דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
תמורה דף כא
(תמורה כ,ב)
בעא מיניה רבי אבין בר חייא מרבי אבין בר כהנא: הפריש
נקבה לאשם, בנה מהו שיקרב לעולה?
ותיפשוט ליה מדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר 'מודה רבי
אליעזר' (ושמעינן מינה דטעמיה דרבי אליעזר גבי ולד של מפריש נקבה לעולה, משום דאיכא
שם עולה על אמו, אבל הכא - דליכא שם עולה על אמו - לא)?
לא שמיע ליה.
מאי?
אמר ליה: בנה קרב עולה.
האי מאי? עד כאן לא קאמר רבי אליעזר אלא מפריש נקבה
לעולה, דאיכא שם עולה על אמו, אבל גבי אשם - דליכא שם עולה על אמו - אפילו רבי
אליעזר מודה!?
אמר ליה: טעמא דרבי אליעזר לאו משום דשם עולה על אמו אלא
משום דחזי (הולד) להקרבה והא נמי חזי להקרבה
איתיביה: (מתניתין היא: 'תמורת אשם
כו') ולדן,
ולד ולדן עד סוף כל העולם יביא בדמיהן עולה' (מילתיה דרבי אלעזר נקט); 'בדמיהן' אִין,
(תמורה כא,א)
עצמו לא (ואף על גב דולד התמורה חזי להקרבה)!
הכא במאי עסקינן: - כגון שילדה נקבה.
'ועד סוף העולם' לא אוליד חד זכר?
אמר ליה: משנינא שינויי דחיקי בבלאי: כגון שילדה נקבות עד
סוף העולם.
[שטמ"ק:] ואי
לא משניליה שינויי דחיקי בבלאי, מאי הוי משני ליה (כלומר:
מדקאמר משנינא לך שינויי דחיקי בבלאי - מכלל דהוה ידע שינויא אחרינא)?
זכר יקרב עולה, נקבה יפלו דמיה לנדבה.
ס"א: הוה משני ליה: אי לפני כפרה תניא זכר יפלו דמיו
לנדבה, נקבה יביא בדמיה עולה; אי
לאחר כפרה, תניא זכר יקריבעולה , נקבה יפלו דמיה לנדבה.
משנה:
תמורת הבכור והמעשר – ולדן, ולד ולדן עד סוף העולם - הרי
אלו כבכור וכמעשר (לכל קדושת בכור ומעשר: שלא ימכרו
באיטליז לאחר שנפל בהן מום ונפדו), ויאכלו במומן לבעלים. (נפל בהן מום בבכור ומעשר אינו יכול להוציאן מקדושה, דבבכור כתיב לא תפדה [במדבר
יח,יז], ובמעשר כתיב [ויקרא כז,לג] לא יגאל.)
מה בין בכור ומעשר לבין כל הקדשים?
שכל הקדשים נמכרים באיטלז ונשחטין באיטלז ונשקלין בליטרא
- חוץ מן הבכור והמעשר (מפני שאין הנאתן להקדש במכירתם:
דדמי בכור לכהן, ודמי מעשר לבעלים, ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים);
ויש להן פדיון ולתמורותיהן פדיון - חוץ מן הבכור והמעשר;
ובאין מחוצה לארץ - חוץ מן הבכור והמעשר (שאין באין לכתחלה מחוצה לארץ כשאר כל הקדשים): שאם באו
תמימים – יקרבו, ואם בעלי מומין - יאכלו במומן לבעלים.
אמר רבי שמעון: מה טעם? שהבכור והמעשר יש להן פרנסה
ממקומן (יש להן תקנה במקומן: שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים),
ושאר כל הקדשים - אף על פי שנולד בהם מום - הרי אלו בקדושתן (וצריך
אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן; והואיל וסופו להקריב דמיהן - יעלו הן עצמן
ויקרבו).
גמרא:
אמר רבא בר רב עזא: בען במערבא: המטיל מום בתמורת בכור
ומעשר מהו?: מי אמרינן כיון דלא קריבן לא מיחייב (מלקות
משום [ויקרא כב,כא] כל
מום לא יהיה בו)? או דילמא כיון דקדשו מיחייב?
