין זו
תמורה,
ואם היה הקדש בעל מום - יוצא לחולין, וצריך לעשות דמים (שתהא אותה של חולין שוה כאותה של הקדש שהוא מחלל עליה, ולא יתאנה ההקדש).
גמרא:
למימרא ד'תחת' לישנא דאתפוסי (בתמורה)
הוא? ורמינהו: ' קדשי בדק הבית, אמר
"חליפת זו", "תמורת זו" (אם
העמיד בהמת חולין ואמר "זו תמורת זו" ו"חליפי זו") - לא אמר כלום (דלשון תמורה הוא, ואינן עושין תמורה, כדאמרינן בפרק קמא (לעיל
יג.) 'יצאו קדשי בדק הבית כו'); "( זו) תחת זו", "מחוללת על זו" - דבריו קיימין (ויצא ההקדש לחולין וזה נכנס תחתיו, שקדשי בדק הבית נפדין אפילו תמימין)' (אלמא 'תחת' לישנא דאחולי הוא; לשון ירושלמי: מי תפסן פדיונן?
כלומר: מי עבדי תמורה?), ואי סלקא דעתך לישנא דאיתפוסי היא - מאי שנא רישא ומאי
שנא סיפא?
אמר אביי: 'תחת' משכחת לה לישנא דאיתפוסי ולישנא דאחולי:
לישנא דאתפוסי - דכתיב:
(תמורה כז,א)
(ויקרא יג,כג) ואם תחתיה תעמוד הבהרת [לא פשתה צרבת
השחין הוא וטהרו הכהן] ('תחתיה' = עמדה
במקומה והיינו דומיא דאתפוסי: שההקדש עומד במקומו); דאחולי -
דכתיב (ישעיהו ס,יז) תחת הנחושת אביא זהב [ותחת הברזל אביא
כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקדתך שלום ונגשיך צדקה];
והלכך (הואיל ותרוייהו משמע): (לא מסרו הכתוב אלא לחכמים דידעי
למימר היכא הוי 'תחת' אתפוסי והיכא הוי חילול:) גבי קדשי
מזבח, דעבדין תמורה - לישנא דאתפוסי הוא; גבי קדשי בדק הבית, דלא עבדין תמורה -
לישנא דאחולי הוא.
אמר רבא: אפילו בקדשי מזבח משכחת לה לישנא דאחולי הוא,
כגון שהיה הקדש בעל מום [שהוקדש תמים והומם].
אמר רב אשי: אפילו בבעל מום נמי משכחת לה לישנא דאחולי
ומשכחת לישנא דאתפוסי: ידו אקודש (הניח ידו אקודש [בעל המום] ואמר "זו תחת זו") - חול [חילול] הוי
(אידך דחולין ודאי לאחולי מתכוין, וחול הוא [ויצא לחולין]);
ידו אחול (ואמר "זו תחת זו") - קודש הוה (אתפוסי [בתמורה] הוא: דקדש בעל מום עושה תמורה, דאי הוה בעי האי לאחולי - הוה מנח ידיה על
ההיא דהקדש).
בעי אביי: היו לפניו שתי בהמות של קדש בעלות מום, ושתי
בהמות של חולין תמימות, ואמר "הרי אלו תחת אלו" (ולא
הניח ידו לא כאן ולא כאן) – מהו?: מי אמר לאתפוסי (מתכוין),
ולקי? או דלמא (לאחולי מתכוין:) כל היכא דאיכא היתרא - לא שביק איניש
היתרא ועביד איסורא (לא ימיר)? (והוא הדין נמי דמצי למיבעי בחדא, אלא איידי דבעי מיבעיא הך בעיא אחריתי
בתרתי נקט נמי הכא בתרתי.)
