דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף כה
(תמורה כד,ב)
ילדה טומטום ואנדרוגינוס [רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין
קדושה חלה עליהן]:
(תמורה כה,א)
אמאי אין קדושה חלה עליהן (ואפילו
אמצעיתא נמי קאי, דהוי ולדות קדשים ואפילו קדושת אמן אינה חלה עליהן, דהא סתם אין
קדושה קאמר)?
קסבר רבן שמעון בן גמליאל ולדות קדשים בהוייתן (כשהן נולדין) הן קדושין (והלכך אין שום קדושה חלה עליהן),
דאי סלקא דעתא ממעי אמן הן קדושין - אמאי אין קדושה חלה עליהן? הא תפסתינהו קדושה
דאימייהו (משעת התחלת יצירתה כל פורתא ופורתא קדיש)!?
אלא שמע מינה ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים (כולה
מתניתין - רבי שמעון היא).
והאי תנא סבר ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושים, דתנו רבנן:
(אהאי
קרא קאי: (ויקרא כז,כו)
אך בכור אשר
יבכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אתו אם שור אם שה לה' הוא]) 'אילו נאמר 'בכור (אשר
יבוכר) לא יקדיש' (ולא כתיב איש אותו
ולא כתיב בבהמה)
הייתי אומר 'בכור לא יקדיש הקדישות' (הייתי אומר:בכור אדם לא יקדיש שום דבר
להקדש) - תלמוד לומר: 'איש אותו' - (מדקאמר
אותו משמע דאבכור בהמה נמי קאמר, והכי
קאמר: אך בכור אדם אשר
יבוכר בבכור בהמה לא יקדיש אותו) אותו אי אתה מקדיש (בכור אדם לא יקדיש בכור בהמה), אבל מקדיש אדם בכור הקדישות (אבל מקדיש הוא שאר קדשים; ואכתי לא איצטריך בבהמה, ולהך דרשא אתי), ועדיין אני
אומר הוא לא יקדיש (דקאמרינן 'יכול לא יקדיש
הוא - בכור אדם לא יקדיש
- אותו = בכור בהמה), אבל יקדישוהו אחרים (שאר בני אדם שאינם בכורות יקדישו בכור בהמה לקדושה אחרת)?
תלמוד לומר: 'בבהמה' (דלא
איצטריך ולמאי אתא?): (- לגלויי עליה, דקרא דלאו בבכור אדם מישתעי) בבהמה עסקתי (בבכור בהמה דברתי כאן, שלא יקדישנו
שום אדם לקדושה אחרת, ולא דברתי כאן בבכור אדם כלום);
יכול לא יקדישנו בבטן (שאפילו
בעודו בבטן לא יוכל להקדישו לקדושה אחרת)?
תלמוד לומר: 'אשר
יבוכר לה'' משיבוכר
לה' (משיקדש ברחם) אי אתה
מקדיש, אבל אתה מקדיש בבטן (אבל בבטן חול הוא).
יכול אף ולדי כל הקדשים כן (שיהא
מותר לשנותו לקדושה אחרת בעודו בבטן)?
תלמוד לומר: 'אך
[בכור]' – חלק (דבכור התרתי לך להקדיש קודם שיבוכר, אבל לא שאר קדשים בבטן: דכיון דאמו
קדושה - כל פורתא ופורתא דמיתברי ביה מיתפיס בקדושה דהאם)';
אלמא סבירא ליה ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושין (ולית ליה כתנא דמתניתין)!
אמר ליה רב עמרם לרב ששת: אמר על הבכור (בעודו בבטן) "עם יציאת רובו (דבעיא
למיחל עליה קדושת בכור ההיא שעתא) יהא עולה" (דתיחול עליה קדושת עולה ולא קודם: דהשתא הוו תרתין קדושות למיחל בהדדי, הי
מינייהו חמורה וקדמא למיחל ודחי לחבירתה) - עולה הוי (שכן
כליל) או
בכור הוי (שכן קדושת בכור חלה על כל הבכורות דעלמא מרחם)?:
עולה הוי - דכל פורתא ופורתא דקא נפיק הוא כליל? או בכור הוי: דכל פורתא ופורתא
דקא נפיק במילתיה הוא?