אמר ליה אביי: ותיבעי לך המטיל מום בתשיעי של מעשר (כגון קרא לתשיעי 'עשירי', דקדש ואינו קרב, כדאמרינן בשילהי בכורות (דף
ס.): התשיעי נאכל במומו)? אלא מאי
שנא תשיעי דלא קמיבעיא לך? - דרחמנא מעטיה (ויקרא כז,לב)
[וכל
מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש לה']'- '[ה]עשירי' -
להוציא התשיעי (שלא יקרב, וכיון דאינו קרב - פשיטא לן דלא מיחייב
המטיל בו מום)? הכא נמי רחמנא מעטינהו (במדבר יח,יז)
[אך
בכור שור או בכור כשב או בכור עז] לא תפדה קדש הם [את דמם תזרק על
המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה'] - הם קריבין
ואין תמורתן קריבה.
רב נחמן בר יצחק מתני לה הכי: אמר רב אחא בריה דרב עזא:
בען במערבא: המטיל מום בתשיעי של מעשר מהו?
אמר ליה: ותיבעי לך המטיל מום בתמורת בכור ומעשר? אלא מאי
שנא תמורת בכור ומעשר דלא מיבעיא לך, דרחמנא מעטינהו: 'קדש הם' -
הן קריבין ואין תמורתן קריבה? תשיעי
של מעשר נמי רחמנא מעטיה: העשירי - להוציא את
התשיעי.
ואם באו תמימין [יקרבו, ואם בעלי מומין - יאכלו במומן לבעלים. אמר רבי
שמעון: מה טעם? שהבכור והמעשר יש להן פרנסה ממקומן, ושאר כל הקדשים - אף על פי
שנולד בהם מום - הרי אלו בקדושת]:
ורמינהו: 'בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו'
(וקשיא אמתניתין, דקתני 'אם באו תמימים יקרבו')?
אמר רב חסדא: לא קשיא, הא רבי ישמעאל הא רבי עקיבא,
דתניא: 'רבי יוסי אומר שלשה דברים משום
שלשה זקנים (רבי ישמעאל ורבי עקיבא ובן עזאי):
רבי ישמעאל
אומר: יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה ויאכלנו בירושלים? ודין הוא: בכור טעון
הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום (בכור ומעשר ובכורים דטעונין הבאת
מקום, דכתיב (דברים יב,ז) והבאתם שמה עולותיכם [וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם
ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם]; ו'תרומת
ידכם' - אלו בכורים); מה
בכור אינו נאכל אלא בפני הבית (כדמפרש לקמיה: דבעי מתן דמים
ואימורין למזבח) - אף מעשר
אינו נאכל אלא בפני הבית.
לא! אם אמרת
בבכור שכן טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, תאמר במעשר, דלא?
אמרת:
ביכורים טעונין הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום, מה ביכורים אין נאכלין אלא בפני
הבית (דכתיב (דברים כו,י)
והנחתו לפני ה' אלהיך) - אף מעשר אין נאכל אלא בפני הבית!
מה לביכורים
שכן טעונין הנחה (לפני המזבח, דכתיב (דברים
כו,י) והנחתו לפני ה' אלהיך) תאמר במעשר, דלא?
תלמוד לומר: (דברים
יד,כג) ואכלת
לפני ה' אלהיך [במקום אשר יבחר לשכן שמו שם] מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך [למען תלמד ליראה את ה'
אלקיך כל הימים] - הקיש מעשר
לבכור: מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית - אף מעשר אין נאכל אלא בפני הבית.'
(למה
לי קרא?) וליהדר
דינא וליתי במה הצד (ולימא: בכור יוכיח, וחזר הדין; הצד
השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נאכלין אלא בפני הבית - אף אני אביא מעשר)?
אמר רב אשי:
משום דאיכא למימר 'מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח';
ומאי קסבר ([רבי ישמעאל] דפשיטא ליה דבכור אינו נאכל, ומעשר שני מספקא ליה)? אי קסבר
קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא - לא שנא בכור ולא שנא מעשר: בני הבאה
נינהו (ויקריבום, הואיל והשתא נמי קדושה היא ירושלים להקריב)!? ואי קסבר
קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא (ואפילו
הכי מספקא ליה ממעשר) - אפילו בכור נמי תיבעי לך (ואמאי
יליף מעשר שני מבכור)?