ואם תימצי לומר כל היכא דאיכא היתרא לא שביק איניש ועביד
איסורא, היו לפניו שתי בהמות של קודש ואחת מהן בעלת מום, ושתי בהמות של חולין ואחת
מהן בעלת מום, ואמר "הרי אלו תחת אלו" – מהו?: מי אמר תמימה תחת תמימה –
לאתפוסי (דהא ודאי אי אפשר דלא הויא חדא לאתפוסי הואיל וחדא תמימה דהקדש איכא,
ו'תחת' בקדשי מזבח תמימים אמרינן לעיל דאתפוסי הוא), בעלת מום
תחת בעלת מום לאחולי (דודאי אתפוסי ליכא למימר: ד'רע
ברע' לא כתיב דליעביד תמורה)? או דלמא תמימה דחולין תחת בעלת מום דהקדש, בעלת מום
דחולין תחת תמימה דהקדש, ותרוייהו לקי? (ואף על גב דפשיט לעיל דלא שביק
היתירא ועביד איסורא, איכא למיבעי הכא: הואיל ואי אפשר דלא עביד איסורא בחדא -
איכא למימר כי היכי דבהא עביד איסורא - בהא נמי לא איכפת ליה, ודאי אתפוסי הוא)
ואם תמצי לומר כל היכא דאיכא היתירא לא עביד איסורא,
ולאחולי הוא, ולא לקי - היו לפניו שלש בהמות של קדש ואחת מהן בעלת מום ושלשה בהמות
של חולין תמימות, ואמר "הרי אלו תחת אלו" (דאף
על גב דפשיטנא דלא שביק היתירא ועביד איסורא, איכא הכא למיבעי: דאיכא למימר 'זיל
בתר רובא':) מי אמרינן מדתמימות תחת תמימות לאתפוסי, תמימות נמי תחת בעלת
מום לאתפוסי (כיון דעל כרחך תרתי לאתפוסי: דהשתים דהקדש תמימות
וליכא אחולי בהו - שלישית נמי אתפוסי הוא)? או דלמא הכא נמי כל היכא דאיכא
היתירא לא עביד איסורא, וההיא בתרייתא לאחולי הוי?
ואם תימצי לומר הכא נמי: כיון דאכתי גברא לא איתחזק
באיסורי (דבשלשה זימנין הויא חזקה, תרי זימני לא הוי חזקה), לא שביק
התירא ועביד איסורא - בעי רב אשי: היו לפניו ארבע בהמות של קדש, ואחת מהן בעלת
מום, וארבע בהמות של חולין, ואמר "הרי אלו תחת אלו" – מהו?: הכא ודאי,
כיון דאיתחזק גברא באיסורי - לקי בארבע מלקיות? או דלמא אף על גב דאיתחזק באיסורא
- לא שביק איניש היתירא ועביד איסורא, והווי בתרייתא לאחולי הוי?
תיקו.
לשון ירושלמי [אומר הב"ח בהמשך
אות ג: 'לפי גירסת ירושלמי שאינו בנוסחא שלנו, וכן כולם בסמוך האו לפי גירסת
ירושלמי'; לפי זה הדגשתי את המילים שחשבתי שהם ציטוט מילולי שציטט רש"י
מהירושלמי ['דיבור מתחיל'], ובקו תחתון את המילים בדברי רש"י שהם פרפראזה של
לשון הירושלמי]:
בעי אביי (כו') או דלמא תמימה תחת תמימה דאתפוסי
דחזיא להקרבה, אבל תמימה תחת בעלת מום - דבעלת מום דהקדש לא חזיא להקרבה - לאחולי
איכוון: כיון דבעא למימר חדא לאתפוסי כו', כלומר: דאילו הוה בדעתיה לאתפוסי
חדא ולאחולי חדא, הוה קאמר בהדיא הך לאתפוסי והך לאחולי; כי הדדי,
כלומר: שתיהן עשאן שוות הואיל ולא פירש [או?] על שתיהן הניח ידו, ושתיהן
תמורה: דהא איבעי ליה לאתנוחי ידיה על בעלת מום דקדש אי הוה בדעתיה לאחוליה,
אלא אי הוה לפניו (כו'[שלשה
בהמות?]) מדהני תרתי בהמות לאתפוסי: דודאי מתפיס הנך תרתי
דחולין בההיא דקדש, דממירין שנים באחד: דהא כיון דתמימה דקדש ליכא למימר לאחולי
אההיא בעלת מום - נמי לאתפוסי ולקי שלשה מלקיות? או דלמא ההיא בעלת מום
דקדש לאחולי, והאי דלא אתנח ידיה על ההיא דבעלת מום [אלא]
שהניח ידו על חולין, דכיון דלאחולי הוה בעי - הוה ליה לאנוחי אבעלת מום דקדש;
הא דנקט כל ההיא דבעלת מום - קא
משמע לן דאי הוה מנח ידיה על התמימה של קדש שעם הבעלת מום - הוה מהני נמי כאילו
אנחה על בעלת מום גופה, והא אמרינן בההיא ד'בת אחולי היא דלאחולי איכוון,
ובתמימה לאתפוסי: דאף על גב דאנח ידיה עליה, הואיל וליכא למימר אחולי בה - בדידה
רמי רמויי, כגון דהויין שלשה בהמות של קדש ואחת בעלת מום, ושלשה בהמות של
חולין תמימות, והעמידן בשתי שורות זו כנגד זו; והאי 'רמי' - כמו 'איתרמי': שכוונם
זו מול זו; ואנח ידיה על הנך דחולין ואמר "אלו תחת אלו" מי אמרינן
כיון דרמי חדא לקביל חדא? להכי פלגינהו: דלא בעי לשוויי לבעל מום כי הני,
דהיינו לאתפוסי, אלא לאחולי? או דלמא בתר דבורא דידיה אזלינן, והרי הניח
ידו על החול, ולאתפוסי איכוון?