לישנא אחרינא: שכן קדושה חיילא עליה? או דלמא בכור הוי,
שכן קדושתו מרחם?
אמר ליה: מאי תיבעי לך? היינו דבעי אילפא: אמר על הלקט עם
נשירת רובו (דבעי למהוי לקט) "יהא הפקר (אפילו לעשירים)", לקט הוי או הפקר הוי? (הי
קדושה מינייהו חייל עליה? דודאי פשיטא לן אי אפקריה מקמי הכי לכל התבואה דלא
מיחייב בלקט אלא כל שהוא אוכל ונשמר): לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים? או
דלמא הפקר הוי שכן זוכין בו עניים ועשירים? ואמר אביי: מאי תיבעי ליה? (ודאי הואיל ובהדי הדדי אתו למיחל) דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי
שומעים? (ודאי דברי הרב קודמין וקודשא בריך הוא עבדיה לקט) - הכי נמי
דברי מי שומעים (דברי הרב קודמין, הלכך בכור הוא)!
משנה:
האומר (על ולדה של בהמת חולין מעוברת):
"ולדה של זו עולה והיא שלמים" - דבריו קיימים (שהרי
קדושת הולד קדמה);
(אבל אם אמר) "היא
שלמים וולדה עולה" - הרי זה ולד שלמים (אבל
אם אמר "היא שלמים" ברישא, להאם ולכל דאית בה אקדיש, וחשיב ולד למקדיש
באנפי נפשיה, והוי כמקדיש שתי בהמות לשלמים, וכי הדר אמר "ולדה עולה"
הוי הולד שלמים*), דברי רבי מאיר;
(*והכא לא שייך למימר 'בהווייתן ולא
במעי אמן', דכי אמרינן 'בהוייתן ולא במעי אמן' - הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה,
דאיהו לא אתפסיה לעובר שום קדושה אלא מקדושתא דאימיה קא קדיש, אבל במקדיש מעוברת -
חשיב עובר לקבולי קדושה; ורבי מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון, ואף על גב שמתחלה
כשאמר "היא שלמים" לא נתכוין לולדה;)
אמר רבי יוסי: אם לכן נתכוין תחלה, הואיל ואי אפשר לקרות
שני שמות כאחת (שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחד) -
דבריו קיימין (דאף בגמר דבריו אדם נתפס, הואיל ומתחלה כשאמר
"היא שלמים" לא נתכוין לולדה);
ואם משאמר "הרי זו שלמים" נמלך ואמר "ולדה
עולה" - הרי זו ולד[ה] שלמים.
גמרא:
אמר רבי יוחנן: הפריש חטאת מעוברת וילדה, רצה בה מתכפר
רצה בולדה מתכפר (דכי אמרינן 'ולד חטאת למיתה אזיל'
- הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה, אבל ההקדישה מעוברת - חשיב עובר לקבולי קדושה
באנפי נפשיה, ולא מכח אמו, והוי כמפריש שתי חטאות לאחריות: דמתכפר באיזו שירצה).
מאי טעמא?
קסבר רבי יוחנן 'אם שיירו (לולד
שאמר "ולדה חולין והיא חטאת") – משוייר (והויא
חולין)': (וכיון דאי בעי לא קדיש, אלמא) עובר לאו ירך אמו הוא (כי לא משייר ליה נמי לאו ירך אמו הוא, ומחמת עצמו קדוש, ולא מחמת אמו, ולא
הוי כולד חטאת), דהוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות: רצה מתכפר בה רצה מתכפר
בחבירתה.