לעולם קסבר
קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא (ודקשיא
'מאי שנא בכור דפשיטא ליה'?) והכא במאי עסקינן? - (בכי
האי בכור עסקינן) כגון שנזרק דמו של בכור בפני הבית, וחרב הבית, ועדיין
בשרו קיים: כיון דאי איתיה לדם לא בר זריקה הוא אתי בשר יליף מדם (דכי היכי דאי הוה דם השתא לא היה נזרק - דלא קידשה לעתיד לבא - בשר נמי לא
יאכל),
(תמורה כא,ב)
ואתי מעשר
ויליף מבכור (בהקישא דואכלת לפני ה' וגו' [מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך] (דברים יד,כג) דמעשר שני איתקש לבכור, וכיון דאיכא בכור דפשיטא לו דלא מיתאכיל אלא בפני
הבית כגון האי - גמרינן מעשר מיניה).
ומי ילפינן
קדש מהדדי (כגון הכא דילפת בשר מדם ומעשר מבשר)?
והאמר רבי יוחנן (ומפרש טעמא באיזהו מקומן (זבחים
דף מט:)): כל
התורה כולה למדין למד מן הלמד, חוץ מן הקדשים שאין למדין למד מן הלמד (כגון הכא: דמעשר למד מבשר, ובשר גופיה למד מדם)?
מעשר - חולין
הוא (ולמידין אותו).
הניחא למאן
דאמר בתר למד אזלינן (דאם הוא חולין למידין אותו א)
מהמלמד),
אלא למאן דאמר בתר מלמד (דם) אזלינן (המלמד בעי למיהוי חולין) מאי איכא למימר (הא הוי המלמד בכור)?
בשר ודם חדא
מילתא היא.
(קשיא לי: כיון דלא קידשה לעתיד - אמאי מספקא ליה במעשר?
וכמדומה
אני שלשון ירושלמי הכתוב בספרים עיקר, וכן קבלתי במסכת מכות (דף יט.):
אי
קסבר קידשה לעתיד לבוא - בכור נמי ליבעי? ואי קסבר לא קידשה - מעשר נמי לא ליבעי?
לעולם
קסבר קידשה לעתיד לבוא, והכא דפשיטא ליה בבכור - כגון שנזרק דמו בפני הבית כו'
ולא
גרסינן 'כיון דאם איתיה לדם לאו בר זריקה הוא כו', אלא הכי גרסינן: 'ואתי בשר
ויליף מדם: מה דמו במזבח - אף בשרו במזבח', כלומר: מה דמו של זה נזרק בזמן מזבח -
אף בשרו לא יאכל אלא בזמן מזבח, ואתא מעשר וגמר מהאי בשר.)
'רבי עקיבא אומר:
יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ לארץ בזמן שבית המקדש קיים ויקריבנו? תלמוד לומר: (דברים
יד,כג) ואכלת
לפני ה' אלהיך [במקום אשר יבחר לשכן שמו שם] מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך [למען תלמד ליראה את ה'
אלקיך כל הימים] ממקום שאתה
מעלה מעשר דגן (מעשר דגן אינו בא אלא מן הארץ [בפרק
קמא דקדושין בסופו (דף לו:)]) - אתה מעלה
בכור, וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן - אי אתה מעלה בכור; (וברייתא ד'לא קיבלו מבית אנטיגנוס' - רבי עקיבא היא, ומתניתין - רבי
ישמעאל היא, דלא מייתר ליה האי קרא להך דרשא)
בן עזאי
אומר: יכול מעלה את מעשר שני ויאכלנו בכל הרואה (בכל
מקום שיוכל לראותו העומד בירושלים)?
ודין הוא (דאינו נאכל):
בכור טעון הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום; מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה (דקדשים נפסלין ביוצא) - אף מעשר
אינו נאכל אלא לפנים מן החומה.
מה לבכור שכן [גירסת רש"י, ושטמ"ק אות ג:] חילקת בזמן אכילתו ואוכליו (חילקת בזמן אכילתו דאינו נאכל אלא לשני ימים
ולילה אחד, ומעשר שני לעולם; וחילקת באוכליו שאינו נאכל אלא לכהנים, ומעשר
שני לכל אדם) [ורש"י אינו גורס: טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח תאמר במעשר, דלא?]
תלמוד לומר: (דברים
יד,כג) ואכלת
לפני ה' אלהיך [במקום אשר יבחר לשכן שמו שם] מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך [למען תלמד ליראה את ה'
אלקיך כל הימים]: מקיש מעשר
לבכור: מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן
החומה'.