לישנא אחרינא: או דלמא בתר רובא
אזלינן וכיון דרובא לאתפוסי - איהו נמי לאתפוסי?
אם היתה הקדש בעל מום יצא לחולין [וצריך לעשות דמים]:
אמר רבי יוחנן: 'יצא לחולין' - דבר תורה (דאמרינן בפרק 'המנחות והנסכים' (מנחות קא.): ואם כל בהמה טמאה
[ויקרא כז,יא] - בבעלי מומין שנפדו הכתוב
מדבר), 'וצריך
לעשות דמים' – מדבריהם (דמהתורה אין אונאה להקדש, דכתיב (ויקרא
כה,יד) אל תונו איש את אחיו
- ולא הקדש);
וריש לקיש אמר: אף צריך לעשות דמים דבר תורה. (רב חסדא מפרש לה לקמן.)
במאי עסקינן?: אי נימא אאונאה (דלא
נתאנה אלא שתות), בהא נימא ריש לקיש 'אף צריך לעשות דמים דבר תורה'? והא תנן [בבא
מציעא פ"ד מ"ט]: 'אלו דברים שאין להם אונאה:
העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות'!? אלא אבטול מקח (שנתאנה
יותר משתות)? בהא נימא רבי יוחנן 'צריך לעשות דמים מדבריהם'?
(תמורה כז,ב)
והאמר רבי ירמיה אקרקעות דחולין, ורבי יונה אמר (משמיה דרבי יוחנן) אהקדשות, תרווייהו משמיה דרבי יוחנן אמרי 'אונאה אין
להן, ביטול מקח יש להם' (שאם נתאנה יותר משתות - חוזר לרבי
יונה, קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן)?
לעולם אביטול מקח, ואיפוך (רבי
יוחנן אמר 'צריך לעשות דמים דבר תורה', ורבי שמעון בן לקיש אמר 'מדבריהם').
ומי מצית אמרת איפוך? הניחא למאן (לרבי
יונה)
דאמר 'אהקדשות (אהקדשות אמר רבי יוחנן דיש להן ביטול מקח ואף על גב
דכתיב אחיו) וכל שכן אקרקעות', אלא למאן (לרבי ירמיה) דאמר אקרקעות אבל הקדשות אין להן ביטול מקח - היכי איפוך
(אי אפכת לה - קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן)!?
להא אמר רבי ירמיה: לא תיפוך (דודאי
הכי הוא, כדאמר ברישא ורבי יונה מתרץ לטעמיה, ומפיך לה).
לימא בדשמואל קא מיפלגי, דאמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו
על שוה פרוטה – מחולל: דרבי יונה לית ליה דשמואל, ורבי ירמיה אית ליה דשמואל?