מותיב רבי אלעזר: '"היא שלמים וולדה עולה" -
הרי זה ולד שלמים', ואי סלקא דעתך 'שיירו משוייר', 'הרי זה ולד
שלמים'? 'הרי זו שלמים' בעי מיתנא (אלמא - מדקרייה 'ולד שלמים' - דמכח
אימיה נחתא ליה קדושה, ולא מחמת נפשיה; וגבי חטאת נמי – 'ולד חטאת' מיקרי, ואזיל
למיתה; דאי סלקא דעתך 'אם שיירו משוייר', דחשיב כבהמה באנפי נפשה, וכי לא שיירו -
מחמתיה הוא דקדיש, הרי 'הולד עצמו שלמים' איבעי למיתני)!?
אמר רב טבלא: בר מינה דההיא (מההיא
לא תיקשי, דשבשתא היא): הא אמר רב לתנא: "תני 'הרי זו שלמים'".
מיתיבי: 'האומר לשפחתו "הרי את שפחה וולדך בן
חורין", אם היתה עוברה - זכתה לו (ויצא הולד לחירות)';
אי אמרת בשלמא 'אם שיירו אינו משוייר', עובר ירך אמו - משום הכי זכתה לו, והוי ליה
כמשחרר חצי עבדו, ומני? - רבי מאיר היא, כדתניא:
(תמורה כה,ב)
'המשחרר חצי עבדו (קנה
לחציו) -
יצא לחירות (והוי חציו בן חורין); (ואף על פי שלא שחררו כולו יש לו יד לקבל את גיטו, ד)גיטו וידו
באין כאחת'; ואי אמרת שיירו (אם
שחרר האם ושייר הולד) משוייר (משוייר הוא לעבודתו), (אלמא שני גופים נינהו -) עובר לאו ירך אמו הוא - אמאי זכתה
לו? והא תניא 'נראין שהעבד זוכה לקבל גט שחרור של חברו מיד רבו שאינו שלו (דלגבי ההוא גברא יש לו יד לעבד זה שהוא שליח לקבל את הגט הואיל וזה אינו
רבו) ולא
מיד רבו שלו' (הוי כעבד המקבל גט שחרור לחבירו
מיד רבו שלו, ששניהם עבדים לאיש אחד, ואין חבירו משוחרר: שהרי הרב לא השליך גט
השחרור מידו, דהואיל ונתנו לעבדו - כמי שנתנו בתפוסתו דמי)? אלא שמע
מינה אם שיירו אינו משוייר, ותיובתא דרבי יוחנן?
תיובתא.
לימא אם שיירו משוייר תנאי היא, דתניא: 'האומר לשפחתו
"הרי את בת חורין וולדך עבד" - ולדה כמוה (משוחרר),
דברי רבי יוסי הגלילי, וחכמים אומרים: דבריו קיימין (והולד
עבד),
משום שנאמר (שמות כא,ד) [אם אדניו יתן לו אשה
וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו]';
קרא, מאי תלמודא לרבנן (קרא משמע טפי כרבי יוסי הגלילי
דהולדות הולכין אחר האם)?
אמר רבא: קרא - לרבי יוסי הגלילי, דקתני 'ולדה כמוה,
שנאמר 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה':
בזמן שהאשה לאדוניה - ולדה לאדוניה;
מאי לאו בהא קמיפלגי: דרבי יוסי סבר שיירו אינו משוייר (אלא ירך אמו הוא, ומשום הכי יצא לחירות כמוה), ורבנן סברי
משוייר?
אמר לך רבי יוחנן: דכולי עלמא שיירו משוייר, והכא היינו
טעמא (דרבי יוסי הגלילי): דאמר קרא: 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה' (דבהדיא גלי בה קרא ולאו משום דירך אמו הוא אלא גזירת הכתוב הוא גבי שפחה).