מאי קשיא ליה
(לבן עזאי), דקאמר 'יכול [מעלה את מעשר שני
ויאכלנו בכל הרואה]' (ומנא
תיתי לך האי דיאכל בכל הרואה, דאיצטריך קרא להכי)?
אמרת: הואיל
ותנן [מגילה פ"ה מ"א]: 'אין
בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים
לפנים מן החומה' [וכאן וכאן קדשי קדשים לפנים מן הקלעים]' [שטמ"ק ד, דומה לרש"י בגמרא שלנו: וקא קשיא
ליה: בשלמא קדשים קלים בעי למזרק דם, אלא מהו דתימא בירושלים ליתי מעשר שני
ליתאכיל בכל הרואה? – תלמוד לומר: 'ואכלת': מקש מעשר
לבכור: מה בכור אינו נאכל וכו' אף מעשר אינו מאכל כו'] - קא משמע לן.
'אחרים אומרים:
יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסל (מהקרבה
הואיל וכתיב [דברים טו,כ] שנה
בשנה)?
תלמוד לומר: מעשר דגנך ותירושך ויצהרך - מקיש בכור למעשר: מה מעשר אינו
נפסל משנה לחבירתה - אף בכור אינו נפסל משנה לחבירתה.'
ולרבנן,
דמפקי להו לטעמא אחרינא - משנה לחבירתה מנא להו?
נפקא להו (דברים
טו,כ) מ'לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה [במקום אשר יבחר
ה' אתה וביתך] - לימד על הבכור שאינו נפסל משנה לחברתה.
ולאחרים, 'לפני
ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה' מאי דרשי ביה?
מיבעי ליה
לכדתניא: '(שנה בשנה שתי שנים במשמע) יום אחד משנה זו ויום אחד משנה אחרת (ששחטו כמצותו בסוף שנתו, וקא משמע לן קרא דנאכל אותו יום, ויום המחרת,
שהוא משנה האחרת), לימד על
הבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד'
ורבנן, דנאכל
לשני ימים ולילה אחד - מנא להו?
אמר קרא (במדבר
יח,יח) [ובשרם] יהיה לך כחזה התנופה [וכשוק הימין לך
יהיה] (דהיינו חזה ושוק של שלמים: נאכלין
לשני ימים ולילה אחד, ואקשינן בבכורות [כז,ב, ודומה לספרי קרח פסקא
קיח]: ובשרם יהיה לך כחזה
התנופה דמסתמא הוי אזלינן לחומרא ואמרינן (זבחים
דף נז.) כחזה ושוק של תודה, וכתיב יהיה להוסיף עוד הוייה אחרת כיוצא בה, והיינו יום שני).
הדרן עלך אלו קדשים
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-----=-=-=-=
תרומה
פרק רביעי ולד חטאת [כא,ב]
משנה:
ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה – ימותו;
ושעיברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום (קודם שנתכפר באחרת): אם
משכפרו הבעלים (אם כיפרו הבעלים אחרי כן באחרת) תמות (ואפילו לרבנן דאמרי לקמן, ופליגי עליה דרבי דאין חטאת
מתה אלא שנמצאת לאחר שכיפרו הבעלים - בהא מודו, הואיל ואיכא תרתי לריעותא: דאבדה
ונמצאת בעלת מום; ולהכי נקט בעלת מום: דאי תמימה - הואיל ונמצאת קודם כפרה, אפילו
כיפרו הבעלים שוב באחרת - רועה) ואינה עושה
תמורה,
(תמורה כב,א)
המשך המשנה
לא נהנין (מדרבנן) ולא מועלין (דאם נהנו - פטורין מקרבן מעילה, דכיון דלא היא ולא דמיה קריבין - אזלא
קדושתה),
(אתרוייהו קאי:) ואם
עד שלא כיפרו הבעלים (כלומר כל זמן שלא כפרו הבעלים שלא
רצה להתכפר באחרת) - תרעה עד שתסתאב, ותמכר, ויביא בדמיה אחרת (ואעיברה שנתה קאי, ולא אאותה שאבדה ונמצאת בעלת מום, דהא מסאבא וקיימא,
ותימכר מיד ויביא בדמיה אחרת), ועושה תמורה (הואיל ודמים מתירין ליקרב, דהכי
אמרינן בפרקין דלעיל (דף כ.), דדבר הרועה להסתאב עושה
תמורה),
ומועלין בה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת הרשום באתר http://www.geocities.com/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2004 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use
at yeshol@zahav.net.il .