לא: בין דמר ובין דמר אית ליה דשמואל (ואי בדקמכוון לאחולי ודאי מיתחיל, כלומר: אם היה בדעתו לאנות ההקדש ולחלל
בדמים פחותין - ודאי מיתחיל, אבל להכי אמר ריש לקיש 'צריך לעשות דמים דבר תורה':
משום דאיהו לא מיכווין לחללו בדמים פחותין, אלא סבור שיהו החולין שוין את דמי
ההקדש; ורבי יוחנן סבר: בכך מתכוין לחללו); דרבי יונה סבר: כי אמר שמואל –
דיעבד, אבל לכתחלה לא אמר, ורבי ירמיה סבר אפילו לכתחלה;
ואיבעית אימא: לעולם (אפילו
לרבי יונה) לא תיפוך (להא דרבי יוחנן וריש לקיש, ואאונאה
קיימי ובביטול מקח לא איירו כלל), ודקא קשיא לך מתניתין (לריש לקיש) 'אלו דברים ... הקדשות' (לא
קשיא, דההיא מתרץ לה ריש לקיש) כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: 'אין
להן אונאה' = אינן בתורת אונאה: דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר (דאפילו פחות משתות חוזר, והכי קאמר קרא: איש
את אחיו - הוא דבשיעור שתות משלם, פחות משתות לא משלם, הא
הקדש - אפילו פחות מכדי אונאה חוזר, והיינו 'דבר תורה' דקאמר ריש לקיש לעיל, ורבי
יוחנן מוקי ליה כמשמעותיה; אבל בביטול מקח לא איירי כלל רבי יוחנן, ולא תיקשי לא לרבי
יוחנן ולא לרבי ירמיה).
אמר עולא: לא אמרו (דמשלם
לו הדיוט להקדש כל האונאה) אלא בשמוי בתרי (אלא דשמוה בי תרי ברישא, וטעו, ותו
הדרי תלתא ושיימוה להקדש טפי), אבל בשמוי בתלתא (מעיקרא) -
ואף על גב דאתי במאה (אפילו הדור בי מאה ואמרי דקמא טעו) -
לא הדר (לא הדרא שומא).
איני! והאמר רב ספרא: היכא אמר 'מאה כתרי ותרי כמאה'?
-לענין עדות, אבל לענין אומדנא - בתר דעותת אזלינן!? ותו: (ואפילו)
תלתא ותלתא (כלומר: אפילו לא אתו אלא תלתא ואכחישו לתלתא קמאי) לא
אזלינן בתר בתרא - דיד הקדש על העליונה!?
קסבר עולא: 'צריך לעשות דמים' – מדבריהם, וכל דרבנן אקילו
בה רבנן.
משנה:
"הרי זו תחת עולה", "( זו) תחת חטאת" - לא אמר כלום;
"תחת חטאת זו" (שהיתה
חטאת עומדת לפניו), ו"תחת עולה זו", "תחת חטאת ותחת עולה
שיש לי בבית" [אם] היה לו - דבריו
קיימים.
אמר על הבהמה טמאה ועל בעלת מום "הרי אלו עולה"
לא אמר כלום;
"הרי אלו לעולה" - ימכרו ויביא בדמיהם עולה ('הרי אלו לעולה' משמע לדמי עולה: דאי אינהו גופייהו הוא בעי לאקרובי - הוה
אמר "הרי אלו עולה").
גמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: מתניתין (דקתני
'"תחת חטאת תחת עולה" לא אמר כלום') דלא כרבי
מאיר (דאמר 'נותן דמיו כמה שהוא ראוי לימכר בשוק': שאדם יודע שאין ערך לפחות מבן
חדש, וגמר ואמר לשם דמים), דאי כרבי מאיר - הא אין אדם מוציא דבריו לבטלה.
הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיו עולה:
טעמא - דבהמה טמאה ובעלת מום, דלא חזיין, לא בעיין מומא (לא בעיין לרעות דהא מסאבי וקיימי), אבל מפריש נקבה לאשם או לעולה -
בעיין מומא (הואיל וחזיא להקרבת שלמים).
אמר רב יהודה אמר רב: מתניתין דלא כרבי שמעון, דתנן (דאמר בפרק 'אלו קדשים' (לעיל דף יט:)) '(המפריש נקבה לאשם) רבי שמעון אומר: תימכר שלא במום'.
לישנא אחרינא: קדש גופא, דבעיא לרעות,
דלא כרבי שמעון, דאמר בפרק 'אלו קדשים': אף לעולתו אינו עושה תמורה, אלמא לא קדיש
לגופיה.
הדרן עלך כיצד מערימין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address at
http://www.geocities.com/yeshol