אלא ודאי לימא כי הני תנאי, דתניא: 'השוחט את החטאת
ומצא בה בן ארבעה חי:' (קסלקא דעתא שהקדישה מעוברת);
תני חדא 'אין נאכלת אלא לזכרי כהונה, ואינה נאכלת אלא ליום אחד, ואינה נאכלת
אלא לפנים מן הקלעים', ותניא אידך 'נאכלת לכל אדם, ונאכלת בכל מקום, ונאכלת
לעולם'; מאי לאו תנאי: דתנא קמא (דמשוי ליה תורת חטאת) סבר
שיירו משוייר (וכיון דחשיב כבהמה באנפי נפשה - כי לא שייריה נמי
חיילא עליה קדושה בבטן), ומר (ותנא בתרא דמשוי ליה תורת חולין) סבר
שיירו אינו משוייר (דלא חשיב כבהמה באנפי נפשה, אלא
ירך אמו הוא, ומחמת אמו הוא דקדיש, כשאר ולדות קדשים; וההיא קדושה לא נחתא עליה עד
שעת לידה, דסבירא לן 'ולדות קדשים - בהוייתן הן קדושין' ולא קודם)?
אמר לך רבי יוחנן: דכולי עלמא (אי
בהקדישה מעוברת עסקינן) - אם שיירו משוייר (וכי
לא שיירו - קדוש הולד כחטאת גמורה), והני תנאי בהא קמיפלגי (אבל בהקדישה ולבסוף נתעברה פליגי ובהא פליגי): דמר סבר
ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים, ומר סבר ולדי קדשים במעי אמן הן קדושים;
ואיבעית אימא: לא קשיא: כאן בשהקדישה ולבסוף נתעברה, כאן
בשנתעברה ולבסוף הקדישה (ודכולי עלמא בהוייתן הן קדושין,
ולא במעי אמן, והך דקתני קדוש בחטאת - דנתעברה ולבסוף הקדישה; דכולי עלמא אם שיירו
משוייר, וחשיב למיקדש באנפי נפשיה, והני תנאי לא פליגי מידי);
מתקיף לה רבא (אהא דמותבינן ליה לרבי יוחנן מ'אם
היתה מעוברת זכתה לו' ומוקמינן ליה בתיובתא): ממאי דטעמא דרבי יוחנן אם שיירו
משוייר (דתיהוי תיובתא)? דלמא היינו טעמא דרבי יוחנן: דאדם מתכפר בשבח הקדש (דאף על גב דמכח אימיה קדיש - לא אזיל למיתה: דאדם מתכפר בשבח הקדש, וכי
אזיל ולד חטאת למיתה היכא דלא רצה להתכפר בו אלא באמו)?
אמר ליה רב המנונא: (לא
מצית אמרת דטעמיה דרבי יוחנן לאו משום דאם שיירו משוייר, דודאי משום הכי הוא:) רבי
אלעזר (דאותביה לרבי יוחנן לעיל מ'היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים') -
תלמידיה דרבי יוחנן, ויתיב לקמיה דרבי יוחנן (ואותביה),
ולא אהדר ליה האי שינויא (דלימא ליה 'אנא סבירא לי דמכח
אימיה קדוש ולא מחמתיה דנפשיה, וטעמא דידי משום דאדם מתכפר בשבח הקדש') ואת
אמרת 'טעמא דר' יוחנן משום דאדם מתכפר בשבח הקדש'?
אם משאמר הרי זו שלמים נמלך [ואמר "ולדה עולה" -
הרי זו ולדה שלמים]:
פשיטא ולדן שלמים!? אלא כל אימת דבעי מימלך?
אמר רב פפא: לא נצרכה אלא שאמר בתוך כדי דיבור (כדי שאלת שלום רב לתלמיד, ואמרי לה תלמיד לרב (בבא קמא
עג:)):
מהו דתימא תוך כדי דיבור כדיבור, והאי עייוני הוא דקמעיין - קא משמע לן.
משנה:
"הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים" - הרי זו
תמורת עולה, דברי רבי מאיר (דרבי מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון).
אמר רבי יוסי: אם לכן נתכוין תחלה, הואיל ואי אפשר לקרות
שני שמות כאחת - דבריו קיימים (וחציה תמורת עולה וחציה תמורת
שלמים, ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה תמורת עולה ובדמי חציה תמורת שלמים;
ובהכי עסקינן: שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן), ואם משאמר
"תמורת עולה" נמלך ואמר "תמורת שלמים" - הרי זו תמורת עולה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address at
http://www.geocities.com/yeshol